טורי אבן קמז

ואפ"ה א' רבא בפ"ג דמנחו' גבי עשרון שחלקו מופרש א"מ אבד א"מ הואיל וא"צ לכלי א"מ והשת' ק"ל מה שכתב (הרמב"ם בפי"ב מ"ה אה"ט) כלי שהוא מלא פי' פירורין זה מזה כגון צמוקי' וגרוגרות ונגע טומאה בא' מהם נטמא כל מה שבכלי לקדש והא פי' אלו למ"ל שיהי' צריכין לכלי ואמאי הכלי מצרפן לקדש וביותר ק"ל מה שכתב שם בסמוך הי' ב' הציבורין בתוך הכלי וד"א בניהן ונטמא א' משניהם אם הי' הדבר שבניהן צריך לכלי הכלי מצרפן ונטמא הכל ואם א"צ לכלי ל"נ אלא זה שנגע בו הטמא בלבד והשת' מאי קא' אם הי' הדבר שבניהם צריך לכלי כיון דלפ"ד אפי' צמוקים וגרוגרות הכל מצטרפין לקדש אע"ג דהני א"צ לכלי כלל וביותר יש לתמוה על הראב"ד שם ואין להאריך עוד בזה מיהו ק"ל מהא דתנן ספ"ק דטהרו' כיכרות הקדש שבתוך גומות הם והמים המוקדשים נטמא א' מהם בשרץ כולן טמאות בתרומה מטמא שנים ופוסל א' ופי' רוב המפ' ככרות הקדש המונחין בטבלא העשוי' גומות וכל כיכר מונח בגומ' שלו וכן מים המקודשי' המונחין בכלי העשוי' גומות גומות אם נטמא א' מהם בשרץ נטמא כולן שהכלי מצרף את מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה והא ככרות של קודש בצריך לקדשו ע"י כלי למ"ל דאפי' לחמי תודה בשחיטת תודה הוא דמקדשי כדא' בפ' התודה ולא ע"י כלי ואפי' דמסיק דא"צ לכלי הכלי מצרפן מדרבנן הא פי' היינו דוקא בשירי מנח' שהי' צריך לכלי הא בבכרות ליתא לה"ט שוב ראיתי להר"ש שם ספ"ק דטהרות שכתב אע"פ דאמ' בהקומץ עשרון שחלקו והניחו בביסא והושיט א' ביניהם את הצריך לכלי הכלי מצרפן וכו' ה"מ דאורייתא אבל מדרבנן אעפ"י שא"ל לכלי הכלי מצרפם כדאמר בפ' חומר בקדש אפי' אין לו תוך הכלי מצרפו דהא ליתא דכבר נתבאר דאפי' מדרבנן א"ל לכלי אין הכלי מצרפו אלא שירי מנחה דוקא שהי' צריך כבר לכלי הוא דכלי מצרף מדרבנן והרמב"ם גר' התם כיכרות הקדש שבתוך גומותיהן מים המקודשים פי' מים שנעשה עט"ק ונטמא כיכר אחד מהם בשרץ ונגע הכיכר הטמא בשני והשני בשלישי ואפי' הן מאה כולן טמאי' ואע"פ שלא נגע במים שבכיכר אלא כל כיכר בחבירו נטמאו כולן שחיבת הקדש עושה כאלו נגע במי' שבתוך כל כיכר שהן נעשין תחילה הוא שנגע בכיכר וטמאו וק"ל על פי' זה דא"כ ניתוסף עוד חומר א' בקדש מבתרומה ואמאי לא חשיב לה במתני' בהדי שאר מענות דחומר בקדש מבתרומה ואי משום דסמך אההיא דפ"ק דטהרות והרי מעלה דאחורים ותוך ודאין מטבילי' כלים בת"כ לקדש אע"ג דתנינן לה בספ"כה דמס' כלים אפ"ה תני לה הכא אע"פ שיש לדחות דשם לא קתני דבתרומה לא קמ"ל הכא במשנתינו דבהא חומר בקדש מבתרומה אפ"ה מדלא חשיב במשנתינו מעלה זו דחומר בקדש מבתרומה והא מדכניף לכל מה דחומר בקדש מבתרומה ולא אני הא בהדייהו ש"מ דליתא להאי פי' והשתא הדרא קושי' לדוכתא וי"ל דהרא"ש פי' שם פי' אחר דתנוריהן הי' גומא בתוכו לכל כיכר וכ"מ הלשון בתוך גומותיהם משמע שהיה ידוע וברור שיש להם גומות לכל א' וא' דכך הי' אפייתן ותנור של מקדש של מתכות הוא ולא נטמא מאוירו והשתא צריך להכלי וגם יש לו תוך זהו פי' ואע"ג דבתנור של מקדש ל"מ שהי' בו גומות מ"מ קמ"ל אם אירע שהיו בו גומות וכ"ת מים המקודשים בצריך לכלי דהיינו שקידושו ע"י כלי המ"ל הא מצינו מים שצריך קידש כלי מי החג של ניסוך המים שקדושן ע"י כלי

שא"צ לכלים אין הכלי מצרפו ואפי' רבנן ל"ג בא"צ לכלי אלא כגון שירי מנחה שהי' צריך כבר לכלי שקדשו כדפי' בסמוך בשם התוס'. וק"ל א"כ איך תנן הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרו' הא כיון דבקדש גופ' אין הכלי מצרף אלא בצריך לכלי או שהיה צריך כבר לקידש כלי כגון שירי מנחה והא בתרומה צריך לכלי לקדשו למ"ל כלל וא"כ אמאי ח"ל בחומר בקדש מבתרומה להא דהכלי מצרף הא בקדש גופי' דומיא דתרומה דא"צ לכלי ליתא להאי חומרא דצירוף כלי כלל וי"ל מ"מ הא גופי' חשיב לחומר בקדש דמ"ל צריך כלי בצריך מיהת לכלי משא"כ בתרומה דלמ"ל צירוף כלי בשום ענין ואגב דחשיב לשאר מעלות שבין קדש לתרומה שהן מעלות גמורות דמ"ל כנגדן בתרומה ואפ"ה לא נהגו בתרומה חשיב נמי הא בהדייהו

דאורייתא יש לו תוך מצרף אין לו תוך א"מ ק"ל דמשמ' דאע"ג דרבי רחמנא כף א' לצירף כלי דעשאו לכל שבכף א' ל"מ אא"כ יש לו תוך ונכנס לתוכו אבל אין לו תוך ומונח על גביו לא מהני לצרף הכל כא' ואלו בפ"ג דפסחים (דף מח) אר"א הרודה ונותן לסל הסל מצרפו לחלה ובעי' ר"י טבלה שאין לה לבזבז מהו תוך כלי בעינן והא ליכ' א"ד אויר כלי בעינן והא איכא ועלתה בתיקו ואמאי הא ודאי תוך כלי בעינן לצירוף ובאין לו תוך א"מ כדאמ' הכא ואע"ג דהכא מדרבנן אע"פ שא"ל תוך מצרף היינו משום מעלות דקדש כשאר מעלות דרבנן ששנו כאן אבל מ"מ כיון דמה"ת אין כלי ראוי לצירוף היכא דרבי' רחמנא צירוף כלי אלא מה שבתוכו ולא בזה שבתו' אוירו א"כ צירוף כלי דר' לגבי חלה אויר כלי לאו כלום הוא וא"מ ושם יתבאר

הרביעי בקדש פסול השלישי בתרומה תניא אר"י מנין לרביעי בקד' שהוא פסול ומה מח"כ וכו' והא דשלישי בתרומה מייתי בפ"ה דסוטה (דף ל) [צ"ל כט] בק"ו מט"י שמותר בחולין פוסל בתרומה שני שפוסל בחולין א"ד שיעשה שלישי בתרומה ומייתי לה התם במה הצד מט"י דשרץ ומכ"ח ונ"ל הא דלא אייתי הגמ' בשמעתין להא דינא דפוסל ג' בתרומה כדמייתי לרביעי בקודש לדינא דר"י משום דהא רישא דהכלי מצרף לקדש מעדותו של ר"ע נשנית ור"ע ס"ל התם דשלישי פוסל [צ"ל פסול] אפי' בחולין ונ"ל מדכתיב כל אשר בתוכו יטמא אין אומר טמ' אלא יטמא לטמא אחר לימד על כיכר שני שעושה שלישי בחולין ומיני' דייק הגמ' בפ"ק דפסחים (ד' יח) דר"ע ל"ל דר"י לד' בקדש ממח"כ דהא מדרישא ר"ע סיפא דד' בקדש ושלישי בתרומה נמי ר"ע ואי א"ל ק"ו דר"י ה"ל לאתויי ד' בתרומה וה' בקדש מק"ו דט"י ומח"כ. ולפ"ז הא דתנן הג' בתרומה פסול לר"ע לאו משום דבהא חומר בתרומה מבחולין דהא ג' בחולין לר"ע נמי פסול אלא ה"ק הג' בתרומ' לבד פסול כמו בחולין אבל בקדש פסול אפי' הד' ולאו מק"ו דר"י אתי' לי' (דא"כ ליתא) [צ"ל ליתי] לד' בתרומה וה' בקדש מהאי ק"ו א"ו מש"ה ל"ל ק"ו לד' בתרומה במה הצד בט"י דשרץ וכ"ח משום פירכא דדור אחר דהתם מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור אלא ג' בתרומה משום דלא גרע תרומה מחולין. וכ"ת למה מביא בשמעתין להא ק"ו דר"י לד' בקדש ממח"כ הא לר"ע ליתא להאי ק"ו משום האי פירכא גופי' י"ל דמייתי לה משום הא דאר"י ולמדנו ג' בקודש מה"ת דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא מי לא עסקינן דנגע בשני וא"ר לא יאכל ור"ע אע"ג דל"ל הני ק"ו אפ"ה ד' בקדש אית לי' ובע"כ א"א לי' למיל' הא אלא מה"ט לחוד כיון דדרש יטמא לטמא אחרים ש"מ שלישי (קרא) [צ"ל נקרא] טמא ממילא עביד בקדש ד' קרינן בי' אשר יגע בכל טמא וכיון דבהא מילתא דר"י נ"ל לר"ע לד' בקדש מש"ה מייתי לה הכא אמתני' דאתי' כר"ע

מנין לרביעי בקדש שפסול הקשה רש"י בפ"ק דפסחים (ד' יח) לר"מ ולר"א ולר"י דס"ל התם דאין משקין מטמא ד"א מה"ת המ"ל קדש באה לידי רביעי שרץ כלי הוי ראשון כלי אוכל הוי שני ואוכל משק' הוי ג' דהא אין אוכל מטמא אוכל דאין טומאה עושה כיוצא בו כדנ"ל התם מטמא הוא ואין עושה כיוצא בו והאיך יבא לידי רביעי. ותי' רש"י דלמ"ל לרביעי בקדש אלא מדרבנן וא"י מאי ק"ל הא כיון דר"י קאמר ולמדנו ג' בקדש מה"ת מהבשר אשר יגע בכל טמא דמשמע אפי' נגע בשני דאיקרי טמא מה"ט נמי ע"כ משקים מטמאין ד"א כדפריך התם לשמואל אדר"א דא' משקי בי' מדבחייא שהן של קדש דכן מלטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש להן קרי לי' כאן והבשר אשר יגע בכל טמא פי' וכיון דיש טומאה למשקים עצמן מה"ת מטמאין ד"א בקדשים דהא נגע בטמא דהשתא מייתי לה לרביעי בקדש מה"ת כיון דמשקין מטמא' לקדש מיהו אפי' למאי דפי', לרב דא' בפ"ק דפסחי' (ד' טו) אליבא דר"א אין טומאה למשקים כל עיקר אפי' טומאת עצמן אינן מה"ת ל"מ לרביעי בקדש ולא מבעי רביעי בקדש למ"ל אלא אפי' שלישי לתרומה למ"ל מה"ת שרץ כלי וכלי אוכל הוי שני ותו לא מ"ל ולשמואל אדר"א דא' טומאת. עצמן יש להן אבל אין מטמאין ד"א אפילו בקדש ג' בתרומה מ"ל ד' בקדש למ"ל. והתוספות תי' בשם ר"ת דמשכח' לה ד' בקדש ע"י עצים ולבונה דחיבת הקדש מכשירתן ומשוי להו אוכל וגם לפי"ז לר"א אליבא דרב למ"ל לג' בתרומה וכיון דג' בתרומה למ"ל ממילא ליתא לד' בקדש דהא לא נ"ל לד' בקדש אלא ע"י ק"ו דג' בתרומה ושם בחי' יתבאר יותר

ובחיבורין שנו וטעמא משום דגזרו דילמא נגע יד הטמאה בקדש ל בעודה מחוברת לטהורה לפי' רש"י ולפי' התוס' האי בחיבורין היינו בעוד שהטמאה נגע בדבר המטמא הטהורה נגע בטמאה וגזרו טומאה על הטהורה דילמ' אתי למינגע בדבר המטמאה וק"ל מדסיפ' משים גזי' כה"ג דילמא נגע טמאה בטהורה מכלל דרישא לאו ה"ט דקתני סיפא אוכלין נגובין בידים מסואבות לקדש אבל לא לתרומה ומפ' לקמן עון שתחב לו חבירו לתוך פיו וכו' וביקש לאכול צנון ובצל של חולין עמהן לקדש גזרו פי' שמא יגע בידו מסואבת בקדש שבפיו ולתרומ' ל"ג שמא יגע בתרומה שבפיו וה"נ לפי' רש"י שמא יגע הטמאה לקדש גזרו ולפי' התוס' שמא יגע יד הטהורה לטומאה וכיון דרישא וסיפא גזרו לקדש משום שמא יגע תרתי ל"ל וכה"ג פריך בר"פ (ד' כא) דמדסיפא משום חציצה רישא לאו משום חציצה ועק"ל לר"ש דא' בחיבורין שנו משום שמא יגע ויטמא כטעמא דסיפא דאוכלי' נגובין מ"ש דהכא גזרו טומאה אפי' בדעבד שאם נגע יד הטהור' בקדש לטמא את הקדש ואסור באכיל' דהכא משמע לישנא דמתני' שהיד מטמא את חברתה בקדש דמשמע דעלי' שם טומאה ממש לטמא או לפסול וכדתני' בברייתא דבסמוך ואלו גבי אוכלים נגובי' ל"ג אלא לכתחילה שלא לאכול חולין בידים מסואבות בעוד שהקדש בפיו שמא יגע בקדש שבפיו מ"מ אם עבר ואכל אין הקדש שבפיו טמא בדיעבד והכי משמע לישנא דאוכלין אוכלין נגובים אבל לא לקדש דמשמע דבקדש אין אוכל לכתחילה ומ"מ בעבר ואכל ל"ג טומאה על הקדש שבפיו בדעבד מכדי