טורי אבן קמב

קאמ' בחדא לחוד סגי כמו חלץ ועשה מאמר ונתן גט ובעל דרפ"ה דיבמות (דף נ) דאו או קתני וכמו נוטל רביעי בקרקע ורביעי במעות דפ"ק דב"ק (דף ט) ודספ"ז דב"ב לפי' רש"י והרשב"ם בל"א וטעמ' הוא דכשהוא לח וגם קשור אהדוקי מהדק טפי משהוא קשור לחוד דל"ד כלל לחציצה לפיכך ל"ג אפי' לקדש אבל כשהוא לח וקשור ע"י שהוא לח הקשירה אהדוקי מהדק טפי במקום לח מבמקום נגוב וזה דבר הנראה לעינים והואיל וקרוב ודמי לחציצה גזרי' עליו לקדש. ותדע דכולה מילתא דמעלה זו דבקדש אבל לא בתרומה דהאי בבא בכלי לח מיירי מדתני ובתרומה קושר ואח"כ מטביל קתני קושר בתרומ' הפך דמתיר דקדש דרישא ואלו מלחלח בתרומ' היפך מנגיב דקדש דרישא לא קתני ש"מ דכולה מכלי לח עסקינן וקמ"ל דבקודש מתיר או מנגיב אבל בתרומ' אע"פ שהוא לח קושרו אפי' לכתחיל' ואני תמה על פי' רש"י ותוס' שמפ' להא דמנגיב משום חציצת לח מאי חציצה שייכי בי' דבשלמא הא דכבת"כ והא דקשירה גזרו רבנן עליה' משום דזימנין חייץ מדינא כגון אם הכלי הפנימי הוא כבד ביותר כדמוכח לקמן גבי חבירים מידע ידעי וגבי קשירה נמי א"ל זימנן דמהדק ביותר וחייצי מדינא כדאמר גבי כבת"כ לפיכך גזרו שלא להטביל כן לקדש לשום ענין מטעמ' דמסיק לקמן דחזי לי' ע"ה שא"י להבחין ואזל ומטביל אבל לח ל"מ שחוצץ לעולם בשום ענין למה גזרו עליו לקדש ואי חזי לי' ע"ה ואזל ומטביל ל"ל בה כיון דאי אפשר לבא לעולם עי"ז שהוא לח לידי חציצה אבל לפי מה שפי' ניחא דע"י קשירה ולחות רגיל ומצוי לפעמים לבא לידי חציצה ומהדק ביותר ודלמא אי חזי לי' ע"ה שא"י להבחין ואזיל וטבל אבל בנגב אע"פ שהוא קשור ל"ל בה ואפי' לקדש ש"ד

גזירה שלא יטבול מחטין וצינורת בכלי שאין בפיו וכו' ק"ל הא כיון דאמ' בסמוך דבכלי טמא מגו דסלקא טביל' לכולה גופא דמנא סלקא להו נמי לכלים דאית בי' וא"כ לעולם למ"ל להא גזי' דרבא דאפילו בכלי שפיו קצר שרי להטביל כלי טמא דהא קי"ל כל הפוסל את התרומה מטמא משקים להיות תחלה והמשקין חוזרין ומטמ' כלי כדאמ' בפ"ק דפסחים (דף יא) ובפ"ח דברכות גבי מוזגין את הכוס ובפ"ק דשבת גבי י"ח דבר והא כשנכנסו המי' מעט מעט לתוך כלי החצון קמא קמא מים שנכנסו נטמא בנגיעתם בכלי הפנימי הטמא וחוזר ומטמא את החיצון וה"ל חיצון כלי טמא ומיגו דסלקא לי' טבילה לכולה גופי' דחיצון סלקא נמי לכלי דאית בי' מיהו בהא י"ל דל"א מיגו אא"כ טומאה דפנימי אינו חמור משל חיצון כגון שנטמאו שניהם בטומאה של תורה או של ד"ס אבל אם הפנימי נטמא בשל תורה והחיצון בשל דבריהם ל"ל מיגו כיון דמה"ת החיצון טהור מעליא הוא מיהו ק"ל דלפי"ז כלי שפיו קצר טובלין בתוכו כלים שנטמא בטומאה של דבריהם משום מיגו וליתא להא גזי' דרבא כיון דגם החיצון נטמא בטומאה של דבריהם א"כ לימא דאיכ' בנייהו בין רבא לדר"א בנטמא הפנימי בטומאה של דבריהם דמשום דרבא ליכא משום חציצה איכא וכ"ת הא דגזרי' משום דרבא ור"א ה"מ בטומאה של תורה אבל בטומאה דד"ס ל"ג דה"ל כגזירה לגזיר' ואין ה"נ דמטבילן כבת"כ בפנימי טמא מד"ס ואפי' לר"א ול"ג בשל סופרי' משום חציצה ליתא דודאי כל הני מעלות דמתניתין דחומר בקדש אפי' בטומאה דרבנן נמי גזרו משו' חומר דקדש דהא מתני' סתמא קתני ולקמן (דף כד) אמ' גבי מעלה דיד מטמאה את חברתה בקדש ובחיבורין מ"ט דגזרינן דילמא יגע הטמא בקדש אע"ג דכל עצמן של טומאת ידים אינן אלא מדרבנן אפ"ה גזרו ואע"ג דלא קיימא במסקנא הכי לאו מה"ט דל"ג בדרבנן הוא וי"ל כיון דהא דגזרו שלא להטביל כבת"כ לקדש משום דילמא חזי לי' ע"ה ואזיל ומטביל ואנן מקבלין קדש מהם משו' איבה תו אין לחלק בפנימי בין טומאת של תורה לשל ד"ס דאי חזי ע"ה דמטבילן כבת"כ טעה וסבר שפנימי טמא בשל תורה ואתי להטביל בשל תורה נמי בכלי בתוך כלי משא"כ בסל וגרגותני שמילאן כלים שגופן של כלים מוכיח' על עצמן כיון דכלים הללו ליכא שאין בפיהם כשפופרת הנוד מידע ידעי כיון דשאר כלים אין מטבילים בתוך כלים אלא באלו בלבד ש"מ טעמא משום דאין בכלים הללו דאין בפיהם כשה"נ. א"נ שאלו לחבירי' מ"ש כלים הללו מכל הכלים ואמ' להן לא אתא הדבר לידי תקלה ובהכא נ"ל מה דהקשו התוס' לימא א"ב כלי החיצון בהטביל כלי בת"כ דאי משום חציצה איכא ומשום גזי' שאין בפיו כשה"נ ליכא דהא לדידי' גופא מהני טבילה אע"פ שאין בפיו כשפופרת הנוד ותי' בשם הר"א דמתני' מיירי בחיצון טהור ופנימי טמא וכן משמע לישנא דקתני מטבילין כלי בת"כ וגם רבא מוקי לה הכי בסמוך דקאמ' ה"מ בכלי טהור והיינו מתני דמיתוקמא הכי. ולי אין זה מספי' דמה בכך דמתני' איירי בחיצון טהור מ"מ לימא א"ב בחיצון טמא ופנימי טהו' א"נ בשניהם טמאי' אבל לפי מאי דפי' ניחא דודאי א"מ כבת"כ לקדש סתמא קתני ל"ש בפנימי לחוד טמא ל"ש בשניהם טמאים דאע"ג דבשניהם טמאים לא שייך גזי' דרבא מ"מ כיון דעיקר טעמא דבקדש לא משום דח"ל ע"ה ואזיל ומטביל אף בשניהם טמאים איכא למיחש דחזי ע"ה ומטביל בפנימי טמא ובחיצון טהור ומה"ט אפי' בחיצון לחוד טמא נמי לא דהא לא מוכח מילתא ודילמא חזי לי' ע"ה ומטביל אף בחיצון טהור ופנימי טמא וגזרו חיצון אטו פנימי דאתא פעמים לידי תקלה ע"ד שפיר' דחיצון בפנימי מחליף כיון דליכא הוכחה בגופו של כלי אבל סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן כיון דגוף הכלים מוכיחין על עצמן דהני כלים ליכא שלא יהי' בפיהם כשה"נ ל"ג דכלים בכלים ממין על שאינו מינו לא מיחלפו. וכהג"מ בפ"ק דגיטין (דף יב) בסוגיא דשטרו' העול' בעש"נ שמא בשמא מחליף אתרא באתרא ל"מ ותדע לך דהכי הוא כדפי' מדאמ' א"ב סל וגרגותני שמילאן כלים ול"ק נמי דא"ב סו"ג שהכניסן בתוך כלים טהורין והטבילן דמשום חציצה איכא ומשום גזי' דרבא בהני ל"ל בה דהא כלים הללו אפי' פיהם פחות משה"נ ליכא כ"ש כל הגוף הכלי דליכא בפחות וליכא משום גזי' דרבא. א"ו דכיון דחשו שאין מטבילם כבת"כ משום דילמא אתא לטובלה בכלי שאין בפיו כשה"נ בעינן שכלי החיצון שגזרו משום לתא דידי' אטו פיו קצר יהי' גופו מוכיח על עצמו שאין פיו פחות מכדי שה"נ כגון סו"ג עצמן דלעולם פיהם קצר מהאי שיעור' ליכא ולא בפנימי סו"ג שאין החיצון שגזרו משום לתא דידי' מוכח ע"ע דאיכא במינו שפיהם קצרים אלא שהפנימי מוכיח עליו משום דבפנימי שמטבילן אותן בתוכן ליכא שאין בפיו פחות משה"נ וכל כה"ג השוו חכמים מדותיהם וגזרו הא אטו הא. מש"ה פי' רש"י במתני' מטבילן כבת"כ בששניהם טמאים ואפ"ה בקדש לא משום דילמא חזי' לי' ע"ה ואזל ומטביל בששניהם טמאים או בחיצון לחוד טהור כיון דאין גוף הכלים מוכיח על עצמן אתי לאחלופי והא דקא' הכא אבל בכלי טמא מיגו וכו' לאו אקדש קאי דומיא דרישא אלא אתרומה וחולין קאי דומיא דמצעתא דמקוה שחלקו דאפי' לחולין נמי לא וכן ההיא ברייתא דאם לא טבל מיירי נמי מתרומ' וחולין ולא אקדש. ולמאי דפי' אליב' דרש"י א"צ למה שדחקו התוס' ומסיימי והשתא לפי' סברת רש"י א"ב איכא למימ' דמצי למימ' הכי חיצון אלא כח דהתירא עדיף לה דאשכח אף בפנימים סלקא טביל' דלמאי דפי' רש"י בקדש אפי' בחיצון לחוד טמא נמי לא לרב' דגזי' חיצון אטו פנימי לחוד והא דפי' במתני' בשניהם טמאים לאו דוקא והא דקא' דתנן אם לא טבל דתניא גרסינן ולא דתנן דברייתא היא ולא מתני'

דף כב ע"א אבא שאול אמר לתרומה וכו' כתבו התוספ' צריך טעם אמאי לא שרינן בעבר והטבילן קאמר בעבר. וא"י מאי ק"ל כיון דטעמא דקדש לא אי משום חציצה ואי משום גזי' דרבא ודלמא חזי לי' ע"ה ואזיל ומטביל בגוונא דאיכא חציצה או בכלי שפי' קצר אמאי נשרי בעבר והטביל דהא אפשר לבא לידי תקלה דאי טבל לי' ע"ה בגוונא דאמרן אפי' בדעבד לע"ל טביל' מה"ת. מ"מ ק"ל כיון דכלי בת"כ דעבד נמי לא א"כ הא דאמר ר"א בפ"ב דפסחים (דף לד) מי חג שנטמא השיקן ואח"כ הקדישן טהורין הקדישן ואח"כ השיקן טמאי' והשת' בהשיקן ואח"כ הקדישן אמאי טהורין הא השקת מים לטהרן דמי למטביל כבת"כ דהא א"א להשיקן אלא במונחין בת"כ אחרת ואיכא למגזר בהא לשמא ישיקן בכלי שאין בפיו כשה"נ דודאי לא מהני כיון דכה"ג אין מים שבכלי מחוברין למי מקוה וליכא כאן השקה אלא למעט מים שבכלי ואנן השקה למקוה בעינן והא כיון דא"מ כבת"כ לקדש ואע"ג דאין הכלי עצמו קדש או בסופו להיות קדש אלא שישתמש בה קדשים אח"כ אפ"ה לא מהני טביל' זו דאם אח"כ הניח בהם קדש פסלן כ"ש דל"מ השקה לימי החג שבת"כ אפי' בהשיקן ואח"כ מקדישן מה"ט דרבא גופא ואמאי השיקן ואח"כ הקדישן טהורין. בשלמא לה"ט דר"א דכבת"כ דלקדשים דלא הוא משום חציצה בהשקת מים ל"ש האי טעמא אבל לרבא קשיא. ודוחק לומר דרב' לא ס"ל הא דר"א דמשמע התם דרבא ס"ל כוותי' דקאמר רבא אף אנן נמי תנינא ונתנו עליו מים חיים וכו' ולפי' התוס' דהתם מייתי ראי' להא דר"א דאין זריעה להקדש ובהקדישו ואח"כ השיקן טמאי' ואין נראה לומ' דבהא א"ל דר"א אבל לא ברישא דהטביל אח"כ הקדישן דטהורין אלא לרבא בין כך וב"כ טמאים. ועוד כיון דרבא איירי בהא מימרא דר"א ומייתי ראי' אסוף מימרא דר"א אם איתא דרבא לית לי' הא דרישא ה"ל למפלג עלה בהדיא וי"ל כיון דטעמא דאין מטבילן כבת"כ לקדש משום דחזי לי' ע"ה ואזיל ומטביל ואנן מקבלין קדש מע"ה משום איבה השתא ניחא דהא לאוכלים ומשקים כולן לא מהני השקה אלא למים בלבד והא מים מקודשים למ"ל אלא במי חג בלבד שהן של תיבור וממלאין אותן מן השילוח והשיקן ואח"כ הקדישן היינו בשבת שבתוך החג שהי' ממלאין אותן בתוך חביות של זהב שא"מ וכדתנן בפ"ה דסוכה וכדפי' רש"י התם. השתא ליכא משום דלמא חזי לי' ע"ה ואזיל ומשיקן בכלי שאין בפיו כשה"נ ואין ענין ועסק מי החג לכל אדם אלא לכהנים ושלוחי ב"ד בלבד דזריזין וחברים הן

א"ה תרומה נמי. ק"ל אמאי פריך אהא מעלה דמטבילין יותר מכל הני מעלו' דרבנן דמשנתינו דבקדש עבדו רבנן מעלה ולא בתרומה ובע"כ ה"ט משו' דקדש חמור מתרומה מש"ה החמירו יותר מתרומה וה"ט א"ל נמי בהאי מעלה. מיהו י"ל כל הני מעלות דמתני' ל"ג משום לתא דטומאת של תורה אלא חומרא בעלמא שהחמירו משום מעלה בעלמא לפיכך קודש דחמיר עבדו מעלה אבל לא בתרומה דקיל אבל הא דכבת"כ