טורי אבן קסח

דהני ב"י דרבי קרא לאחר הן ולא להקדים ניחא טפי לומר דהני ב"י המה מחודשים לגמרי שאינן מפורשים בספר שהן י"ו וי"ז דהשת' איכא למיתלי בטעמא מלומר שהן ט"ו וי"ו אבל לא י"ז דהשתא ליכא למיתלי בשים טעם וגם המקשה למאי דר"ל דהני ב"י דרבי לאחר הן ולא להקדים בע"כ מוכרח להעמיד זמן הקריאה על ד' ימי' דאי אינו אלא ג' ימים בע"כ מסתבר טפי דלהקדי' רבי דהשתא איכא למיתלי בטעמא דהא ה"ל ד' ימים לבתר דמשני י"ג זמן קהילה לכל היא ול"ל לרבויי הלכך לפי' התוס' ניחא אבל למאן דמפרש דקולא דיו"הכ רבי אף למוקפין והא אפי' למאי דמקשה ואימא שתסר ושבסר אינו אלא ג"י למוקפין מט"ו עד י"ז מהשתא לאו בטעמא מפני שמספיקין תלי' מילתא דא"כ ניתיב למוקפין רווחא טפי עד י"ח בחל ט"ו בע"ש שיקרו ביוה"כ של שני בשבת שלאחריו דה"ל י"ח וכיון דלאו בטעמא תלי' מילתא הל"ל דלא רבי קרא אלא ט"ו וי"ו לחוד ולפרזי' דה"ל לדידהו ב"י יותר מהמפורש בקרא להדיא ולמוקפין יום א' מהמפורש וע"ק כיון דא"א דהני ב"י דרבי קרא היינו בלאחריו ובע"כ לאו בטעמא תלי מילתא כיון דליתא למוקפין אלא ג"י בלבד בחל ט"ו בע"ש א"כ מאי ק"ל דלמא לאחר רבי הא ודאי ניחא טפי לומר דלהקדים רבי דאיכא נמי רווחא מוקפין ד' ימים דלבתר דשני די"ג זמן קהילה כל היא ול"צ לרבוי שהן מי"ב עד ט"ו כמו לשאינו מוקפין ד"י מי"א עד י"ד דאיכא למיתלי בטעמא אבל לא לאחר דליכא למיתלי בטעמא אבל לפי הכל ניחא

זו דברי ר"ע דדריש זמן זמנם זמניהם אבל חכ"א וכו' נ"ל הא דנקט דדריש זמן זמנם בכדי נקט לה דודאי כ"ע זמן זמנם דרשי דנ"ל מהא לקמן דזמנו שלזה אינו כזמנו של זה ולא פליגי אלא בדרש זמניה' לחוד דרבנן לא דרשי' לי' איידי דנקט לעיל הכי ה"נ נקט לה הכי

אלימא אדר"ע אפילו בזה"ז נמי איתא להא תקנתא פירש"י דהא ר"ע בזה"ז וקאמ' דמקדימין וק"ל מה בכך מכל מקו' אפשר דקמ"ל דין קריאת הכפרים בזמן הבית וכדאמר בעלמא סדר קדשים לא ניתנו אלא דרוש וקבל שכר ועוד דקאמ' אלא לאו רבנן ופירש"י דהוי מקמי ר"ע א' א"כ עיקר חסר מן הספר דלא הל"ל רבנן סתמא אלא רבנן דהוי מקמי ר"ע כיון דעיקר הקושי' בהא תליא ובחי' הרשב"א נמי הקשה דהא ד"ע בזמן הבית נמי הוי וחתנו דבן כלב' שבוע הי' והרשב"א בשם התוספ' פי' דדייק לה דר"ע בזה"ז איירי מדמפליג בסיפא בין מקים שנכנסין בב' ובה' לא"נ ולא מפליג בין לפני הבית לזה"ז ש"מ דאפילו בזה"ז נמי איתא וכדדייק מינה ר"א בסמוך ואני או' דא"א לתרץ קושי' בקושי' חברתה דהא דר"א גופא קשיא מנ"ל למידק מהא דאפילו בזה"ז נמי איתא וכמש"ל אבל למאי דפי' במתני' דהאי לא פחות ול"י לאו אימי חדש קאי וכדפירש"י אלא אה' ימים שהם מי"א עד ט"ו קאי וקמ"ל דלעולם א"ק פחות מה' ימים הללו אפי' בזה"ז א"ש הא דקאמר אלימא ר"ע אפי' בזה"ז נמי דהא מוקמת למתני' כר"ע ובמתני' תנינן לא פחות לאתויי לזה"ז אלא לא רבנן דנא שמעינן להו דבזה"ז נמי וה"נ יש לפ' בסמו' בדרב אשי מקום שנכנסין אפי' בזה"ז נמי דהאר"י אימתי מקום שנכנסין בשני ובחמישי מתני' היא לקמן (דף ה) אמשנתינו דמגילה נקראת בי"א בי"ב כו' לא פחות דמשמע אפילו בזה"ז קאי ועלה קאמר אימתי דמשמע דמודה בכולה מתני' אלא שבא לחדש הא לחוד דמקום שא"נ א"ק אלא בזמנו והשתא תקשה אברייתא דאר"י אבל בזה"ז כו' מ"מ אכתי ק"ל בין לפירש"י בין למאי דפ' מאי פריך ר"י אליבא דמאן לימא ר"י טעמא דנפשי' קא' והרי מצינו בהרבה מקומ' ר"ע חולק עם ר"א ור"י שהי' רבותיו ורבי עם רשב"ג שהי' אביו ורבו והרבה כן ול"ל דהכא אליבא דר' יוחנן קיימינן והא איהו ס"ל בפ' ז"ב (דף כ"ה) כ"מ שאמר ר"י אימתי אינו אלא לפ' ד"ח ולפי"ז לרמי ב"ח דס"ל אימתי דר"י לחלוק לק"מ ולא איתותב ר"י הכא אלא למאי דס"ל הא ליתא ושתי תשו' בדבר חדא דע"כ ל"ק ר' יוחנן אימתי דר"י לפ' אלא במתני' אבל בבריית' מודה דלחלק כדפי' התוס' ספ"ז דעירובין (דף פב) והא בריית' היא ועו' הא ההוא ברייתא איכא דתניא לה כר' יוסי ב"י כדאמר בסמוך א"כ אמאי איתותב ר' יוחנן דילמא איהו נמי כר"י ב"י תני לה דהכי דווקא וכדמסיק ר"א ואימתי דידי' לא שמעינן לשום אמורא שיאמר דלפרש ד"ח בא אלא לחלוק כאימתי דכולהו תנאי והשתא י"ל דטעמא דידי' קאמר וחולק על ר"ע וחכמים דר"ע ובדוחק גדול יש ליישב זה וא"נ

אבל בזה"ז הואיל ומסתכלין בה פרש"י הכל צופים למקרא מגילה וא' י"ד באדר קרינן המגילה נשאר לאדר ט"ו יום וט"ו לניסן פסח ואם תקדים קריאתם יעשו פסח לסוף ל' יום לקריאתם ונמצא אוכלים חמץ בימים אחרונים של פסח וק"ל מדתנן לקמן (דף ה) אף על פי' שא' מקדימן מותרין בהספד ותענית א"כ מוכת מילתא דיום הקריאה לאו פורי' הוא מדמותר בהני ומיום י"ד דאסור בהספד ותענית ימנה ל' יום עד הפסח וכ"ת דלא מוכח מילתא משום דבסוף פ"ב דתענית (דף יח) פריך אהיא דתנן דמקדימן מותרין בהו אימת אי דקרו בתליסר יום נקנור הוא אי דקרו בתריסר יום טוריינוס היא אלא דקרי בחדסר ורצה להוכיח מהא דס"ל כר"מ דא' התם לפניהם מותר ולא כר"י דאסור והשתא א"ל דר"י דהכא בר' יוסי ס"ל דאוסר נמי לפניהם וא"כ לא מוכח מילתא כיון דכל ימי הקדמה דהיינו י"א י"ב י"ג בלא"ה נמי אסורין בהו"ת ואע"ג דמסיק התם דבני י"ד דקרו בתריסר ואי משום יום טוריינוס ב בטולי בטלו הואיל ונהרגו בו שמעי' ואחי' ואי משום יום שלפני נקנור השתא איהו גופא בטלהו משום יום שלפני נקנור ניקם ונגזור י"ל כיון דאם חל יוה"כ בי"ג דאסור אכתי בהפסד ותענית משום יום נקנור לא מוכח מילתא א"א לקרות בו ותו א"ק אפי' בי"א וי"ב אע"ג דמוכח מילתא וא"א לבא לידי תקלה דיה"כ לחצאין לא תיקנו רבנן וכ"ש כיון דבטלו יום י"ג דסמוך לי"ד ועוד דאלים טפי וכדאמר' י"ג זמן קהילה לכל הא ול"צ לרבוי י"א וי"ב דלא אלימא ורחוקי' מעיקר הקריאה שהם י"ד וט"ו שתתבטל הא ליתא דלפי"ז ע"כ ר"י דא' בזה"ז דהיינו לאחר חורבן הבית בגלות הארץ א"ק אלא בזמנ' משום תקלה הואיל ומסתכלין בה כר"מ ס"ל דא' בפ"ק דר"ה (דף יח) דלא בטלו מגילת תענית ואפי' בזה"ז אסור ולא מוכח מילתא ואיכא למיחש לתקלה דאלו לר' יוסי דא' התם בזמן שאין בה"מ קיים מותר ל"ל בה דהא ל"ל לתקלה כיון דכל ימי הקדמה מותרין בהו"ת מוכח מילתא א"כ מאי פריך לר"י אליבא דמאן אלימא אליבא דר"ע אפי' בזה"ז איתא להאי תקנת' הא ר"י כיון דחייש לתקלה ע"כ כר"מ ס"ל וא"ל דר"ע כר"י ס"ל דבזה"ז בטלה מג"ת ותו ליכא למיחש לתקלה מש"ה אפי' בזה"ז איתא להקדמה דכפרים ועק"ל על פירש"י הא בלא"ה איכא הוכחה טפי דיום הקריאה של יוה"כ לאו פורים הוי דהא שמחה אינו נוהגת אלא בזמנו כדאמ' לקמן (דף ה') וה"ה לשלוח מנות וכ ש למאן דס"ל לקמן דפורים אסור בעשיית מלאכה דאין אסור אלא בי"ד ולא ביום הקריאה דמוכח מילתא טפי וליכא למיחש לתקלה ובדוחק יש לישב פירש"י דאפ"ה לא מוכח מילתא כולי האי וחיישינן לתקלה ואין זה נכון. אבל יש מפרשים הואיל ומסכלין בה כלומר הואיל ועיניהם של עניים נשוא' למקרא מגילה לחנק להן מעות פורים ביום הקריאה כדאמר לקמן (דף ד') א"ק אותה אלא בזמנה שאם יקראו קודם זמנה יחלקו להן בו ביום ויוציאו המעות קודם י"ד ולא יהי' להם במה לשמוח בי"ד דשמחה א"נ אלא בזמנה כדאמר התם והא דאמר בזה"ז משו' דעניות מצוין ויס"ג הואיל ומסתכלין בה פי' בזה"ז שאין יכולין להעמיד בדתם ובאין לידי סכנה א"ק אותה אלא בזמנה ופ"א נ"ל עיקר וכ"פ הרי"ף

ע"ב ואימא פרזים בארביסר ומוקפין בארביסר וחמיסר כדכתי' כו' פי' מוקפין בשניהם דהא בסמוך פריך מוקפין אי בעי בארביסר א"ב בחמיסר וק"ל אליבא דמאן פריך הכי אי אליבא דר' יונתן הא אמר משמע אחד בפני עצמו ער שיפרוט לך הכתוב יחדיו ואי אדר"י דס"ל אע"ג דנא כתיב יחדיו כמאן דכתיב דמי א"כ מאי משני אי הוי כתיב את יום י"ד וט"ו כו' אתי את ופסיק הא עיקר פלוגתייהו בפ"ט דסנהדרין (דף פ) גבי איש אשר יקלל את אב ואת אמו דס"ל לר"י דאביו ואמו קילל דסיפא דקרא אהא לאביו שלא אמו ולאמו שלא אביו והשתא ל"ל קרא נימא נמי דאתי את ופסיק לחייב על אחד לחוד מדלא כתיב אשר יקלל אביו ואמו וי"ל דש"ה דאפ"ת דאינו חייב עד שיקלל שניהם אפ"ה איצטריך את דלא תימא עד שיקלל תחילה לאביו ואח"כ לאמו כדכתי' קרא אבל איפכא לא אתי את ופסיק דאפי' קילל איפכא נמי חייב ומ"מ אינו חייב עד שיקלל שניהם א"נ ה"א דאפי' עד שיקלל שניהם ביחד אבל בזה אחר זה לא אתי את ופסיק דאפילו בזא"חז נמי חייב ומ"מ שניה' בעינן מש"ה איצטריך לאביו ואמו קילל דסיפי' דקרא דאפי' באחד לחוד חייב אבל הכא כי אתי את ופסיק ע"כ לגמרי פסיק דא"צ לקרות אלא באחד מהן דהא א"א לט"ו ליקדם לי"ד ולא לחול שניהם ביחד ובלא את נמי א"א לקרות אלא קודם בי"ד ואח"כ בט"ו דבתרי' ובע"כ כי אתי את ופסיק לגמרי פסי' וא"ת לר' יונתן דאמ' יחדיו את דאתי ופסיק ל"ל וי"ל דודאי את אורחא דקרא הוא ואינו מיותר לגמר אלא דאנן ה"ק אס"ד מוקפין בי"ד וט"ו לא שייך להפסיק קרא בניהם באת דאתי את ופסיק במשמע א"ק בזמניהם זמנו של זה ל"ז ש"ז י"ל דהשתא ל"צ לשנויא קמא דאתי את ופסיק דבהא לחוד סגי דכיון דזש"ז לזש"ז שוב ל"ל דמוקפין בי"ד וט"ו. י"ד זמן פרזים היא וי"ל דאכתי צריך לאתי את ופסיק דאי מבזמניהם לחוד לא ש"מ אלא הא בלחוד דאי בעו בי"ד לחוד סגי דלית' א"כ יצאן י"ל בזמן א' נקרא אמר בזמניה' אבל הא דס"ד תחילה דמוקפין בעי י"ד לא אימעיטו מהכא דכיון דאין יי"ח בי"ד לחוד שהוא זמן פרזים עד דק רו נמי בט"ו לאו זמן א' לשניהם ושפיר קרינן בי' בזמניהם והכי מסתברא טפי

וכתיב התם לבד מערי הפרזים מה להלן מיב"נ ק"ל הא האי קרא במשנה תור' כתיב גבי ערי עוג מלך הבשן שכבש משה והל"ל מה להלן מימות משה ואמאי תלי קריאת מוקפין בט"ו בימות יב"נ ונ"ל דרש"י רצה לתקן קושי' זו לפיכך פי' וכתב התם בביא' הארץ בימות ויהושע לבד כו' מה להלן מימות יהושע אבל מ"מ קשיא אמאי שביק הגמ' לימות משה דבימיו מיירי קרא ואיהו קודם ליהושע ונקט ימות יהושע שאח"כ דמשמע דאפילו לא היתה מק"ח בימי משה אם הוקפה אח"כ בימי יהושע נמי סגי ואמאי הא גז"ש זו מבימי משה מיירי וה"נ ק"ל לגבי בתי ע"ח דתלי