טורי אבן קסג

כלום אסרו לעשו' מלאכה בחש"מ אלא כדי שיהו אוכלין ושותי' ויגעין בתורה ואינהון אוכלין ושותין ופוחזין והא לפ"ד הא דאסו' לישקל בשר בכור בליטרא אינו אלא מדרבנן ומטעמא שיהי' נמכר בזול וברפ"ו דבכורות (דף לא) בגמ' דידן לא משמע הכי דתנן כל פסולי המוקדשין הנאתן להקדש ונמכרין באטליס ונשחטין באיטליס ונשקלין בליטרא חוץ מבכור ומעשר הנאתן לבעלים פ"ה הנאתן להקדש ומפרש בגמ' מאי הנאתן להקדש אדמעיקרא כדון דשרית לי' נמכרין באטליס ונשחטין באטליס ונשקלין בליטר' טפי ופריק מעיקרא אבל בכור ומעשר הואיל והנאתן לבעלים ולא להקדש ל"ל בה אם מוכר בזול ואסור משום זילותא דקדשי' כדמוכח להדי' בפ"ח דזבחי' (דף עה) בעי רמי ב"ח התפיס בכור לבדק הבית מהו שישקול בליטרא רווחא דהקדש עדיף או זלותא דבכור עדיף הרי לא כדי שימכר בזול אסרו לשקול בליטרא אלא הא דאסו' לשקול הוא הסיבה שגורם למכור בזול והא דלא חששו להפסד הוא מפני שהנאתן לבעלים ואיסור למכו' בליטרא הוא מט"א משו' זילותא וה"מ להדי' בגמ' דידן פ' חלק (ד' קיב) ובפ"ק דתמורה (דף ח) דהוי מה"ת דאמ' התם מי שנאכל בתורת בהמתך יצא בכור ומעשר שאין נאכלין בתורת בהמתך דתנן כל פסילי מוקדשין כו' ונשקלין בליטרא חוץ מבכור ומעשר וכן כתבו התו' שמהא משמע שמה"ת א"נ בליטר' והשתא י"ל כמו שחולק בהא אגמ' דידן ה"ל בהא דאסו' מלאכה בחש"מ חולק נמי ולגמ' דידן דמפיק לה מקראי או מק"ו הוי מה"ת והרא"ש רפ"ק דמ"ק הוסיף לומר דאינו אלא מדרבנן ואמ' דהתינח למאן דדרש ביום השביעי עצרת לדידי' מסר הכתוב לחכמים משום דמקראי משמע לאסור במקצת מלאכ' ולא בכל מלאכה אבל שאר תנאי דדרשי איסו' מלאכה מקראי או מק"ו מנ"ל לחלק במלאכו' ועו' איך דרש מחג המצות תשמו' איסו' מלאכה לחש"מ א"ו אסמכת' בעלמא היא ונ"ל דאין אילו ראיות כלל דכבר בארתי יפה בפנים דמדכתב רחמנא איסור מלאכה בהדיא בא' וז' פסח וא' וח' של חג וחש"מ מייתי לה רק מרבוי' משמע מקצתה מותר ומקצתה אסו' ולא מסרן אלא לחכמים וכן מאן דדריש מחה"מ תשמור הכי מייתי לה מדסמך ז' ימים תאכל מצות לתשמור ולא כתוב תאכל מצות ז' ימים ש"מ תשמור אז' ימים נמי קאי וקרי בי' תשמו' ז' ימים ותשמור ממלאכה קאמ' דאי מאכילת מצה דאיירי בי' קראי להדי' קאי ה"ל למימר תאכל מצה ז' ימים עו' כתב הר"ש וכן ר"י דאמ' ק"ו לאסו' מלאכה בחש"מ האי ק"ו למעקר קרא הוא דכתי' ז' ימי' מצוה תאכלו ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו וגומ' ביום השביעי מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו וכן כתי' נמי בחג הסוכות אלמא מוכח קרא להדי' דלא נאמ' כ"א לאכילת מצה ולהקרבת אשה אבל מלאכה לא נאסרה כ"א א' וז' א"ו ק"ו ליתא אלא אסמכתא בעלמא ולחזק דברי חכמי' שאסרו מלאכה בחש"מ וג"ז א"ר כלל דכבר פי' בפנים דר"י דדרש ק"ו לאסו' מלאכה בחש"מ נמי אינו אלא בדבר האבד בלבד והתורה דאסר' מלאכ' בא' וז' לבד היינו בכל מלאכה אחר שנדחו ראיי' המפדשים דמלאכות חש"מ אינו אלא דרבנן אביא ראיי' להיפך שהוא מה"ת חדא שזה דוחק גדול מה שפי' הא דקאמר הגמ' מכלל דתרוייהו ס"ל דחש"מ אסור בעשיית מלאכה אע"ג דאינו אלא מדרבנן כיון דאקראי סמכינן לה למיתסר למ"ל לאוקמי לי' קרא דשרי' להדי' בהכי דמה בכך כיון דאינו אלא דרבנן למה לא אפשר לאוקמי לקרא דשרי בהכי גם מה שפי' הא דאמ' דמ"ק ל"מ אבל דרבנו אלא אפי' חש"מ דאוריי' כעין דאוריי' קאמ' לפי שיש לה סמך מקראי מה"ת קרי לי' דאורייתא א"ו דאורייתא ממש ובפני' הבאתי ראי' גדולה דהוה מה"ת ממש מדתמה ר"י אקרא דחג האסיף בחש"מ מי שרי והא כמה תנאי בפ"ק דסנהדרין [ד' יד] דרשי חג האסיף אחש"מ ואסיף ממש קאמ' ולא חג הבאה בזמן אסיפה ומאי קשי' לי' אדר"ל טפי מעל כל הני תנאי ועפ"ז מוכח דמלאכת חש"מ אסורה מה"ת ע ש בפנים וא"ל לכפול את הדברים ועוד נ"ל לה"ר מהאי דפ"ב דכריתות דס"ל לת"ק דגר תושב עושה מלאכה לעצמו בשבת כישראל בחש"מ והיינו בדבר האבד ואקראי קאי דמ"ל בפ"ד דיבמות וינפש בן אמתך והגר זה גר תושב ומשמע לי' דרבי' קרא לג"ת שאסו' במלאכה אפי' לעצמו אלא שאינו חמיר כישראל ודי לך לאיסרו כיום הקל שהוא חש"מ והשתא אא"ב דחש"מ אסור בע"מ מה"ת ניחא דכיון דרבי קרא בהנפש סתמא אי אתה רשאי למשכו להחמיר עליו ודי לך לאוסרו בע"מ כיום הקל מימי שביתה האמור בתורה שהוא חש"מ אבל אי אמרת דחש"מ בדבר שאינו אבד אינו אלא מדרבנן כיון דלא מצינו שביתה מה"ת בדבר שאינו אבד לחוד מנין לנו לאוקמי שביתות ג"ת בדבר שאינו אבד לחוד מה שלא מצינו שביתה דוגמתה בשל תורה וענ"ל להביא ראייה לזה מפרק ב' דביצה (דף יט) אין מביאן תודה בחג המצות מפני חמץ שבו ולא בעצרת מפני שהוא יום טוב אבל מביא אדם תודתו בחג הסוכות רש"א כו' כל שאינו באה בחג המצות אינו באה בחג השבועו' ובחג הסוכות מתקיף לה ר"ז השתא סילותי מסלתינן פי' דקוצצין עצים במועד לצורך המועד נדרים ונדבות מבעי דס"ד דר"ז דר"ש למיסר להקריב נדרים ונדבות בחש"מ משום מלאכה קאתי ואי חש"מ מותר במלאכה מה"ת ל"ל למפרך מסילותא עדיפא מיני' ה"ל למיפרך הא אין אסור מלאכה לגמרי בחש"מ מן התור' ואיך מייתי לה ר"ש מהיקשא דקראי דחה"מ ועוד אי אין עקור לאסור מלאכה בחש"מ מה"ת איך טעה ר' זירא דמשום איסור מלאכה קא אסר ר"ש בנו"נ בחש"מ מקראי כיון דמ"ה אין בין חש"מ לימי החול לענין מלאכה ולא כלום א"ו ש"מ בחש"מ אסור מה"ק ענ"ל לה"ר מהא דאמרינן רפ"ב דתמורה (דף יד) כי אתא ר"ד אר"י משו' ר"ש בן יהוצדק אלה תעשו לה' במועדיכם אלו חובות הבאות חובה ברגל מלבד מנדריכם לימד על נו"נ שקריבין בחש"מ ואי איסור מלאכה בחש"מ אין לה עיקר מה"ת ל"ל למישרי נו"נ בחש"מ פשיטא מ"ש מכל ימות החול א"ו ש"מ דע"מ בחש"מ אסור מ"ה וצריך קרא למישרי נו"נ ואע"פ שק"ל ל"ל קרא למישרי להקריב נו"נ בחש"מ הא מסברא ידעינן לה השתא סילותי כו' וכקו' ר"ז בפ"ב דביצה יתבאר במקו' אחר אין כאן מקומו מ"מ ש"מ דעש"מ בחש"מ אסו' מה"ת ואל תקשה עלי מהא דקיי' לן בפ"ק דביצה אליבא דב"ה דאמר מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וה"נ אח' התם גבי הבער והשתא איך אפש' לומר דמלאכת חש"מ אסור מה"ת הא כיון דדבר דדבר האבד שרי וכן אין לו מה יאכל וכיוצא כדאמ' בפ"ב דמ"ק א"כ בטלת כל איסור מלאכה בחש"מ דנימא מתוך שהותרה לצורך דבר האבוד הותר לגמרי וכ"ת היא הנותנת דהא אי אמרת מתוך בטלת הכל לגמרי בע"כ א"א לך לומר מתוך דא"כ מלאכת חש"מ שאסר' תורה לא משכחת לה כלל ליתא דא"כ נגמור מיני' דל"א מתוך וגבי י"ט נמי לק"מ דהא פי' התו' התם דל"א בלאו לצורך כלל מתוך אלא היכי דאיכא לצורך מצוה או שמחת י"ט אבל בשלא לצורך כלל ל"א מתוך השתא מ"ל איסור מלאכה בחש"מ בשלא לצורך כלל דבהכ"ג ל"א מתוך ומ"מ ק"ל לרבה דאמ' בפ"ג דפסחים (דף מז) דהאופ' מי"ט לחול אינו לוקה הואיל ואיקלע לי' אורחי חזי לי ופריך התם לרבה מדתנן יש חורש תלם א' וחייב עליו ח' לאווין החורש בשור וחמור כו' וי"ט כו' וא"א הואיל אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לאכסוי דם ציפור ופי' התו' אם הי' דם ציפור במקום החרישה וכה"ג אם הי' מבקש עפר אחר ינגב הדם או יטשטש ע"י מים ולא יקיים מצות כיסוי וגם מיירי שאין יכול לקפל וליטלו דאל"כ ל"ש כאן דלדחי עשה לל"ת כדאמ' ר"ל בשבת כ"מ שאתה מוציא עש' ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה ל"ת אלמא אע"ג דאין כאן דם ציפור במקום החרישה אפ"ה אמר אלו הי' כאן דם ציפור ובגוונא דאם הי' מבקש עפר אחר יטשטש או ינגב וגם בענין שאין יכול לקופלו וליטול דאל"כ ל"ש כאן דיבא עשה וידח' ל"ת ש"מ דאמר הואיל אילו הי' מזדמן שעת היתר אפילו בענין רחוק כזה אף על גב דבשעה שחורש אין כאן שום צד היתר אפילו הכי אמרינן הואיל אלו הי' כאן שעת היתר ואפילו בענין רחוק כזה כ"ש דיש לומר גבי מלאכת חש"מ הואיל ואלו היתה מלאכה זו דבר האבד א"נ אין לו מה יאכל הי' שרי' השתא נמי שרי ולפ"ז כמעט בטלה כל איסור מלאכה בחש"מ ל"מ לאיסורו אלא מעט על צד רחוק י"ל דוודאי בכה"ג לא אמר הואיל אילו הי' כאן צד היתר כיון דהשתא בשעת עשיית מלאכה זו אין כאן שום צד היתר קמן ואלו הי' כאן לא אמ' ופיר' הלכה דפ"ג דפסחים הוא ע"ד אחרת ואעתיק מש"כ בחידושי וזה תופסו אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לכסוי דם צפור ק"ל מאי בכך הא אפילו אי לאחר חריש' איזדמן לו דם צפור לכסות מ"מ כי חרש באיסור חרש כיון דבשעת חרישה אכתי לא הי' דם ציפור במקום חרישה דקי"ל אין עשה דוחה ל"ת אלא א"כ בעידנא דמעקר ללאו מקיים לעשה ומה"ט אמר' בפ"ק דביצה (דף ח) דאין עשה דכיסוי דוחה ל"ת די"ט אא"כ בהדי דכחש מכסי דומיא דסדין בציצית אבל לא לבתר דכתיש ול"ל דנימא אילו הי' שם דם ציפור אינו חייב אחרישה משום דחזי לי' השתא נמי לא לחייב משום הואיל ליתא דעד כאן לא קאמר רבה דאמר הואיל אלא משום דאי מקלע לי' אורחים חזי לי' דבשעת אפי' י"ל דבהיתר אפה ני' דה"ל צורך וה"נ אופ' מי"ט לי"ט הא לא"ה לא אמר דנימא הואיל וקודם אכילה שרי' לאחר אכילה נמי שרי אע"ג דהוי מי"ט לחול והא ע"כ עיקר טעמא דרבה משום הואיל דאורחים הוא וכדמוכח לקמן בהא דבעי לאוקמה הא דרבה ור"ח במחלוקת ר"א ור"י ובמאי דדחי לה ר"פ ע"כ ל"ק ר"א כו' אבל הכי דלאורחי' חזי לדידי' לא אמרי' הואיל ונ"ל הא דפריך אחרישה לא לחייב לאו משום הואיל דלמפרע קא קשיא לי' הואיל ואלו הי' שם דם ציפור היה שרי' חרישה זו משום מצות כיסוי דוודאי הואיל למפרע לא אמרינן אלא הכי ק"ל כיון דמשכחת לה לשום חרישה דשרי' בי"ט במקום מצות כיסוי כגון אי ה"ל דם ציפור כאן קודם חרישה דאתי עשה ודחי ל"ת השתא שרי נמי לחרוש אע"ג דלא קדים דם ציפור לחרישה מה"ט מתוך שהותרה חרישה לצורך מצוה הותר' נמי שלא לצורך וכדקאמר בפ"ק דביצה (ד' יב) לב"ה מתו' שהותר' הוצאה לצורך הותר' נמי שלא לצורך מ"מ של"ל לגמרי לא אמר מתוך כדאמר הכא גבי האופה מי"ט לחול אלא בשיש לו צורך קצת כמו לצורך מצוה כגון קטן למולו ולולב לצאת בו וס"ת לקרות בו אבל בשלא לצורך לגמרי לא אמר מתוך וכמ"כ התוספ' שם וא"כ ה"נ גבי חרישה כיון דבמקום דם ציפור דחי עשה דכיסוי לל"ת די"ט דהא בעידנא דמעקר לאו מקיים לעשה שלא במקום דם ציפור נמי אמר' מתוך ומ"מ אם א"א לחרישה