טורי אבן קסה

י"ט מכין לשבת ניחא מדכתי' גבי שבת והי' ביום הששי והכינו וסתם ששי הוא חול אבל הא דאין שבת מכין לי"ט מנ"ל ואעפ"י שהתוס' פי' שם דאתיא מכ"ש כיון דאין י"ט מכין לשבת כ"ש דאין שבת מכין לי"ט נ"ל דק"ו פריכא הוא שהרי התוס' בעצמן כתבו שם והק' רש"י א"כ ביצה שנולדה בא' בשבת או לאחר י"ט תיאסר מכ"ש דשבת וי"ט לא מכינו אהדדי כ"ש דלא מכינו לחול ותי' דגבי סעודות חיל ל"ל הכנה דאין סעודות חול חשיבי וש"מ דהא דאין י"ט מכין לשבת הוא מחמת חשיבות דשבת שהרי י"ט לחול מכין וא"כ מנ"ל למיליף מכאן דאין שבת מכין לי"ט די"ל י"ט דקיל לא אחשבי' רחמנא ושבת מכינו לו כמו שמכין לחול א"ו ש"מ דילפינן י"ט משבת ושם יתבאר בחי' באורך: סליק מסכת חגיגה

דף ב ע"א מגילה נקראת בי"א ק"ל אמאי לא תנא קורין את המגילה בי"א כדתנן לקמן בפרק ב' אין קורין את המגילה. וכה"ג דייק רפ"ק דקדושין (דף ב) גבי האשה נקנית ופרק ב' תנא האיש מקדש ויש לומר דמה"ט לא תנא הכא קורין את המגילה משום דזמנים חלוקים הן לאנשים מחולקים לבני כרכים ולבני עיירות ולבני כפרים וזמנו של זה אינו כזמנו ש"ז ואין הכל קורין בכל הימי' הללו מש"ה תנא מגילה נקראת דמ"מ קריאתו בכל הני יומי באנשי' מחולקי'. מיהו י"ל דאין בזה קפידא כ"כ דה"נ תנא התם בפ"ב ולא מלין ובס"פ י"ט דשבת תנן קטן נימול לח' ולט' וכו'

לא פחות ולא יותר פירש"י ל"פ מי"א ולא יותר מט"ו. וק"ל א"כ ה"ל משנה שאינה צריכא כיון דתנא מגילה נקראת מי"א עד ט"ו פשיטא שאין להקדים ולא לאחר ועק"ל אי ל"פ ולא יותר שניהן אימי החודש קאי א"כ לא קמ"ל תנא אלא שלא להוסיף על קריאתה על מנין הימים הללו שמי"א עד ט"ו אבל שלא להפחית מה' ימים הללו לא מיירי כלל וזה תימא שעל התוספות חשש והזהיר באזהרה כפולה בל"פ ולא יותר ועל הפחות לא חש כלל ולא תנא מידי הא נפקא הקלה בפחות כמי בתוספת דהא מוקפין אין יי"ח בקריאת י"ד. ועק"ל על פי' זה דאי האי ל"פ ולא יותר אמנין ימי החדש קאי א"כ ה"ל למימר לא קודם ולא מאוחר וכדתנן לקמן באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין ול"נ לפ' להא ל"פ ולא יותר אמנין הימים שמי"א עד ט"ו שהמגילה נקראת בהן קאי וקמ"ל לאפוקי מדר"י דא' בגמ' בזה"ז א"ק אותה אלא בזמנו מש"ה תני ל"פ כלומר דלעולם אין המגילה נקראת פחות מה' זמנים הללו אפי' בזה"ז ואיידי דתני ל"פ תנא נמי לא יותר ויש הוכחה לפי' זה בגמ' וכמ"ש שם

כרכים המק"ח וכו' קורין בט"ו הא דנקט לכרכים קודם לעיירות גדולות ונקט לסידרא דירחא למפרע וברישא נקט כסידרא דירחא בי"א בי"ב בי"ג וכו' וכה"ג דייק בגמ' (דף ד) גבי חל בב' י"ל איידי דזוטרא מילי דכרכים פסיק שדי להו והדר נקט לע"ג דכייל להו תנא בהדי כפרי' דנפישי מילייהו כדמסיק וכה"ג משני הגמ' גבי שבועות וידיעות הטומאה בפ"ק דשבועות (דף ג) וה"נ אמ' רפ"ב דבכורות (דף יג) דמש"ה מפרש מילי דבכור בהמה טמאה קודם לטהורה. ועי"ל דבסיפא איידי דמתהפכא לי' נקט סידרא דיומא וממיל' הוי סידרא דירחא למפרע כדמפ' בגמ' וכיון די"א די"ב די"ג דבני הכפרים בע"כ נקט סידרא דירחא למפרע נקט נמי לי"ד וט"ו בכרכי' וע"ג סידרא דירחא למפרע דזה וזה לפ' רישא דקתני מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' קאתי. מיהו תי' א' נ"ל עיקר מדדייק גמ' אסיפ' מ"ש דנקט סידרא דירחא למפרע גבי חול בב' ולא דייק כן ארישא דכרכים המוק"ח

כפרים וע"ג קורין בי"ד. לקמן במתני' מפ' איזהו עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים פחות מכאן ה"ז כפר. וק"ל אמאי לא כייל לכפרים ברישא בהדי מוקפין חומה לקריאת ט"ו ונ"מ שאם חל י"ד בא' בשבת או בד' כפרי' המוקפין חומה קורין בב' או בה' שהיא זמן קריאה עיירות כדתנן גבי חל י"ד בב' או בה כפרים קורין בו ביו' וטעמא משים דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן וכדמפ' בגמ' ולכאורה נ"ל משום זה דכפרים המ"ח אע"פ שאין בהם עשרה בטלנים דינן ככרך ולעול' א"ק אלא בט"ו וכמש"ל בשם התוס' הילכך שייר לכפרים ברישא ולא כייל להו בהדי מק"ח משום דבעי לסיימי אלא שהכפרים מקדימין ליוה"כ והא הקדימה בדידהו למ"ל והנ"מ מדתנן איזה ע"ג כל שיש בה ע"ב ומדמפ' איזה ע"ג ושביק כרכים מק"ח דתנינן בר שא קודם לע"ג ש"מ דמק"ח א"צ עשרה בטלנים אלא שאכתי י"ל נהי דמק"ח שאין בה ע"ב אין דינם ככפר לגמרי לדחות ליוה"כ דלא מחתינן להו תרי דרגא מדין מק"ח לדין כפרים לגמרי מיהו חד דרגא מדין מק"ח לדין עיירות מחתינן להו לקרות בי"ד ולפי"ז סיפא נמי ניחא דנקט איזה ע"ג משום דמסיים עלה פחות מכאן ה"ז כפר להקדים ליוה"כ ואלו מק"ח אינו כן דאפי' פחות מכאן זמנם קבוע לקרות בי"ד לעולם אלא שלפי"ז מק"ח הללו שאין בהם עשרה בטלנים לא נאמר זמנם כלל במשנתינו דאינם בכלל המק"ח דאלו קורין בט"ו ואלו בי"ד וגם בכלל עיירות גדולות אינן דהא סיפא דמתני' דאיזה עיר גדולה כל שיש בה ע"ב לפרש רישא קאתי והא הללו אין בהם ע"ב אפ"ה קורין בי"ד וגם בכלל כפרים אינו דהא אין מקדימין ליוה"כ כמותן ולפי' התוס' ניחא הללו בכלל מק"ח דמתני' אע"פ שאין בהם ע"ב ולקמן דתלה מילתא בע"ב אעיר גדולה בלחוד דוקא קאי וכדתנא להדיא איזה ע"ג וכו' מ"ת אין זה ראי' מדלא תנא ברישא כרכים וכפרים ש"מ דאלא שהכפרים מקדימן ליוה"כ לאו עליהו קאי דאפ"ת לכפרי' המק"ח מקדימן נמי ליוה"כ אפ"ה שביק להו ברישא משום שהאי אנא שהכפרים מקדימין לפרושי רישא קאתי דתני מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג והא דנקראת בי"א למ"ל אלא בחל י"ד בא' בשבת כדמפ' ואזיל והא גבי כפרים המק"ח קריאת י"א למ"ל לעולם כיון די"ד חל בא' בשבת קריאת ט"ו דמק"ח למחר בב' בשבת א"כ קורין בזמנם בב' בשבת דהא מיוה"כ ליוה"כ לא דחינן כדתנן חל בה' כפרים וע"ג קורין בו ביום ולא ביום ב' שהוא י"א מה"ט כדמפ' בגמ' ובהכא נמי א"ש הא דנקט בסיפ' איזה ע"ג משום דרוצה לסיים פחות מכאן הרי זה כפר ולפרושי דאלא שהכפרים מקדימן ליוה"כ דתנא רישא קאתי דנקראת בי"א נמי והא במק"ח למ"ל כדפי' ענ"ל לכאורה לה"ר לסברת התוס' מהאי דספ"ב דתענית (דף יח) דאר"י הלכה כרבי יוסי דס"ל התם ימים הכתובים במגילת תענית לפניהם נמי אסור ופריך והא אר"י הלכה כסתם משנה ותנן אע"פ שאמרו מקדימין מותרין בהפסד ותענית דקרו אימת אלימא בני חמיסר וקרו בארביסר והא של זה בזה אסור במגילת תענית דכתב בה יום י"ד ויום ט"ו יומי פוריא וכו' כדאמר לקמן (ד' ה) אלא בני ארביסר וקרו בתליסר יום נקנור הוא אלא בני ארביסר וקראו בתריסר יום טוריינוס הוא אלא דקרו בחדסר וקאמר מותרין בהספד ותענית אלמא לפניהם שרי ואיכא למידק אמאי שביק תלמודא לאורחא קמא שהתחיל בבני חמיסר וקרו בארביסר ובתר הכא מתליסר ולמטה מדלג דילוגי מחמיסר לארביסר דקא' אלא בני ארביסר וקרו בתליסר ובתריסר והל"ל אלא בני חמיסר וקרו בתליסר או בתריסר כמו שהתחיל בבני חמיסר ואע"ג דגבי חדסר בע"כ צריך למשבק לאורחא קמא דבני חמיסר דבהא למ"ל דקרו בי"א דמיום הכניסה ליוה"כ לא דחינן וכדפי' מ"מ לא ה"ל למימר בני ארביסר אלא גבי חדסר ולא לגבי תליסר ותריסר א"ו מש"ה לא נקט גבי י"ב וי"ג בני חמיסר משום דבדידהו למ"ל אלא להקדמת י"ד בלבד אבל הקדמת י"ב וי"ג שאינו אלא משום יום הכניסה של כפרים בבני ט"ו ליתא דמק"ח לעולם א"ק ביוה"כ וכדברי התוס' וכ"ת א"כ הקדמת י"ד לבני ט"ו המ"ל דקאמר בהתחלת דבריו אלימא בבר חמיסר דקרו בארביסר והא למ"ל אלא בחל י"ד בב' או בה' דבני ט"ו מקדימין ליוה"כ שהוא י"ד ואע"פ שרש"י פי' בני חמיסר סר וקרא בארביסר כגון שהלך לכפר (צ"ל לעיר) וקרא עמהן דפרוז בן יומא קרוי פרוז כדא' במגילה (דף י"ט) אני המה על פי' דהא וודאי כיון דצ"ל לקמן בפ"ב מקרא דעל כן היהודים הפרזים דפרוז ב"י קרוי פרוז מה"ו, פקע מיני' חובת קריאת מקומו לגמרי וחל עליו חובת פרזים של יום י"ד לכ"ד ואסור נמי בהספד ותענית ביום י"ד ככל הפרזים ואפי' משתה ושמחה נוהג בו ביום ול"ד להקדמה דכפרים דליתנו בכל הני ביום הקריאה אלא בזמנו בי"ד דהתם ה"ט כדאמר רבא בפ"ב בן כפר שהלך לעיר בן כך ובין כך קורא עמהן מ"מ האי כבני עיר בעי למיקרי ורבנן הקילו על הכפרים כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים וה"מ כי איתי' בדוכתי' כו' וכיון דה"ט הוא לא הקילו אלא לענין קריאה לחוד אבל לכ"ד אינו נוהג אלא בזמנו אבל פרוז ב"י דגלי קרא דהוי בכלל פרוז מעיקר תקנתם דדברי קבלה מקרא פרוז והיינו זמנו כדמוכח התם בגמ' דידן ובירושלמי וכמ"ש שם וזה ברור ועוד אני תמה על פירש"י דהאיך אפשר לפרש בני חמיסר דקרו בארביסר דהיינו פרוז ב"י דאם איתא האיך ס"ד לפ' מתני' אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין בהכי דא"כ מאי אריא מקדימין הא במאחרין ולא מקדימין נמי מ"ל כה"ג וה"ד בבן עיר שהלך לכרך דמוקף ב"י נמי קרוי מוקף כדאמ' התם ובוודאי חד דינא אית להו לענין התיר הספד ותענית ועוד מאי פסקא דקאמר אע"פ שאמרו מקדימין ול"מ משום פרוז ב"י הא במוקף ב"י הוי איפכא דמאחרי' ול"מ וזה קרוב לקושי' א' ועק"ל אי האי מקדימין אפרוז ב"י קאי כדפרש"י מאי אע"פ שאמרו דתני ואהיא קאי דהא ההוא דפרוז ב"י עדיין לא תנינן לה עד לקמן בפ"ב אלא וודאי ליתא להא דפירוש רש"י ואף על פי שאמרו מקדימין איום הכניסה דכפרי' דתנינן לה במשנתינו קאי וש"מ דמק"ח נמי מקדימין ליום הכניסה מדר"ל דהאי מקדימין בבני חמיסר דקרו בארביסר מיירי והיינו דלא כדברי התוספות לק"מ דהאי דרצה לומר דמיירי בבני חמיסר וקרא