טורי אבן קעא

הקריבו הכהנים ותי' כיון דארון לא הי' במקומו כדאמר בפ' הדר (דף ס"ג) והכהנים נושאים אה הארון וק"ל הא בהקפת יריחו לא הי' צריכין כל הכהנים לנשיאת הארון והא באותו העת הי' כהנים הרבה דהא משה תיקן ח' משמורת מאלעזר וד' מאיתמר מפני שבני אלעזר הי' רבים מבני איתמר כדאמר בפ"ד דתענית (דף כז) ואיכא למ"ד התם משה תיקן י"ו ח' מבני אלעזר וח' מב"א ורש ב"א פי' בחי' בשם י"א דלא תמיד ממש ביטלו אלא שלא הי' שם מעמד מישראל לפי שהי' טרודים במלחמה והעלה עליהם כאלו בטלו התמיד והן לא חששו כ"כ לפי שאין מעכבין את הקרבן והקשה הרשב"א על פי זה דאם כן מאי פריך מהא דיהושע דהתם ת"ת עדיף ממעמדות אבל עבודה ממש עדיפא מת"ת ולי בלאו הכי ק"ל לומר דל"ח למעמד כיון דלא מעכבי כיון דמ"מ מצו' איכא איך ל"ח וא"י למה הוסיפו לומר והן לא חששו למעמד אלא בהא לחודי סגי דמפני טרדות המלחמה לא הי' שם מעמד וקושית הרשב"א לדידי לק"מ דמעמד ודאי מעכב לקרבן למאי דאמרי' בפ"ד דתענית (ד' כ) כהנים ולוים וישראל דהיינו מעמד מעכב את הקרבן

ע"ב אבל לא מטפחות פירש"י על לבן ובפ"ה דביצה (דף ל"ו) תנן ולא מטפחין פירש"י ביד וזה סותר למה שפי' כאן ואולי ה"ט דלא פי' התם ולא מטפחין על לב משום דהתם בטיפוח דשמחה מיירי כדפירש"י וכדמפרש טעמא בגמרא התם גז' שמא יתקן כל שיר ואין דרך לטפח משום שמחה על לב אבל א"י אמאי נא פי' למטפחות דהכא ביד דדרך לטפח משום אבל בידיו זה אל זה ובירו' שם בפ"ה דביצה מפ' ול"מ סיפוק שהוא מחמתו כמה דאת א' ויחר אף בלק אל בלעם ויספוק את כפיו ולא מטפחין טפוח שהוא לרצונו ושתיהן סיפק כפיו זא"ז כדמוכח התם ואין להאריך כאן בזה

אמר רבה בר"ה אין מועד מפני ת"ח ובפ"ג דמ"ק גרסינן לה בדר"פ ולכאורה משמע דקאי אמתני' דנשים במועד מענות אבל ל"מ וקא' דמפני ת"ח אין מועד ומותר לטפח בהספדו וליתא דההיא דא"מ מפני ת"ח לאו על משנה זו דנשים במועד מענות אבל ל"מ איתמ' אלא אהא דתנן התם לעיל מיני' אין מניחן את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד ועלה איתמר הא דא"מ מפני ת"ח כ"ש חנוכה ופורים והשתא ק"ל למה מביא הכא להא מתני' דנשים במועד כיון דהא דא"מ מפני ת"ח לאו עלה איתמר ומהא מימרא לחוד פריך אהא דקא' ת"ת דיחיד קיל ומתני' אין לו ענין לקושיתו כלל וי"ל משו' דקא מסיים אהא דא"מ מפני ת"ח כ"ש חנוכה ופורים דש"מ דאינהו קילו ממועד נ"ל מהא מתני' דתנן במועד אבל לא מטפחין ובחנוכה ופורים מטפחות אלמא קילו ממועד מש"ה מ"ל למתני' הכא ומ"מ קק"ל אמאי לא נקט בהאי כ"ש לר"ח בהדי חנוכה ופורי' ושם אפרש

ת"ת ומ"מ מ"מ עדיף מדתניא ק"ל כיין דמייתי לקמן עבודה ומת מצוה מ"מ עדיף מלאחותו כ"ש דמת מצוה עדיף מת"ת דקילה מעבודה ול"ל לאתויי הא דתניא מבטלין ת"ת להוצאת המת וי"ל דאסיפא סמוך דהאי בריית' מייתי לה לקמן בפ"ד (ד' כט) דקתני סיפא למאן דמתני' ל"ל שיעורא דש"מ אפילו ת"ת דרבים דעדיפא מעבודה נמי מבטל להוצאו' המת וכ"כ בריש מכילתי' דמצינו כה"ג דלא מייתי אלא לרישא ואסיפא קא סמיך ושם בפ"ד יתבאר זה

ולאחותו מה ת"ל רישא דהאי ברייתא הכי מתני ברפ"יב דזבחים (דף ק) רע"א נפש אלו הקרובים מת אלו הרחוקים לאביו לאביו אינו מטמא אבל מטמא הוא למ"מ לאמו הרי שהי' כהן ונזיר לאמו הא דא"מ אבל מטמא הוא למ"מ לאחיו שאם הי' כה"ג ונזיר לאחיו הוא דא"מ אבל מטמא הוא למ"מ ולאחותו מה ת"ל וכו' וק"ל מנ"ל דהני ארבע' קראי כונן למעוטי מ"מ קאתי דילמא חד מינייהו לגופא אתא שאם הי' כהן ונזיר נמי א"מ לקרובים כמו נזיר גרידא וכ"ת ולאו כ"ש הוא ליתא דה"א כהן ונזיר גרע טפי מנזיר גרידא דהואיל והותר לו טומאת קרובים לכהונתו היתר לו נמי לנזירתו וכה"ג אמר בפ"ג דזבחים (דף לב) לעולא דס"ל ביאה במקצת שמי' ביאה אפ"ה מצורע שחל ח' שלו להיו' בע"פ וראה קרי בו ביום וטבל מכניס ידיו לבהונות ומטעמא דהואיל והותר לצרעתו הותר נמי לקריו ול"ל דה"ט דא' התם הואיל דה"ל מחמירתא לקילתא דהא מצור' ודאי חמיר מבטל קרי אבל נזיר דחמיר מכהן דה"ל מקילת' לחמירת' ל"א הואיל לתא דהתינח לר"א רפ"ז דנזיר (דף מז) גבי כה"ג ונזיר שמצא מ"מ דס"ל יטמ' כהן שאין מביא קרבן על טומאתו אבל לחכמי' דס"ל התם יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם אלמא כהן חמיר מנזיר מא"ל ועוד דהרי ר"י יליף התם מהא דעול' לרובם טמאי מתי' ונעש' זבים הואיל והיתר' טומאתן הותרה נמי לזיבתן אע"ג דזב חמיר מט"מ כדאמ' רפ"ו דפסחים (דף סז) גבי יאמר ט"מ וא"י זבים מיהו התם לקמן אמר אדרב ט"מ חמור מזב שכן טעונה הזאה ג' וז' מ"מ הא דכה"ג ונזיר מוכח דכהן חמיר מנזיר לחכמים ועוד הא דעולא דאמר הואיל והותר לצרעתו הותר נמי לקריו האי הואיל הוי נמי מקילתא לחמירתא דהא בשמיני לימי ספירתו קאי דאין אלא מחוסר כיפורים וקיל מט"י דב"ק דקי"ל טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים אלמא ט"י אפילו דקרי אסור בתרומה ואלו מח"כ אפי' דצרעת מותר בתרומה וגבי מצורע גופא תנן בספי"ד דמס' נגעים וביום הז' מגלחו כבס בגדיו וטבל טהור מלטמא כשרץ והרי הוא ט"י אוכל במעש' הע"ש אוכל בתרומ' הביא כפרתו אוכל בקדשי' ואפ"ה אמרי' הואיל מקילתא לחמירתא ואע"ג דבפ"ק דיבמו' (דף ז) אמרי' מי לא מודה עול' דאם ראה קרי בליל ח' שא"מ ידו לבהונו' שלא יצא לשעה שהוא ראוי להביא קרבן ומה"ט אמר נמי התם למאי דמשני דאיצטריך עלי' לאסור אחות אשה ליבום דסד"א הואיל ואישתרי אשת אח ליבום אישתרי נמי אחות אשה כהא דעולא דלא צריך קרא אלא לנשא מת ומת ואח"כ נשא החי אלמא לא אמר להאי הואיל אא"כ היתר כבר איסור הא' קודם שחל עליו איסור הב' הא ה"נ א"ל דלהכי בעי קרא לכהן ונזיר דלא תימא הואיל היינו במת קרובו של כהן ואח"כ קיבל על יו נזירות דכבר הותר לו איסור טומאת כהן קודם שח"ע נזירות וה"א דאע"פ שהוא נזיר מטמא לקרובים אע"ג דנזיר דעלמא א"מ כהן משום הואיל ה"א דאישתרי קמ"ל חד מהני קראי דלא ומהשתא לא נשאר אלא ג' קראי לדיוקא דמ"מ חד לנזיר גרידא ואידך לכהן ונזיר והג' לכה"ג ונזי' אכתי להולך לעשות את פסחו ולמול את בנו דמטמ' למ"מ מנ"ל והניחא לרבא דא' הת' בפ"ג דזבחי' מצורע התירו הוא להא אישתרי להא ל"א אלמא היכא דהתירת הוא ל"א הואיל ה"נ ל"צ קרא לנזיר וכהן דל"א הואיל ואשתרי אישתרי דכיון דטומאו' קרובים לכהן התירה בלא קרא ל"ש לומר הואיל אבל לאביי וה"נ עולא דס"ל התם דלגבי התירא אמר הואיל הא וודאי צריך קרא למעוטי הא דאמר' והדרא קושי' לדוכתא ואע"פ שהתוס' פי' שם בפ"ק דיבמות אהא דאמר רבא ערוה גופה לא צריכא קרא והקשו והא לכל הפחות איצטריך בנשא מת ומת ואח"כ נשא חי דלא תימא הואיל ואישתרי אישתרי ותי' בשם ר"י דיש לחלק דגבי בעל קרי דשם טומאה אחת היא אמרינן הואיל ואשתרי אישתרי דחד לאו הוא בבעל קרי ומצור' אבל הכא דשני שמות הן לא אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי וה"נ נזיר וכהן שני שמו' הן לא אמרי' הואיל ואישתרי אישתרי מ"מ לסתמא דגמ' דקאמ' כי איצטרך עליה להיכא דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי מא"ל ועוד נ"ל דא"צ לדחוק דרבא פליג אסתמ' דגמ' וס"ל דגבי שני שמות ל"א הואיל ואישתרי אישתרי אלא ה"ט דרבא דס"ל ערוה גופה לא צריכא קרא דרבא לטעמי' דאמר התם בפ"ג דזבחים דלא אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי אלא גבי טומאה דדחויי' היא בציבור דמה לי חד דיחוי ומה לי תרי דיחוי' אבל גבי מצורע דהיתרא ל"א הואיל ואישתרי אישתרי ה"נ גבי נשא מת ומת דיבום אשת אח התירא הוא ליכא למימר הואיל ואישתרי אישתרי מש"ה קאמ' רבא ערו' גופה לא צריך קרא ומהתימא על התוס' שדחקו עצמם בזה כי הדבר ברור כדפי' גם מה שתי' התוס' עוד שם דרבא לית לי' דעול' דסבר דביא' במקצת לא שמי' ביאה ליתא דפשטא דשמעתא התם משמע דלא פליג אדעולא דס"ל ביאה במקצת שמי' ביאה ועוד אפי' את"ל דלא ס"ל כעולא בהא מכ"מ משמע התם דס"ל הואיל ואישתרי אישתרי גבי דיחוי ומחוורתא כדפירש' דה"ט דס"ל דלא אמרי' הואיל גבי היתרא ואין להאריך כאן ובמ"א יתבאר עוד

בתר דבעיא הדר פשטא מת מצוה עדיף דאמ' גדול כבוד הבריו' שדוחה את ל"ת שבתורה פירש"י דכתיב לא תוכל להתעלם פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו וק"ל הא אע"ג דמת מצוה דוחה פסח ומילה אפ"ה מבעיא לרבא דלמא מגילה עדיף א"כ מאי אולמא הא דכבוד הבריות דוחה להשבת אבידה למילף מני' דמת מצו' עדיף ממגילה יותר מהא דפסח ומילה והרי אדרבה פסח ממילה אלימא טפי מהשבת אבידה דבפ"ב דברכות (דף י"ט) פריך אהא דאמרינן המוצא כלאי' בבגדו פושטו אפילו בשוק מהא דהתעלמת דזקן ואינו לפי כבודו ומשני איסורא מממונא לא ילפינן והדר פריך מלאחותו דכבוד הבריות דמת מצוה דוחה פסח ומילה ומשני שב ואל תעשה שאני אלמא השבת אבידה דממון הוא קיל מפסח ומילה דאסורא נינהו וכיון דאי אפשר למיפשט מלאחותו דמת מצוה עדיף ממגילה כ"ש שאין לפשוט מהשבת אבידה דקיל דממונא הוא ובע"כ ה"ט דא"א למיפשט מפסח ומילה דמת מצוה עדיף משום דמקרא מגילה נמי אלים למידחי עבודה מדר' יוסי ב"ח וה"הנ מסברא שדוחה נמי למילות בנו משום פרסומי ניסא וא"כ מדדחי כבוד הבריו' להשבת אבידה נמי אין לפשוט מה"ט גופי' דוודאי אם הולך למקרא מגילה ורואה אבידת חבירו מניחו והולך לו קל וחומר מפסח למילה דאסורא נינהו וודאי עדיפו' מהשבת אבידה דממוני' הוא ודחי לי' כ"ש מגילה דעדיף מעבודה ומילה דדחו להשבת אבידה וי"ל על דרך שפירשו התו' רפ"ד דשבועות (ד' ל) אתא שפיר דאמרינן התם האי צורב' מרבנן דידע בסהדותא דזילא ביה מילתא למיזל לב"ד דזוטרא מני' לאסהודא קמי' לא ליזל ומייתי ראי' מהא דתנן מצא שק או קופה ואין דרכו ליטול הרי זה לא יטול וה"מ בממונא אבל באיסורא כו' אין חולקין כבוד לרב והקשו התוספות באיסורא אמאי לא הא שב ואל תעשה הוא ודמי להא דמת מצוה