טורי אבן קנא

משקים מפקיד פקידי בע"כ צריך ליתן קודם קריאת השם דק"ש קודם נתינה לכהן תו לא מהני דריכה פחו' מכביצה דהא לאחר קריאת שם תרומ' עבדי רבנן מעלה שנטמא המשקי' ג"כ מיהו פי' זה הי' נכון להאי רישא דמייתי לה בשמעתין אבל בסדר המשנה פ"ט דמס' טהרות מסיים עלה דברי ר"י רי"א יולך לו את המפתח מיד רש"א מעת לעת פי' אין צריך להולך לו את המפתח מיד אלא אפילו בתוך מעת לעת סגי והשתא למאי דפי' ל"ל מיד לר"י ותוך מעת לעת לר"ש הא כיון שנותן לו הזיתים קידם קריאת השם או קידם סחיטה אפי' לאחר זמן רב נמי ל"ל בה וכדפי' ומיהו גם לפי' רש"י קשי' זה כיון שלא הוכשרו הזיתים מה לי מיד או תוך מעת לעת ומ"ל לאחר זמן

בגלילא שנו פי' רש"י מתני' דקתני מהימני ביהודא קאי וק"ל בגליל מ"ט לא מהימני דמה שא"נ בגליל ע"ט יין ושמן מפ' לעיל מפני רצועה של כותי' מפסקת' ואי אפשר להביא הקדש בטהרה מגליל לירושלי' אבל תרומה שנאכלת בגבולין למה אין נאמנין בשעת הגיתות בגליל כמו ביהודא מיהו התוס' פי' בגלילא שנו שיש להם רוב שמן ומאחרים בבדים מרוב שמן שיש להם לעשות וק"ל א"כ מאי נ"מ בשנוי' דר"נ דמשני באפלי לשל ר"י דמשני בגלילא והא היינו נמי אפלי

ע"ב אתה חיטי' שבמקו' פ' פי' רש"י שיודע שהוכשרו ואני חיטים שבמקו' פ' שיודע שלא הוכשרו דכיון דחד מיני' הם אמר יש ברירה שאלו הן חלקו של זה ואלו ש"ז ולא החליף החבר לע"ה חלקו בטמאי' בשביל חלקו של ע"ה בטהורין אבל בב' מינים אין לומר ברירה דכשמת אביהן נפל חלק לזה וחלק לזה בכל המיני' ונמצא חבר זה מחליף לו ועובר אלפני עור וק"ל אי האי משנה לענין טומאה וטהרה מתני' אמאי תני לה במס' דמאי במס' טהרות ה"ל למיתני מיהו י"ל דאגב רישא דהת' דמיירי בכה"ג לענין דמאי משנים שקבלו שדה באריסות וכו' תני נמי להא כמו דתני בסיפא דההיא גר ונכרי שירשו את אביהן נכרי באגב אבל הא ודאי ק"ל סיפא דקתני אתה יין שבמקום פ' ואני יין שבמקום פ' מא"ל הא ביין לא שייך הכשר וא"כ ב' היינות טמאין הן ועק"ל אי חיטים שבמקום פ' לענין הכשר מיירי שאנו הוכשרו ואלו לא היינו סיפא טול אתה לח ואני יבש דלח היינו שהוכשרו ויבש לא ועוד דא"כ קשי' רישא אסיפא דברישא תני דיכול לומר טול אתה חיטים וכו' דהיינו הוכשר ולא הוכשר ובסיפא בלח ויבש א"י לומר כן אבל שאר מפ' משני פי' לענין דמאי דאסור למכור דמאי לע"ה מש"ה בב' מינים דאין ברירה אסור אבל במין א' מותר דיש ברירה ומ"מ האי דלח ויבש דסיפא ודאי לענין טומאה איירי כדמוכח בשמעתין מ"מ הא דטול אתה לח ואני יבש ק"ל אמאי לא יאמר כן הא תרווייהו חד מינא הן דמה לי לח ומה לי יבש ודמי לטול אתה חיטין שבמקום פ' דרישא והא האי תנא בחד מיני' ס"ל דיש ברירה ונ"ל דהאי בבא דטול אתה לח ואני יבש דמתני' מיירי בתרומה לח טעון שריפה דנטמא בטומאת ע"ה וגרע מב' מינים והרי אפי' לחלק גדיים כנגד תיישים שהן מין א' אלא שאלו גדולים ואלו קטנים הואיל ולא שוו אהדדי אין לומר ברירה אפי' למ"ד יש ברירה כדאמר בפ"ט דבכורות (דף נו) כ"ש תרומה טמאה נגד תרומה טהורה דא"ל בהן ברירה ותדע דהא לח ויבש מתרומה מיירי מדאמ' ותני עלה אותו חבר שורף את הלח ומניח את היבש והא בתרומה איירי מדשורף הלח ואי מתני' לא איירי מתרומה דוקא כיון דברייתא אמתני' קאי לה ה"ל למסתם סתומי שורף את הלח והכי הל"ל אם תרומה הוא שורף את הלח ומדמסתם לאיזה טומאה ש"מ דמתני' נמי לא איירי אלא בתרומה וכדפי' והתוס' פי' דחבר וע"ה שירשו את אביהם מתני' היא בפ"ז דדמאי ופי' רש"י טעם של משנה זו מטעם ברירה דמעיקרא היברר הדבר שאלו לחלקו נפל אבל בב' מינים ל"א הוברר הדבר וכן פי' הוא עצמו משנה א' גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם נכרי יכול לומר טול אתה את עבודת כוכבים ואני אטול מעות דא"ל ברירה התם וק"ל דאאל"כ דהא עבודת כוכבים ומעות וכן יין ופי' דתנא התם ב' מינים הן ובב' מינים לכ"ע אין ברירה ומה שכתבו כן כתב רש"י ל"מ לרש"י שפי' כן ומהתימא שהן עצמן פי' להא דטול אתה חיטים שבמקום פ' דשמעתין דה"ט דבחד מיני' אמ' הוברר הדבר אבל בתרי מינא ל"א הוברר והאיך חזר וכתב מיד דההוא גר ונכרי משום ברירה הוי ועוד נראה שנעלם מהם סוגיא דפ"ק דקדושין (דף יז) דמייתי התם להא דגר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים יכול לומר טול אתה ע"ז ואני מעות אתה יי"נ ואני פי' ואם משבא לרשות הגר אסור ומוכיח רבא מהא דירושת הגר את אבי אינו מד"ת אלא מד"ס דאס"ד דאורייתא כי לא בא ברשותו נמי כי קשקיל חילופי ע"ז קא שקיל אלמא לאו האי טעמא משום ברירה אלא משו' דירושת הגר לאו דאוריית' ודע דהתם כתבו התוספות הא דמוכיח רבא דירושת הגר לאו דאורייתא דאי דאורייתא כי לא בא לרשותו וכ' וא"ל משום, ברירה כלומר דהשתא הוברר הדבר שזה חלקו דאם כן אפי' ברשותו נמי יהא מותר מהאי טעמא וא"י מאי קאמר דאי מטעם ברירה שרי ברישא הא ודאי כל שכן כשבא לרשותו דאס ר דכיון שיש ברירה כשבא הע"ז ויי"נ לרשות הגר אמר הוברר הדבר שהוא חלקו וכי מחליף עם הנכרי חילופי ע"ז ויי"נ קשקל ואפי' אין ברירה יש לאסור נמי לאחר שבא לרשותו דזכה בו אם יחליפו במה שביד נכרי חילופו בע"ז ויי"נ קא שקיל ומנ"ל להוכיח מהא דירוש' נכרי אינו מה"ת אבל נראה שנעלם מהם רישא דההיא דמייתי לה בשמעתין דחבר וע"ה דבמין א' ס"ל דיש ברירה אבל בב' מיני' א"ב וכדפי' והשתא מוכיח שפיר אס"ד דאורייתא כי לא בא לידו חילופי ע"ז קשקל וכן דהא ע"ז ומעות וכן יי"נ ופי' תרי מיני נינהו ול"ש כאן ברירה ואפשר שהתוס' פי' דמשנה זו חבר וע"ה ע"ד שפי' הרמב"ם למשנה הקודמת לה דתנן התם שנים שקיבלו את השדה באריסות או שירשו או שנשתתפו יוכל לומר טול אתה חיטין שבמקום פ' ואני חיטים שבמקום פ' אתה יין שבמקום פ' ואני יין שבמקום פ' אבל ל"י טול אתה חיטין ואני שעורין אתה יין ואני אטול שמן ופי' הרמב"ם דל"מ מאיסור והיתר אלא לענין דינא קאמר דאם ב' מיני' מן החיטין ומן היין שוין ואין בניהם שום חילוף ושינוי אזי יש רשות לא' מהם לומר לחבירו אחר שיין זה כמו יין ההוא וזה קרוב למקומי ושלך קרוב למקומך קח אתה היין שיש שם ואני אקח זה ואל תטריחני ליקח מן הרחוק ולשאת לבית ואין חבירו יוכל לעכב עליו דכגון זו כופין על מידת סדום אבל בכ"מ אין זה מ"ס ויוכל למחות והשתא אפשר ליישב דברי התוס' דגם בבא זו בכה"ג ומשום מ"ס נגעו בה בחד מינא אבל בתרי מיני ליכא משום מ"ם ואע"ג דכבר שמעת לה מהאי דרישא מ"מ הדר תני להא דחבר וע"ה משום סיפא אבל ל"י שול אתה לח ואני יבש והא ודאי לאו משום דינא תני לה דלח ויבש חד מיני אינהו אלא שלח הוכשר ויבש לא הוכשר בכגון זה ודאי שייך מ"ס כיון דאין זה טוב יותר מזה אלא לענין איסורא איירי דכיון דזה הוכשר וזה ל"ה מחליף חלקי בחלק ע"ה וס"ל להאי תנא דא"ב ולמאי דפי' א"ר מהא מתני' י"ב דמ"מ בק"מ בב' מיני' א"ב דהא האי חנא א"ב ס"ל ואפי' בחד מינא נמי לא מ"מ אפ"ת כדפי' מ"מ אפי' למ"ד י"ב ע"כ בב"מ לכ"ע א"ב ושלא כדברי התוס' וכדמוכח מההיא דבפ"ט דבכורות דבחלקו גדיים אמ' י"ב אבל בחלקו גדיים כנגד תישים דה"ל ב"מ א"ב וכדפי'

אבל ל"י טול אתה לח ואני יבש טול אתה חיטין ואני שעורין ה"ג ספר' דידן בשמעתין אבל בסדר המשנה שבירושלמי הגי' איפכא אבל ל"י טול אתה חיטין ואני שעורין טול אתה לח וגי' זו מדוקדקת יותר דסיפא קמ"ל להיפך מרישא דבחטין ושעורין אסור אע"ג דבחיטין וחיטין ש"ד ואלו מלח ויבש ל"מ כלל ברישא וכ"ש למאי דפי' בבא דחיטין וחיטין וחיטין ושעורין מיירי לענין מעשר ואלו הא דלח ויבש דמיירי לענין טומאה מהא ל"מ ברישא כלל

ה"נ מדמהימן אפסח מהימן נמי אתרומה נ"ל דאשגרת לישנא דמדמהימן אקדש מהימן נמי אתרומה נקט נמי הכי אע"ג דגבי בית הפרס ל"ש נאמנות אלא כיון דמהני בדיקה לפסח מהני נמי לתרומה אבל ק"ל דבפ"יב דזבחים (דף יט) תנן אונן נוגע ואינו מקריב ואינו חולק לאכול לערב ובגמ' מיפלג הא דל"פ וכי מזמני לי' אכל ורמינהו אונן טובל ואוכל את פסחו לערב אבל לא בקדשים ושני ר"י מדיפתי ל"ק כאן בפסח מיגו דאכיל פסח אכל נמי קדשים בשאר ימות השנה דלא חזי לא חזי ומאי אבל לא קדשים בקדשים של כל השנה ור"א שני ל"ק כאן דמת לו מת בי"ד וקברו בי"ד פי' ההוא אוכל בפסח אבל לא בקדשים אפי' בליל פסח נמי אינו אוכל בשאר קדשים כאן שמת בי"ג וקברו בי"ד יום קבורה לא תפיס לילו ואפי' מדרבנן והשתא תקשה לר"א מהא דהכא דמוכח לה ממתניתן דמיגו מהני בדיק' לעוש' פסח מהני נמי לאכול בתרומ' דלא העמידו דבריה' לחצאין וה"נ הל"ל מיגו דל"ג על אונן בליל פסח לפסחו ה"נ ל"ג לשא' קדשי' מיהו לולי פי' רש"י התם הייתי מפ' דר"א לא פליג אר"י דבליל פסח מיגו דאוכל פסח אוכל נמי קדשים אלא לא ניחא לי' לאוקמי מתני' דהתם וא"ת לאכול ערב דל"מ אלא מליל פסח דוקא דאלו כל ימות השנה הא אפילו אי מזמני לי' נמי לא אכל אבל לפי' רש"י קשה וי"ל דהא דאמרינן מיגו הכא דוקא מחמירת' לקילתא כגון מפסח או מקדשים החמורים לתרומה הקלה לענין בית הפרס וטומאה ע"ה אבל מפסח לקדשים ל"א מיגו תדע דהא ע"כ לא מבעיא לי' אלא בדק לפסחו מהו שיאכל בתרומה דה"ל מחמירתא לקילתא אבל בדק לפסח פשיטא לי' דאינו אוכל בשאר קדשים דמחמירתא לחמירתא ל"א מיגו ולפי"ז סוגיא זו (כר"מ) [צ"ל כרב אסי] אתי' אבל לר"י בדק לפסחו אוכל נמי ע"י בדיקה זו אפי' לשאר קדשים עי"ל דאין לחלק בין חמירת' לחמירת' ובין חמירתא לקילת' לעולם ל"א מיגו לר"א לפיכך אונן אין אוכל בקדשים אפי' בליל פסח אע"ג דאוכל פסחו ול"ד להני מיגו דשמעתין דהני משום לתא דטומאה נגעו בה דשמא נטמא במגע ע"ה או בבית הפרס וכיון דאתה מחזיקו בחזקת טהרה לענין פסח וקדשים ע"כ א"א לך לחוש שוב חשש טומאה לתרומה או לד"א דכיון דהחזקתה אותו בחזקת טהור לדבר אחר (ל"ח) [צ"ל ול"ח] לספק טומאה א"א לחוש מעתה לטומאה לשום דבר דה"ל תרתי דסתרן אהדדי ממ"נ אבל לענין אונן כיון דפסח וקדשים תרי מילי נינהו בהא גזרו בהא לא גזרו ולא שייך כאן תרתי דסתרן אהדדי הרי כל השנה גזרו על האונן שאין אוכל