טורי אבן קס

אפי' רבנן דס"ל דאשה אין מצווה על פ"ו אפ"ה עבד מצווה ול"ד לאשה דאע"ג דגמר לה לה מאשה היינו לחייבו במצות שאין ב"נ חייבין בהם ונשי ישראל חייבין בהן אבל לחייבם במצות שב"נ נצטוו' עליהן ל"צ קרא דחייבין ואי משום דמסיני ואילך נפטרו ב"נ ממצות פ"ו היינו מפני קלות קדושתן אבל עבד מסיני ואילך אדרבה בא לידי קדושה חמורה לענין מצות כ"ש דלא פקע. ול"ל נשים יוכיחו דבאו לידי קדושה חמורה מסיני ואילך ואפ"ה א"מ על פ"ו לרבנן. דמה לנשים דמעולם לא נצטוו על מצוה זו אפי' קודם סיני משא"כ בעבדים שנצטוו קודם סיני אינו בדין שתפקע קדושתן ע"י סיני דהא סיני קידש אותם יותר מיהו אכתי ק"ל דא"א לומר דעבד מצו' על פ"ו הא עבד אין לו חייס ואין זרעו מתייחס אחריו וא"א לו לקיים מצוה זו כלל. ובע"כ צ"ל דהירושלמי ס"ל דהלכה כר"י ב"ב דאשה מצו' על פ"ו והא עבד א"א לו לישא אשה אלא שפחה ובע"כ לר"י ב"ב שפחה נמי מצוו' וכדתנן רע"א יכולין ממזרים לטהר כיצד ממזר נושא שפחה הולד עבד כמוהו ואינו ממזר שיחררו נמצא בן חורין. נמצא לענין פ"ו גבי עבד ושפחה אשה חמורה מן האיש לר"י ב"ב דאילו עבד אין חייב במצוה זו כל עיקר כיון דאין זרעו מתייחס אחריו ואלו שפחה כיון דזרעה מתייחס אחרי' חייבת והשתא ההיא דהירושלמי דעבד מהו לישא אשה במועד ופשט לה מדר"י דאמ' שמצוו' על פ"ו אינו נושא במועד וטעמא משום ביטול פ"ו. לאו משום לתא דידי' הוא דאינו נושא במועד הא לא שייך גבי' חיוב פ"ו אלא משום לתא דידה שהוא מצות על פ"ו ואיכא למיגזר גבה משום ביטול פ"ו שמא תשהא עד המועד. ומהא דפי' ק"ל על הא דפי' התוס' בשם ר"ת ור"י דקאמ' לישא שפחה א"י והקשו לישא ממזרת דצד עבדות מותר בה כדאמרן ממזר נושא שפחה וצד חירות מותר בו דקהל גרים לא איקרי קהל ותי' דאין זו תקנה להרבות ממזרים בישראל. והא בפ"ד דגיטין (דף מב) מיבעי' לן מי שחציו עבד וחציו ב"ח שקידש בת חורין אי קדושו קדושין או לא ואמ' ת"ש מי שחציו עבד וחציו ב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשי' וא"א קדושיו לאו קדושין יורשיו מנ"ל ופי' התוס' אע"ג דירושה לאו בקידושין תליא דבנו מן הערוה יורשו אע"ג דאין קדושין תופסין בה. משמע לי' להגמ' דאם אי' דלאו בר קידושין הוא אין בנו מתי חם אחריו ול"ד לעריות דתפסי בה קדושין לעלמא אבל האי אי לאו בר קדושין הוא בשום מקום אין הבן מתייחס אחריו דלאו זרעו מיקרי ש"מ מהא דא"א מי שח"ע לאו בר קדושין הוא אין הבן מתייחס אחריו ולא מיקרי זרעו והרי הוא כעבד גמור לענין זה לפ"ז הה"נ איפכא חציה שפח' וחב"ח למ"ד התם שאם נתקדשה אין קדושי' קדושין כשפחה גמורה וולדה כמותה ומטהר את ממזרים כשפחה גמורה וכדברי ר"ט דאמ' ממזר נושא שפחה הולד עבד דה"ה לחצי הפחה אם נשאת לממזר למ"ד אין תופסין בה קדושין הולד עבד ואין ממזר וכיון שכן תקשה ההיא דפ"ד דגיטין בחציה שפחה וחב"ח שכפאו את רבה לעשות ב"ח בין למאי דס"ד דכרי"בב סבירא ליה דנשים נמי מצוות על פריה וראיה בין למאי דמסיק התם מנהג הפקר נהגו בה פי' כיון דא"א לה להנשא לא לעבד ולא לב"ח ולא היתה משמרת עצמה ואמאי כפאו את רבה כיון דאפשר לה להנשא לממזר ואין כאן משו' ריבוי ממזרים אדרבה ממעטת אותן דשפחה מקוה טהרה לממזרים ומטהרין ע"י ואע"ג דר"א פליג אדר"ט ואמ' ה"ז עבד ממזר אפי' בשפחה גמורה כ"ש בחציה ב"ח א"כ אכתי איכא משום ריבוי מחזרים מ"מ תקשה הא קי"ל כר"ט כדא' התם. ויותר מזה ק"ל מעובדא דההיא אמתא דפ"ד דגיטין (דף לח) דהוי עבדי בה אינשי אסורא ואמ' אביי אי לאו דאמ' ר"י כל המשחרר עבדו עוב' בעשה הוה כייפנא למרה וכתב לה גיטא דחירותא ורבינא א' התם כי הא מודה ר"י משום דאסור והשתא ל"ל כולה האי הא אפשר לה להנשא לממזר ואין בו משום ריבוי ממזרים אדרבה ממעט אותן ומטהרתן וכדפי' דקא' מעשה בחציה שפחה י"ל דלא הי' מצוי להם ממזרים לישא אותה ועוד הא פוסקי הלכות פסקו כן וקבעו הכי הלכה לדורות

לא לתוהו בראה לשבת יצרה. פי' התוס' הא דלא נקט קרא דפ"ו משו' דמוכח מהאי קרא דמצוה רבה היא וכן בפ"ב דמגילה (דף כו) מייתי לה גבי מוכר ס"ת ללמוד תורה ולישא אשה וקאמר שאני ת"ת דאמר מר גדול ת"ת שמביא לידי מעשה אשה נמי לא לתוהו בראה מיהו בפ"ק דע"ז (דף י"ב) אמרינן מטמא כהן בבית הפרס דרבנן ובח"ל ללמוד תורה ולישא אשה ופי' התם ודווקא בהני מצות שהם חשובים אבל שאר מצות לא וה"מ בפ"ב דמגילה אבל בשאלתות דר' אחאי מפ' הנך דקילי כ"ש שאר מצות שהן חמורי'. ולדעת השאלתות נ"ל הא דאמ' בפ"ב דמגילה שאני ת"ח לאו למימרא דהני עדיפי משאר מצות ואין למכור ס"ת אלא להני משו' דעדיפי דליתא אלא כ"ש לשער מצות דעדיפא טפי מוכרין דק"ו מהני דקילי. אלא דהתם קאי אהא דמבעי לן מהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש ואתינן למפשט מהא דמוכרין ס"ת ללמוד תורה ולישא אשה ש"מ תורה בתורה ש"ד וע"ז משני שאני ת"ת והתם קאי אהידור מצוה בלבד דהא עיקר מצות כתיבת ס"ת מקיים בישן כמו בחדש אלא דאיכא הידור מצוה בחדש טפי מישן כדאמ' בכמה דוכתי זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות בס"ת נאה מש"ה ת"ת חשיב יותר מהידור מצות וכן לישא אשה חשוב יותר משאר הידור מצוה אבל לא בעי להגדיל ת"ת ופ"ו משאר עיקרן של מצות דהא לא מבעיא לן אי מותר למכור ס"ת לד"מ כגון ליקח שיפר ולולב ושאר מצות דאיצטריך לשנויי עלה ולחלק בין מכירות ס"ת ללמוד ולישא לדבר מצוה אחרת ולשנויי עלה דהני עדיפא ולא מייתי לה אלא גבי מכירת ישן ליקח חדש דלית בי' משום עיקר מצוה אלא משום הידור מצוה לחוד וע"ז משני שאני ת"ת כו' מש"ה עיקר מצוותו חשיבי יותר מהידור מצוה אחרת וכן לישא אשה. ומ"מ לגוף שאר מצות ועיקרן לא הגיעו והרי בכ"מ כתבו התוס' והמפ' דדברי שאלתות דברי קבלה הן וראוי לסמוך עליהן כמו על התלמוד וכ"ת לפי דבריו תקשה אמאי מייתי להאי קרא דלשבת ולא קרא דפ"ו כיון דמ"מ מקרא דלשבת אכתי לא אלים מצוותו כקרא דפ"ו די"ל דנקט האי קרא דלשבת להיכא דקיים פ"ו בגיותו קודם שנמכר לעבד דמשום פ"ו ליכא ומשום דלשבת איכא א"נ הא דנקט הא קרא דלשבת להיכא דקיים פ"ו בגיותו קודם שנמכר לעבד דמשום פ"ו ליכא ומשום דלשבת איכא א"נ הא דנקט האי קרא דלשבת ולא קרא דפ"ו דמשום פ"ו לא הוה כייפינן להרב לשחררו כיון שאנס ופטור מפ"ו וכדי שיתחייב בה לא כייפינן את רבו וכמ"ש התוס' ההם דא"כ בכל עבדים נכוף לרבם לעשותם ב"ח כדי לקיים פ"ו אלא משום שבת דבכל עבדים איתא ובמי שחציו עבד ליתא כייפינן הכא. ולאו משום דע"י שבת ה"ל מצוה רבה כדמסיימי התוס' התם דא"צ לזה דאפ"ת כדברי השאלתות דקילא אפ"ה ניחא דמייתי להאי קרא דלא תקשה דמ"ש ח"ע דכופין לשחררו ועבד גמור אין כופין אבל לטעמא דלשבת ניחא דבעבד שבת מיהו איכא שנושא שפחה משא"כ מי שח"ע דא"א לו בשבת כלל כיון שא"א לו לא בשפחה ולא בב"ח מש"ה כופין וכדפי'. מ"מ ק"ל בספ"ק דב"ק (דף יז) כתבו התוספו' בשם השאלתות גבי הא דא' רבב"ח כי היה אזלינא בהדי דר"י למשא לשמעתא דגרס ומנח תפילין והדר אמר לן ופריך גמ' והיאך הוי מנח תפילין תחלה קודם שהי' א' להם השמעתתא לא לימוד גדול ממעשה ומשני הא למגמר כו' דליגמר נפשי' לימוד גדול שמביא לידי מעשה כו' אלמא ס"ל להשאלתות דלימוד גדול ממעשה וזה היפך ממה שכתבו התו' בשמו בפ"ק דע"ז ובאמת מה שכתבו התו' בשמו בספ"ק דב"ק מצאתי בשאלתות שלנו אבל מה שכתבו בפ"ק דע"ז לא נמצא שם ואדרבה בשאלתות פ' בראשי' ובפ' נח בג' מקומו' נמצא להיפוך דתלמוד גדול ממעשה

דף ד ע"א איצטריך קרא למעוטי ספיקא דע שדעת הרמב"ם (בפ"ט ט מהל' מאכלות אסורות) דהא דקיי"ל ספיקא דאוריי' לחומרא אינו אלא מדרבנן אבל מן התורה ספיקא לקולא שכתב כל הספקו' בין בטומאו' בין במאכלו' אסורו' בין בעריות ושבתות אין להם איסור אלא מדברי סופרי' גם הראב"ד הסכי' עמו בסוף (ה"כ) ולפ"ד הא דפריך הכא בשמעתין א"ק למעוטי ספיקא אתי' כפשוטה דכיון דטומטום ספיקא הוא פשיטא דפטור דהא מה"ת ספיקא לקולא וזכורך למעוטי טומטום ל"ל. אבל הרשב"א והר"ן ספ"ק דקדושין ה"ר דספיקא דאורייתא לחומרא מה"ת מפ"ק דחולין (דף יא) דנ"ל דאזלינן בתר רובא משבירות עצם בפסח דרחמנא א' ועצם לא תשברו בו וניחוש שמא ניקב קרום של מוח אלא דא' זיל בתר רובא ואם אית' מאי ראיי' מהא לרובא דעלמא הא הני אפי' לא אזלינן בתר רובא שרי דספק נינהו ושרי מה"ת א"ו סד"א לחומרא מה"ת ול"נ דאין זה ראי' דהא אמר בפ"ק דחולין (דף ט) ובפ"ג דביצה (דף כ"ה) אמר רב הונא בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה והאי בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת פירש"י והרי"ף בפ"ק דחולין דבחזקת איסור אבר מן החי עומדת ופי' זה נ"ל עיקר אעפ"י שתו' שם בפ"ג דביצה כתבו דל"נ דא"כ ל"ל עד שיודע במה נשחטה כיון דחזינן שמתה א"ב ל"ש בה איסור אמ"ה דאיסור אמ"ה ל"ש אלא מחיים ע"כ פי' התו' דחזקת איסו' דמחיים משום איסור שאינו זבוחה דרחמנא א' תזבח ואכלת זבוח ואכיל ובזה ניחא אפי' למ"ד בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת. לק"מ דאע"ג דחזינן דמתה ובע"כ יצאת כבר מחזקת אמ"ה אפ"ה מחזקינן איסור זה מאיסור חבירו דכיון דעד האידנא בחזקת איסו' אמ"ה קיימ' וקודם דיצאת מחזקת אמ"ה נולד לה ספק בשחיטה שמא לא נשחטה כהוגן ונבילה היא מחזקינן מאיס' אמ"ה שהיתה עומדת מחמתו עד עכשיו בחזקת אימור דאפילו נולד לה ספק איסור אחר כגון של נבילה בעוד שלא יצאת מחזקת אמ"ה משום חזקת איסור וכבר הוכחתי כן בחידושי במס' ביצה וכיון שכן סיפא דקאמר נשחטה דבחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה פי' ואם נולד לה ספק טריפה שריא האי חזקת היתר וליתא אלא לבתר דקים לון מקרא דאזלינן בתר רובא ומיד שנשחטה כהוגן ויצאת מידי אמ"ה עומדת בחזקת היתר מעתה ולא חיישינן דילמא טריפה היא דהא אזלינן בתר רובא ורוב בהמות אינן טריפות אם נולד לה לאחר שחיטה איזה ספק כגון בא זאב ונטל בני מעיים והחזירן כשהן נקובי' ל"ח שמא במקום נקב נקב כדאמר התם אבל כל כמה דלא נ"ל מקרא דאזלינן בתר רובא ומ"מ בתר חזקה וודאי אזלינן כמו שכתבתי בסמוך וא"ב לא מיבעיא דלאו בחזקת היתר