טורי אבן קסו

בארביסר לאו אהקדמה דיום הכניסה קאי דהא בהא למ"ל וכדברי התוס' אלא אחל י"ד בע"ש קאי וכדתני במשנתינו חל ע"ש כפרי' מקדימין ליוה"כ וע"ג ומק"ח קורין בו ביום ודע שיש שם בפי' רש"י יותר תימא שפי' לאסור של זה בזה כגון בני ט"ו דקרו בי"ד ובני י"ד בט"ו וזה פי' לפי שיטתו בפרוז ב"י ומוקף ב"י ומשמע דאין לאסור ש"ז בזה אלא בקרו אבל בסתמא לא והא ודאי ודאי ליתא דהא לקמן (דף ו') גבי רבי דנטע נטיעה בפורים וכו' רבי בר חמיסר הוי וכי נטע בארביסר הוי פריך עלה מהא דלאסור ש"ז בזה והשתא מאי פריך הא ש"ז בזה אינו אסור אלא בקרו בו ורבי ל"ק אלא בחמיסר כדמסיק התם א"ו ש"ז בזה בכל ענין אסור אפי' בדלא קרו ונחזור לענינינו דיש לה"ר מהכא לדברי התוספות מ"מ יש לדחות ראי' זו דאפ"ת דמק"ח נמי מקדימן ליוה"כ אפ"ה ל"ק בני חמיסר וקרו בתליסר משום דאה דלדידהו בלא ה"ט דיום נקנור הוא תליסר אסור בהפסד ותענית משום יום דלפני י"ד דבשלמא בני י"ד דאסור להו י"ד מקרא הכתוב במגילה א"ל דיום שלפניו אינו אסור כדאמ' בפ"ק דר"ה (דף יט) גבי צום גדלי' דאין אסור יום שלפניו דדברי קבלה הוא דכד"ת דמי דא"ל חיזוק כשבתות אל דמותרין לפניהם וה"ט כתבו מקצת המפ' דמש"ה נהגו להתענות בי"ג באדר יום לפני פורים משום די"ד דברי קבלה הוא ואצ"ח מיהו א"ל הא דמהני ה"ט ה"מ לבני עיירות די"ד אסור להו מן הכתוב דד"ק אצ"ח לאסו' לפני' אבל לבני מק"ח דאין אסור להו מד"ק אלא ט"ו אבל לא י"ד אלא משום מג"ת דאסרו ש"ז לזה הא ודאי י"ד לדידהו צריך חיזוק לאסור י"ג שלפניו וכיון שכן לא המ"ל בבני חמיסר וקרו בתליסר דא"כ אכתי תקשה לר"י דס"ל דימים הכתובים במג"ת אסור לפניהם א"כ אמאי שרי י"ג לבני ט"ו הא לדידהו אין אסור י"ד אלא מד"ס דמג"ת דבעי חיזוק לאסור י"ג שלפניו לפיכך גבי דקרו בתליסר נקט בני ארביסר דלדידהו י"ד אסור מד"ק דאצ"ח לאסור י"ג שלפניו ואי לאו משום דה"ל יום נקנור הוי שרי וכיון דגבי תליסר בע"כ צריך למשבק לאורחא קמא דבני חמיסר וצריך לדלג לארביסר נקט נמי בתריסר להאי אורחא דקאי בי' השתא ואע"ג דמסיק ואזל אלא בבני ארביסר וקרו בתריסר יום טוריינוס הוא והא ת"ל דמסיק קשה לר"י דאוסר לפניהם דא"כ בלא ה"ט דיום טוריינוס י"ב אסו' משום יום שלפני נקנור היינו דמשום הא ה"מ לאוקמי כבני ארביסר וקרו בחדסר לפיכך מוקי לאסו' י"ב מצד עצמו משום יום טוריינוס דהשתא א"א לאוקמי להא דר"י דאוסר לפניהם אפילו בדקרו בי"א דאם כן אסור משום יום דלפני טוריינוס כדמסיק ואזל והתוספות הביאו ראי' לדבריהם מדאר"יבל בגמ' (דף ג) כרך שאין בו ע"ב נידון ככפר דפריך מאי קמ"ל תנינא איזה ע"ג וכו' ומשני כרך איצטרך לי' אע"ג דמיקלע לי' מעלמא והל"ל מוק"ח א"ל אע"ג דחשיב חומה דידהו שהגינו מן האויבים וגם מ"ל מעלמא דהוי רבות' טפי א"ו במק"ח ל"צ ע"ב ולדידי א"ר מוכרחת דאפ"ת דהאי כרך מוק"ח מיירי אפ"ה לא הוי מ"ל מוק"ח א"ל דאין זה רבותא כלל דמ"ש מוק"ח משאינו מוקפת להא מילתא דעשרה בטלנים וכמו שהקילו לאינה מוקפת להקדי' ליוה"כ מטעמא דהספקות מים ומזון לאחיהם ה"ה למק"ח ואין הגנות מן האויב ענין לזה עוד ה"ר מהא דאמ' בגמ' כרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר ובע"כ מיירי בדליכא עשרה בטלנים דאי בדאיכא מי גרע מע"ג שקורין בי"ד וטעמא דישב ולבסוף הוקף הא הוקף ולבסוף ישב קורין בט"ו ככרך אע"פ שאין בו ע"ב והר"ן דחה ראי' זו פי' דכי אמ' כרך שא"ב ע"ב נידון ככפר היינו לומר שאם רצו מקדימין ליוה"כ מיהו אם לא רצו קורין בט"ו והאי דכרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר היינו לומר שאין חומתו מעלה ול"מ אלא קורין בי"ד ואם אין בה ע"ב אם רצה להקדים מקדים ול"נ דאין זה דחוי אטו קריאת י"ד הוזכר הכא בהאי דישב ולבסוף הוקף נידון ככפר קאמר ולהקדים ליוה"כ אם א"ב ע"ב מיירי והשתא שפיר דייקי התוס' הא הוקף ולבסוף ישב א"נ ככפר ואם רצה להקדים אינו רשאי אע"ג דא"ר ע"ב מ"מ לדידי גם זה א"ר דריב"ל אמתני' קאי דתני הכפרי' מקדימין ליוה"כ וארישא קאי דקתני מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' והא אפ"ת דמק"ח נמי מקדימין ליוה"כ בא"ב ע"ב אפ"ה קריאת י"א שהוא בחל י"ד בא' בשבת במק"ח שזמנן למחר בט"ו שהוא גופא יום הכניסה למ"ל דהא מיום הכניסה ליוה"כ לא דחינן כדפי' לעיל ובע"כ י"א דתנינן גבי כפרים ל"מ ממק"ח אלא משאינו מוקפין דזמן קריאתן בא' בשבת שהוא י"ד והשתא ה"ק כרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר דמתני' לכל מילי ואפי' לקריאות י"א שבאין בו ע"ב מיירי משום שדינו כאינו מוק"ח שזמנם בי"ד וכשחל י"ד בא' בשבת נדחית ליוה"כ דה' בשבת שהוא י"א אבל אם קדמה הקפתה לישבתה דינו כמק"ח שזמן קריאתה בט"ו דה"ל יוה"כ ואן מקדמת לי"א דמיום הכניסה ליוה"כ ל"ד אבל בהקדמת י"ב בחל י"ד בשבת או י"ג בחל בע"ש או בג' בשבת כפרים מוק"ח ואין מוק"ח שוין להקדים ליוה"כ הואיל ואין בהם ע"ב

אלא שהכפרים מקדימן ליום הכניסה פירש"י שהכפרים מתכנסין לעיירות למשפט לפי שב"ד יושבין בעירות למשפט בב' ובה' בתקנת עזרא והכפרי' אין בקיאן לקרות וצריך שיקרא להם א' מבני העיר ולא הטריחו חכמים להתאחר ולבא ביום י"ד וק"ל דאמ' בירושלמי בן עיר אינו מוציא בן כפר דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים י"ח ש"מ דבני הכפרים קורין לעצמן אבל בן עיר א"י להוציאן וי"ל דמ"ח א' מבני העיר קורא להן אלא שבני הכפרים עונין אחריו מה שהוא אומר ובהכי סגי וכדתנן בפ"ג דסוכה (דף לח) מי שהי' עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין ואע"פ שאין מחויבי' בדבר בהכי סגי מ"מ ק"ל מדתנן לקמן (דף ה) איזהו ע"ג כל שיש בו עשרה בטלנים פחות מכאן ה"ז כפר ואי טעמא דהקדמת הכפרים משום דבאין לעיירות למשפט בב' וה' מ"ט תלה לה בע"ב הא ביש בה ב"ד או אין בה ב"ד תלה טעמא ועוד אי טעמא דהקדמת כפרים משום ב"ד היושבין בעיירות בב' וה' א"כ כפר הסמוך לעיר שב"ד קבועין בכל יום לא יקדימו ליוה"כ וכה"ג מצינו רפ"ק דכתוב' (דף ג) בתולה נישאת ברביעי ואלמנה ליום ה' שפעמים בשבת ב"ד יושבי' בעיירו' ביום ב' וביו' ה' שאם היו לו טענת בתולי' ישכים לב"ד ואמ' בגמ' היכ' דב"ד קבועין בכל יום אשה נשאת בכל יום וה"נ אי טעמ' דהקדמה משום ב"ד הוא היכא דב"ד קבועין בכ"י בטלה לי' הקדמה וכ"ת ה"נ א"כ לא נשתמיט הגמ' לאשמעינן הא ועוד ר"י דמחלק בין מקום שנכנסין בב' ובה' לא' נ דהשת' אין כאן טובה לבני הכפרי' בהקדמה יותר ה"ל לאשמעינן הא דהיכא דב"ד קבועין בכ"י א"ק אלא בזמנן מה"ט דאין כאן שום טובה להו וכ"ש הא דא"נ דא"ק אלא בזמנן אבל הפי' המחוור נ"ל דה"ט דהקדמ' דהואיל וקורין בהן בס"ת בני הכפרים באין לעירות לשמוע קריאת התור' וה"ט גופא דתקנת עזרא שיהא ב"ד יושבין בעיירות בב' וה' משום דשכיחי רבים דקרו לסיפרא כדאמר בספ"ז דב"ק (דף פג) וכיון דבאין בלאו הכי לעיירות הקילו להם לקרות בו המגילה ולא יטריחו לבא בשביל קריאת בי"ד מש"ה תלי הקדמה בע"ב דכל היכא דליכא עשרה בטלנים אינהו גופייהו באים לעיירות לשמוע קריאת התורה דהא א"ק בתורה פחות מי' כדתנן לקמן בפ' הקורא עומד (דף כג) מש"ה הקילו להם להקדי' ליוה"כ ומיהו גם לפי פי' זה צ"ל דבני הכפרים אין בקיאים לקרות לעצמן דאל"כ יקראו בי"ד לעצמן בעירם והקדמה זו ל"ל וא"כ אכתי ק"ל הא דתלי להקדמה בע"ב וכי פסקא למילתא דכל שאין בה ע"ב אין בקיאין לקרות לעצמן ומ"ט תלה בהכי וי"ל דלמאי שאפ' לקמן בגמ' (דף ה) דאפי' למ"ד מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד ה"מ דיעבד אבל לכתחיל' בעי עשרה משום פרסומא ניסא א"ש דמש"ה כל שאין בה ע"ב קבועי' זימנין דליכא עשרה בזמנן הילכך התירו להקדים ליוה"כ שקורין בתורה דאיכא פרסומי ניסי בעשרה אבל לפירש"י דתלי טעמא דהקדמה משום דאין בקיאין לקרות הא ודאי קשה מאי פסקא דע"ב והתו' פ"ק דיבמות (דף י) פי' דבני הכפרי' הי' קורין בעירן והא דקרי לי' ליוה"כ לפי שבעירם הי' מתאספין לבא לבה"כ בב' ובה' לקה"ת וזה קרוב למאי דפי' מ"מ מה שה"ר התוספות שם מהאי דירו' דב"ע א"מ ב"כ משום דה"ל אינו מחויב בדבר וכיון דבני הכפרים הי' בקיאין לקרות ודאי הי' קורין בעירם למש"כל לפי' רש"י אין זה ראי'

מנין כדב"ל לקמן חכמים הקילו וכו' כדי שיספיקו מים הא דנקט כפי ס"ד לקמן (דף ד') והא במסקנא הדר בי' ומפ' דהקילו מפני שמספיקין י"ל משום דלקמן פריך אה"ט דכדי שיספיקו מדאר"י אימתי במקום שנכנסים בב' ובה' אבל במקום שא"נ בב' ובה' א"ק אותה אלא בזמנה ואס"ד דתקנתא דכרכים היא משום דא"נ מפסידין להו לכרכי' ומש"ה מסיק לא תימא כדי שיספיקו אלא אימא מפני שמספיקין והא ל"ק אלא לר"י וריב"ל דאמר בפז"ב (ד כ) כ"מ שא"רי אימתי אינו אלא לפ' דברי חכמים אבל רמי ב"ח ס"ל התם דאימתי לחלוק ולפי"ז לחכמים אפי' במקום שא"נ מקדימין והשתא בע"כ איתנו לב' הטעמים לר"י מפני שמספיקין ולרבנן כדי שיספיקו מש"ה אפי' במקום שא"נ מקדימין כיון דתקנתא דכרכים הוא לפיכך נקט בשמעתין כדי שיספיקו למימרא דאית' לה"ט אליבא דחכמים לרמי ב"ח דס"ל אימתי לחלוק ולקמן דמסיק מפני שמספיקין היינו לר"י וריב"ל דס"ל אימתי לפרש וכוותיהו קיי"ל דהשתא ליתא אלא לה"ט לחוד

ואימת זמנים טובא ק"ל בכ"מ אמר תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת ומה"ט מקשינן חג השבועות לחג המצות לתשלומין שבעה ולא לח"הס לתשלומין ח' משום דתפשת מרובה לא תפשת כדאמר בפ"ק דר"ה (דף ה) ובספ"ב דחגיגה והאיך ס"ד הכא למימר זמנים טובא והא ל"ל כיון דהא דכפרים מקדימין ליוה"כ בטעמא תליא מילתא כדי שיספיק א"כ יש לרבות עשרה נמי לקריאה בחל י"ד בשני לקדום ליוה"כ שלפניו ביום ה' שהוא עשרה כדי שיהיו פנוים והכי פריך לקמן אה"ט כדי שיספיקו חל בשני דכפרים קורין בב' וא"א להקדימו ומשני ה"ל עשרה ועשרה לא תקנו רבנן והיינו לבתר דמשני זמניהם דומיא דזמנם אבל למאי דס"ד השתא עשרה נמי יהא ראוי' לקריאה כיון דשייך בי' ה"ט די"א י"ב גופא ולפי"ז הא דפרי' ואימא זמנים טובא לא בעי' להוסיף על זמנים דמשנתינו אלא עשרה בלבד ומשום דכייל ליה עם זמנים דמתני' קרי