טורי אבן קמח

תרווייהו חד טעמא נינהו ומשום לתא דשמא יגע אתינן עלה מ"ש דבהא לכתחילה הוא דלא הא דעבד ש"ד ומ"ש דבהא דעבד נמי לא וצ"ל אליבא דר"ש דהאי חששא שמא יגע ידו הטמאה בקדש לפי' רש"י או ידו הטהורה בדבר המטמאה כשהן בחיבורין חשש מצוי הוא לפיכך גזרו אפי' בדעבד דילמא נגע ולאו אדעתי' אבל הא חששא דלקמן דשמא יגע בידים בקדש שבפיו חשש רחוק הוא ואינו מצוי כ"כ לפיכך ל"ג אלא לכתחילה אבל דעבד ל"ל בה ולפי"ז ניחא דתני לשניהן דהא ל"ד דזה לכתחיל' הוא דלא הא דעבד ל"ל בה הא אפי' דעבד נמי לא ויש ליתן טעם לזה דהת' כיון דא"א לו לאכל הקדש שעמו אוכל הצנון ובצל אלא כשתחב חבירו או בשתחוב לעצמו בכוש וכרכר שהן פשוטי כלי עץ שאין מקבלין טומאה כדי שלא יטמא הקדש במגע ידיו וכיון שאין אוכל כדרך אכילה בשעת אכילה מדכר דכיר ולא אתי למנגע בקדש שבפיו דהא מש"ה התירו לאכול או הקדש ע"י כוש וכרכר לכתחיל' ולא חיישינן שמא יגע בידו בקדש הואיל ומשנה מדרך אכילה שאוכל ע"י כוש ולא בידיו מדכר דכיר ולא אתי למינגע מיהו הצנון ובצל של חולין שאוכל עמו כיון שאוכל בידיו כדרך אכילה לכתחילה בקדש לא שמא יגע כמו שאפרש שם ומ"מ בדעבד ש"ד כיון שאוכל הקדש שעמו באותו אכילה ע"י שינוי בכוש או ע"י שתחב לו חבירו ולא ע"י עצמו בידיו לא שכיח שישכח מיד באותו אכילה ליגע בקדש שבפיו הלכך בדעבד ל"ל בה אבל בהאי דהכא בנטמא א' מידיו דליכא הכירא כלל באותו שעה שנגע בטומאה או בקדש שיהא זהיר מליגע יד הטהורה בטמאה או טמאה בקדש אפי' בדעבד נמי לא דילמא נגע ולאו אדעתי'

בחיבורין שנו פירש"י שבשעה שיד הטמאה נוגעת לטהורה היתה הטהורה נוגעת לקדש והקשו התוס' א"כ השני' אינו טמא כלל והקדש טמא משום גזירה שמא יגע בטמאה ואמאי תנן ובקדש יטביל שתיהן יטביל טמאה לחוד ותי' דבקדש לכתחילה הוא דצריך להטביל שתיהן שמא נטמאו שתיהם וק"ל דא"כ תקשה לי' מבריית' דבסמוך דע"כ ל"פ רבי ור"י ב"י אש אי יד מטמא את חברתה לטמא קדש או לפסול בלבד ומ"מ הקדש שנגע בו היד הטהורה נפסול אפי' בדעבד וה"ל לאביי לאקשויי מהא בפשיטות ול"ל להקשות מדיוקא דרבותא דנגובה ועוד תקשה ממתני' דמס' ידים דמייתי לקמן דיד מטמא חברתה דמשמע דמטמא ממש לאסור את הקדש הנוגע בה מדמהדרי רבנן עלה ידים שניות הן ואין שני עושה שני בחולין מכלל דלר"י עושה יד לחברתה שניי' ממש לאסור את הקדש בנגע בקדש וגם לישנא דמתני' דהיד מטמא את חברתה נמי משמע הכי דאפי' דעבד מטמא

אא"א בחיבורין אין וכו' מאי רבותא דנגובה פירש"י כיון דבחיבורין טמא משום דלמא נגע טמאה לקדש מאי רבותא דנגובה אטו יד קמייתא לא מטמאה לקדש בלא משקים הלא שניי' היא וק"ל מאי פריך דילמא הא גופא קמ"ל דטעמא דיד מטמאה חברתה משום שמא יגע הטומאה לקדש ואפי' נגובה נמי ולא תימא דטעמא משום דחיישינן שמא נגע הטהורה במשקים שבטמאה וה"ל הך יד נמי שניי' מחמת המשקי' כמו חברתה ואינו נגובה אין נגובה לא קמ"ל דאפי' נגובה מטמאה בחיבורין משום חששא שמא תגע טמאה לקדש דהא השתא נמי למאי דמסיק דמחמת מעלה עשו לטמא יד את חברתה אפי' שלא בחיבורין ליכא רבותא בנגובה אע"כ דהא גופי' קמ"ל שלא תטעה לומר דטעמא לאו מש"ה אלא משום שמא תגע טהורה למשקי' שבטמאה ושאינו נגובה אין נגובה לא קמ"ל דלאו ה"ט וה"נ א"ל אליבא דר"ש דקמ"ל משו' שמא תגע הטמא' בקדש ובחיבורין ואפי' נגובה וה"נ יש להקשות לפי' האו' דהאי בחיבורין דר"ש היינו חיבור יד ביד בשעת טומא' דרבותא דנגובה הוא כדפי' וי"ל דבשלמ' למאי דמסיק דמשום מעלה בעלמא יד מטמאה את חברתה שפיר הוי רבותא דנגובה דל"ת משום לתא דמשקים שבטמאה מטמא לחברתה קמ"ל דאפי' נגובה נמי טימאו משום מעלה בעלמא אבל אי דוקא בחיבורין טימאו לחברתה ע"כ ה"ט משום גזי' שמא הגע חברתה בקדש לפירש"י או בטמאה לפי' התוס' אין כאן שום רבותא בנגובה דא"ת דבשא"נ גזרו משום שמא יגע במשקים שבטמאה א"כ ממילא שמעת מיני' דבחיבורין נמי יש לגזור כה"ג גופי' שמא יגע בקדש או בטמאה דהא היא היא דא"ח להאי שמא יגע איכא נמי למיחש לאידך שמא יגע ואי ל"ג אלא בשאינו נגובה משום שמא יגע ממילא גזרינן נמי בחיבורין משום שמא יגע גופי' וה"ה להיפך אי גזרינן בחיבורין הה"נ בשא"נ אפי' שלא בחיבורין גזרינן שמא יגע במשקים דא ודא אחת היא ואין בזה רבותא יותר מזה דהא ממילא ש"מ לאידך

איתמר נמי אר"ל ק"ל מאי איתמר נמי דקאמר הא אין הא דר"ל ור"י דבסמוך ענין להא דשקלינן וטרינן הכא אי בחיבורין דוקא או לא ואי משום דאר"י אחד ידו וא' יד חבירו דילמא יד חבירו נמי בחיבורין דווקא איירי ואי משום דאר"י לפסול אבל לא לטמא ואי משום שמא יגע הוא אפי' לטמאה נמי דלה"ט אין לחלק בין יד זו לחברתה לפי"ז ל"ל לאביי לדייק מרבותא דנגובה ה"ל לדייק בפשיטות מרבי דברייתא דא' נמי לפסול אבל לא לטמא וי"ל דמברייתא לק"מ די"ל דבהא גופא פליגי דרבי דא' לטמא חברתה נמי ס"ל משום שמא יגע ובחיבורין דוקא ולר"י דא' לפסול ס"ל דמעלה בעלמא היא ואפי' שלא בחיבורין לפיכך דייק מרבותא דנגובה דקא' רבי גופי' ש"מ דאפי' לר' לאו משום שמא יגע הוא אפי' שלא בחיבורין נמי ור"ש דא' דלא כמאן והשתא מייתי שפיר מדר"י דא' לפסול אבל לא לטמא ש"מ דטעמא לאו משום שמא יגע הוא ואפי' שלא בחיבורין נמי ויותר נ"ל דדייק מדאר"י באותו היד כלומר דוקא אם נגע הראשונה ביד חבירו הוא דגזרו אבל לא על השניי' ואי בחיבורין ומשום שמא יגע אם ידיו בחיבורין זו לזו אפי' שני' נמי תטמא. את יד חבירו בנגעה בה אלא ע"כ מעלה בעלמא היא ולא עשו מעלה ביד חבירו אלא בנגע באותו היד וזה נ"ל עיקר

מ"ט כיון דעד האידנא הי' אסירא פירש"י דמח"כ מותר בתרומ' ואסור בקדש וכן אונן אע"פ שאסור במ"ש מותר בתרומה כדא' במס' יבמות מכל זר יתירא זרות אמרתי לך ולא אנינות משמע מפי' דאי הי' אסור בתרומה הי' אונן צריך טבילה לתרומה מה"ט גופי' דקודש. וק"ל א"כ אונן יהא צ"ט למעשר מה"ט גופי' כיון דעד האידנא הוי אסירא. והא בפ"ב דמס' בכורים תנן חומר במעשר וביכורים משא"כ בתרומה שטעוני' הבאת מקום וידוי ואסורין לאונן ואלו טעונין טבילה לאונן משא"כ בתרו' ל"ק ואע"ג דביכורים ודאי צ"ט לאונן דה"ל קדש מ"מ ל"ח אלא זה שנוהג שתיהן במעשר ובכורים ולא בתרומ' ואע"ג דהא דצ"ט אינו אלא מדרבנן הא חשיב התם ואסורין כ"ש מלאכול בירושלים וגדוליהן אסורין אע"פ שאינן אלא מדרבנן ואע"ג דמסיק התם בפ"ח דיבמות דתני ושייר מדלא תני אסור לבער מהן בטומאה וכו' מ"מ הל"ל דשייר נמי הא דצ"ט והא: ל"ל דכיון דאונן מותר בתרומה דחמיר ממ"ש לענין טומאה דטבל ועלה מותר במעשר ואסור בתרומה וכל הטעון ביאת מים מד"ס ואסו' בתרו' אפי' לנגיעה ומותר למ"ש לר"מ אפילו לאכילה ולרבנן לנגיעה מיהא שרי כדא' לעיל ספ"ב (דף יט) וכיון דמותר בתרו' בעודו אונן ולא אסח דעתי' מלשמור גופו מדבר הפוסלו לתרומה כ"ש מעשה הא בכלל שמירה זו כ"ש דתרמה דמה י למעש' משא"כ קדש דצריך שמירה יותר מתרומה דהרבה דברים פוסלין לקדש ולא לתרומה וכיון דאסור לקדש אסח דעתי' משמירתו מש"ה צ"ט לקד' ונא למ"ש הא לית' דהתינח אונן כהן אצ"ט למ"ש כיון דב' מיכל בתרומה הוא וכדפי' אבל אונן ישראל דלאו בר מיכל בתרומה הוא וכיון דאסור במעשר אסח דעתי' משמירתו ויהא נ"ט ודוחק לומר דכיון דישראל לחוד צ"ט ולא כהן לא פסיק' לי' למיתני אונן צ"ט למעשר ומה"ט ל"ח לה לשיור בפ"ח דיבמות א"נ לאידך גיסא כיון דל"ש טבילה זו גבי כהן ל"ג טבילה אפי' על ישראל דאין גזיר' לחצאין דזה דוחק ועוד אם אי' דגבי ישראל שייך למגזר ה"ל לחכמים למגזר טבילה זו אפי' בכהן דכהג"מ גבי לאכול ע"י מפה בלי נ"י וכמו שאבאר בסמוך והא נמי ל"ל דאפי' ישראל אצ"ט למעשר משום דנהי דישראל לאו בר מיכל תרומה הוא מ"מ בר נגיעה בתרומה הוא מש"ה לא אסח דעתי' מדבר הפוסלו למגע תרומה והא אין לך דבר שכשר למגע תרומה ופסול לאכילת מעשר דא"כ אמאי צ"ט לקדש הא כיון דמותר במגע קודש כדתנן אונן נוגע לא אסח דעתי' דהא אין לך דבר בענין טומאה וטהרה שפסול לאכול קדש ומותר ליגע בקדש

ע"ב ל"צ כגון שתחב לו חבירו לתוך פיו וכו' ק"ל הא כה"ג אפי' בתרומה וחולין צריך נ"י משום האוכל שתחב לו חבירו לתוך פיו כדמסקינן בפ"ח דחולין (דף קז) והלכתא אוכל מחמת מאכיל צריך נ"י ומחולין איירי התם כל הסוגיא ואמ' התם ר"ה בר סחורא בלע אומצא לרב המנונא א"ל אי לאו רב המנונא את לא ספינא לך ומסיק משום דזרי קדים ומשי' ידי' מעיקרא והאיך תנן דאוכלים כה"ג בתרומה וי"ל דשאני אוכלי תרומה דכהני' זריזין הן ול"ח דילמא נגע באוכל דהא התם לעיל מהא אבעי' מהו לאכול במפה מי חיישינן דילמא נגע או לא ומסיק התירו מפה לאוכלי תרומה פי' משום דכהנים זריזין הן ולא התירו מפה לאוכלי טהרות ור"א ור"ח דכהנים הוו קאכלי ע"י מפה והאי אוכל מחמת מאכיל קיל טפי מאוכל ע"י מפה דהא לבתר דאיפשט לן התם דאסור לאכול ע"י מפה בלי נ"י מבעי' לן אוכל מחמת מאכיל אי צריך נ"י אלמא אפי' לבתר דפשיטא לן דע"י מפה צריך נ"י אפ"ה במחמת מאכיל מבעי' לן דילמא ל"ח דילמא נגע במאכל וא"ל נ"י אפי' לחולין וש"מ דע"י מאכיל קיל מע"י מפה והא כיון דהתירו ע"י מפה לאוכלי תרומה ול"ח לדילמא נגע בלא מפה כ"ש דהתירו ע"י מאכיל לכהנים אוכלי תרומה מה"ט גופי' והשתא הא חומר בקדש מבתרומה דחשיב חומר בתרתי הוי דבתרומה תרתי קולי איכא חדא דאוכל בידים מסואבות ע"י מאכל משום דכהנים זריזין הן ול"ק דילמא נגע ועוד דאוכל צנון או בצל של חולין עמהם ע"י עצמה ול"ח לשמא יגע בתרומה שבפיו משא"כ בקדש שאסור בשתיהן דחיישינן לשמא יגע וכ"ת למה תנן אוכלים נגובים דמשמע מש"ה בקדש לא משום לתא דהצנון והבצל שאוכל עמו שמא יגע בקדש שבפיו ת"ל משום אכילת קדש גרידא א"א לו לאכול בידים מסואבת ע"י אחר כמו בחולין שלא התירו מפה לאוכלי