טורי אבן קסד

זו שתהי' לצורך מצוה כלל אלא לצורך רשות גרידא ה"נ דלא אמ' מתוך וחייב כדפי' אלא כיון שאפשר לחרישה זו שתועיל קצת לצורך מצו' כגון אם נשחט להבא ציפור במקו' חרישה זו ויקויים מצות כיסוי ע"י חרישה זו אע"ג דמצד עצמו של כיסוי דלהבא לא ניתנה י"ט לידחות אצלו כיון דעדיין לא שחיט ולא מקיים לעשה בעידנא דמעקר ללאו מ"מ אמר' מתוך שהותרה לצורך כיסוי דלעבר הותרה נמי שלא לצורך כיסוי דלעבר אלא משו' מצות כיסוי דלהבא נמי ש"ד כמו להוציא קטן למולו ואינך דשרי משום מתוך אע"ג דבעידן דמעקר ללאו לא מקיים לעשה אפ"ה הואיל וצורך מצו' הן ש"ד ה"נ לא שנא והשתא פריך שפיר לרבה דאי' לי' הואיל בלהבא הואיל ואי מיקלע לי' ה"נ נימא הואיל להבא הואיל ומיקלע לי' ד"צ אחר חרישה במקו' זה וה"ל החריש' זו לצור' מצוה קצת הי' מותר לחרוש קוד' שחיטה אע"ג דלאו בעידנא דמעקר הוא משוה מתוך שהותרה כיסוי דלעבר דה"ל בעידנא דמעקר (גון) [צ"ל כגון] בעידנא דחרש מכסה לה כדפי' התוס' הותרה נמי כיסוי דלהבא משו' מתוך דה"ל צורך מצוה א"כ אפי' לא איקלע לי' ד"צ אמאי חייב נימא הואיל וא מיקלע לי' כדאמ' גבי אופה הואיל ואי מיקלע לי' אורחים ויש לי ללמוד מכאן דכמו דאמ' הואיל גרידא לרבה וכן מתוך גרידא ה"נ אמ' מתוך והואיל ביחד שהרי א"א לפוטרו אחרישה אלא משום הואיל דחזי לכסוי והאי הואיל דלהבא לחוד לא מהני אלא א"כ נימא נמי מתוך שהותרה כיסוי לצורך לדעבר כדפי' וש"מ דאמ' הואיל ומתוך ביחד וא"ת מאי פריך דילמא מתניתן ב"ש היא דלי' לי' מתוך גבי קטן ולולב וס"ת כדאמ' התם וי"ל דא"א לאוקמי' סתם משנה כב"ש דב"ש במקום ב"ה אינו משנה וא"ת אכתי מאי פריך לרבה הא רבה ס"ל התם דלב"ה נמי ל"ל מתוך ובעירוב והוצאה לי"ט פליגי א"כ מכיסוי דלהבא אין כאן הואיל כיון דל"ל מתוך וי"ל דרבה וודאי הדר בי' משו' קשיא דר"י התם מדלא איפלגו באבני' דמש"ה מסיק התם דבמתוך פליגי וב"ה ס"ל דאמ' מתוך והכי מ"ל מדברי תוס' דרבה הדר בי' מהא וכדפי' דלקמן גבי מבשל גיד הנשה בחלב בי"ט דפריך אביי לרבה וא"א הואיל אהבערה לא לחייב כתבו בשם ריב"א דמוכח מכאן דאמ' הואיל אפי' לב"ש דל"ל מתוך ואי לא הדר בי' רבה וס"ל דלכ"ע לא אמ' מתוך בלא"ה ע"כ הכי הוא דהא רבה מתוך ל"ל ואפ"ה אית לי' הואיל א"ו כמש"כ ע"כ בחידושי שם עוד כתבו התוס' אההוא ק"ו דר"י דמה ראשון וז' הוה מצי למיפרך מה להני שכן דבר האבד מיתסר אלא שאין זה ק"ו גמור אלא גילוי מילתא בעלמא לפי מה דפי דמלאכה לא מיתסר אלא מדרבנן ונ"ל דאין זה ראיי' דמלאכה בחש"מ לא מיחסר מה"ת מדלא פריך אהאי ק"ו מה להני שכן דבר האבד מיתסר דוודאי מכח ק"ו זה הי' שוה לחש"מ לראשון ושביעי לגמרי ליתסר כמותם אף דבר האבד והא דשרי היינו טעמא כדפי' בפנים דר"י אקרא דרי"ה סמיך דנ"ל לחש"מ של סוכות מקרא לאסו' שאינו אבד ולהתיר אבוד וכפי' בפנים מש"ה א"א לו ללמוד בהאי ק"ו לאסור נמי אבד דהא איכא למיפרך של סוכות יוכיח דאיכא נמי קדושה לפניהם ולאחריהם ואפ"ה אבד שרי וה"ה נמי לשל פסח אבד שרי מ"מ אין זה פירכא על ר"י דמצד הק"ו ראוי למיתסר אפי' אבד אלא מצד אחר אתי' לן שריותא לאבד אבל מצד הק"ו אתי' לן איסורו לגמרו בכל ענין

דף יז ע"ב ופנית בבוקר בפני' כתבתי אפי' לר"ע דס"ל תחומין דאורייתא מלא יצא איש ממקומו ביום השבת כדאמר בסוף פ"ק דערובין ה"מ בשבת דחמור ואכתי י"ט דקיל משבת אין לנו דאין למידן קל מחמור להחמיר עליו ובע"כ תחומין בי"ט אפי' לר"מ אינן אלא מדרבנן אע"ג דר"ע מפיק דתחומין מן התורה בפ"ה דסוטה מומדתם מח"ל את פאת קדמה אלפים באמה ומקרא א' אומר מקיר העיר וחוצה אלף אמה כו' הא כיצד אלף אמה מיגרש ואלפי' אמה תחום שבת נמי אקרא דאל יצא סמיך וכדיליף לה רב חסדא בפ"ה דערובין (דף נא) למדנו מקום ממקום ומקום מניסה כו' עד וחוץ מחוץ והאי מקום דקרא אל יצא איש ממקומו הוא וחוץ דקרא דומדתם מחוץ לעיר פאת קדמה אלפים באמה הוא חדא דאי לא תימא הכי מתניתן דר' חייא ספ"ק דתני לוקין על ערובי תחומין ונ"ל מקרא דאל יצא מני לא ר"ע ולא רבנן דלרבנן תחומין מד"ס בכולהו גמ' ולר"ע דס"ל תחומין מה"ת מ"מ מלקות מנין אי נ"ל מומדתם מחוץ לעיר אין כאן לאו אלא איסורא בעלמא ועוד מנ"ל לר"ע דקרא דאלף אמה למגרש ואלפי' אמה לתחום שבת איפך אנא דילמא אלף לתחום שבת ואלפיים למגרש מגזירת הכתוב שהרי בקרא הכי כתיב ומגרשי הערי' אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפיים אמה וגו' והעיר בתוך זה יהי' להם מגרש הערים ולר"ע מגרש הערים דסיפי' דקרא לאו אאלפים קאי אלא על אלף אמה דרישא ואימא איפכא דמגרש הערים דרישא אאלפים דסיפ' ואלף אמה לתחום שבת ויש לדחות בדוחק גדול אבל אי ר"ע אקרא דאל יצא סמך וכדר"ח ניחא שהרי התם מקשה הגמ' אדר"ח ונילף מקיר העיר וחוצה אלף אמה ומשני דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מחוצ' ועוד אטו משו' דקשי' לר"ע קראי אהדדי מוקי לתחו' שבת בדבר חדש שאין שום רמז בכל התורה כולה לאסו' תחומין בשבת א"ו ר"ע אקראי דאל יצא סמך ומפיק לי' מאלפיים באמה דשיעור מקומות של תחומין הוה אלפיים וכן כתבו התוספות להדיא בסוף פ"ק דערובין גבי הא דקאמר שם לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דר"ע ס"ל תחומין דאורייתא ונ"ל במי שהוציאו מאל יצא וכ"ת אי לא ילפינן איסור י"ט משבת לענין תחומין ואפי' לר"ע איסור תחומין בי"ט אינן אלא דרבנן שהרי בקרא דאל יצא יום שבת כתי' שהוא שבת דחמיר א"כ הא דתנן בפ"ה דביצה (דף לו) אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין ע"ג בהמה ומפרש בגמ' טעמא דאין רוכבין ע"ג בהמה גזירה שמה יצא חוץ לתחום ומקשה ש"מ תחומין דאורייתא ומסיק אלא גזירה שמא יחתוך זמורה משמע אי הוה תחומין דאורייתא הוה נ"ל בה"ט דגזירה שמא יצא חוץ לתחום ואמאי הא מ"מ תקשה לן דהרי בהאי מתני' בסיפ' תנן שכל אילו אסורין בי"ט הרי בי"ט תחומין דרבנן לכ"ע ואמאי אסיר רכיבה בי"ט משום האי גזירה א"ו ילפינן איסור תחומין י"ט משבת ולמ"ד דאורייתא בי"ט נמי הוה דאורייתא וי"ל הואיל דתחומין בשבת דאורייתא ושייך למיגזר על רכיבה בשבת אטו איסור תחומין דאורייתא גזרו נמי בי"ט אטו שבת אע"ג דהוה גזירה לגזירה כדאמ' בפ"ב דביצה (דף יח) דמפ' רבה טעמא דגזרו אטבילת כלים בשבת או י"ט משו' שמא יעבירנה ארבע אמות בר"ה וגזירה י"ט אטו שבת ופי' שם התוס' ולא הוה גזירה לגזירה די"ט ושבת אחת היא מיהו הא פלוגתא דקמאי הוא הנה הרמב"ן כתב בתורת האדם כתב בעל הלכות עבדין דישראל אסור להון למקבור מתין בי"ט ראשון דהא דאמ' רבא יתעסקו בו עממין מאי עממין גוים אבל עבדים לענין מלאכה דשבת וי"ט אתקושו למרייהו אי קברי מחינן והרמב"ן כתב עליו ומ"מ לא נתברר לי מנין לבעל הלכות שיהי' י"ט כשבת לענין אסו' מלאכה דעבדים דכיון שגזירת הכתוב בשבת אין למדין ממנו י"ט שאין דנין קל מחמור להחמיר עליו ונ"ל שריב"א ס"ל כהרמב"ן דברפ"ק דפסחים יליף ר"ע התם דאך ביום הראשון תשביתו שאור מעי"ט דאילו בי"ט הא כתיב כל מלאכה לא תעשו ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה ואמר רבא שם ש"מ מדר"ע תלת ש"מ דאין ביעור חמץ אלא שריפה וש"מ הבערה לחלק יוצאת וש"מ ל"א הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ופי' התוס' ש"מ הבערה לחלק יצאת מדקרי לה אב מלאכה ועו' אומר ריב"א דלמ"ד ללאו יצאת לא הי' אסור בי"ט כיון דאין שם מלאכה עלה אלמא לפי' ריב"א אי הבערה ללאו בעלמ' יצאת ואין חיוב עליה דלא הוי בכלל לאו דל"ת מלאכה שנ' גבי שבת אע"ג שפרטה תורה עלה לאו בפני עצמה דכתי' לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת אפ"ה כיון דאינו בכלל מלאכה לא תעשו לא נאסרה בי"ט שלא נאמר בתורה גבי י"ט אלא כל מלאכת עבודה ל"ת אבל שאר אסורי שבת שלא נכללו בלאו דמלאכה ומקרא אחרינא ילפינן להו בשבת שבת דגלי קרא גלי י"ט דלא גלי לא גלי דא"א למילף י"ט הקל משבת החמור וא"כ הה"נ דשביתות עבד ובהמה שנ' בשבת מקרא אחרינא ולא מקרא דל"ת מלאכה והה"נ לתחומין אליבא דר"ע בי"ט שרי' ואליבא דבעל הלכות י"ל דמפ' כפי' ראשון של התוס' וכן פרש"י שם ובא"ח ס' תצ"ה כתב הב"י בשם הכל בו שביתת בהמ' ומחמר יש אוסרין בי"ט שאחר שנקרא מלאכה הרי זה בי ט בכלל ל"ת מלאכה יש אומרי' שאפי' בי"ט מותר שאין לאוסרו רק בשבת שפרט לך בה הכתוב ופי' הב"י טעמן של המתירין משו' דא"ל דשביתות בהמ' ומחמר לאו בכלל ל"ת מלאכה נינהו שהרי אינן בכלל מ' אבות מלאכות ולא מתולדתיהן אלא לאו בפני עצמה יחוד להו קרא וכיון דלא כ"ר בי"ט משרי שרי ומדברי כולם למדנו דשביתת בהמה ושביתת עבד וכן לתחומין אליבא דר"ע שווין הן בי"ט אי ילפינן י"ט משבת כולן אסורין ואי לא ילפינן לה כולן מותרין ביום טוב דאין טעם לחלק ביניהם ואחרונים בא"ח (סי' רמ"ו) שכתבו ביום טוב אינה מצוה על שביתת בהמתו (ובסימן ד"ש) כתבו דאדם מצוו' על שביתת עבדו בי"ט ל"ד דאין נחלק ביניהם אלא או שניהם אסורין או שניהם מותרין מה"ט דפי' וכ"ת אי לא ילפינן י"ט משבת הא דדרשינן ברפ"ה דפסחים (דף נט) עולת שבת בשבת ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול בי"ט והא האי קרא גבי שבת דחמור כתי' מנ"ל למילף מיני' עולת חול בי"ט הקל כבר פי' שם התוספות בשם ריב"א דאתיא כר"ע דאמר בסוף אלו קשרי' (דף קיד) עולת שבה בשבתו למוד על חלבי שבת שקריבין בי"ט ומשמע לי' קרא עולת שבת זו בשבת אחרת דהיינו של שבת בי"ט מכלל דשל חול בי"ט לא קרבה ונ"ל לה"ר דילפינן י"ט משבת להחמיר דבפ"ג דפסחי' (דף מ"ח) פריך לרבה דא"ל הואיל מהא דתניא המבשל גי"ה בחלב בי"ט וכו' לוקה חמש וא' מנהון משו' הבערה וא"א הואיל אהבערה ל"מ וכו' ומשני אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה ונ"ל לאיסור מוקצה מדכתי' והיו ביום השישי והכינו ואזהרתי' מל"ת כל מלאכה אלמא דיליף איסור מוקצה מוהכינו דכתיב גבי שבת לאסור נמי בי"ט מן התורה מדלוקין עליו וה"נ מוכח בפר"ק דביצה (דף ב) דמפרש רבה בהא דביצה שנולדה בי"ט דל"ת לב"ה הכא בי"ט שחל להיות א"ש עסקינן וכו' ואין י"ט מכין לשבת ואין שבה מכין לי"ט ומשמע התם דהכנה דאורייתא היא בין של י"ט לשבת ובין של שבת לי"ט והשתא בשלמא הא דאין