טורי אבן קמט

טהרות וי"ל משום דמתני' מיירי בתרי גוונא אחד בתחב לו חבירו שנית בתוחב הוא לעצמו ע"י כוש או כרכר שהן פשוטי כלי עץ ובהא שאין דרך לאכול ע"י כלים הללו דא"ל הכירא אפי' לאוכלי טהרות ש"ד כיון דא"ל הכירא לא אתי למינגע וכה"ג אמ' בספ"ה דגיטן (דף סב) גבי ע"ה עושה עיסת חולין בטהרה ונוטל ממנו כדי חלה ומניחה בכפישא ובאנחותא וכשבא ע"ה ליטל נוטל את שתיהן ואינו חושש שמא יגע ע"ה בחלה ויטמאנו משו' דא"ל הכירא משום דאין דרך לאנחותי' בכלים כאלו ואע"ג דהתם גבי ע"ה צריך נמי לאיים עליו ולומר דאם נגעת בי' הדרא לטיבלא מ"מ הכא בחבר בהכירא בעלמא סגי ול"ח שמא יגע בקדש עצמו אבל באוכל בצל של חולין עמו דאוכל דרך אכילה א"ל שמא יגע בקדש שבפיו והשתא נקט שתחב לו חבירו משים רבותא דתרומ' אע"ג דאיכא למיחש לתרתי חדא דאוכל ע"י מאכיל אע"ג דבחולין חיישינן שמא יגע בתרומה ל"ל בה דכהנים זריזין הן ועוד אל"ח לשמא יגע לתרומה שבפיו כשאוכל הבצל עמו ע"י עצמו ונקט באוכל ע"י עצמו בכוש משום רבותא דקדש דאע"ג דחולין בכה"ג ל"ח לשמא יגע הואיל וא"ל הכירא וה"ה לקדש דמ"מ מחמת הבצל של חולין שאוכל עמו גזרו שמא יגע בקדש שבפיו וכ"ת אי הא דנקט שתחב לו חבירו משו' רבותא דתרומה כדפי' הל"ל כגון שאוכל ע"י מפה דהוי טפי מאוכל ע"י מאכיל וכמש"ל ואפ"ה הותר לתרומ' י"ל דר"ח לא נחית להשמיענו רבותא דא"ל בהתירא דתרומ' וכל עצמו אינו בא אלא ליישב קושי' דוכי יש נגובה בקדש אע"ג דקמ"ל בהא דקא' דתחב לו חבירו דכה"ג מותר בתרומה אפ"ה ל"ח לומר כל הרבותא דאיכא בתרומה ואם נפרש הא דהתירו ע"י מפה כ"ש ע"י מאכיל לאוכלי תרומה משום דכהני' זריזין הן ול"ח לשמא נגעי אפי' באוכל הכהן חולין שרי בכה"ג מה"ט גופי' הן כ"ש דא"ש טפי דאפי' בתחב לו חבירו נקט אוכלים נגובים בקדש משום הבצל שאוכל עמו ונ"מ אם אוכל ע"י מאכיל הוא כהן דש"ד ול"ח לשמא יגע מ"מ ע"י הבצל של חולין שאוכל עמו ע"י עצמו חיישינן יותר לשמא יגע אע"פ שהו' כהן אפ"ה בקדש גזרו מיהו מדנקט הגמרא בפ"ח דחולין התירו מפה לאוכלי תרומה ולא נקט התירו לכהנים משמע קצת דלכהנים גופייהו לא התירו אלא באוכלי תרומה לחוד דליתא אלא בכהנים אבל לאכילת חולין וקדשים הואיל ואיתא בישראל נמי לא פלוג בין ישראל לכהנים ואין לה"ר מדאמר התם דר"ז חזי לר"א ור"א דהוי אכלי בבלאי חמתות ותמה עלי' וקאמר הגמרא אשתמיטת' הא דאמר שמואל התירו מפה לאוכלי תרומה ואינהו כהנים הוי והשתא אמאי תמה עליהו וגם הגמרא ל"ל למיתי משמואל שהוא אמורא הא האי ל"צ שתחב לו חבירו ודאי מדברי ר"ח הו' שהוא תנ' וכדפי' התוס' וה"ל לאתויי מהא דאנן דבתרומה כה"ג שרי אבל אי נפרש הא דהתירו מפה לאוכלי תרומ' אפי' בחולין שרי להו א"ל דאינהו דאכלי בבלאי זלואוה חולין הוי אכלי מש"ה א"ר מהכא דמיירי בתרומה וי"ל דע"כ לא שמעינן מהכ' אלא דאוכל מחמת מאכיל שרי בתרומ' בלי נ"י אבל ע"י מפה דחמי' מיני' כדפי' לעיל א"ל דאפי' בתרומ' לא התירו ולמאי דפי' דלאוכלי תרומה נמי לא התירו מפה אי אוכלין חולין ניחא האי דפ"ב דסוכה (דף כו) דאמר התם כשנתן לר' צדוק אוכל פחות מכביצה ונטלו במפה חוץ לסוכה ואמ' בגמ' הא כביצה בעי נ"י והקשו התוספ' הא ר"צ כהן הוי והא התירו מפה לאוכלי תרומה ולמאי דפי' לק"מ דהא דהתירו מפה לאוכלי תרומה היינו בשעה שאוכלים תרומה אבל לא כשאוכלים חולין והאי אוכל דר"צ חולין הי' מש"ה כביצה בעי נ"י ונ"ל לה"ר מהא דא' בירושלמי דפ"ב דפסחים גבי דאין לשין מצה בפושרין ופריך והא תנינא כל המנחות נילושות בפושרין ר"א בשם רשב"ל תמן הדבר מסור לכהנים דכהנים זריזין הן והכא מסור לנשים והנשים עצילות הן ומבעי' לי' הכהנים עצמן מהו שילושו מצתן בפושרין ופשט לה מהא ר' זכרי' חתני' דר' לוי א' נדה חופפת וסורקת כהנת אינו חופפת וסורק' נדה כהנת חופפת וסורקת שלא לחלוק בין נדה לנדה ה"נ שלא לחלוק בין מצה למצה אלמא דבר שנוהג בכהן וישרא' ל"א כהנים זריזין הן למישרי' אפילו בכהנים דלא פליג בין כהן לישראל וה"נ דכוותי'

חומר בתרומה מבקדש ק"ל הא איכא עוד חומר בתרומ' מבקדש דאמ' בפ"ג דפסחים (דף לד) מי חג שנטמא השיקן ואח"כ הקדישן טהורין הקדישן ואח"כ השיקן טמאין דאין זריעה לקדש וה"נ אמ' התם ענבים שנטמאו דורכן ואח"כ הקדישן טהורין הקדישן ואח"כ דרכם טמאים וכן בתרומה משום מעלה ופשיטא לן התם בתרומה דליכא בה קדושות כלי בקדושות פה לחוד עבדי רבנן להני תרתי מעלות אבל קדש דאיכא קדושות כלי מבעי' לן התם אי עבדו רבנן להני מעלות בקדושות פה גרידא או לא עבדו עד קדושות כלי והשתא את"ל דבקדושות פה לא עבדו בקדש ובתרומה עבדו איכא הא חומר בתרומה מבקדש בקדושת פה לענין הני תרתי מעלות דבתרומה עבדי ובקדש לא ושמא י"ל כיון דהני מעלות עיקרן נהגי בקדש כמו בתרומה אע"פ שקדים זמנו של זה לשל זה ל"ח להא ול"ח אלא לחומר שיש כזה ואינו בשני כלל

שביהודא נאמנין ע"ט יין ושמן ק"ל אמאי לא תני דנאמנין ע"ט סולת למנחות כדחשיב ליין ושמן וכ"ת דסולת כ"ש הוא דנאמני' דהשתא יין ושמן דא"ל הכשר נאמנין סולת דצריך הכשר וא"ל עדיין לא הוכשר כ"ש דנאמנין דהא אפשר לסולת בלי הכשר כדמסיק רבא בפ"ב דפסחי' חיטים של מנחות אין לותתין אותן וקרי לי' סולת הא ליתא דקי"ל חיבת הקדש מכשיר וי"ל דאמ' בס"פז דמנחות (דף עו) סולת ואפית אותם דגבי לחם הפנים מלמד שניקחת סול' ומניין דאפי' חיטין ת"ל ולקחת יכול אף שאר מנחו' כן ת"ל אותה אלמא שהמבי' מנחה צריך ליקח מן השוק סול' דוקא ולא חיטין ומסתברא כ"ש מיד א"א להביא מנחה מתבואת זרעו אא"כ קנה מן השוק דהשתא לקנות חיטין ולעשות סולת אמ' לא אלא צריך להביא לרשותו כשהוא כבר סולת כ"ש שאין רשאי להבי' לחיטין שמתחילתן גדולי שלו היו וברשותו גדלו וכיון שכן דאי אפשר להביא מנחות אא"כ לקוח מן השוק ולא משלו מש"ה לא האמינהו לע"ה ע"ט סול' דהא ה"ט דהאמינהו לע"ה ע"ט יין ושמן שלא יב ה במה לעצמו כדאמ' לעיל וה"ט ל"ש אלא גבי יין ושמן שאפשר להביא משלו ואם אתה אומר שא"נ ע"ט ובע"כ צריך לקנות מן השוק יש לו הפסד וחיישינן לשמא יבנה במה לעצמו אבל סולת בע"כ צריך לקנות מן השוק מן הדין אפ"ת אין ע"ה נאמן ע"ט ל"ל בה דיקנה מן השוק מן החבר ואינו לו הפסד במה שיקנה מחבר יותר ממה שיקנה מע"ה מש"ה לא האמינהו ע"ט סולת משא"כ יין ושמן מטעמא דפי'

נאמנין ע"ט יין ושמן כל השנה פי' רש"י אם הקדישן למזבח בשעת הגיתות והבדים נאמנין על שמירתן כל ימות השנה וכתבו התוס' וכן יתכן לפ' דאי לא הקדישו בשעת הבציר ה"ל חולין ונטמא בטומא' ע"ה וכי משום דאקדשי' פקע לי' טומאה מיני' ומשמע לפי' רש"י דמתני' מיירי שהקדישן ממש יין לנסכים ושמן למנחות וק"ל א"כ בעבר הגיתות דאם אמ' הפרשתי לתוכו רביעי' קדש נאמן נמי על תרומה משום מיגו והאיך יאכלנו הכהן הא מעורב בתוכו קדש וי"ל בשאומר בשעת הגיתות רביעי' שאני עתיד להפריש לאחר זמן הרי הו' קדש מהשתא ומתני' כמ"ד יש ברירה ואע"ג דבגמ' פריך אדר"י דא' האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל מסתמא דצנועים והאר"י הלכה כסתם משנה בפ"ז דב"ק (דף ע) ומשני לה והשתא תקשה לי' ממתני' דהכא דיש ברירה אין לחוש לזה דהא בלא"ה תנינן כה"ג ספ"ב דמס' מ"ש מי שהי' מקצת בניו טמאים ומקצתן טהורין מניח את הסלע ואמ' מה שטהורין שותין סלע זה מחוללת עליו נמצא טהורין וטמאים שותין מכד אחד ופריך עליו בירושלמי אי בשאומר מעכשיו נמצא חולין ומ"ש מעורבי' ואי בשאומר לכשישתו הרי שתו חולין ומשני באומר מעכשיו ולכשישתו פי' וסמכינן אברירה ומה ששתו טמאים חולין וטהורים מעשר אלמא יש ברירה ותקשה לר"י וי"ל היכא שמברר דבריו מודה ר"י דיש ברירה וכה"ג תי' התוס' דלא תקשה לר"י מסתם משנה דחבר וע"ה שירשו וכו' דלקמן בשמעתין א"נ י"ל מתני' באומר לא תפטור חביות זו מרביעית קדש דכה"ג מהני אפי' למ"ד אין ברירה לתי' א' של התוס' בסוף מס' מעילה (ד' כב) גבי מודה ר"ע באומר פרוטה מן הכיס זה הקדש שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס דמוקי התם באומר לא יפטור כיס זה מן ההקדש וכ"נ לכאורה מפי' רש"י התם ומיהו התוס' פי' עוד שם דל"מ כה"ג אלא למ"ד יש ברירה ולפי"ז צ"ל כדפי' תחילה שוב ראיתי להתוס' בפ"ב דחולין (דף לה) דמייתי התם להא דאם א' הפרשתי לתוכו רביע' קדש שהקש' האי' הכהן תרומה כיון שהקדש מעורב בו ותי' ע"י ברירה שיאמר רביעי' שאני עתיד להפריש יהא קדש והיינו כדפי' מיהו כל זה ע"ד פי' רש"י אבל התוס' פי' דמיירי שיחדו לנסכים בשעת הגיתות וכי אקדשו א"ל שאימת קדש עליו ומעיקרא הי' נזהר לשמרן בטהר' וכן מצינו גבי תרומ' דע"ה מניח תרומה כל ימות השנה לשנה הבאה בשעת הגיתות לתנו לחבר ותניא בתוספתא אע"פ שמכירה החבר שהיא היא ואפי' בחבר עצמו משמע בגמ' שישהנה לשנה הבאה ולכאור' פי' התו' עיקר דמיירי ביחדו לקדש דהא תניא בספ"ט דזבחים (דף פח) אין מביא מנחות ונסכים ומנחות בהמה מן המדומע ואצ"ל מערלה וכלאי הכרם ואם הביא לא קידש ופי' רש"י מדומע אע"פ שמותר לכהני' בעינן מותר לכל ישראל דכתיב ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואצ"ל מן הערלה שאסור אף לכהנים ופי' התוס' מההיא דחגיגה א"א הפרשתי לתוכו רביעי' קדש נאמן אף לתרומה ל"ש לכאן דהת' לאו מדומע הוי שהרי אין מקדיש הרביעית ואין קורא שם על התרומה בעוד שיהי' בחביות אלא יחדה ושמרה בטהרה ליקח ממנה רביעית אחר שיתרום אלמא בלא הקדישו איירי אלא ביחדו לחוד ואף על פי שהתוספת פירשו התם בשם ר"ח כהן דהאי מדומע לאו היינו מדומע דתרומה דכיון דשרי לכהן מן המותר לישראל קרינן בי' אלא מדומע היינו שמעורב