טורי אבן קסב

מטהרת ברביה והמשכה אם רבו מי הגשמים עד ך"א סאה ממשיך לתוכו שאובים בזחילה י"ט סאין והשתא אא"ב כולה שאוב פסול מה"ת ניחא דכיון דכתיבי תלתא מיעוטי בע"כ חד למעוטי דם אתא דאי למעוטי משקין בב' מעוטי סגי חד למעוטי זוחלין דהיינו ברובו שלא בהזחל' ומיעוטו בהזחלה חד למעוטי אפי' כולן מכונסין נמי לא דאילו למעוטי שאר משקין בכולן שאובין ל"ל דכולה שאוב פסול אפי' במים אבל א"א דאפי' כולה שאוב כשר במי' השתא מנ"ל למעט דם מטביל' דילמא למעוטי שאר משקי' לחוד ואפ"ה צריך תלתא מיעוטי חד למעוטי כולה שאוב אע"ג דבמים כשר מה"ת אפ"ה בשא' משקין פסול וחד למעוטי רביי' והמשכ' וחד למעוטי מכונסין די"ל דהא דקאמ' התם חד למעוטי זוחלין וחד למעוטי מכונסין לאו כדפרש"י דזוחלין היינו רביי' והמשכ' דכיון דאין לפסול שאובין עיקר מה"ת מה לי זוחלין מה לי מכונסין ולהא ל"צ ב' מעוטי אלא נ"ל דה"פ דקי"ל מעיין מטהר אף בזוחלין ומקוה אינו מטהרת אלא באשבורן דהיינו מכונסין והשתא הכי קאמ' דצריך תרי מעוטי לשאר משקים למעוטינהו מדין מעין ומקוה חד למעוטי זוחלין דאין תורת מעיין עליהן שמטהר אף זוחלין וחד למעוטי מדין מקוה שאף תורת מקוה אין עליהן לטהר במכונסין דהיינו אשבורון ואי לא כתב רחמנא אלא חד מיעוט' ה"א דלא ממעט אלא מדין מעין לחוד לטהר אף בזוחלין אבל באשבורן מטהר דתורת מקוה עליהן קמ"ל אידך מיעוטא למעט אף מדין אשבורן דמקוה

ד' י"ג ע"א אין מוסרין ד"ת לנכרי. כ"כ בפני' מה שהקשו התוס' ת"ל משום לפני עיור דנכרי העוסק בתורה ח"מ ותי' דמיירי בהיכא דאפשר לו ללמוד בלא"ה מנכרי א'. מ"מ יש לעיין בכה"ג אם אפשר לעשות העבירה בלא"ה נהי דאיסור דאוריי' אי מיתסר מיהא מדרבנן או לא דע דגרסינן בפ"ק דע"ז (דף ו') אהא דתנן ג' ימים לפני אידיהן של נכרים אסור לשאת ולתת עמהן איבעיא להו משום הרווחא או משום לפני עיור למנ"מ דאית לי' בהמה לדידי' דמשום הרווחא איכא ומשום לפני עיור ליכא כיון דא"ל לדידי'. ואי כה"ג אסורא דרבנן מיהו איכא אכתי מאי קמ"ל הא אפי' א"ל לדידי' אפ"ה אסור מדרבנן והא אפי' לטעמא דהרווחא אין כאן איסור תורה אלא מדרבנן והתם מדמינן להדדי הא דא"ל לדידי' להא דקאי בתרי עברי דנהרא שהביאו התו' דפריך וכי א"ל לדידי' לא עבר משום לפני עיור מהא דלא יתן כוס יין לנזיר ואבר מן החי לב"נ משום לפני עיור ואוקי לה בדקאי בתרי עברי דנהרא. והתוס' והרא"ש כתבו שם דאסור להושיט למומרים דבר איסור אפי' שלהן כי ודאי יאכלוה ודווקא דקאי בתרי עברי דנהרא משמע מדבריהם היכא דל"ק בתרי עברי דנהרא אפי' אסורא דרבנן ליכא ואני תמה על הרא"ש דבפר"ק דשבת גבי הא דתנן התם פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של ב"ב או שנטל מתוכו והוציא העני חייב וב"ב פטור וה"נ תנן בפשט ב"ב את ידו לחוץ ומפרש בגמ' דפטור ומותר הוא והק' הרא"ש היכי מותר הא עובר על לפני עיור וא"ל דמיירי בכה"ג דאפי' אם לא הי' נותן בידו הי' יכול ליטלו דהשתא ליכא לפני עיור דהא דכוס יין לנזיר ואמ"ה לב"נ מוקי דקאי בתרי ע"נ וא"י ליטלו אם לא הושיט לו. דמ"מ איסורא דרבנן איכא דאפי' קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו כ"ש גדול שלא יסייע לו כו'. הרי ס"ל אפי' בדל"ק בתרי ע"נ אפ"ה אסור מדרבנן וזה סותר למש"כ בפ"ק דע"ז גבי מומרין. מ"מ האי דפ"ק דע"ז נ"ל וכמו שהוכחתי ומ"ש בפ"ק דשבת דמ"מ איסור דרבנן איכא דל"ג מקטן אוכל נבלות נ"ל דל"ד דוודאי ב"י מצווין להפריש עוברי עבירה מן העבירה בדאפשר מש"ה מחויבים להפריש קטן א"נ כיון דאפשר להפרישו אבל הכא עסקינן בדלא אפשר מש"ה היכי דלא קאי בתרי ע"נ והואיל והא עבירה מזומן לפניו לעשותה באין מוחה ומעכב ע"י דאם לא יתן לו זה ויקח בעצמו כי נותן לו מאי הוי הילכך אפי' איסור דרבנן ליכא. מיהו ק"ל מהא דספ"ק דע"ז (דף כא) דתניא רשב"א אמר לא ישכר אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו וכותי זה עושה בו מלאכה בחש"מ ופריך מאי ארי' שנקראת ע"ש ת"ל משום לפני עיור ומשני חדא ועוד קאמר והשתא מאי פריך ול"ל לשנויי' שנויא דחיקא לימא נ"מ כדאי' לי' לכותי זה שדה א"נ בדאית לו לשכור שדה אחרת אצל כותי או נכרי דמשום לפני עיור ליכא כיון דבלא"ה יש לו שדה או אפשר לו לשכור וכדאמר התם גבי היכי דא"ל בהמה לדידי' דליכא משום לפני עור אבל משום טעמא דנקראת ע"ש אפילו בכה"ג נמי אסור:

דף יח ע"א מכלל דתרווייהו ס"ל דחש"מ אסור בעשיית מלאכה מנה"מ כו' פשטא דכול' שמעתין ריהטא דחש"מ אסו' במלאכה מה"ת והתוס' הקשו בשם ר"ת א"כ דבר האבוד וכמה מלאכות דשרינן במס' מ"ק היכא משתרי וכי היכן מצינו איסור דאורייתא מקצתן מותר ומקצתן אסור וא"י מאי קא ק"ל הא לקמן נ"ל דביום ז' עצרת כו' הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים וטעמא כדפי' בפנים מדכתיב וביום הז' וי"ו מוסיף על ענין ראשון א"נ מדאהדרי קרא לאיסור מלאכה דשביעי במשנה תורה ולא אהדרי לשאר י"ט ש"מ לאקושי ששת ימים ליום השביעי לענין איסור מלאכה ומ"מ ל"ל דלגמרי הוקשו לשביעי לאסור כל מלאכה הא כתי' ביום השביעי עצרת דמשמע שביעי אין אידך לא וכן בפ' בא ובפ' אמור לא אסור אלא ראשון ושביעי לחוד דמשמע אינך לא וכיון שכתוב אחד מרבה ואינך ממעטי הא לא מסרן אלא לחכמים להתיר דבר האבד וכיוצא בו ולאסור השאר וה"נ לאינך תנאי דנ"ל מקראי אחרינא א"נ מק"ו מ"מ כיון דלא אסור רחמנא ימי חש"מ במלאכה להדיא כמו שאסו' לימי י"ט מכלל דקילו מהן ולא מסרו אלא לחכמים ומאי דק"ל לר"ת היכן מצינן איסור דאוריי' שמקצתן מותר ומקצתן אסור לאו קושי' היא בע"כ היקשן הכתוב ושבקי' לקראי דאיהו דחיק ומוקי אנפשי' ועוד י"ט יוכיח דאוכל נפש מותר בו אלמא מקצתן מותר ואין לך יום שאמור במלאכה לגמרי אלא שבת ויה"כ בלבד א"ו כל דטפי קדשתו מחבירו חמיר איסורו הילכך שבת ויה"כ דקדישי טפי אסור בכל מלאכה י"ט דקיל מנהון מותר א"נ והשתא י"ל חש"מ דקיל קדושתו משל י"ט הותר נמי בדבר האבד וכיוצא בו וכה"ג מצינו בפ"ב דכריתות (ד' ט) תניא גר חושב מותר לעשו' מלאכ בשב' כישראל בח"שמ פי' מלאכת האבד רע"א כישראל בי"ט רי"א גר תושב עושה מלאכה בשבת לעצמו כישראל בחול רש"א א' גר תושב ואחד עבד ואמה התושבים עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול ומשמע וודאי דהני תנאי בשל תורה פליגי דאי מדרבנן הא כל מילי דרבנן אלאו דלא תסור אסמכוהו א"נ אשאל אביך ויגדך וכדאמ' בפ"ב דשבת וגבי גר תושב ליתא הא דאינו מצווה ע"ז א"ו מה"ת פליגי ובהאי קרא פליגי דכתי' וינפש בין אמתך והגר ואמ' בספ"ד דיבמות (דף מח) והגר זה גר תושב או אינו אלא גר צדק כשהוא אומר וגרך הרי גר צדק אמו' כו' ומשמע לי' לת"ק ור"ע דג"ת דרבי קרא היינו שאסו' במלאכה אפי' לעצמו אלא לת"ק קיל דאינו אסו' אלא כישראל בחש"מ ומותר בדבר האבד ור"ע מחמיר לאסור בדבר האבד ואינו מותר אלא בא"נ כישראל בי"ט ור"י ור"ש ס"ל דלצורך עצמן שרי במלאכה לגמרי כישראל בחול ואינו אסו' אלא לצורך ישראל והרי לת"ק אסו' ג"ת במלאכה לעצמו מה"ת ואפ"ה אינו אסור אלא כישראל בחש"מ ושרי בדבר האבד הרי מצינו בשל תורה מקצתה מותר ומקצתה אסור כמו בח"שמ אע"ג דאיפסק התם הילכת' כר"ש הא ע"כ לא פליג ר"ש אלא דלעצמו שרי לגמרי אבל לא מה"ט דל"מ מקצתה מותר וכ"ז ברור ובירושלמי בפ"ד דפסחים אמרו כתיב שם תזבח את הפסח בערב אין לי אלא הוא שלוחו מנין ת"ל ובשלת ואכלת מה ת"ל שם תזבח את הפסח בערב ואינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב קרב אבל אסרו מלעשו' מלאכה כהא דתניא כל אינש דיהוי עלוהי עאין וביכורים והאומ' הרי עלי עצים למזבח וגיזרין למערכה אסו' בהספד ותענית ומלעשות מלאכה בו ביום אר"י אלין תמידין קרבנות של כל ישראל אינהו אם יהי' כל ישראל יושבין ובטלים הא כתי' ואספת' דגנך מי אוסף להם את הדגן כו' ופשטא רהטא דביום הבאת קרבן אסור במלאכה מה"ת דהא מקראי מ"ל וגם להתיר תמידין נמי נ"ל מקראי אפ"ה אינו אסור בכל מלאכה כדאמ' בירושלמי שלמי דמכילתין כתוב א' אומ' וחג הקציר בכורי מעשיך וכתוב א' אומ' כל מלאכת עבודה לא תעשו א"ר חנניא כיצד יתקיימו ב' מקראות הללו בשעה שחל בחול את חוגג ושובת בשעה שהוא חל בשבת את חוגג וקיצר א' ר' יוסי בר"ב ובלבד שיבולים לעיסתו הדא דתני אינש דיהוי עלוהי אעין ובכורים כו' אסו' מלעשות מלאכה בו ביום הרי מצינן בשל תורה מקצתה מותר ומקצתה אסו' עוד ה"ר ר"ת מדתנן בפ"ד דמגילה כל יום שאין י"ט ויש מוסף קורין ד' כגון ר"ח וחש"מ אלמא לא מיתסר במלאכה מדקאמ' אין י"ט ועוד מדכייל לי' בהדי ר"ח דרבנן כדאמ' בירושלמי פ"ד דתענית מקום דנהגו הלין נשיא דלא למעבד עבידתא בריש ירחא מנהג הוא ואין זה ראי' כלל דאע"ג דדבר שאינו אבד אסו' מה"ת אפ"ה כיון דדבר אבד ושאר מלאכות דשרי רבנן כדאמ' בפ"א וב' דמ"ק לאו י"ט הוא גם מדכייל לי' בהדי ר"ח א"ר דהא כדאיתא והא כדאיתא ועוד הא אפי' לר"ת לא דמו אהדדי דחש"מ נהי דשרי מה"ת אפ"ה מדרבנן אסו' ור"ח אינו אלא מנהגא והיכי דנהג נהג והיכי דלא נהג ל"נ וכ"ש למאי דפי' בחידושי בפ"ג דמגילה דר"ח וחש"מ בזמן הבית שקרב קרבן מוסף אסור במלאכה מה"ת לכל מפני המוספים הקריבין בהם שהוא קרבן כל ישראל דהא מה"ט הוי אסור במלאכה לכל ישראל לעולם מפני התמידין אלא דגלי קרא דואספת להתירא ותמידין דגלי גלי מיספי' דל"ג ל"ג כ"ש דניחא טפי הא דכייל הא דר"ח וחש"מ להדדי דבשניהם יש איסו' מלאכה מה"ת בזמן הבית ומ"מ לאו י"ט מיקרי כיון דמותר ליקצר לעיסתו עוד ה"ר מדאמ' בירושלמי פ"ב דמ"ק כלום אסרו במלאכה בחש"מ אלא שיהו אוכלים ושותי' ויהיו יגעין בתורה והן אוכלים ושותים ופוחזין משמע לישנא דמדרבנן היא ובאמת ראי' גדולה היא לפי הירו' מ"מ כיון דהוכחנו מן גמ' דידן שהוא מה"ת גמ' דידן עדיפא ובלא"ה הא מילתא נאמר בירושלמי בשם ר' אבא בר ממל וב' דברים אמר שם וגם דבר ב' ליתא לפי גמרא דידן והכי אמר התם א' ר"א בר ממל אלו הי' לי מי שימנה עמי היתרתי בשר בכור להישקל בליטרא והתרתי שיהיו עושים מלאכה בחש"מ כלום אסרו בשר בכור מלשקל בליטרא לא כדי שימכרו אותו בזול והן מערימין עליו ומוכרין אותו ביוקר