טורי אבן קנד

הי' וקי"ל אין שבות במקדש מיהו הא ל"ק כ"כ דמצינו שגזרו שבות לפעמי' אפי' במקדש כמו שמצינו רפ"ד דסוכה (ד' מא) גבי ערבה שבמקדש בחג וכן לולב הניטל במקדש כל ז' דלולב מתחילתו דוחה שבת וערבה בסופה מטעמא דמפ' התם אבל שאר כל הימים לא משום שבות דשמא יעבור ד"א ברה"ר וכמ"ש בחי' רפ"ד דר"ה (דף כט) אע"פ שרש"י ל"פ שם כן גבי הא דתנן י"ט של ר"ה שחל בשבת במקדש הי' תוקעין אבל לא במדינה משום שבות דשמא יעביר ד"א אבל במקדש אין שבות במקדש כן פירש"י וכמש"כ שם אבל הא ק"ל מכדי טבילת כלים דמקדש אינן משום לתא דטומאה דאורייתא אלא משום טומאת ע"ה שאינו אלא מדרבנן דמש"ה ברגל כטהרה שוינן רבנן ואמ' התם כלי שנטמא באב הטומאה א"מ אותו בי"ט בולד הטומאה מטבילן אותו בי"ט ופירש"י התם דולד הטומאה כיון דאינו טמא אלא מדרבנן ל"ל בה וא"כ ה"ה לטומאת ע"ה כיון דאינו אלא מדרבנן כלי שנטמא בו מטבילן אותו בי"ט כיון דבדרבנן תליא מילתא ל"ש אב הטומאה דמדרבנן מולד הטומאה והא דנקט ולד הטומא' משום דמילתא דפסיקתא היא דכלי שנטמא בולד הטומאה לעולם למ"ל אלא טומאה דרבנן דמה"ת אין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה לפיכך מטבילן אותו בי"ט וה"ה נמי לשבת. ובחי' למס' ביצה יתבאר יותר

רי"א אף לא ביום ה' לפי שאין הכהנים פנוים ק"ל מה בכך הא אפשר לטבל ע"י לוים וישראלים שהרי כל הכלים הי' בעזרה ובהיכל לא הי' אלא שלחן ומזבח הזהב והני א"צ טבילה ואפילו מנורה שהי' בהיכל אצ"ט לתנא דברייתא לקמן ואפי' לתנא דמתני' אפ"ה אין להשהות את הכלי בטומאה משום טורח מועט זה להוציא המנורה מן ההיכל לעזרה שצריך כהנים לזה ואע"פ שהיו טרודין בהוצאת הדשן מ"מ היה אפשר לאחד מהם לפנות את עצמו לשעה קלה כשהייה זו ועוד מ"מ הי' להם ללוים וישראלים ליטבל את כל שאר כלים דהא אפשר ע"י ואע"ג דתנן בפ' קמא דכלי' עזרת הכהני' מקודש' ממנה שאין ישראלי' נכנסין לשם אלא בשעת צרכיה' לסמיכה ולשחיטה ולתנופה מ"מ כיון דבשעת הצורך נכנסין ואפי' לצורך שחיטה אע"ג דאפשר בכהני' ואפשר נמי לישראל לשחוט בעזרת ישראל ואפי' ק"ק דבעי' צפון לרבי דס"ל בפ"ב דזבחים (דף ך) ובפ"ג דיומא (דף לו) די"א אמה מקום דריסת רגלי ישראל כשר לשחיטת ק"ק מ"מ כיון דלאו ביאה רקנית היא אלא נכנס לצורך ל"ג רבנן וה"נ כיון דאין הכהני' פנוים שרו לישראל ליכנס לשם להעביר הכלים ולהטביל דה"ל לצורך והא בשלהי מס' עירובין (דף ק"ה) תניא הכל נכנסין להיכל לבנות ולתקן להוציא את הטומאה מצוה בכהנים אין שם כהני' נכנסין לוי' א"ש לוים נכנסין ישראלים משמע דוקא בהיכל קפדינן אהאי סידרא אבל בכולו עזרה כיון שלצורך הוא כולן שוין וש"ד דומיא דשחיטה ובדוחק י"ל

שאין הכהני' פנוים כדמפ' בגמ' מלהוציא בדשן ק"ל דלה"ט אימת שעבר הרגל לר"י לא הי' מוציאן במוצאי י"ט מפני טרדת הוצאת הדשן א"כ אמאי פליג אסיפא בעבר הרגל ביו' ה' לא הי' מוציאן ה"ל למיפלג ארישא משעבר הרגל היו מעבירן רי"א לא ה"מ בו ביום משעבר הרגל מפני הוצאת הדשן אלא למחרתו ולמה לי' למיתלי בעבר הרגל ביו' ה' דוקא ושמא י"ל דלר"י דוקא בעבר הרגל ביום ה' הוא דנדחה טהרת כלים מפני הוצאה הדשן דא"א טהרת כלים יהי' ביום ה' במי"ט א"כ נדחה הוצאת הדשן לזמן רב עד אחר השבת דהיום א"א מפני טהרת כלים ואין פנאי לדבר ולמחר שהוא ע"ש מפני כבוד שבת וכ"ש בשבת דל"מ שהרי הוצאת הדשן הוא חוץ לג' מחנות כדאמ' בפ"ו דיומא ואיכא איסור הוצאה בשבת ונמצא הדשן רב במזבח ומזיק לסדר המערכה אבל בחל י"ט בשאר ימות החול שאפשר להוציא הדשן למחרתו ואין מזיק כ"כ כיון שעדיין אינו הדשן רב טהרת כלים עדיף ומודה ר"י דטובל כלים מיד במי"ט והוצאת הדשן נדחה מפניו ליום המחרת

ע"ב שלא תגעו בשלחן פי' התו' וכהנים ע"ה ההולכין להיכל להשתחות קאמר וכו' וכן פירש"י ואע"ג דכתיב אל יבא בכל עת אל הקדש והיינו היכל כדאמ' בפ"ג דמנחות (דף כז) כבר הקשה שם התו' מהא דתנן בפ"ז דתמיד בזמן שכה"ג נכנס להשתחות וכו' נכנס והשתחוה ויצא נכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו ותי' בשם ר"ת דהשתחוה צורך עבודה היא אבל ק"ל אם איתא שביאה להיכל לצורך השתחוי' שרי א"כ הא דאמר התם לרבנן מבית לפרוכת אל פני הכפורת במיתה ואל הקדש דהיינו היכל לחוד באזהרה דאל יבא דאס"ד דמבית לפרוכת שוה להיכל דאינו אלא באזהרה מבית לפרוכ' ל"ל היכל מחייב מבית לפרוכת מבעי' ביאה לצורך השתחוי' בהיכל שרי והוא הדבר ברור שמבית לפרוכת אפי' צורך השתחוי' אסור דאין נכנס לשם אלא כה"ג ביוה"כ בשעת העבודה כדתנן בפ"ק דמס' כלים והא בפ' ה' דיומא (דף נ"ג) אהא דאם נכנס לפני' ולפנים בקטורת חסירה דרבי קרא דמחייב מיתה פריך ת"ל דעייל ביאה רקנית ודחיק התם לשנויי דשגג בביאה והזיד בהקטרה א"נ דעייל ב' קטור' אחת שלימה ואחת חסירה ואי לצור' השתחוי' לפני ולפני' ל"ל בה משום ביאה רקנית ל"ל לדחוקי בהכי הל"ל כגון דעייל לצורך השתחוי' וכיון שכן אפ"ת דמבית לפרוכת נמי אינו אלא באזהרה על ביאה רקנית כמו בהיכל מ"מ כתב רחמנא מבית לפרוכת להדיא לאסור בו אפי' לצורך השתחוי' דאי היכל ה"א דשרי א"ו היכל נמי אפי' לצורך השתחוי' אסו' והשתא א"ש הא דקא היכל מחייב מב"ל מבעי' מב"ל דכ"ר ל"ל וכ"ש בשנדקדק דמאי דייקו רבנן דאי מב"ל אינו אלא באזהרה מב"ל ל"ל היכל מחייב מב"ל מבעי' מהיכ' מייתי לה אי משו' דא"א לבא מב"ל אלא דרך היכל והרי משעת ביאת היכל כבר עבר בלא יבא כדמשמע לכאורה מפירש"י הת' הא ודאי לאו כלום הוא דנ"מ אם נכנס להיכל ברשות כגון לצורך קטורת ונרות ולחם הפני' ולמתן דמים פנימים שבהיכל דמשום ביאת היכל ל"ל בה ומ"מ אם הלך עד מב"ל קמ"ל קרא דחייב ואי בתורת ק"ו אתינו עלה מה היכל הקל בלא יבא ק"ו מב"ל דחמי' מיני' הא קי"ל דאין עונשין מה"ד ואפי' למ"ד עונשין מה"ד מודה דאין מזהירין מה"ד כדא' רפ"יג דזבחי' (ד' י"ז) ורפ"ג דמכות ובע"כ ה"פ מב"ל ל"ל השת' היכל הוי בכלל קודש ואיתי' בכלל אזהרת לא יבא ב"ע אל הקודש כ"ש מב"ל דקדיש טפי דקרוי קודש והוי בכלל אזהר' זו ול"ל דכ"ר אזהר' למב"ע בפ"ע הא היכל ומב"ל שניהם חדא הן דקודש מיקרו וקאי עלייהו אזהרה זו דאל הקודש בשוה ואזהר' מיוחדת למב"ל ל"ל והשת' אי ביא' בהיכל לצורך השתחוי' שרי משא"כ מב"ל דלא שרי אלא לצורך עבודה גרידא ולא להשתחוי' והא ע"כ ה"ט משום דפרט קרא למב"ל בלאו בפ"ע והשתא מאי קאמר מב"ל מבעיא הא בע"כ צריך לפרט למב"ל לאו בפ"ע דאי כייל לי' בחד לאו עם ההיכל הא ודאי ה"א דשניהן שוין ולצורך השתחוי' שרי בי' כמו בהיכל א"ו היכל שוה בהא למב"ל ובשניהם אפי' לצורך השתחוי' אסור והשתא א"ש הא דקא' היכל מחייב דה"ל באזהרת דאל הקודש מב"ל מבעי' דה"ל בכלל אזהרה דקודש דהא קדיש טפי מהיכל ול"ל דפרט למב"ל בפ"ע ובחי' למס' תמיד יתבאר יותר

ות"ל דכלי עץ העשוי לנחת הוא הראב"ד בהשגת (פ"ג מה"כ) מ"פ דלא אמרו כלי עץ העשוי לנחת אלא גבי שולחן ומנור' של מקד' דהתם איכא איסורא בטלטול אבל שאר כלי עץ דליכא איסור לטלטלן אע"פ שעשוין לנחת טמא אם אין מחזיקין מ' סאה בלח פי' לפירושו דשלחן אסור לטלטלו מטעמא דאמר הכא דכתיב בי' תמיד מ"מ ל"ד במה שכלל למנורה בהדי שלחן דמנורה בלא"ה טמאה דכיון דשל מתכות היא לא אתקש לשק כדמוכח בסוגיו' מ"מ עיקר דברים תמוהי' בעיני דהא בפ"ד דמגילה (דף כו) גבי בה"כ דהוי פתיחא לההיא אידרנא דמחית בי' מיתא והוי כהני בעו למעל לצלוי' בגוו' וא"ל רבא דלו תיבותא אותבוה דה"ל כלי עץ העשוי לנחת ואינו מקבל טומאה וא"ל רבנן והא זימנין דמטלטל לי' כדמנח ס"ת עלווי' וה"ל מטלטל מלא וריקן אלמא אע"ג דמותר לטלטלו כד"א והא זימנין דמטלטל אפ"ה אי לא הי' עביד לטלטל לגמרי לעולם לכ"ע הוי טהור

דף כו ע"א סלמנדרא פי' רש"י חיה הנבראת מן האור כשבוערין אש במקום אחד שבע שנים תמיד בלי הפסק וכ"פ בסנהדרין פ"ז (דף סג) גבי חזקי' שסכתו אמו סלמנדרא ובפ"ט דחולין (דף קכז) פי' שרץ הנוצר מן האור מעצי הדס ע"י כשפי' והתוס' פי' בשם הערוך החלד והעכבר תירגם יהונתן כרכושתא וסלמנדרא וק"ל הא שם בפ"ט דחולין תניא הצב למינהו להבי' הערוד וכן הנפילים וסלמנדרא אלמא מינא דצב הוא ולא עכבר אבל בתנחומא פ' וישב קאמרי הזגגין העושין את הזכוכית כשהן מסיקין הכבשן ז' ימי' וז' לילות רצופים מכובד האור יוצא משם ברי' הדומה לעכבר והבריות קורין אותו סלמנדרא אדם סך לידו מדמו או א' מאבריו אין האור שולטת באותו מקום למה ע"י שתחילת ברייתו מן האור מכאן אמרו ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בו וזה קרוב לפירש"י דכאן ואפשר שרש"י גרס בתנחומא ז' שנים במקום ז' ימים שבס' שלנו ואפשר נמי כיון דסלמנדרא דומה לעכבר תרגום יונתן לעכבר סלמנדרא: השמטות דף ט ע"א

שאני טומאה הואיל ויש לה תשלומין בפ"ש פי' לפיכך הנדחה בא' מפני הטומאה חזי בשני ויש לו תשלומין משא"כ הנדחה בא' מפני דבר אחר ל"ח בשני ומספקא לי אם היו טמא ועוד דיחוי אחר כגון חיגר בא' ונטהר ונתפשט בשני למ"ד פ"ש תשלומין דא' אם יש לו תשלומין או לא מי אמרי' מ"ד אחיגר דעמא ביום א' דשוב אין לו תשלומין בב' אע"פ שנתפשט כיון דכולן תשלומין דא' א"ד ש"ה דהא בלא"ה ל"ח בא' מפני הטומאה ואפ"ה לא מדחי כי נטהר וחזי ב"ב תו לא מהני הא דנעשה חיגר ביו' א' למידחי לגברא דכי הדר חזי ונתפשט ביו' ב' למידחי'. וכה"ג מבע"ל בפ"ה דמנחות (דף נז) דקיימ"ל מחמץ אחר מחמץ במנחה חייב והמחמץ את הפסולה פטור דאשר תקריבו לה' למעוטי פסולה ובעי ר"פ חימצה