טורי אבן קעה

דעיקר קריאה ביום לפי המסקנא תדע דתנן התם דבר שמצוותו ביו' כשר כל היום דבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה ואמרינן בגמ' דבר שמצוותו בלילה כו' לאתויי אכילת פסחים ודלא כראב"ע דס"ל אכילת פסחים כל הליל [צ"ל עד חצות] ולפ"ז פליג ההי' סתמא אסתמ' דספ"ה דזבחי' (דף נו) ודשילהי פסחים (דף קכ) דסתים לן תנא התם כראב"ע כמ"ש התוס' שם והשתא ל"ל לעשות פלוגתא בין סתמי הל"ל דלאתויי מ"מ של לילה אתא דכשירה כל הלילה דהכי עדיף טפי דהשתא לא פליגי סתמי אהדדי ועוד דהא כולה מכילתין עד התם ממקרא ממצה מיירי א"ו משו' שכל הני שכשירים כל היו' או כל הלילה דחשיב התם במתניתין לא חשיב התם מידי דרבנן אלא כולהו איתנו של תורה ואע"ג דתנן התם כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל כיון דמגילה נאמרה ברוח הקודש כשל תורה דמי ולאו מדרבנן היא ובהלל כיון דנביאים תיקנו לאמרו על כל פרק ופ' ועל כל צרה וצרה לכשנגאלים כשל תורה דמי וה"נ אמרינן בפ"ד דתענית (דף יח) זאת אומרת הלל דר"ח לאו דאורייתא מכלל דשאר הלל דאורייתא היא מטעמא דפי' וכן פי' רש"י התם והא דתנן התם גבי כל היום כשר לתפילת מוספין ולמוספין ותפילת מוספין ודאי דרבנן הוא אע"ג דבמס' תענית קרא לתפילת מנחה ד"ת היינו משום דיצחק תיקנו כדילף לה מקרא דויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב כדא' רפ"ד דברכות (דף כו) אבל תפילת מוסף רבנן תיקנו כנגד קרבן מוסף כדאמרינן התם מ"מ כיון דרבנן תיקנו לתפילת מוסף נגד קרבן מוסף אגב מוספין חשיב נמי לתפילת מוסף דחדא הוא וחד טעמא הוא כדאמרינן התם ולתפילת מוספין כמוספין שווי' רבנן

ע"ב מיוה"כ ליו"הכ לא דחינן כבר פי' בריש מכילתין דמ"מ לא הדר בי' משנויא קמא דעשרה ל"ת רבנן דאי לאו דנ"ל מקרא דלא תיקנו בעשרה ה"א דטעמא דהקילו על הכפרים הוא לטובת הכרכים כדי שיספיקו ובחל בב' ובה' נמי ידחו מיוה"כ ליוה"כ מה"ט אבל בתר דגלי קרא דעשרה לא ש"מ דלא חששו רבנן כולי האי לטובת הכרכים לדחות מיוה"כ ליוה"כ א"כ הה"נ בחל בה' לא דחינן ליוה"כ די"א מה"ט

ואס"ד תקנתא דכרכים היא משו' דאינו נכנסים וק"ל מאי פריך דילמא ר"ח כרמי ב"ח ס"ל דבפ' ז"ב (ד' כח) דאימתי דר"י לחלק על ת"ק קאתי וא"כ כיון דלחלק אתי ע"כ לרבנן אפי' במקו' שא"נ אפ"ה מקדימין ולפ"ז בע"כ ה"ט דתיקנו להקדים משום תקנתא דכרכים כר"ח ולמה דחי הגמרא דברי ר"ח לגמרי ומסיק ל"ת כדי שיספיקו אלא אימא מפני שמספי' לימא ר"ח קאמר ליה לטעמיה דידי' אליבא דרבנן וי"ל כיון דר"ח לפרושי אתי לטעמא דתיקנו ליוה"כ לא הו"ל למיסתם טעמא דידיה אליבא דרבנן לחוד וה"ל לפרש נמי טעמא דהקדמה אדר"י לפיכך מגי' הגמ' להא דר"ח ל"ת כדי שיספיקו אלא אימא מפני שמספיקין פי' דר"ח ה"ק והשתא קא"ל לטעמא דידי' אדכ"ע משום דס"ל כשאר אמוראי דס"ל התם אימתי דר"י אינו אלא לפרש ד"ח ולנו לחלוק והא דאמ' לקמן בפ"ב (דף יט) גבי בן כפר שהלך לעיר ורבנן הוא דאקילו על הכפר' כדי שיספיקו והיינו כס"ד דהכא ולא כמסקנא יתבאר שם

רי"א מפני שעיניהם של עניים נשואות במ"מ כתבו התוס' ע"כ צ"ל דר"י לא פליג לטעמא דרבה דהא גבי שופר ולולב ליכא טעמא אחרינא ומ"מ קא' הכא ט"א משום דאיכא נ"מ מהא במקדש דליכא שבות ואפ"ה אסור משום האי סברא דקא' ר"י וק"ל הא אפי' אי טעמא משום גזיר' דרבה במקדש נמי מגילה בשבת לא קרינן דהא תנן ברפ"ד דסוכה (דף מב) לולב וערבה ששה ושבעה ומפ' במתני' לולב ז' כיצד יט"ר של חג שחל בשבת לולב ז' שאר כל הימים ו' ערבה ז' כיצד ז' של ערבה שחל בשבת ערבה ז' שאר כל הימים ו' אלמא מצות לולב כל ז' דאינו אלא במקדש וכן ערבה אינו אלא במקדש לבד ואפ"ה א"ד שבת משום הא גז' דרבה דאפי' יום א' דלולב ויום ז' דערבה לא הי' דוחה שבת אי לאו משום טעמא דמפ' התם בגמ' גבי לולב ראשון דאיתי' בגבולין מה"ת ל"ג בי' רבנן וכן בערבה שבקו רווחא חד יומא למידחי שבת כדי לפרסומא שהיא מה"ת הא לא"ה לא דחה שבת במקדש משו' גזי' דרבה והא דתנן (ר"ה כ"ט) י"ט של ר"ה שחל בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינ' משו' גזי' דרב' לאו ה"ט דתוקעין במקדש משום דאין שבות במקדש כמו שפי' רש"י התם אלא ה"ט כיון דתקיעת שיפר הוא להעלות זכרונם של ישראל לאביהם שבשמים לא רצו לבטלו לגמרי והניחו לו רווחא פורתא במקדש תדע דהא משחרב בה"מ התקין ריב"ז שיהי' תוקעין כ"מ שיש בו ב"ד כדתנן התם ובודאי דהא ת"ש ומגילה אין לו ענין להא דשבות במקדש דה"ל שבות דגבולין במקדש כדאמ' בספ"י דערובין (דף קג) והא דערבה ולולב א"ד שבת משום האי גזי' דרבה הא ה"ל שבות מקדש במקדש דהא לולב בשאר יומי וערבה לגמרי א"נ אלא במקדש (כבר פי' במ"א) וא"כ במגילה דלאו מה"ת היא ול"ש ה"ט הא ודאי א"ד שבת אפי' במקדש משום גזי' דרבה וא"כ טעמא דר"י ל"ל ונ"ל דמש"ה נאדי ר"י גבי מגילה מהא גזי' דרבה אע"ג דגבי שופר ולולב לא סגי בלא"ה משום דרבה גופי' ל"ג משום העברת ד' אמות בר"ה אלא מטעמא דמפ' הכל חייבים בקריאת מגילה ואין הכל בקיאים במ"מ כלומר מתוך שהוא מחויב בדבר הוא בהול לצאת י"ח וכן פי' רש"י אלמא בהילת המצוה הוא דקא גרים למגזר שמא ישכח שהוא שבת ויעביר ד"א הא אי לאו בהילת המצוה ל"ג דמדכיר דכיר וה"נ כהאי לישנא נקט ברפ"ד דר"ה גבי שופר הכל חייבי' בת"ש ואין הכל בקיאים בת"ש וכו אלמא חיוב המצוה הוא דקא גרים לבא לידי שכחת שבת מש"ה איכא למיגזר שמא יעביר ואע"ג דרפ"ד דסוכה לא נקט רבה גופי' כהאי לישנא אלא מקשה התם אהא דמצות לולב א"ד שבת בשאר ימים ואמאי טילטול בעלמא הוא א' רבה גזי' שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד"א ברה"ר וה"ט דשופר וה"ט דמגיל' ולא תלה טעמא משו' דהכל חייבים בנטילת לולב למימרא דבהילת המצוה גורמת לו לבא לידי העברה ע"י שכחה ש"מ דבלא"ה נמי חיישינן לשמא יעביר הא לק"מ דודאי אפי' לדבר רשות גמור גזור רבה שמא יעבור דהא הוא מפ' בפ"ב דביצה (דף יח) בחל י"ט אחר שבת דמטבילין כלים מלפני שבת אבל בשבת לא משום גזי' שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד"א בר"ה והא טבילות כלים לדבר רשות הוא ואפ"ה גזר א"ו ה"ט הא גזיר' שמא יטלנו ויעביר גזי' רחוקה היא ואינו כדאי לבטל מצוה משום גזי' רחוקה זו ולדב' רשות ל"ל בה ואע"פ שגזי' רחוקה היא גזרי' כמו גבי טבילת כלים ובמקו' מצוה ל"ג אי לאו משו' הא גופא כיון דמצוה היא בהילות המצוה שהוא בהול לצאת ידי חובתו היא היא הגורמת לו לבוא לידי שכחה וה"ל מילתא דשכיח' לבא לידי העברות ד"א בשגגות שבת וכיון דמילתא דשכיחא היא אפילו במקום מצוה נמי ראוי לגזור וכיון דהכי הוא דלדבר רשות נמי חייש רבה לשמא יעבור מה"ט מסתם לה סתומי ברפ"ד דסוכ' וקאמר גזי' שמא יטלנו בידו ולא תלה לטעמא משום דהכל חייבים בנטילת לולב דהא אפילו בלא חיובא אלא בדבר רשות גמור חייש רבה להא גזי' ומ"מ כיון דלדבר מצוה לא סגי לי' בהא אי לאו משום חיוב המצוה היא הנותנת וגורמת לו לבא לידי העברה ע"י שכחה מחמת בהילות המצוה וה"ל מילתא דשכיח' לפיכך העמידו דבריהם אפי' במקום מצוה דמצותו משוי לי' מילתא דשכיח' לפיכך תלה טעמא בשופר ובמגילה מטעמא דהכל חייבים בהן והשתא ניחא הכל והשתא א"ש הא דמפ' ר"י ט"א גבי מגילה אע"ג דבשופר ולולב ע"כ ליתא אלא משום גזי' דרבה משום דמצוה דרבנן היא ממוצעת בין דבר מצוה של תורה ובין דבר רשות גמור והא מגילה אינו מן התורה אלא דרבה גז' שמא יעביר בין לדבר רשות אע"ג דלא שכיח כיון דרשות גמור הוא גזרי' ובין לדבר מצוה דבהילות מצותו משוי לי' מילתא דשכיחא וגבי מגילה ממ"נ גזרי' דלמאי מדמית לה אי לד"ר גמור הא לד"ר אע"ג דל"ש נמי גזרי' ואי לדבר מצוה מדמית לי' א"כ דה"ל ד"מ היא הנותנת לגזור דבהילת המצוה גורמת לבא לידי העברה ע"י שכחה וה"ל מילתי' דשכיח א"נ רבה משוי לי' למגילה דרבנן כד"מ גמור וא"ש כפשוטו האי לישנא דנקט הכא הכל חייבי' במ"מ וכמו שפי' רש"י אבל לרב יוסף מצוה דרבנן כגון מ"מ לדבר רשות מדמי לה ואין בה משום בהילות מצו' דנימא דהא גרמה לה לבא לידי העברה וה"ל מילתא דשכיחא ור"י לטעמי' דלד"ר ל"ג משום שמא יעביר משום דמילתא דלא שכיחא היא שהרי בפ"ב דביצה גבי טבילת כלים ל"ל גזי' דרבה אלא מפ' התם טעמא משום שמא יסחוט ואע"ג דבשופר ולולב ע"כ ה"ט משום שמא יעביר היינו כיון דדבר מצוה הוא מצותו גורמת לו לבא לידי העברה וכיון דמילתא דשכיחא היא ע"י בהילות מצותו לבא לידי העברה אע"ג דד"מ הוא גזרי' אבל ד"ר דאינו בהול לא שכיח ואע"ג דד"ר הוא ל"ג כיון דל"ש ומגילה כד"ר משוי לי' ר"י וכיון דאין בו משום בהילות מצוה ה"ל מילתא דלא שכיח ול"ג משום שמא יעביר לפיכך מפ' בה טעמ' אחרינא מפני שעיניהם וכו' וא"ת למאי דפי' דלר"י אפילו במצוה דרבנן ל"ג ר"י לשמא יעביר א"כ מ"ט גזרו על הזאה בשבת משום שמא יעביר כדא' בפ"ו דפסחים (דף סט) והא הזאה רשות גמור הוא ואם רצה לעמוד בטומאתו ל"ל בה והניחא למ"ד הזאה בזמנה מצוה משום דמקשינן הזאה לטבילה כדאמר' בפ"ק דיומא (ד' ח) וכיון דמצוה מה"ת הזאה בזמנה שפי' וא"ל דאפי' שלא בזמנה גזיר' אטו בזמנה כדאמר התם בפ"ב דבינה גזי' בור בחצירו אטו בור בר"ה ולא הוי גזיר' לגזי' דכולה חדא גזי' היא א"נ למ"ד הזאה בזמנה מצוה אע"ג דלא עביד בזמנה מ"מ ב"כ באפשר לאקדמה מצו' איכא אבל למ"ד התם הזאה בזמנה לאו מצוה לר"י מא"ל דהא הזאה א"ד שבת וכ"ע מודה וי"ל דמ"מ גזר על כל הזאות אטו הזאה של מצוה שחל ז' שלו בע"פ דהזאה זו ודאי מצוה לכ"ע כדי לעשות פסחו א"נ אטו הזאת אכילת קדשים והדומה דמצוה הן וגזרו על הזאת רשות אטו הזאת מצוה דכול' חדא גזי' היא וכמ"ש ובהכי ניח' לי דל"ק רבה נמי ה"ט דהזא' כמו שא' והיינו טעמא דלולב וה"ט דשופר וה"נ ברפ"ד דר"ה וסוכה מזכיר הני תלת דה"ט דשופר וסוכה ומגילה ואילו הזאה שיירא ול"ק ה"ט דהזאה אע"ג דרבה גופי' מפ' התם ברפ"ו דפסחים דה"ט דהזאה וכן שייר ול"ק דה"ט דטבילת כלים בשבת דלא אע"ג דלדידי ה"ט כדמפרש פ"ב דביצה וכן גבי הזאה וטבילת כלים ל"ק דה"ט דשופר ולולב ומגילה משום דל"ד דהני תלת' דבר מצוה נינהו והני תרתי דבר רשות הן ול"ד להדדי דיש סברא לומר דבמקום מצוה ל"ג ויש סברא לומר דאדרבה דוקא במקום מצוה יש לגזור