טורי אבן קמו

בט"ח מט"י ואפ"ה א"א שבע לא נטמא חבירו ע"י צירף כלי והיינו כפי' רש"י ובשה"מ אבאר זה יותר וגם הא דפי' דבאפר חטאת אפי' נגע בהן טמא אינו מטמא מה"ת אלא פוסל בלבד

עשאו לכל מה שבכף א' ואע"ג דמסיק בסמוך דוקא בצריך לכלי הכלי מצרפו והיינו מה שקידושו ע"י כלי כמו שאפרש בסמוך האי קטורת דנשיאים נמי קדושו ע"י כלי וה"ל צריך לכלי דהא בפ"ט דזבחים (דף פח) ובפ"ק דמנחות (דף ה) נ"ל דאין כלי שרת מקדשים אלא שלמים פי' כשיעור שצריך לאותו דבר כגון מנחה שיהא עשרון שלם וכן כל דבר בשלימותו שנא' מלאים סולת פי' גבי נדבות סולת של נשיאי' אין מלאי' אלא שלמים והא גבי הקטורת דנשיאים כתיב נמי כף א' מלאה קטורת אמר נמי אין מלאה אלא שלימה ש"מ דזקוק לקידוש כלי אלמא בצריך לכלי איירי הא דעשאו לכל מה שבכף א'

מתיב ר"כ הוסיף ר"ע הקשה התוס' שם בפ"ג דמנחות דהכא ס"ל לר"כ צירוף דרבנן והתם מספקא לי' ותי' דשמא מספקא לי' משום שנויי דהכא

על אפר חטאת שנגע טמא הא דנקט הכא טמא ולא נקט ט"י כדנקט בעדות של ר"ע היינו משום דהתם איירי בקדש דט"י פוסל בקדש לרבנן ולר"מ ואבא שאול טמויי נמי מטמא לקדש כדאמ' בפ"ה דסוטה (דף ל) ובפ"ק דמעילה (דף ח) אבל באפר פרה אין ט"י פוסל כדאמ' לעיל ט"י כשר בפרה וזה פשוט ואני תמה על התוס' בפ"ה דיומא (דף מ"ח) שהכריחו דע"כ ט"י פוסל קטורת מה"ת דאי מדרבנן לא מהני צירוף כלי והא דגזרו צירוף כלי גבי אפר אע"ג דאינו טמא אלא מדרבנן ואי משום חיבת קדש הא לא מהני כשנעשית אפר כדאמ' בה מועלין ואין מועלים באפרה י"ל דבטמא גזרו בט"י דקילושא טומאתו ל"ג ואדרבה משם יש ראי' מדנקט בסיפא ט"י וברישא גבי אפר פרה נקט טמא וא"י מה ראי' היא הא גבי אפר פרה ע"כ נקט טמא דאלו ט"י אין פוסל בפרה

שפוסל את כולה ק"ל למאי דמסיק בסמוך דא"צ לכלי אין הכלי מצרפו אפי' למ"ד צירוף מדרבנן אפ"ה צריך לכלי בעינן וכמו שאפ' א"כ אמאי מהני צירוף באפר חטאת הא א"צ קידוש כלי ואמאי הכלי מצרפו וי"ל דבחטאת החמירו יותר מבקדש כדתנן לעיל בספ"ב ולקדש מטבילן ולחטאת נטמא ידיו נטמא גופו ותנן בגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת ותנן בפי"ב דפרה הטהור לחטא' נטמא ידיו נטמא גופו ומטמא את חבירו וחבירו את חבירו אפי' הן מאה לגין של חטאת שנטמאה וכו' אפי' הן מאה והרבה מעלות תנינן התם גבי חטאת משא"כ בקדש הילכך אע"ג דבקדש באין צריך לכלי אין הכלי מצרף בחטאת החמירו יותר ותדע לך דהכי הוא דבחטאת החמירו יותר מבקודש לענין צירוף כלי דהא שם בפ"ג דמנחות מבעיא לבני ר"ח עשרון שחלקו והניחו בביסא ונגע ט"י בא' מהן מהו כי תנן הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש ה"מ היכא דנגעי בהדדי אבל היכא דל"נ בהדדי לא א"ד לא שנא והשתא מאי מבעי' להו אי מצטרף בדל"נ ע"כ מצטרף מדקאמר אפר פרה שנגע טמא במקצתו שטימא את כולו והא מיירי בע"כ בדל"נ אהדדי דאי בדנגע צירוף כלל ל"ל הא הגרגיר שנגע בו הטמא מטמא את חבירו וחבירו את חבירו ואפי' הן מאה ויותר דאין מונין ראשון ושני לחטאת ואע"ג דהא דאין מונין אינו אלא מדרבנן הא צירוף כלי דאפר חטאת נמי אינו אלא מדרבנן א"ו בהא מעלה דצירוף כלי החמירו בחטאת יותר מלקדש ואע"ג דבהא מעלה בחטאת בע"כ בדל"נ נמי אפ"ה א"ל דבקדש בדנגע דווקא ה"נ אע"ג דבקדש א"מ אלא בצריך לכלי דווקא אפ"ה חטא' אע"ג דא"צ לכלי מצטרף

וקתני הוסיף ר"ע פי' רש"י דדייק לה דע"כ באפר חטא' צירוף דרבנן דאי מקרא דר"ח ליכא למילף אלא קדשי מזבח אבל אפר פרה לא וק"ל הא לענין חיבת הקדש ילפינן לפרה מקדשי מזבח כדאמר בפ"ב דמנחות (דף קב) דפריך מדאמ' ר"ש כל העומד לזרוק כזרוק דמי כל העומד לשרוף נמי כשרוף דמי נותר ופרה אמאי מטמאי טומא' אוכלים עפרא בעלמא נינהו ומשני חיבת הקדש מכשירתן והא חיבת הקדש נ"ל מוהבשר לרבות עצים ולבונה כדא' בפ"ב דחולין (דף לו) והא האי קרא גבי שלמי' כתיב דקדשי מזבח הן ואפ"ה גמרינן מיני' נמי חיבת הקדש לפרה. והאי חיבת הקד' דפרה הוי מה"ת כמש"ל בסוגיא דהנושא את המדרס וה"נ איכא למימר דלענין צירוף כלים גמרינן לפרה מקדש וצירוף לאפר פרה גופא הוי מה"ת ול"נ דדייק הכי דע"כ צירוף דאפר פרה אינו מה"ת ואע"ג דאיכא למילף פרה מקדש הא בקדש גופי' אין הכלי מצרפו אלא בצריך לכלי דהיינו שקידשו ע"י הכלי וכמ"ש בסמוך והכי אר"כ גופי' בפ"ג דמנחות והא באפר פרה למ"ל צריך לכלי דהא אין קדושו ע"י כלי ואע"ג דמשני ל"צ אלא לשירי מנחה דאורייתא צריך לכלי כ"מ וכו' לאו משום דר"כ דמותיב לה לא אסיק אדעתי' סברא זו דהא ליתא דעיקר קושיתו מה"ט הוא ולא חידש המתרץ אלא סוף דבריו ואתו רבנן וגזרו אע"פ שאין צריך לכלי הכלי מצרפו ועיקר תירוצו אסוף דברו גריר ומשום דרצה לסיים ואתו רבנן וגזור נקט בריש דבריו דאורייתא צריך לכלי וכו' אע"ג דגם המקשה ידע הא ועיקר קושייתו מש"ה הוא והתוס' פי' דדייק דצירוף מדרבנן משום דאפר חטאת אינו קדש אלא חול מדדרשינן היא בה מועלין באפרה לא גם ע"ז קשה נהי דמיעטו קרא ממעילה לגבי שאר דברי' כקודש כמ"ש. ומ"מ אחר כל הפי' יש לי לדון שמנ"ל לדייק דהוספה דר"ע הוי מדרבנן כמו רישא דאפר פרה דילמא הא כדאית' והא כדאית' דאע"ג דאפר פרה דר"ש דרבנן מ"מ דר"ע מה"ת הוא והי' נ"ל דלא שייך לישנא דהוסיף אא"כ בהא ש"מ כ"ש לקמייתא דבלא"ה אין זה הוספה דהא קמייתא נמי עדיפא ומוספת על הך דמהא נמי ש"מ מילתא חדתא דלא שמעינן מבתרייתא וכה"ג פי' התוס' רפ"ק דזבחים (דף ג) דמש"ה לא תני יותר ע"כ גבי הכותב תופסי גיטין דמייתי ההם אע"ג דש"מ דסתמא פסול משום דאמר ללבלר דקתני ברישא דהך יתר כמו כן דדייקינן מהא סתמא ומהא אין ברירה והשתא אי צירוף בקדש אינו אלא מדרבנן ניחא דתני להא דר"ע בלשון הוספה דכ"ש דיש צירוף מדרבנן לאפר חטאת דהא בכ"מ החמירו במעלות דרבנן בחטאת מבקדש כדפי' לעיל והשתא מצירוף חטאת דר"ש לא ש"מ לצירו' קודש דר"ע אבל מדר"ע דצירו' ק' הוי כ"ש חטא' דר"ש אבל אי צירוף דקדש דר"ע הוי מה"ת הא בשל תור' ודאי א"א למיל' חטאת מקדש וכדפי' וא"כ מה הוסי' ר"ע דקאמ' הא דר"ש יתר כמו כן דמר"ע לא שמעינן אנא קדש דהוי מה"ת דנ"ל מקרא אבל הא דחטאת לא ש"מ אי לאו עדות דר"ש מיהו אין זה מספיק דהא אפ"ת צירוף דרבנן אפ"ה ל"ג בא"צ לכלי גבי קדש כדפי' ואלו בחטאת למ"ל בצריך לכלי. וכולו עדות דחטאת דר"ש אינו אלא בא"צ לכלי הרי דלא ש"מ הא דחטאת דר"ש מקדש דר"ע אפ"ת דאינו אלא מדרבנן אפ"ה בקדש בא"צ לכלי דומי' דחטאת ל"ג ואפ"ה קתני הוסיף א"ו בכה"ג שייך נמי לישנא דהוסיף ודלא כהתוס' א"כ אין לדקדק מהא דנקט הוסיף דצירף דרבנן דאפ"ת מה"ת שייך לישנא דהוסיף א"ו ליתא להא דפי' וכ"ת א"כ אמאי לא תני יתר ע"כ בההיא דטופסי גיטין בפ"ד דגיטין כבר פי' התוס' טעם אחר בהא שם בגיטין והא דדייק הכא מדתני הוסיף ר"ע אלמא צירוף לקדש דרבנן נ"ל דהכי דייק לה כיון דחטא' דרבנן אם איתא דקדש דר"ע מה"ת דאורייתא אדרבנן ל"ש למיתנא בלשון הוספה דאינן מענין א' וסוג אחד ותרי ענייני הן אבל אי שניהן הן דרבנן שפיר שייך למיתנא הוסיף כלומר ר"ע הוסיף לומר דמלבד מעלות צירף שעשו באפר חטאת גזרו הוסיפו עוד בקדש נמי

דף כד ע"א דאוריית' הצריך לכלי פי' שקידושו ע"י הכלי מצרפו דומיא דכף א' מלאה קטורת שהי' קדושו ע"י כלי כדפי' לעיל והיינו כגון עשרון דמנחה ודוקא עשרון הזקוק למנחה א' הוא דהכלי מצרפו אפי' נגעי אהדדי כדא' ר"כ בפ"ג דמנחות (דף כד) ודייק לה מדתנן הכלי מצרף ולא קתני הכלי מחבר ש"מ אע"ג דלא נגעי בהדדי אבל הושיט חצי עשרון אחר בין ב' חצי עשרונות של מנחה ונגע ט"י באמצעי א"מ לטמא את של צדדים דהצריך לכלי הכלי מצרף ושא"צ לכלי כגון חצי עשרון זה דא"ל לכלי דהא אינו מצטרף עם אלו למנחה אחת אין הכלי מצרפו וה"נ א' רבא התם עשרון שחלקו ואבד א' מהם והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא הראשון והרי שלשתן מונחין בביסא נטמא אבוד אבוד וראשון מצטרף מופרש א"מ פי' ולא נטמא ע"י צירוף כלי משום שאין זה זקוק עם זה למנחה אחת נטמא מופרש מופרש וראשון מצטרף אביד א"מ אלמא מה שלא הופרש מתחילה להצטרף זה עם זה להתקדש בכלי א' ה"ל א"צ לכלי דאין הכלי מצרפו ואפי' אביי דפליג התם אדרבא ואמ' אפי' נטמא א' מהם שניהם מצטרפין לאו משום דס"ל דאפי' א"ל לכלי הכלי מצרפו אלא כדמפ' התם מ"ט כולהו בני ביקתא דהדדי נינהו פי' שכולן ממנחה אחת באין ש"מ היכא שאין באין ממנחה אחת ה"ל א"צ לכלי ואין הכלי מצרפו והקשו שם התוס' דהכא קא' ר"ל משום ב"ק דמדרבנן אפי' א"צ לכלי הכלי מצרפן ותי' דס"ל כהאי שנויי דרבה ב"א כגון שצברן על גבי קרטבלה וק"ל מ"מ גם להאי שנויי דקרטבלא דגזרו רבנן אפי' באין לו תוך הכלי מצרפו ממילא ה"ל א"צ לכלי דהא כלי שאון לו תוך אינו מקדש ואפ"ה הכלי מצרפו ואכתי תקשה להא דר"כ עוד תי' התוס' התם דוקא בשירי מנחה שהי' צורך כבר לכלי מצרף כלי מדרבנן שלא יצא מקדושתו שקודם קמיצה ול"ד לדהכא דלא הי' מעולם צריך לכלי ובסמוך יתבאר ונ"ל ל"מ למ"ד צירוף כלי דאורייתא מכף א' דא"צ לכלי אין הכלי מצרפו דהא ודאי דומיא דכף בעינן דצרי' לכלי וכדפי' אלא אפי' למ"ד צירוף דרבנן בא"צ לכלי ל"ג תדע דהא ר"כ פשיט' לי' הת' בא"צ לכלי אין הכלי מצרפו ובתר הכא מבעי' לי' התם מהו לקמוץ חזה ע"ז צירף דאורייתא או דרבנן אלמא אפי' את"ל צירוף דרבנן בא"ל לכלי ל"ג וזה שלא כדברי התוס' ענ"ל לה"ר לזה דהא רבא קא' בספ"ק דפסחי' (ד' יח) ר"ע לא ס"ל כר"י דמייתי לרביעי בקדש מק"ו ממח"כ כיון דס"ל שלישי בחולין טמא ליתי לרביעי בתרומה וחמישי בקדש מהאי ק"ו ותנן הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש ואר"י מעדותו של ר"ע נשנית משנה זו דהעיד על הסולת והקטורת וכו' וקתני סיפא הרביעי בקדש פסול רביעי אין חמישי לא והא כיון דס"ל לרבא דמעדותו של ר"ע נשנת אלמא ס"ל צירוף דרבנן כדאמ' בשמעתין בסוגיא דהתם