טורי אבן קנז

והא אמ' ר' אליעזר כל המשחרר עבדו עובר בעשה ומסיק מצוה דרבי' ואע"ג דמצוה דרבנן היא איך דחי לעשה של תורה דלעולם בה"ת ואולי במקום מצוה דרבים אע"פ שהיא מדרבנן הפקיעו רבנן רשות הרב מן העבד והשתא אינו עובר בעשה בשחרורו וע"ש בתוס' ועוד אפשר לומר כדאמר בעלמא כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקינהו רבנן לקדושין מיני' ואמ' התינח קדיש בכספא קדיש בביאה מא"ל ומשני שווינהו רבנן לבעילתו בעילת זנות. ה"נ כיון דקיי"ל עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה א"כ לא מיבעי' אם קנו רבו בכסף אי בשטר אפקינהו רבנן הקנין מיני' דהא קיי"ל הפקר ב"ד הפקר וה"ל כאלו קנה בכסף של אחרים או בשטר של אחרי' דהא בעינן שטר קנין משל הרב כמו גבי שטר קדושין אלא אפילו קנו בחזקה אפילו הכי א"ל אפקינהו כמו גבי קדושי ביאה אל' שיש לגמגם קצת ע"ז דשאני קדושי ביאה דשייך לומר אפקינהו כדפירש"י ותוס' בכ"מ משום דה"ט דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש מש"ה תיקנו רבנן לומר בשעת קידושין כדת משה וישראל אבל גבי קנין עבד לא מצינו שתקנו לומר כן אם קנו בחזקה מא"ל ועוד אפי' קנו בכסף ובשטר אי אפקינהו כ"ש דגרע טפי דה"ל כנכרי למפרע ומילת הרב וטבילותו לשם עבדות אין עולה לו כיון דאין זה רבו למפרע והמחוור כדפי'. ויש לי לה"ר עוד למאי דפי' מהא דתנן בפ"ד דגיטן (דף מ) עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושיחררו שורת הדין אין העבד חייב כלו' אלא מפני תקון העול' כופין את רבו ועושה אותו ב"ח ומפרש עולא בגמרא מי שיחררו רבו שני שורת הדין אין העבד חייב כלום במצות אלא מפני תיקון העולם שהרי יצא עליו שם ב"ח כופין את רבו הראשון ועושה אותו ב"ח והשת' האיך כופין את רבו הראשון לשחררו כיון דמה"ת הוא רבו ואין שיחרור של הב' כלום הא קעבר בעשה א"ו כדפי'

ע"ב קתני חרש דמיא דש"ו דלאו בני דעה נינהו ובמסקנא הא דתני חרש דומיא דידהו היינו לענין שמחה אבל לענין ראיי' אע"ג דלאו דומיא דשיטה וקטן פטו' אפי' מדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדב' ומתני' ח"מ. וק"ל בפ"י דמנחות (דף צג) תנן הכל סומכין חוץ מחש"ו וסומא והנכרי והעבד והשליח והאש' ואמר בגמ' בשלמא חש"ו לאו בני דע' נינהו נכרי ומי בני ישראל סומכין ולא נכרים אלא סומא מ"ט לא ואיכא למ"ד התם דה"ט דסומא לא אתיא סמיכה סמיכה מ"ער וגבי ע"ר סומא פטור כדאמר לעיל וא"כ ה"ה נמי מדבר ואינו שומע או שומע וא"מ אינו סומך כמו שפטור מן הראיי' וכיון דילפי לה מראיי' תקשה נמי למה נקט התם חרש דומיא דש"ו לענין שאינו סומך הא אע"ג דלאו דומיא דידהו אלא שומע וא"מ ומדבר וא"ש לחוד נמי פטור ול"ל דווקא סומא דבגופי' דראיי' כתיב לפטור דכתיב יראה פרט לסומא שאינו רואה מש"ה ילפי' לה בגז"ש דסמיכה סמיכה לפטרו מן הסמיכה אבל א"ש א"נ א"מ דלא נאמר פטיר דידהו גבי ראיי' גופי' אלא יליף לה מגז"ש דראיי' ראיי' מהקהל לא ילפי' לה מגז"ש על סמיכה ליתא דהא פשיט רבא בפ"ה דזבחים (דף מט) דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בגז"ש בקדשים. וי"ל למאי דפי' בפנים ניחא דהא דדייק בשמעתין חרש דומיא דש"ו לאו משום דתני להו גבי הדדי דייק לה אלא משם דלא ידע המקשה דמתני' חסורי מחסרא והאי חוץ מחש"ו קס"ד דאראיי' קאי בע"כ מיירי מחרש דדמי לשוט וקטן דפטור מכל המנות דלאו בר דעה הוא דאי מיירי מאינו שומע לחוד דבר דעה הוא ובע"כ ה"ט דפטור מן הראי' משום דיליף לה בגז"ש מהקהל א"כ ליחשוב נמי לשומע וא"מ בין פטורי ראיי' דמתני' דהא הוא נמי פטור מהקהל. ול"ל דתני ושייר דא"כ תקשה מאי שייר דהאי שייר אע"כ תנא דידן ל"ל גז"ש זו דראיי' ראיי' מהקהל ומהשת' בע"כ חרש דתנן בדומיא דש"ו מיירי מש"ה פטירי מן הראי' דלאו בני דעה נינהו דמה"ט פטורים מן המצות. אבל התם גבי סמיכה א"ל דמחרש דלאו דומיא רש"ו דלאו בני דיעה נינהו מיירי וה"ט דפטור מגז"ש דסמיכה. סמיכה מראייה וראי' אתיא בגז"ש דראיי' ראיי' מהקהל והא דלא תני נמי לפטור מסמיכה לשומע וא"מ נמי מהאי גז"ש (נמי) תני ושייר וכ"ת מאי שייר דהאי שייר שייר נמי חיגר דפטור מן הראיי' כדתנן א"כ פטור נמי מן הסמיכה מהאי גז"ש. ואפשר לומר דהאי טעמא דשייר גבי סמיכה לא"מ וחיגר משום דתני סומ' לפטור ובע"כ ה"ט דילי לה בגז"ש מראיי' ממילא ש"מ לפטור לחיגר ולא"מ מהאי גז"ש גופי'. והא דתני לחרש אע"ג דממילא שמעת מיניה לסומא אשגרת לישני היא דכן דרך התנא בכ"מ למיתני חש"ו בהדי הדדי. והא דנא תני לחרש לחוד ולא ליתני לסומא דה"א דמיירי מחרש דלא בר דיעה הוא השתא דתני לסומא מגלי לן על חדש דאפילו מדבר וא"ש לחוד נמי פטור מהאי גז"ש כמו סימא ועוד בשלמא ההם דתני סומא לפטור דסמיכה ש"מ דיליף גז"ש מראיי' ממילא ש"מ דחרש אפילו באינו שומע לחוד אע"ג דלאו דומיא דש"ו נמי פטור מהאי גז"ש. אבל גבי ראיי' אס"ד דמא"ש לחוד איירי ה"ל לפ' בהדיא שמחרש כזה איירי דלא כחרש דכ"מ דלא ליתי למיטעי דמיירי כבכ"מ דהא למאי דס"ד לא שמעינן דילפינן ראייה מהקהל אם כן ה"ל לאשמועינן בשומע וא"מ דפטור מראייה ובע"כ משום דיליף לה מהקהל וממילא ש"מ למדבר וא"ש

דף ג ע"א ההוא מפעמים נפקא. מכאן נ"ל לה"ר דחגיג' וראיי' לא שווין ונלמד חד מחברי' דהפטור בזה פטור מאידך דהא פעמים גבי ראיי' כתיב ג"פ יראה ורגלים גבי חגיגה כתיב ג' רגלים תחוג ואי לא ילפי מהדדי דילמא תרווייהו למעוטי בעלי קבין חד מחגיגה וחד מראיי'. א"ו ילפי לה מהדדי וה"נ אמר בסמוך חיגר ברגל א' פטור מן הראיי' שנ' רגלים והא רגלים גבי חגיגה כתיב ויליף מיני' לראיי'. מכאן ק"ל על הא דפי' התוס' לעיל גבי שומע וא"מ או מדבר וא"ש שפטו' מן הראיי' דחייב בחגיגה ולא נקט אלא חייב בשמחה שנשים חייבת וח"שו פטורין ותקש' מהא דאמרן דהא ילפי' מהדדי ול"ל דראיי' מחגיגה לפטו' שפיר ילפי' להקל מק"ו דראיי' קילא מחגיגה דישנה לפני הדיבור משא"כ בראיי' כדאמר לקמן אבל חגיגה מראי' להקל לא ילפי' דאין דנין חמור מקל להקל ואע"ג דקא' לקמן יש בראיי' שעולה כולה לגבוה מה שאין בשניה' פי' בראיי' ושמחה הא לאו חומר הוא לב"ה דאמר הא דאמר ראיי' עדיפא דעולה כולה לגבוה אדרבה חגיגה עדיפא דאית בה ב' אכילות מש"ה כל הני דאמרן דכ"ר פטורי דידהו גבי חגיגה החמור שישנו לפני הדיבור כ"ש דפטירי מראיי' הקל אבל מדבר וא"ש או שומע וא"מ דבראיי' נ"ל דפטירי בגז"ש מהקהל לא ילפינן חגיגה החמור מהקל. והא דקאמר הכא ההוא נפקא מפעמים לאו למימרא דמפעמים דראיי' הוי נ"ל לחגיגה לפטור בעלי קבין ובע"כ רגלים למעוטי חיגר דליתא דוודאי חגיגה דחמור לא אתיא להקל מראיי' הקל. אלא ה"ק כיון דכתיב פעמי' גבי ראיי' אע"ג דכבר כתיב רגלים גבי חגיגה החמור ואתיא ראיי' בק"ו מחגיגה החמור לפטור בעלי קבין מראיי' בע"כ פעמי' דראיי' למעוטי חיגר מראיי' ומ"מ חיגר בחגיגה אה"נ דחייב ולא אתיא לפטור מראיי' הקל. א"נ י"ל דפעמי' מסיימי קר' גופי' דלמעט ב"ק אתי דלאו בר מנעל הוא דאי לחיגר וחבריו בני מנעל נינהו ומהשתא בע"כ רגלי' דחגיגה למעט חיגר דאי למעוטי ב"ק פעמים ל"ל גבי ראיי' למעט ב"ק ק"ו מחגיגה דחמור אתיא וכיון דרגלים דחגיגה אתי לפטור חיגר מחגיגה ק"ו דפטור חיגר מראיי' הקל. ובהכי ניח' דכ"ר פעמי' גבי ראיי' דקילא ורגלים גבי חגיגה דחמור דאלו כתיב רגלים גבי ראיי' ופעמים גבי חגיגה ה"א דפעמים דמשמע בר מנעל דמעט ב"ק מחגיגה אבל חיגר חייב בחגיגה החמור ובראיי' דקל אתי רגלים למעט אפילו חיגר וחבריו דאלו ב"ק מק"ו מחגיגה אתי' השתא דכ"ר רגלים גבי חגיגה ופעמים גבי ראיי' ש"מ דב"ק וחיגר פטורין בין מראיי' בין מחגיגה מדין ק"ו וכדפי'. הא ליתא דהא תשלומין כל ז' גבי חגיגה כתיב וחגותם אותו ז"י וגבי ראיי' כתיב אפ"ה יש לו תשלומין כל ז' וכדאמ' לעיל הכל חייבין בראיי' לאתויי חיגר ביו' א' ונתפשט ביו' ב' ובע"כ תשלומין דראיי' מחגיגה נ"ל. והרי הא דיש לו תשלומין לאו קולא לחוד היא לומר דאם רוצה שלא להביא קרבן ביו' א' שהרשות בידו להקריב למחר וליומא חרא דתימא דאתיא ראיי' לתשלומין בק"ו מחגיגה החמור. אלא חומרא נמי איכא דאם לא הקריב א' של חג מחוייב להקריב כל ז' וכיון דק"ו זה תחילתו להקל דא"ל להקריב ביו' א' דווקא וסופו להחמיר דאם א"א לו להקריב ביום א' חייב עדיין להקריב כל ז' א"א ללמד ראיי' מחגיגה לתשלומין בהאי ק"ו כלל כדאמ' בפ"ב דפסחי' [דף כח] דיליף ר"י חמץ בשריפה ק"ו מנותר ובפ"ג דסוכה [דף לו] יליף ר"י דאין סוכה נוהגת אלא בד"מ שבלולב ק"ו מלולב ואהדרו לי' רבנן כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל א"ד דאי ל"מ עצים לשורפו א"נ ד"מ דלולב יהא יושב בטל ואם תדקדק י"ל בכה"ג אפילו ר"י מודה דאינו דין. מיהו אכתי י"ל לדעת התו' דאע"ג דילפי' ראיי' וחגיגה מהדדי בבנין אב ליתן את האמור של זה בזה ה"מ בדבר שכתוב בא' מהן בפירושו אבל הא דשומע וא"מ או מדבר וא"ש לא נא' פטורי דידהו גבי ראיי' גופי' אלא אתיין לפטור ראוי' מהקהל בגז"ש ראיי' ראיי' ה"ל דבר הלמד בגז"ש ראיי' מהקהל ואין חוזר ומלמד ראיי' על חגיגה במה מצינו שהוא בנין אב דקי"ל אין למדין למד מלמד בקדשים כדאמ' בפ"א דשבועות (דף ח) מיהו בפ"ה דזבחים (דף נ) מבעיא לן אי דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בבנין אב ועלתה בתיקו את"ל חוזר ומלמד א"א לקיים שיטת התוס' והמחוור נ"ל דראיי' וחגיגה למדין זה מזה בין להקל בין להחמיר וכן כתבו החו' בפ"ז דפסחים (דף פ) בשם הירושלמי דחגיגה איתקש לע"ר ורב פפא ס"ל התם בפ"ה דזבחים דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בהיקש ואפילו מאן דל"ל הא דר"פ י"ל דכלהו בחד זימנא גמר דהא דטמא פטור מראיי' נ"ל לקמן מובאת שמה והבאת שמה ומהקישא דחגיגה לראיי' נ"ל דפטור מן החגיגה נמי כדפי' התו' שם בשם ריב"א. וכיון דלמד חגיגה בהאי הקישא מראיי' לפטור טמא דכתיב גבי ראיי' גופי' לפטור בחד זימנא אתיא נמי חגיגה מראיי' בהיקש זה לפטור שומע וא"מ או מדבר וא"ש ואע"ג דראיי' גופי' אתי' בגז"ש מהקהל כדאמ' בפ"ג דיומא (דף ס) ובפ"ה דזבחים ובפ' דמנחות חוץ מפוי' בחד זימנא גמר. א"נ י"ל הא דאין למידין למד מלמד בקדשים ה"מ בגוף הקדשי' אבל לענין חיובי ופטורי שפיר למדין וכן כתב