טורי אבן קנג

הקילו שנאמר על כ"ח ש"ק ואפי' אפיקרוסתו לתוכו נאמן לומר שהבגד נמי לא ניטמא והשתא הא דקאמר אפי' במלאין משקין דסת' כלים מלאין משקין הם וכדאמ' רבא עלה ומודה ר"י במשקין עצמן שהן טמאים והדר קאמ' רבותא יותר ואפי' אפיקרוסתו לתוכו דאיכא למיחש למדרס זב וזבה דהוה אב הטומאה ומטמא כ"ח מה"ת דה"ל דררא דטומאה דאורייתא משא"כ במשקין דלית בהן דררא דטומאה דאורייתא דהא משקין טמאי' אין מטמאין כלים מה"ת אפ"ה נאמנין ואני תמה על רש"י למה פי' כן הא בפ"ג דמועד קטן (דף כב) אמ' על כל מתים כולן אפי' לבוש עשרה חלוקין אינו קורע אלא עליון על אביו ועל אמו קורע כולן ואפיקרוסתו אינו מעכבת פי' רש"י ואפיקרוסתו של ראשו אינו מעכבת כלומר א"צ קריעה ובפ"ג דברכות (דף כג) תניא צורר אדם תפילו עם מעותיו באפיקרסתו פי' רש"י סודר של ראשו עוד שם (דף כד) הי' עומד בתפילה ונזדמנה לו רוק מבליע בטליתו ואם הי' טליתו נאה מבליע באפיקרוסתו ופי' נמי סודר שבראשו ולמה שני את טעמו לפ' הכא אפיקרוסתו משקין ומ"מ מכל הני דוכתא משמע להדיא אפיקרוסתו היינו בגד

נאמנין לומר לא נגענו רש"י פי' דנאמנין לקדש אבל לא לתרומה דכולה מתני' אוחמר בקדש מבתרומה קיימא והתוס' פי' דנאמני' בין לקדש בין לתרומה וכל אחד פי' לפי גירסתו בתוספתא כמבואר בדבריהם ועל גי' רש"י ופירושו ק"ל דאין כאן טעם כ"כ להקל בקדש יותר מבתרומה ולא דמי להא דנאמני' ע"ט יין ושמן לקדש ולא לתרומה דה"ט כדמפרש בר"פ כדי שלא יהי' כל אחד בונה במה לעצמו אבל תרומה אפשר ליתנו לע"ה חבירו וכן הא קולא דכ"ח דנאמני' לקדש ולא לתרומה ה"ט כדמפר' בגמ' שאין עושין כבשונ' בירושלים וה"ט ל"ש גבי תרומה שנאכלת כגבולין אבל בהא אין שום סברא וטעם להקל בקדש יותר מבתרומה דה"ל כיציבא בארעא וכו' ועק"ל על פירש"י דא"כ מאי פריך הגמ' מהא דהגבאין שנכנסו לתוך הבית הבית כולו טמא וכן מגנבים שנכנסו לתוך הבי וכו' מאי קושי' דילמא התם לא מיירי מקדש ועוד דבע"כ לא מיירי התם כלל מקדש דהכי תנן בפ"ד דמס' טהרות הגבאין שנכנסו לתוך הבית הבית טמא וכו' הגנבים שנכנסו לתוך הבית אינו טמא אלא מקום דריסת רגלי הגנבים ומה הן מטמאין האוכלים והמשקי' וכ"ח פתוחין אבל המשכבות והמושבו' וכ"ח שמוקפין צמיד פתיל טהורין ואי מיירי בקדש אין לחלק בכ"ח במצ"פ לאינו מוקף דהא אמר לעיל אין קדש ניצל בצ"פ דאפי' כלי ריקנית מצ"פ אין ניצל לקדש להניח אוכלים ומשקים של קדש לתוכו כדפי' לעיל ולפי' התוס' ניחא וכ"ת אי האי נאמנין אקודש ואתרומה קאי מה עניינו לכאן דתני לה הכא וי"ל דאיידי דמיירי הכא מנאמנות ע"ה לקדש ולתרומה תני לה נמי הכא דנאמנין לומר לא נגענו

הפותח את חביתו פירש"י באבר הפותח מיירי ובגמ' כתב וי"מ אותה בע"ה וא"א לומר בע"ה לא יגמור דמי ציית לן ואי בא לאסור שלא יקחו חבירים ממנו יקחו ולא יקחו מ"ל ועוד אמ' במס' ביצה דזה א' מן הדברים שהותרו סופן משום תחילתן ואי בע"ה אפי' לא שרית לי' לגמור ניחא במאי דמזבין ברגל ומ"מ נ"ל דאפי' מע"ה מותר לקנות ברגל מפיתו ויינו בלבד שידוע לן שלא בא לידי הכשר קודם לרגל דניחש לטומאה כגון שהחטים שנעשה פת זה מהן וכן הענבים שנעשה יין זה מהן לא הוכשרו קודם לרגל דכיון דטומאת ע"ה כטהרה הוי ברגל ל"ש דידן שנגע בו ע"ה ול"ש דידהו אלא לא ניחא לי' לרש"י לפ' דבשל ע"ה איירי מטעמא דמסיק

רי"א יגמור בפ"ק דביצה (דף יא) מפרש רחבא משום ר"י דטעמא דר"י דא' יגמור משום דהתירו סופן משום תחילתן דאי לא שרהי לי' לגמור לא פתח לי' מעיקרא ופריך הגמ' פשיטא ומשני מה"ד טומאת ע"ה ברגל כטהרה שווין רבנן ואע"ג דלא התחיל נמי קמ"ל דהתירו סופן משום תחילתן התחיל אין ל"ה לא וק"ל האיך סד"א דלר"י טומאת ע"ה כטהרה שווינן רבנן הא תנן בסמוך משעבר הרגל מעבירין ע"ט העזרה עבר הרגל ביום ו' לא הי' מעבירין מפני כבוד השבת רי"א אף לא ביום ה' שאין הכהנים פנויין משמע דאם עבר הרגל בשאר כל הימים מודה ר"י דמעבירין ע"ט העזרה ומטבילן כל הכלים שהי' במקדש מפני מגע ע"ה ברגל אי טומאת ע"ה כטהרה הוא ברגל העברה לטהרת העזרה ל"ל הא אין כאן טומאה למפרע כלל ושמא י"ל דסד"א ר"י לדבריהם דרבנן קאמ' לדידי א"צ להעביר עט"ע כלל משום דטומאת ע"ה ברגל טהרה היא לדידכו דס"ל דמטמאים למפרע אודו לי מיהת דאף לא ביום ה' וכה"ג משני הגמ' בכ"מ

וחכ"א לא יגמור ק"ל אמאי לא התירו רבנן הכא סופן משו' תחילתן דהא אמ' בפ"ק דביצה ג' דברים התירו סופן משום תחלתן ואלו הן עור לפני הדורסן התירו שטיחתן משום שחיטתן ותריסי חניות התירו חזרתן בי"ט משום סילוקן וחזרת רטי' במקדש התירו לחזור בשבת לכהן העובד משום נטילתן שיטלה מעל המכה לעבודה ולר"י אף הפותח את חביתו והשתא מ"ש בהני תלתא מילי' מודו רבנן דהותר סופן משום תחילתן ומ"ש בפותח את חביתו פליגי ול"ל ה"ט וי"ל דבשלמא התם התירו סופן משים תחלתן דאי לא שרית לי' לשטוח העור לא אתי למשחיט ואי לא שרית להחזיר התריסין ל"א לסלק ואתי למנוע משמחות י"ט וכן גבי רטי' ואי ל"ש לי' להחזיר ל"א ליטלו וממנע ול"ע עבודה אבל הכא אי ל"ש לי' לגמור אפ"ה לא מימנע מלפתח דהא אפשר ליזהר שלא להניח ע"ה למשמש בהן ברגל א"נ לא ימכר ברגל אלא לחבירים וע"ה יקח מע"ה חבירו וכדרך שאמ' גבי תרומה דלא מקבלין מע"ה ול"ח לאיבה דאזל ויהב לע"ה חבירו לעיל (דף כב) א"נ הכא גבי פותח את חביתו הא כיון דאפשר דיגמור וימכור ברגל את הכל מספיקא שמא ישאר לו קצת אחר הרגל לא מימנע ומ"מ ר"י חייש לה לפי' התירו סופן משום תחילתן

מהו שיניחנה לרגל אחר ק"ל מאי קמבעי' לי' מ"ש מהא דתנן לעיל בשעת הגיתות והבדים נאמן ע"ה על התרומה לומר שטהורה היא עברו הגיתות והבדים והביאו לו חביות יין של תרומה לא יקבלו ממנו אבל מניחה לגת הבא וכבר נתבאר למעל' דהאי מניחו לגת הבא מניחו הע"ה בידו ומקבלו הכהן מידו לגת הבא אע"פ שמכיר הכהן שהיא של אישתקד אלמא כיון דל"ג על תרומה בשעת הגיתות והבדים אע"פ שיד ע"ה ממשמש בו בין גת לגת ל"ל בה כ"ש הכא דאין הע"ה ממשמש בה בין דגל לרגל שהרי היא ביד החבר דמתני' הפותח א"ח בחבר מיירי כדפי' במתני' מיהו י"ל אדרבה דהא דהכא גרע טפי מה שהוא ביד החבר בין רגל לרגל מדהתם דהוא ביד ע"ה בין גת לגת ואין החבר מקבלו אלא לשעת גת הבא דהא תנן עברו הגיתות והבדים לא יקבלו ממנו ובגמ' מבעי' לי' התם עבר וקיבלו מה שיניחנו לגת הבא וא"כ למאי דמשמע הכא דבמסקנא איפשט לן בעיין דמה הוא שיניחנו לרגל הבא דהא מסיק הא דקתני יניחנו רבנן א"כ איפשט לן נמי הא בעי' דהתם דא"ע וקיבלו מניחו לגת הבא דאע"ג דלא איפשט לן בדוכתא פשיטתו נפקא לן מהכא וכה"גמ בכ"מ דל"א בעיין במקומן ואיפשט ע"י ממקום אחר כמ"ש הרמב"ן בס' המלחמות בפ"ב דברכות א"נ א"ל אע"ג דהכא מסקינן דיניחנו לרגל הבא מ"מ התם א"ל בעבר וקיבלו אין מניחו לגת הבא הואיל ועבר ע"ד חכמים שאמר' לא יקבלו ממנו קנסינן לי' אבל הכא ל"ע מידי לפיכך מניחו לרגל הבא א"נ י"ל דל"ד כלל הא דהכא לדהתם דאע"ג דהתם מניחו לגת הבא הכא א"ל דא"מ לרגל הבא דהתם ה"ט משום דהכל מטהרין את כליהם כדפירש"י התם ואפ"ה אי מביאן אחר הגת לא יקבלו ממנו דהשוו חכמים מידותי' בכ"מ שלא לחלק בין אותן שנדרכו עכשיו לאחר הגת לאותן שנדרכו בשעת הגת אע"ג דלית בהו חשש טומאה לא חלקו א"נ גזרו דאי שרית לי' לקבל בין גת לגת אותן שנדרכו בשעת הגת דילמא אתא למיטעי לקבל נמי אותן שנדרכו לאחר הגת דבההיא אין מטהרין כליהן א"נ משום גזירת הרואין נגעו בה אבל הא דהכא פותח חביתו ברגל לאו משו' ל"ח לטומאות ע"ה משו' דמטהרי את עצמן ברגל אלא משום דברגל ל"ג טומאה על ע"ה כדי שלא לביישן או מפני איבה כמשכ"ל א"כ לאחר הרגל חזרה טומאו' ע"ה למפרע וא"ל דא"מ לרגל א' דכמו שאם נגע ע"ה קודם הרגל ודאי אפי' כשהגיע רגל שוב לא ו פקע טומאתו ה"נ כיון דהפסיק ימי החול אחר הרגל שוב אין רגל א' מפקיעו למפרע וא"ל איפכא דל"ד לנגע בימות החול דכבר נטמא בשעת מגע ושוב אין כח ברגל לבתר להפקיע טומאה הקדים אבל פותח א"ח ברגל כיון דאין טומאת ע"ה חל בשעת נגיעה כשמניחו לרגל אחר ש"ד דה"ל תחילתו וסופו בכשרות ומ"מ אע"ג דמסיק דמניחו לרגל א' אפ"ה א"ל א"ע וקיבלו דא"מ לגת א' משום קנסא וכמ"ש וזה שלא כדברי הרמב"ם בפי"א (מהא) [צ"ל מו"מ] שפי' טעמא שטומאת ע"ה ברגל ליתא לפי שהכל מטהרין עצמן ועולין לרגל

עבר הרגל ליום ו' לא הי' מעבירין ק"ל כיון דלאחר הרגל חזרו טומאת ע"ה למפרע למקומו א"כ האיך הי' משתמשין בו ביום בכל כלי המקדש ולר"י דא' אף לא ביום ה' וכ"ש בע"ש וכמ"ש א"כ עמדו בטומאה יום א' יותר ובשלמא היכא שהטבילו במוצאי י"ט מיד הי' אפשר להשתמש בהן לאחר טבילה מיד משום דטומאת ע"ה א"צ הע"ש כדאמ' לעיל (דף כב) גבי כלים הנגמרי' בטהרה צ"ט לקדש משוה צינורא דע"ה ואמ' בגמ' טבילה אין הע"ש לא וכן כל טומאת דרבנן א"צ הע"ש כדתנן בפי"א מס' פרה אבל הא קשיא י"ל כיון דא"מ בע"ש לרבנן מפני כ"ש ואף לא ביום ה' לר"י כיון דל"א עשאן רבנן כרגל עצמו ולא חל עדיין טומאת ע"ה דרגל למפרע

עבר הרגל ליום ו' לא ה"מ מפרש"י משמע שלא הי' מטבילן עד לאחר שבת שכן פי' בדר"י דא' אף לא ביום ה' דא"מ אותו עד לאחר השבת וק"ל אמאי א"מ אותן בשבת ואי משום דגזרו על ט"כ בשבת משום שבות כדאמ' בפ"ב דביצה (דף יח) דלכ"ע כלי בשבת ל"מ אי משום שמא יעבירו ד' אמות בר"ה או גזירה משום סחיטה או שמא ישהא או מפני שנראה כמתקן כלי כדאמר התם הא טבילת כלי מקדש היה בעזרה כדמוכח בפרק י' דפסחים (דף קט) גבי שלחן של מקדש של פשקי'