טורי אבן קסז

ליה טובא ואף על גב דפריך לקמן בחר הכי מדתנן חל בה' כפרים קורין בב' ואם איתא לקדימו ליום הכניסה דיש אומרים הוא ומשני מיום הכניסה ליוה"כ לא דחינן והא מסברא בלא קרא שמעינן לי' ומהשתא כ"ש דלא בעי קרא לחל ביום ב' דלא ליקדמה ליום ה' שהוא יום הכניסה מה"ט גופא דמיום הכניסה ליוה"כ לא דחינן ולא מהני בהא ה"ט כדי שיספיקו וא"כ מאי פריך ואימא זמנים טובא י"ל דהא דמשני לקמן מיוה"כ ליוה"כ ל"ד לאו מסברא קא"ל דודאי לה"ט כדי שיספיקו איפכא מסתברא לדחות מיוה"כ כדי שתהא פנוי' להספיק אלא לבתר דמשני זמניהם דומיא דזמנם דגלי קרא דאין עשרה ראוים לקריאה אע"פ שהוא יוה"כ בחל י"ד בשני ש"מ מיוה"כ ליוה"כ ל"ד וא"כ ה"ה בחל בה' דל"ד ליוה"כ לב' מה"ט גופא אבל כל כמה דלא ידעינן להאי זמניהן דומיא דזמנם מסברא ל"ל דמיוה"כ ליוה"כ ל"ד אלא אדרבה ראוי לדחות מה"ט שיהי' פנוים והשתא פריך שפיר דנרבה נמי לעשרה מה"ט גופא ולפי"ז א"ש דחל בב' דלא מקדימין ליוה"כ דה"ל עשרה ומשני עשרה ל"ת רבנן ובתר הכי פריך מחל בה' ואהא משני מיו"הכ ליו"הכ ל"ד דאפ"ה צריך לשנוי' קמא ולא הדר מיני' דהא גופא דמיו"הכ ליו"הכ ל"ד מהא גמרינן מדל"ת רבנן עשרה וכדפי' אלא המקשה לא אסיק אדעת' מ"ט ל"ת עשרה מש"ה פריך תו מחל בה' וכיון דמשני דמיוה"כ ליוה"כ ל"ד ממילא קים לן דמה"ט נמי ל"ת עשרה דהא ליתא וא"א לומר כן דא"כ הא דפריך ואימא זמנים טובא ולאתויי עשרה קאתי היינו דוקא אליבא דמ"ד דאימתי דר"י לחלוק ולרבנן אפי' במקום שא"נ אפ"ה מקדימין ליו"הכ ובע"כ ה"ט משום כדי שיהיו פנוים א"כ מסברא ראוי' לדחות מיום הכניסה ליום הכניסה כדי שיהיו פנוים אבל לר' יוחנן דס"ל דאימתי דר"י אינו אלא לפ' דברי חכמי' ולכ"ע אין כאן אלא טעמא מפני שמספיקן לחוד א"כ מאי פריך ואימא זמני' טובא ולאתויי נמי עשרה כיון דיו"הכ לטובת הכפרים תקנו בשכר שמספי' ממילא מיוה"כ ליוה"כ ל"ד מסברא בלא קרא דבזה ליכא שום טובה לבני הכפרי' ודמי למקום שא"נ דר"י דמסברא אמ' דא"ק אותה אלא בזמנן וא"כ מאי פריך ואימא זמנים טובא הא הכא אליבא דר' יוחנן קיימינן דס"ל אימתי דר"י לפי וממילא עשרה לא מסברא וכדפי' ומיהו י"ל דהא גופיה דס"ל לר"י דהקדמת יוה"כ לטובות כפרים תקנו בשכר שמספיקים ולפיכך במקום שא"נ א"ק אלא בזמנה כיון דל"ל משום הכא בהקדמה ול"א שתקנו לטובת העיירות כדי שיספיקו ואפי' במקו' שא"נ נמי היינו נמי לבתר דקים לן ה"ט זמניהם דומיא דזמנם תרי ותו לא דמיוה"כ ליוה"כ ל"ד אלמא משו' תקנתא דכפרים הקנו להקדים דאי משו' תקנת עיירות אפי' מיוה"כ ליו"הכ נמי אבל כל כמה דלא ידעינן מהא דומיא דזמנה א"ל דמשום תקנת עיירות הוא ואפי לעשרה נמי לקדמו והא דפריך בסמוך אימא י"ב וי"ג פי' אבל י"א לא אע"ג לה"ט דמפני שמספיקין י"א נמי ראוי לקריאה בחל (י"א) [צ"ל י"ד] בא' בשבת ואין כאן דיחוי מיו"הכ ליו"הכ י"ל היינו בתר דקא משני זמניהם דומיא דזמנם מה זמנם תרי אף זמניהם תרי אלמא גלי קרא בהדיא דאין לך לרבות יותר משני ימים אחרי' דומיא דהני דמפרשי בהדי' טעמן דקרא לא ידעינן מ"ש י"ב וי"ג מי"א הא בי"א נמי שייך לה"ט מ"מ לבתר דשני י"ג זמן קהילה לכל היא ל"צ לרבוי ובע"כ לי"א וי"ב רבי קרא וי"ג ממילא משמע מעתה קים לן טעמא דקרא כדמפ' הגמ' וה"נ יש לפ' גבי ימים כימים דבסמוך דהתם נמי גלי קרא בהדיא דאין לך לרבות מכימים אלא ב' דומיא דימים מה ימים המפורשים ב' כדפי' רש"י

י"ג זמן קהילה לכל היא פירש"י הכל נקהלו להנקם מאויביה' בין בשושן בין בשאר עיירות ל"צ קרא לרבויי שיהיו ראוי' לקריאה דעיקר הנס בו הי' וכתבו המפרשי' שהקשה ר"ת דלאו זמן מלחמה גורם לקריאה אלא זמן נייחא כדכתי' כימים אשר נחו היהודים ונ"ל דאין זה קושיא כ"כ דכיון דזמן נייחא ראוי לקריאה כ"ש זמן מלחמה שהוא עיקר הנס אבל לי קשה דאם איתא דטעמא דא"צ לרבויי לי"ג משום דעיקר הנס בו הי' א"כ אמאי א"ק בו אלא הכפרים וביו"הכ דוקא יהי' ראוי לקריאה לעולם ולכל אדם דומיא די"ד וט"ו כיון שהוא עיקר בנס ואע"ג די"ד וט"ו גופייהו אינו זמן קריאה לכל אלא י"ד לעיירות וט"ו למוקפין ה"ט דהני בנוח תליא והנוח לא הי' שוה לכל דבשושן לא הי' נוח עד ט"ו ובשאר עיירות בי"ד והושוו כל המוקפין לשושן אבל זמן מלחמ' די"ג הי' שוה בי"ג לכל ואם אית' דמש"ה ראוי לקריאה יהי' זמן קריאה לכל ולעולם ועוד ק"ל דאמ' לקמן דלחכמים דלא דרשי זמן זמנם זמניהם א"ק אלא י"ד וט"ו הכתובים בהדיא ומשמע דאפי' י"ג נמי א"ק אלמא י"ג נמי בעי קרא שיהא ראוי לקריאה א"כ לר"ע נמי צריך קרא לרבויי נמי י"ג וכ"ת ה"ט דזמן קהילה לכל לא מהני שיהא כי"ד וט"ו שהן זמן נייחא אלא להא לחוד מהני לקרו' בו ליוה"כ דלא גרע מי"א וי"ב וא"כ לרבנן דלא דרשי זמן זמנם זמניהם לי"א לי"ב ממילא י"ג נמי אינו ראוי לקריאה והשתא לק"מ דא"כ אכתי תקשה דמנלן דמרבה לי"א וי"ב וי"ג ממילא משמע דלא גרע מנייהו משו' דזמן קהילה היא אימא קרא לא מרבה אלא י"ב וי"ג לחוד ואכתי י"א מנ"ל דהא אי לא קרא לי"ג לא ה"א מסבר' שיהא ראוי לקריאה אפי' ביוה"כ כיון דל"ד לי"ד וט"ו המפורשי' בקרא וכיון שכן די"ג גופא צריך קרא א"ל דזמניהם דומיא דזמנם היינו י"ב י"ג ואכתי י"א מנין ובשם ר"ח פי' זמן קהילה לכל היא שהכל מתאספין לתענית אסתר ובאין בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכין רחמים וגם על פי' זה קשה דע"כ לה"ט נמי י"ג משום לתא דיוה"כ אחי מדאין ראוי לקריאה אלא ביוה"כ לר"ע ולחכמים כלל לא ואכתי תקשה הא דאמ' דילמא לא מרבה קרא אלא לי"ב ולי"ג אבל י"א לא ונ"ל דהמחוור מה שפיר' הרא"ש בשם י"מ דסוגית גמ' דידן כעין הירושלמי דפריך התם על שנוי כימים אשר נחו ואימא י"ב י"ג וי"ד ט"ו ומשני ר' חלבו י"ג זמן מלחמה היא והוא מוכיח על עצמו שאין נייחא פי' ליכא לרבוי דלא הוי כימים אשר נחו אלא מעתה לא יקר' בו לפניו ולאחריו קורין בו א"ק וה"נ י"ל זמן קהילה פי' זמן מלחמה וליכא לרבויי מכימים אשר נחו ולא מבזמניהם דמשמע זמנים אחרי' דומי' דזמנם דהוי בהו נייחא ולא צריך קרא לרבויי דמ"מ קורין ול"ל קרא דמק"ו דירו' אתא ואע"פ שהרא"ש כתב שר"ת מפקפק על פי' זה דהל"ל זמן מלחמה הוא ועוד קשה דקאמר ול"צ קרא לרבויי דאין דרך הגמ' נסתור דבריו כיון שלא הוזכר הק"ו בגמ' דידן אין זה קושיא כ"כ ונ"ל לה"ד לפי' זה דבע"כ הא דמרבי י"ג היינו מק"ו דלפניו ולאחריו קורין אבל אי אמרינן דא"ק לפניו אין לנו שיה' בו והא דא' י"ג זמן קהילה היא לאו למימרא דמה"ט ראוי לקריאה אלא ה"ק דא"אל דקרא מרבה לי"ג שהוא ל"ד לי"ד וט"ו וכדפי' דאם אית' דהא דקאמ' זמן קהילה היא למימרא דמה"ט ראוי' לקריאה וכדפי' רש"י ור"ת ולה"ט אפי' את"ל דא"ק בי"א ובי"ב דלפניו אפ"ה בו קורין דהא לא תליא קריאת י"ג בקריאת ימים שלפניו ולאו משו' לתא קריאת ימים שלפניו מייתינן לי' לתורת קריאה תקשה לך מאי פריך בסמוך ואימא שיתסר ושבסר כוון דמ"מ י"ג בר קריאה הוא משום זמן קהילה וקיי"ל מיוה"כ ליוה"כ ל"ד כדתנן במתניתין ודמפ' בגמרא לקמן קריאה בשבסר המ''ל

ואימא תריסר ותליסר ק"ל למאן דמפי' דקולא דאקדומי ליוה"כ לכפרי' דלמוקפין נמי איתקין כדפי' במתני' אדפריך ואימא תריסר ותליסר שהן ימים מחודשים שאינן נכתבין בספר ה"ל להקשות אימא י"ג וי"ד ואי משום די"ד כתב בספר היינו לפרזין ורבויא אתא לכפרים של מוקפין תרי יומא י"ג וי"ד ואי משום דא"כ הקדמת מוקפין ב' ימים ושל פרזי' אינו אלא יום א' י"ג בלבד ואע"ג דלפי המסקנא דרבי נמי י"א לקריא' כפרים קא קדים התחלת זמן הקדמה של פרזים שהוא י"א לזמן של מוקפין דבדידהו הקדמת י"א למ"ל כיון דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן כדפי' במתני' בהא ל"ל בה כיון דמשך זמן הקדמה של זה וש"ז שווין שהן ד' ד' ימים לזה מי"א עד י"ד ולזה מי"ב עד ט"ו ואי משום דקדים זמן הקדמה של זה לשל זה ל"ל בה דהא בעיקר זמן הכתוב בספר של זה קדים לט"ו ש"ז אבל א"א דהקדמה ליתא אלא י"ג וי"ד ולמוקפין בלבד א"כ הקדמת פרזים אינו אלא יום א' תקשה מ"ש שלהם אינו להם הרווחה להקדים אלא יום א' ואלו למוקפין ב' ימים אין זה קושי' דהא אפי' למאי דר"ל דהקדמת הכפרי' המה י"ב וי"ג אכתי משך זמן מוקפין יותר שלהם זמנה י"ב עד ט"ו שהן ד' ימים ושל פרזים אינו אלא ג' ימים בלבד שהן מי"ב עד י"ד אלא ע"כ אין קפידא בזה אבל לפי' התוס' דלא רבי הקדמת כפרים אלא לפרזים אבל למוקפין לא ניחא דמהשתא בע"כ כי דבי ב"י להקדים היינו י"ב וי"ג דקדי' לי"ד של פרזים וה"נ ק"ל להני דמפרשי דקרא רבי קריאת יום הכניסה אף למוקפין מהא דפריך בסמוך אימא שתסר ושבסר אמאי פשיטא ליה דאי אמרינן לאחר הו' י"ו וי"ז דילמא הו' ט"ו וי"ו אע"ג דלמוקפין אינו אלא יום א' וקרא ע"כ ב"י מרבי נימא דהני ב"י לא רבי אלא לפרזים בלבד אבל לא למוקפין דבשלמא לפי' התוס' דלא רבי יום הכני סה אלא לפרזים ולא למוקפין ניחא דא"א לאחריו רבי בע"כ הני ב"י דרבי הני י"ו וי"ז כגון בחל י"ד בג' ה"ל יום הכניס' שלה י"ו א"נ בחל בשבת ה"ל יום הכניסה של ב' בי"ו ובחל בע"ש ה"ל יום הכניסה של ב' בי"ז דהשתא כיון דזמן קריאת פרזים הוי ד' ימים דאפי' חל י"ד בע"ש דהוי יום הכנסה של ב' בי"ז אפ"ה קורין בו ואיכא למיתלי בטעמא הא דהקילו לפרזים לאחר מפני שמספיקין מי' ומזון לכרכים וכדאמ' אבל א"א דהני תרי יומא דרבי ט"ו וי"ו אבל י"ז לא בחל י"ד בע"ש ליכא למיתלי בטעמא הא דהקילו להו ואי משום שמספיקים הוי להו לאקלוי לקור בי"ז נמי ואכתי אינו מיום הכניסה ליוה"כ דל"ד לי' כדאמ' לקמן דהא בחל י"ד בע"ש ה"ל יוה"כ דלאחריו בשני דה"ל י"ז מש"ה פשיט' לי' להמקשה דאי אמרינן לאחר בע"כ הם י"ו וי"ז דא כא למיתלי בטעמא אבל אי לא רבי י"ז אלא לט"ו וי"ו לבד אין טעם לדבר ואע"ג דלעיל פריך ואימא י"ב וי"ג אבל י"א לא ואע"ג דאי י"א לא ליכא למיתלי בטעמא דמספיקין דא"כ י"א בחל י"ד בא' בשבת נמי לק"מ דכל כמה דלא ידע לה"ט די"ג זמן קהילה לכל היא ול"צ לרבוי בע"כ א"א למיתי ברבוי דוקא אלא ב"י בלבד דזמניהם דומיא דזמנם א"נ מימים כימים וא"א לרבות אלא ב"י דומיא דימים המפורשי' שהן ב"י אבל בי"א לא ואע"ג דא"א למיתלי בטעמא מ"ט י"א לא מ"ש מי"ב וי"ג אפ"ה א"א לרבות יותר מב"י אע"ג דלא ידעינן טעמא מאי אבל אי אמרינן