טורי אבן קנב

בקדשים לערב לא נפיק ליל פסח מהא גזי' אע"ג דל"ג מפסח לשאר קדשי' בליל זו בכלל גזירה דכל השנה הן ול"נ מכללן דמה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות לענין שאר קדשים

מן המודעים פי' רש"י שם כרך רחוק מירושלים ט"ו מילין כדאמר במס' פסחים ואני תמה דהא במסקנא לא קיימי הכא דהכא תנן התם בפ"ט דפסחים (דף צט) [צ"ל צג] איזהו דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח דר"ע ובגמ' א' עולא מן המודיעים לירושלים ט"ו מילן הוי ס"ל כהא דא' ר"י כמה מהלך אדם ביום עשרה פרסאות מעלות השחר עד הנץ החמה ה' מילין משקיעות החמה עד צאת הכוכבים ה"מ פשו לה תלתין חמיסר מדצפרא לפלגא דיומא וחמיסר מפלגא דיומ' ולאורתא עולא לטעמי' דא' איזה דרך רחוקה כל שא"י לכנוס בשעת שחיטה הרי לעולא הוי ט"ו מילין והא איתותב עולא התם מדתניא רי"א כמה מהלך אדם בינוני ביום עשרה פרסאות מעה"ש עד הנץ החמה ד"מ ומשקיעת החמה עד צה"כ ד"מ הרי למסקנא פשו לה ל"ב מילין שיתסר מצפרא לפלגי דיומא ושיתסר מפלגא דיומא לאורתא נמצא מן המודיעים לירושלים לפי המסקנא ששה עשר מיל מיהו כל זה אליבא דעולא דס"ל דרך רחוקה כל שא"י לכנוס בשעת שחיטה אבל ר"י פליג עליו התם וא' כל שא"י לכנוס בשעת אכילה והא אליבא דר"ע קיימי והא ר"ע ס"ל אכילת פסחים זמנו כל הלילה בסוף מס' פסחים (דף קכ) נמצא מודיעים רחוק מירושלים כדי מהלך מפלגא דיומא עד צה"כ שהוא מהלך כ' מילין ועוד כדי מהלך כל הלילה ואם נשוה מהלך לילה למהלך יום הי' עולה מן המודעים לירושלים יותר משתסר פרסאות מיהו אפשר דמהלך לילה באפילה דינו שוה לשל יום אלא פחות ממנו והתוס' תמהו הת' דל"ר יהודא מן המודיעי' א"י לכנוס בחצי יום וכל הלילה ולעולא בשעת שחיטה דנחזי אנן ותי' דאיסתתים דרכי' כדאמ' בר"ה ועוד תי' דאליבא דר"ע קיימינא דס"ל תחומין דאורייתא ולר"י יכול לכנוס מן המודיעי' עד סמוך לתחום בתחילת הלילה וליכא בנייהו השתא כולה האי וכ"מ בירושלמי ולהאי תי' לא הוסיף ר"י אשעורא דעולא אלא כדי מהלך מיל ולא יותר דה"ל בין הכל קרוב לשבעה עשר מיל ואין להאריך כאן בזה

ולפנים נאמנין מדלא תני וכמדתה לכל רוח כדתני בפ"ט דפסחים גבי דרך רחוקה וכמ"ש בסמוך משמע לכאורה דא"נ על כ"ח אלא באותו רוח של המודיעים אבל בג' רוחות האחרות א"נ זה תימא בעיני מ"ש לרוח זה שנתנהו גבול לנאמנות ע"ה על כ"ח משא"כ לשאר הרוחות והי' נראה לומר מתוך כך דאע"ג דלא תנינן וכמדתה לכל רוח אפ"ה הכי הוי וזה שלא כדברי התוס' בספ"ג דפסחים (דף מט) גבי יצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קדש אם עבר צופים שורפו במקומו וכתבו התוספות צופים פ"ה כפר וקשה לר"י א"כ הל"ל וכמדת' לכל רוח ואור"י דבתוספתא דמכילתן מפ' בהדיא איזה צופי' הרואה ואין מפסיק פי' כ"מ סביב לירושלי' שיכול לראותה משם ולמאי דפי' לק"מ ע"פ רש"י הא דל"ק החם כמדתה לכ"ר דהא הכי נמי לא תנינן לה ואפ"ה בע"כ הכי הוא מיהו י"ל דה"נ א"נ אלא לאותו רוח בלבד אבל לשאר ג' רוחות א"נ וה"ט דא"ל דעפר של אותו רוח הי' יפה לעשות ממנה כ"ח מעפר דשאר הרוחות שאין עפר כל יוצא הוי כלפנים דומיא דקדר יוצא וחבר נכנס ואינן כלחוץ אלא בהני תרתי בבי דשניהם נכנסין או שניהן יוצאי' לחוד הרי מהני ד' בבי ב' מהם כלפני' וב' מהם כלחוץ א"ש דלפי"ז אף אנן נמי תנינן דקאמר הוא ממש מתני' כברייתא כיון דמרישא דמתני' איכא למידק דמודיעים גופה ל"מ ומסיפא דמהימן יש לחלק לחצאין בב' מהני ד' ל"מ וב' מהימן מיהו לפי' רש"י נמי י"ל כיון דלא חני' בהדיא דמהימן מדיוקא דרישא אין לאתוי' דמהימן אלא בחדא בבא ואינך ג' בבי לחומרא אזלינן

או שניהם יוצאים כלחוץ פירש"י כ"ש קדר נכנס וחבר יוצא הואיל וסוף הקדר לכנוס לפנים יחזיר החבר הצריך ליקח ויקח וק"ל מאי כ"ש זה דילמא קדר נכנס וחבר יוצא קיל טפי דהואיל וחבר יוצא כבר בעוד שלא נכנס הקדר עדיין לא הטריחוהו לחבר לחזור לאחריו וליקח ול"ד לשניהם יוצאים דש"ה הואיל ושניהם הי' לפנים ה"ל לחבר ליקח שם וכ"ש ש"ד לב' נכנסין דש"ה דהא אפשר להמתין עוד עד שיכנסו שניהן לפנים אבל בחבר יוצא וקדר נכנס דלא הי' אפשר לחבר ליקח בעודו לפנים דהא באותו שעה לא הי' קדר לפנים ואם אמרת שלא יקח החבר שם א"א לו ליקח לפי דרכו אא"כ שיחזור לאחור לא הטריחוהו חכמים להחזיר ויקח שם בתוך הכרך ואפשר דדייק לה רש"י מדקאמ' ברישא קדר יוצא וחבר נכנס כלפני' משמע דוקא בכה"ג דאיכא כא תרתי לטובתו דקדר לא יכנס עוד לפנים וגם החבר לא הי' לו שעת הכושר כבר ליקח ממנו אבל בקדר נכנס וחבר יוצא דליכא אלא חדא לטובתו דהחבר לא ה"ל שעת הכושר כבר אפ"ה הואיל והקדר סופו ליכנס לפנים מן הכרך יחזיר הרבה לאחרי' ויקח מיהו אין זה דיוק דהא דקאמר סיפא שניהם נכנסין או שניהם יוצאים כלחוץ משמע דוקא בכה"ג הוי כלחוץ אי משום שהי' לו אפשר ליקח כבר ולא לקח אי משום שעדיין יהא לו שהות ליקח לפי דרכו כשיכנסו לפנים מן הכרך בשניהם נכנסי' ואי משום דכבר הי' לו שעת הכושר ליקח כשהי' שניהם כבר לפנים בשניהם יוצאים והואיל ולא לקח לפנים לא יקח עוד אבל בקדר נכנס וחבר יוצא דלא ה"ל שהות כבה וגם אי אמרת שלא יקח בכרך אין לו שהות ליקח לפי דרכו אא"כ יחזור לאחור א"ל כולי האי לא הטריחוהו רבנן ויקח כאן ועל פירש"י ק"ל אי האי דלא תני קדר נכנס וחבר יוצא דכלחוץ משו' דכ"ש הוא משניה' יוצאים דכלחוץ א"כ ל"ל דתני שניהם נכנסין כלחוץ הא בבא זו עדיפא וחמירא טפי אפי' מקדר נכנס וחבר יוצא דלא תנא לה לפירש"י משום דמכ"ש שמעת נה שניהן נכנסין דכ"ש הוי ק"ו דלא ה"ל למיתני כלל ודוחק לומר איידי דתני שניהם יוצאים תני נמי שניהם נכנסין דה"ל דבר והפוכי אע"ג דל"צ דהא מכ"ש אתיא הא

ואפי' אפיקרסותו בתוכו פי' רש"י אפי' מלאין משקין שלו שאינן של קדש וא"י מה ענין אפיקרוסתו למשקין ול"מ בשום דוכתא שמשקין קרואין כן ועק"ל כיון דאר"י אפי' מלאין הא ודאי באינו מלאים במשקין של קדש מיירי דאלו משקין של קדש ביהודא נאמנין בכ"מ כדתנן לעיל שביהוד' נאמנין ע"ט יין ושמן ועוד דבמלאין משקין ש"ק בהא לא רצה לומר מלאין לא דעל משקין ש"ק בלאו הכי נאמנין אלא ודאי מלאין במשקין של חולין מיירי והשתא ל"ל תו ואפי' אפיקרוסתו בתוכו הא ודאי המקומות ראוי ויפה לטיט בשוה כדמוכח בספ"ה דב"מ (דף עד) גבי ועל הביצם של יוצר ואמר התם באתרא דאמימר עשיק עפרא

נאמנין על כ"ח ומשמע לי למה דפי' רש"י לקמן דהגבאין שנכנסו לתוך הבית נאמנין לומר לא נגענו דבקדש נאמנין אבל לא בתרומה דכולה מתני' אחומר בתרומ' מבקדש קיימי כ"ש הא דמן המודיעי' ולפנים נאמנין על כ"ח דמיתני במיצעתא דאהא קיימא ובקדש נאמנין אבל לא בתרומה וה"ט כדמפ' לקמן מפני שא"ע כבשונות בירושלים לפיכך הקילו להאמין לכל והא ל"ש אלא בקדש שכל מעשי' ואכילתו בירושלים משא"כ תרומה דנוהגת בגבולין ואפי' לפי' התוס' דלקמן גבי גבאי' דאקדש ואתרומה קאי מ"מ מסתבר לי דהאי דהכא דוקא בקדש נאמנין אבל לא בתרומה מטעמא דפי' ואחומר בתרומה מבקדש דלעיל קאי משנתינו

דף כו ע"א אף אנן נמי תנינא פי' דמודעים פעמים כלפנים פעמים כלחוץ אבל אינו מוכח לגמרי מתני' כבריית' דהא איכא לאוקמי מתני' לדיוקא דרישא דמודעים גופו לא מהמנין בשניהן נכנסין או בקדר נכנס וחבר יצא הואיל וסוף הקדר נכנס לפנים יחזור החבר ויקח אבל בשניהם יוצאים שוה לקדר יוצא וחבר נכנס דאם לא יקח אימתי יקח ונאמן כדיוקא דסיפא א"נ דיוקא דרישא דל"מ בשניהם נכנסין לחוד הואיל וחבר נמי נכנס ימתין החבר עד לפנים אבל בקדר נכנס וחבר יוצא נאמן כדיוקא דסיפא דהואיל והחבר יוצא א"ל לטרוח להחזיר אחור עד לפנים א"ו ל"ק אף אנן נמי תנינן אלא דמוכח ממתני' דבמודעים גופו עכ"פ מוכח דיש בה חילוק דפעמים כלפני' ופעמים כלחוץ אבל מ"מ אינו מוכרח לגמרי כדתניא בברייתא מיהו כל זה לשיטת רש"י דקדר נכנס וחבר יוצא הוא כ"ש משניהם יוצאים ואינו כלפנים אלא בקדר יוצא וחבר נכנס לחוד ואינך ג' בביכולין הוי כלחוץ אבל למאי דפי' בסמוך דקדר נכנס וחבר בהא מיירי הא פלוגת' דר"י ור"ל והא ל"ל דמודיעים לאו ביהודא קיימי אלא בגבול אחד משאר שבטי ואע"פ שאינו רחוק' כ"כ מירושלי' כדפי' במשנתינו ואפ"ה י"ל הכי שהרי מקום המקדש שבירושלי' גופי' מקצתו הי' בגבולי בנימן כדאמ' בפ"ק דיומא (דף יב) מה הי' בגבול של יהודא לשכות ועזרות ומה היה בגבול של בנימן אולם והיכל וכו וכיון דלא קיימא מודיעי' ביהודא א"נ על משקה קדש מ"מ אפ"ת דהכי הוא ליכא שום רבותא במלאי' משקים שאינו ש"ק לש"ק דהא בגליל הכל שוין ואין חילוק בין ש"ק לשאינו ש"ק ועוד אא"לכ דכפר מודיעי' היה חוץ לגבול המקום שנאמנין ע"ט יין ושמן דהא לעיל אמר ביהודא אין בגליל לא מ"ט אר"ל מפני שרצועה של כותי מפסקת בניהם ובשידה תיבה ומגדל נמי לא כרבי דאמ' אוהל זרוק לא שמי' אוהל ובכ"ח המוקף צמיד פתיל נמי לא דאין הקדש ניצול בצ"פ וכיון שכן בע"כ אא"ל דרצועה של כותי' מפסקת בין מודיעים לירושלים דא"כ האיך נאמנין על כ"ח ש"ק הא כיון דא"א להביא הכ"ח אלא דרך רצועה זו של כותים נטמא הכ"ח גופי' אפי' מצ"פ דצ"פ לקדש לא מהני ותו א"י להשתמש בו קדש דהא דצ"פ לקדש ל"מ אפי' בעידו חולין נמי לא דאל"כ אכתי מ"ל דבגליל נמי שהע"ה נאמן ע"ט יין ושמן לקדש בהביאן לירושלים בעודו חולין כדפי' התם וכיון דצ"פ ל"מ לקדש אפי' בעודו חולין ה"נ ל"מ לכלי חולין להשתמש בו קדש כמ"ש שם והערך פי' דאפיקרוסותו היינו לבוש התחתון ופתוח בכתיפיו וכשלבשו קושר כדתנן בסוף מס' דמקואת (דף קלד) הקשר של שבפרקסי' שבכתף ובכלים בפ' נזמי של א' עשר ותניא בד"א הנכנס לבית המרחץ כיצד יעשה חולץ מנעליו ומסלק כובעו וטליתו ומתיר חגורו ופושט חלוקו ואח"כ מתיר אפיקרוסתו התחתונה ועוד הביא ראי' לפי' זה והשתא ר"י רבותא קמ"ל אפי' אפיקרוסתו לתוכו אע"ג שהוא בגדי ע"ה וה"ל מדרס לפרושים כ"ב לקדש ולתרומה כדתנן בס"פב בגדי ע"ה מדרס וכו' עד בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש אפ"ה מן המודיעים ולפנים