טורי אבן קעב

שדוחה מפני כבוד הבריות לפסח ומילה בשב וא"ת ותירצו כשעושין איסור ע"י לא מקרי שב וא"ת והכא כדפיר' הקונ' כגון שבאת אשה לפני חכם להתיר' להינשא ותלמוד זה יודע שבעלה חי ובממונא שרי אפי מוציאן ממון ע"י מבעליו שלא כדין ובמצא שק דמייתי ראי' מיני' כגון שרוצה אחר ל טלו וכיון דהכי הוא דהשבת אבידה ברוצה אחר ליטלן קום ועשה חשיב ליה הא ודאי אין מגילה דרבנן דוחה אותו דהא קיימא לן אין ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת בקום ועשה אלא בשב ואל תעשה וכדאמרינן ב"פ האשה רבה (דף צ) ואפילו הכי כבוד הבריות דחי לה ש"מ דמת מצוה דכבוד הבריות הוא אלים ממגילה וכ"ת עבודה ומילה יוכיחו שדוחין להשבת אבידה וא"ד למגילה אף אני אביא למ"מ אע"פ שדוחה להשבת אבידה לא ידחה למקר' מגיל' דמה לעבוד' ומילה דקילי שכן נידחין מפני מ"מ לפיכך דין הוא שידחו מפני מגילה משא"כ במת מצוה דלא מצינו שנדחה מפני שום מצוה ודמי בהא למגילה וכיון דמצינו צד חמור במת מצוה לענין השבת אביד' משא"כ במגיל' הילכך דין הוא שיהי' מת מצוה עדיף ממגילה ונ"ל מה שהכריחו לרש"י לפר' הא דגדול כה"ב שדוחה ל"ת דוהתעלמת ולא פירש כדמפר' הגמ' שם בפ"ב דברכות בלאו דלא תסור דכל מילי דרבנן אסמכהו אלאו דלא תסור והא מילי דרבנן אפילו בקום ועשה נדחה במקו' כבוד הבריות כדאמר התם גבי אבל בא בטמאה באין עמו בטמאה מפני כבודו ומדלגין ע"ג ארונות של מתים מפני המלכים ובהא דאיפסקו ציציותו בשבת בכרמלית דסוף פרק ג' דמנחות וטילטול אבנים לבית הכסא דס"פ המוצי' וטלטול המת מפני הדליק' דפ' המצניע ואלו מגילה אין דוחה איסור דרבנן בקום ועשה ש"מ דכה"ב אלים ממגילה דהא גופא מנלן דאין מגילה משו' פרסומי ניסא דוח' את איסור דרבנן בקום ועשה אבל למאי דפי' רש"י להאי ל"ת שבתור' ממש דוהתעלמ' ניחא דהדב' מוכרע בעצמו דא"א למגיל' לדחות ל"ת של תורה בקום ועשה וכמש"כ והא דמפרש הגמר' להא דגדול כה"ב שדוחה את ל"ת שבתורה בלאו דלא תסור ולא בל"ת של תורה ממש דוהתעלמת נ"ל משום דמשמע לי' שהתנא רוצה להגדיל כה"ב עד למעלה שאי אתה מוצא דוגמת' ואי מהשבת אבידה איירי הא פסח ומילה דומין לה שדוחין להשבת אבידה מבל אי מלאו דלא תסור איירי ניחא דאפילו פסח ומילה פעמי' שנדחין מפני איסור דרבנן של קום ועשה כדאמרינן בסוף פר' ח' דפסחים דערל והזאה ואיזמל העמידו דבריה במקום כרת ועוד כמה דברים של שבות איכא שמילה נידחת מפניהם כדאמרינן בפ' ר"א דמילה ובמסכת עירובין אבל כבוד הבריות דוחה את כונן הרי שאין דומה לה ומיהו הא דהשב' אביד' נמי בכלל הא דאמר מר גדול כה"ב ולא נפיק מהאי כללא לפיכך מייתי רבא ראיה מיניה למת מצוה דעדיף ממגילה וכ"כ כ"ז בתשובה (סי' נח) ולמה שכתבתי יש לי להסתפק אם מגיל' והשבת אבידה ועבודה לפניו איזה מהם קודם אי אמר מגילה עדיף הא איכא השבת אבידה דקודם לה דה"ל כקום ועשה ואי אפשר למגילה דרבנן לדחותה כדפרישת ואי אמ' השבת א' קודם הא איכא עבודה דעדיפא מה"א ואי עבודה קדים הא איכא מקרא מגילה דעדיפא מעבודה ומסתבר לי דעבודה קודם לכל דהא אדיפא מה"א ולא מבעי למ"ד בפרק י' דזבחים (דף צ) דמבעי' לן התם חטאת העוף ועולת בהמת ומעשר איזה מהם קודם תקדים חטאת העוף איכא מעשר דקדים לה לקדים מעשר איכא עולת בהמה דקדמה ליה תקדים עולת בהמה איכא חה"ע דק"ל אמרינן הכא תרגימו מין זבח עדיף לכל אלא אפילו למד"א התם עיילא בה עולת בהמה בחה"ע ואגבהתא ממעשר הכא ל"ל הכי דעיילא בה עבודה במ"מ ואגבהתא מה"א דהא א"ל נמי איפכא דעיילא ה"א בעבודה ואגבהתא במקרא מגילה א"נ מקרא מגילה בהשבת אבידה ואגבהתא מעבודה ול"ד להתם דלא אמרינן דעיילא מעשר בעונת בהמה ואגבהת' מחטאת העוף א"נ חט"הע במעשר ואובהת' מעולת בהמה דש"ה דאותה חשיבות גופה שיש במעשר בהמה שהוא מין זבח הא גופה איכא נמי בעולת בהמה שהוא מן זבח ועדיפא מיני' שהוא קודש קדשים וכליל ומגזרת הכתו' חטאת ה' קדמיה ליה לפיכך י"ל עייל בי' משא"כ הכא ל"ל הכי מוד' ועוד הא דהכא ע"כ א"א לומר דתקדים מגילה לה"א כיון דה"ל כקום ועשה וא"א למגילה דרבנן לקדים לה הוי ליה מגילה כמאן דליתא כלל אלא ה"א ועבודה לחוד ובע"כ עבודה קדים לה"א וזה ברור

תנא סמוך אע"פ שא"נ כדמפר' שיושבת בנחל וק"ל מ"ש הכא דסמוך אע"פ שא"נ ונראה אע"פ שאינה סמוך נידון כמותה ואלו ברפ"ד דר"ה (דף כט) לענין תקיעת שופר בר"ה שחל בשבת שכל העיד שהיא רואה את ירושלים ושומעת וקרובה ויכולה לבוא תוקעין ומפרש בגמ' רואה פרט ליושבת בנחל שומעת פרט ליושבת בראש ההר קרובה פרט ליושבת חוץ לתחום ויכולה לבוא פרט למפסיק לה נהרא מ"מ יושבת בנחל ויושבת בראש ההר א"נ כמותה ואלו למקרא מגילה נדון כמותה ונ"ל דהיינו טעמא דבמגילה אע"ג דיושבת בנחל או בראש ההר הואיל ואינו רחוק מיל נידון כמותה דהואיל וקרובה בתוך מילו אי ישיבתה בנחל ובראש ההר מונעתה מלהיות רגילין תמיד אנשים של זו בזו ושל זו בזו כל היום דא"א דזו תקיים מצות פורים בי"ד וזו בט"ו דנראת בעיר אחת חלקים במנהגי' אלו מאלו ומחד מילי דרבנן כחוכא שהללו קורין ועושין משתה ושמחה ושאר מצות היו' ולאלו יום זה כשאר כל ימו' החול ול"ד לבן עיר שהלך לכרך וב"כ שהלך לעיר דאם עתיד להחזיר למקומו קורא כמקומו כדתנן לקמן בפ"ב (דף יט) דש"ה דאקראי בעלמ' הוא ולא שכיח כולי האי כמו הללו ששכיחין ורגילין תמיד כל היום זו בזו וא"א באותו שעה שהוא במקומו ינהג חובת מקומו וכשהוא הולך לעיר הסמוכה ינהג כמותו דכ"ש דמחזי כחוכא שינהג קצת יום כן ובקצתו להיפך לפיכך השוו חכמים מדותיהן בסמוכה בתוך מיל שלעולם ליגרר אחריה ועושות כמותן אבל גבי ת"ש לא מחזי כחלוקה דהא אם הם ביום ר"ה בתוך ירושלים אפי' שעה אחת כבר הן תוקעין כמותן דהא מצות היום בשופר לכ"ע אפי' אם בא מרחוק לירושלים תוקע כמותן דבתוך ירושלי' לא גזרי על ת"ש משום גזיר' דרבה לכל אדם ל"ש ב"ע ל"ש לא' בסוף עולם כשהוא בתוכו הילכך בחוץ לעיר אפי' בתוך מיל ביושבות בנחל או בראש ההר דהוי הפסק ואינו בטילא לגבי אין תוקעין ול"ש כאן ה"ט דחלוקה דהא ת"ש ליתא אלא פעם א' כל היו' ואם הי' בתוכו אפי' שעה א' הא נוהג כמותה ותוקע ואי ליתא בעיר כל היום א"כ אין כאן משום חלוקה כיון דליתא התם והוי ליה ככל עיירות שבעולם ושם בפ"ד דר"ה כתבתי עוד בזה

כרך שישב ולבס"ה נידון ככפר רש"י פי' דלענין בתי ערי חומ' מיירי ולא לענין מגילה והתוס' הקשו עליו דא"כ הל"ל נידון כבתי חצרים דשייכא גבי' ולדידי' ק"ל עוד הא כל מימרות של ריב"ל דלפניה ולאחרי' דמיירי מדיני כרך לענין מגיל' איירו ואי הא לא מיירי אלא לענין בתי ע"ח לא הוי לי' להגמ' לקבוע באמצע דהני והתוס' פי' דלענין מגילה איירי וענ"ל ראי' לזה דאי לענין בתי ע"ח לחוד איירי הא בפ"ט דעירכין מ"ל בריית' דתניא בה להדיא בית מושב ע"ח שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבס"ה ואי ריב"ל למ"ל אלא לענין בתי ע"ח לחוד ה"ל להגמ' למיתי מהא סייעתא למילתי' ולומר תנ"ה אלא ודאי עיקר מילתא דריב"ל לא קמ"ל אלא לענין מגילה ויליף לה מבתי ע"ח מש"ה ל"מ לה סייעת' מברייתא זו דל"מ אלא לענין בתי ע"ח לחוד

בית מושב ע"ח שהוקף ולבס"י הקשו התוס' מהא דאמר' לקמן אשר לו חומה ולא שור איגר פי' שאגרו חומה שלה כגון שהבתים מדובקי' יחד בעיגול והוי כמו חומה סביב לעיר ול"ל קרא ת"ל דה"ל ישב ולבס"ה שהרי לא נגמור חומות העיר עד שנגמרו כל הבתים וחי' דקרא אתא לאשמועינן אפילו קים לן שלא דר אדם שם עד שנגמרו כל הבתי' אפ"ה ל"ח היקף וק"ל אטו בית מושב דקר' אישוב בני אדם קא קפיד הא לא קפיד אלא אבנין הבית שתהא נבנית ונתיישבה בתוך היקף החומה ולא שקדמה להיקף ואע"פ שלא דרו בה וה"נ ל"ל דלא מיעוט קרא אלא בקדמה ישובה להקיפה כדאמר ריב"ל ולא שישב ולבס"ה אבל בבאים בב"א לא הילכך אי לאו דמיעט קרא לשור איגר ה"א דש"ד דהא ישוב הבתי' עם היק' החומ' באי' כאחת הא ליתא דע"כ קרא קפיד דווק' שיהא היקף החומ' קוד' לישיבת הבתי' כדנ"ל מבית מושב ע"ח דמשמ' שנתיישבו בתוך החומה ש"מ שהחומ' קדמה לבתים דוקא ואפי' בב"א נמי לא והא דאריב"ל ולא שישב ולבס"ה לאו למימרא דבב"א ש"ד דא"כ תקשה לך דיוקא דרישא וסיפא אהדדי דברישא קאמר שהוקף ולבס"י דמשמע הא בב"א לא ובסיפא קא' ולא שישב ולבס"ה דמשמע הא בב"א ש"ד א"ו רישא עיקר דרשא היא דקרא קפידא אמוקף תחילה כדכתיב בית מושב ע"ח דבעינן חומה תחילה בדווקא והא דמסיים ולא שישבו ולבס"ה היינו משום דלבתר דמיעוט קרא לשור איגר דהוי בב"א למ"ל תו אלא או הוקפה ולבסוף ישבה או ישבה ולבסוף הוקפה אבל בב"א למ"ל ומ"מ אפילו לא מיעט קרא לשור איגר ממילא נתמעט מבית מושב ע"ח דמשמע שהחומה קדמה לישיבתה ואפילו שור איגר נמי נתמעט מהא אע"פ שבאים בב"א הואיל ולא הוקף תחילה קודם לישיבתם והשתא אשר לו חומה למעוטי שור איגר ל"ל וראיתי להטור א"ח (סי' תרפ"ח) שכתב בשם הר"מ דלא מקרי ישבה ולבס"ה אלא כשישב תחילה אדעת' שלא להקיפו אבל אם ישב תחילה ע"ד להקיפו מקרי שפיר הוקף ולבס"י ונ"ל דלפי"ז אזדא לי' קושי' התוס' דצריך למעוטי שור איגר דל"ח להקיף חומה דודאי לא גרע שור איגר מישב בתחיל' ע"ד להקיפה דמהני כהיקף תחילה כ"ש שור איגר דהקיפה וישובה באין כאחת מ"מ ק"ל על פי' זה דבסוף פ"ט דערכין (דף ב') ממעט בתי ע"ח של לוים שאינן נחלטת לאחר שנה כשל ישראל משום שנאמר גאולת עולם תהי' ללוי' ופריך בתי ע"ת דלוים מי מ"ל והא תניא אין עושין אות כרכים גדולים ומשני ר"כ כאן שהוקף ולבס"י למ"ל בדלוים כאן שישב ולבס"ה לאחר שבאה ליד הלוי' הקיפו הן ופריך כה"ג מי הוי חומה והתניא בית מושב ע"ח שהוקף ולבס"י ולא שישב ולבס"ה יכול אפי' הקיפוה ישראל נאמר כאן חומה ונאמר להלן חומה כל אלה ערי' בצורות חומה מה להלן נכרי' אף אף כאן נכרים יכול אפי' הקיפוהו נכרים לאחר מכאן נאמר כאן חומה ונאמר להלן חומה מה להלן חומה מה להלן נכרים קודם לכן אף כאן נכרים קודם לכן ופירש"י כה"ג דישבו לובס"ה מי חשיב חומה דאיצטרך קרא למעוטי ערי הלוים מדין בתי