טורי אבן קמג

דמשום לתא דטומאת של תורה גזרו אי כדרבא אי כדר"א פריך שפי' תרומה נמי ניחש לתקלה זו עצמן דהא תרומה טמאה נמי אסורה באכילה כקדש

לא מקבלינן מנייהו כתבו התו' רש"י פי' דבשעת הגיתות נאמנין לפי שחבירים מטהרין כליהם עברו הגיתות והבדים אמ' דלא מהימן ול"נ דפותח בחביתו לא התיר אם לא סופו משו' תחילתו כדאמ' בפ"ק דביצה (דף יא) ואם הי' טהורין בדין בלא"ה נמי מישתרי וא"י מה ענין שעת גיתות והבדים לפותח חביתו ע"ג הרגל דהתם חיישינן שמא נטמא ביד ע"ה אלא שברגל הקילו מפני שמחת הרגל כדמפ' בירושלמי או מפני שיה' מזון מצוי לעולי רגלים כדפי' רש"י לקמן אבל שעת הגיתות והבדים ה"ט כדפי' רש"י וכמש"כ שם

ומאן תנא דחייש לאיבה ר"י היא משמע דרבנן פליגי עלי' ולא חייש לאיבה מדאמ' ר"פ כמאן מקבלין האידנא סהדתא מע"ה כמאן כר"י משום דחייש לאיבה מכלל דרבנן לא מקבלין משו' דל"ח לאיבה וכדאמ' בספ"ג דפסחים (דף מח). וק"ל אטו רבנן ל"ל הא דתנן לקמן (דף כד) חומר בתרומה שביהודא נאמנין על טהרות יין ושמן כל ימות השנה ובשעת הגיתות והבדים אף על תרומה ועוד דאם איתא דל"ל לרבנן הא דלקמן א"כ ל"ל נמי הא מעלה דחומר בקדש מבתרומ' שמטבילים כבת"כ (בקדש אבל לא בתרומה) [בתרומה אבל לא בקודש] וטעמא דבקדש לא משום דחזי לי' ע"ה ואזיל ומטביל וש"מ דמקבלין מיני' כדמסיק בסמוך אלמא חיישינן לאיבה. מיהו זה אינו קושי' אלא לפי' רש"י שמפ' הא דקאמ' כמאן מקבלין האידנא סהדותא מע"ה כר"י דאלו לרבנן ל"מ כדאמ' בפ"ג דפסחים. אבל למאי שאפרש בסמוך בשם הרי"ף לק"מ

ושורף פרה אדומה לעצמו. אין ענין שריפת פרה אדומה לעצמו לנאמנות טהרות יין ושמן לע"ה. אלא משום דתנן בפ"ה דפרה שהכל נאמנין על החטאת קאמ' לה דה"ט דע"ה נאמן לחטאת שלא יהא כל אחד הולך ושורף פרה אדומה לעצמו ותרתי קאמ' דעל טהרת יין ושמן נאמן שלא יהי' בונה במה לעצמו ועל חטאת נאמן שלא ישרף פ"א לעצמו ואיידי דמפ' טעמ' דנאמן על טהרת יין ושמן דקדש שלא יהי' בונה במה לעצמו נקט נמי שורף פ"א לעצמו לומר דמה"ט נמי הכל נאמנין על החטאת אע"ג דל"מ מנאמנות חטאת במכילתן

כמאן מקבלין וכו' כר"י הקשה הרי"ף בספ"ג דפסחים מהא דאמ' התם ו' דברים נאמרו בע"ה אין מוסרים לו עדות וא"מ ממנו עדות. ותי' דההוא ע"ה דהכא לאו כע"ה דהתם דהכא ליתא במקרא ובמשנה אבל בד"א ובמצות איתא דלא חשיד אשבוע' וגזילה ולא ד"א מאנפי פסלנותא. אבל ע"ה דהתם חשיד אכל הני דאמ' הוא דהא חשיד אגניבה לפיכך אין ממנין אותו אפטרופס וחשיד נמי על שפיכות דמים לפיכך אין מתלוין עמו בדרך. ופי' הר"ן דבריו דלפי"ז הא דאמ' התם א"מ ממנו עדות ל"ד דאפי' בהעיד אין עדותו עדות כדאמ' בספ"ק דקדושין שכל שאינו במקרא ובמשנה ובד"א פסול עדות ודאמר הכא כמאן כר"י לאו למימרא דרבנן פליגי עלי' דלא אשכחן בהא פלוגתא כלל ואשכחן כהאי לישנא במידי דל"ל פלוגתא כדאמר כמאן תלינן קיבורא בדיקלא כמאן כהאי תנא

אין מציל אלא על האוכלים י"מ דמ"כח דע"ה מיירי דא"מ אלא על כל הני דקחשב ולא על כלי שטף וכן פי' הר"ש וי"מ אפי' על כ"ת דחבר נמי גזרו שלא תציל על כלי שטף משום לתא דשל ע"ה. וכן פי' הרמב"ם בפי' משנה זו וטעמא כדמפרש שטהרתי לך ולא תשאיל ממנו ותשמש בו לפיכ' גזרו נמי על של חבר דאלו גזרו על של ע"ה לחו' לא ישמע ע"ה לפיכ' השוו מדותיהן שא"מ על כלי שט' כלל אפי' של חבר כן פי' הרמב"ם שם. ולפי' הר"ש דעל של ע"ה לחוד גזרו ק"ל דהא כיון דשאלינן מנייהו מדאמ' טיהרתי לך ולו כדמסיק בסמוך והא מנא לז' יומי לא משאלי אינשי אכתי טהרתי לך ולו. דהא ל"ל אפי' אם נאמר לע"ה שכ"ח שלו א"מ על כלים ציית לדברי חכמים ומחזיקו בחזקת טומאה אף ע"פ שרואה כ"ח של חבר דמציל על הכל אפי' על כ"ש. דליתא דא"כ חבר יטביל נמי כבת"כ ולע"ה נאמר שלא יטביל אלא ע"כ אי אמרינן דחבר יטביל חזי לי' ע"ה ואזיל ומטביל ולא יציית לחלק בינו לבין חבר ה"נ אי אמרינן דכלי ארש של חבר יציל ושל ע"ה לא לא ציית וכי שאלינן מנייהו משתמשין בכלי שנטמא במת. ועק"ל אי אוכלים ומשקים וכ"ח בשל ע"ה מיירי וטהורים דקאמר היינו לע"ה מה תמה ר"י אפשר אשה לשה בעריבה לגין מלא משקים אם נאמר הא דגז' ב"ש אינו אלא של ע"ה מה זה תמה הא כבר שאלו ב"ה לב"ש שאל' זו עצמ' והלא טהרתם אוכלי' ומשקי' שבתוכו והשיבו כשטהרנו לעצמו טהרנו נטה' את הכלי שטהרתי לך ולו ומאי ק"ל לר"י הא מתשוב' ב"ש לב"ה על אותן שהי' באוהל עם המת ש"מ הא ועוד ל"ל לתלמיד של ב"ש לומר ולא עוד אלא שאם אתה א"ל טמא א"ל שלי טהור ושלך טמא הא כל אורך זה למה הא כבר נתפרש טעמן של ב"ש יפה כמ' ששאל כליו של ע"ה טמא או טהור א"ל טמא אלא ע"כ לב"ש אפי' כ"ח של חבר א"מ על הכלים ועל זה לחוד תמה ר"י דהאשה והעריבה ולגין של חבר טמאין והבצק ומשקין טהורין ועל זה השיב לו התלמיד בהא ולא עוד שאם אתה אומר לו טמא אומר שלי טהור ושלך טמא כלומר דמה"ט גזרו נמי על כ"ח של חבר דא"מ על הכלים דאי לא גזרו אלא על של ע"ה לחוד מפני שהוא טמא לא יציית ע"ה ואומר אדרבה שלי טהור וראוי להציל ושלך טמא ואין ראוי להציל לפיכך השוו ב"ש מדותיהן שאין כ"ח מציל על הכלים אפי' כ"ח של חבר דהשתא יציית ע"ה כדא' גבי טבילת כבת"כ כיון דגזרו דחבר לא יטביל לקדש יציית ע"ה

ע"ב הא דא' מעול' לא הטבלתי וכו' ק"ל אמאי לא מהימן לומר הטבלתי ולא הטבלתי בכלי שאין בפיו כשה"נ במגו דאי בעי אמ' לא הטבלתי כבת"כ וה"נ קשה אברייתא דא"נ לומר הוכשרו אבל לא נטמאו אמאי להימיני' במיגו דא בעי א' לא הוכשרו. והא ל"ל דהא דהטבלתי וכן דא"נ לומר הוכשרו מי מיירי בדידעי' ע"פ אחרים שראו שטבל כבת"כ ושראו שהוכשרו אבל לא ידעי אי טמא או לא ואי טבל בכלי שאין בפיו כשה"נ או לא ליתא מדנקט הטבלתי אבל ל"ה בכלי וכו' משמע דלא ידעי' דטבל כבת"כ אלא ע"פ וה"נ קתני דא"נ לומר הוכשרו משמע דל"י דהוכשרו כי אם על פיו אפ"ה אינו נאמן בהא דאמר אבל לא נטמא. ועוד אי ס"ד דמיירי בידעינן על פי אחרים שהטביל כלי בתוך כלי וכן שהוכשרו אדמפליג בין או' ל"ה לאומר הטבלתי אבל ל"ה בכלי כו' וכן בין אומר ל"ה ובין אומ' הוכשרו ול"נ לפלוג בדידי' באומ' הטבלתי והוכשרו דבדידעי זה ע"י אחרים א"נ לומר ל"ה בכלי וכו' א"נ לא נטמאו ובדלא ידעי אלא ע"פ עצמו נאמן וכ"ש הא. א"ו אפי' ע"פ עצמו אינו נאמן ואמאי נהימני' במיגו: מיהו בהא דהוכשרו אבל ל"ל י"ל דה"ט דא"נ משום דע"ה אינו בקי בהלכות טומאה וטהר' ושמא נטמא וסבר שלא נטמא אבל הא דהטבלתי קשה אמאי א"נ במיגו דהא וודאי לא ידעי' אי טבל אי לא טבל. וי"ל דה"ט דא"נ לומר ל"ה כיון דבשעת טבילה לא ידע דא"מ בכלי שאין בפיו כשה"נ אע"ג דא' ל"ה לאו כלום הוא דכל מילתא דלא רמיא עלי' דאנשי חיישינן דילמא עביד ולאו אדעתי' ודמיא להא דאמ' בפ"ק דחולין (דף ט) כל טבח שא"י ה"ש אסור לאכול משחיטתו ופי' המפ' דאפי' אי שאלי לי' אי שהה או דרס וא' לא דכיון דל"י בשעת שחיטה לה' שחיטה ה"ל מילתא דלא רמי' דדילמא עביד ולאו אדעתי' וה"נ דכוותי' והשתא האי והתניא דמייתי מיני' סיעתא לרבא במכ"ש מ"ל מיהו ל"ד הא להאי דפ"ק דחולין כ"כ

אין מזין עליו לפום ריהטא משמע דאין ידוע לנו שנטמא במת אלא ע"פ דאי בדאיכא עדים שנטמא במת מסתמא ידוע להם אימת ניטמא ואם היו' יום ג' או ז' לטומאתו או לא והשתא ק"ל אמאי לא מהמן ע"ה לומר דהיום יום ג' או ז' לטומאתו במיגו דאי בעי לא אמ' כלל שנטמ' במת וה"ל הפה שאסר הוא הפה שהתיר. מיהו י"ל דמיירי שנטמא בפני עדים אבל א"י אם היום יום א' לטומאתו או יום ג' ואל תתמה ע"ז דהא תני עד שיעשו בפנינו ג' וז' ול"ל דתני ושביעי כיון דתני ג' הא כיון דעשה לפנינו ג' ממילא יום ז' ידוע הוא מעצמו לפי חשבון הימים א"ו לאפוקי שאם עשו לפנינו יום ג' ושכחו וא"י כמה ימים יש מהזאת יום ג' להיום ה"נ דכוותי'

דף כג ע"א לא ישא אדם מי חטאת פי' התוס' דאפי' לרבנן דלא בעו כמעשה שהי' מ"מ לא אחמור מיהו לקדש רק לחטאת. וק"ל מ"ש דנושא את המדרס דמעשה שהי' בקודש הי' ואפ"ה מוקמינן למתני' דנושא את המדרס נושא את התרומה כר"ח אבל לרבנן תרומה נמי לא. וי"ל דקדש ותרומ' אע"ג דתרי מילי נינהו מ"מ הא דטומא' פוסל בהן הוא לענין אחד כשנטמאו אסור לאכלן בטומאות עצמן לפיכך לרבנן דלא בעו כמעשה שהי' לגמרי לתרומה נמי גזרינן אבל הא דחטאת דנמצא כזית מת תחוב אפי' לרבנן קדש ותרומה ל"ד לחטאת לגמרי דהא דפוסל טומאה בחטאת אינו לענין איסו' אכיל' אלא שנפסול להזאה ופסול טומאה דקדש ותרומה הוא לענין איסור אכילה וכיון דתרי ענינא נינהו לגמרי דמי להא דאבל מעבירן ע"ג גשר ואינו חושש אפי' לרבנן משום דמקו' התקלה ל"ד לגמרי למעשה שהי' וה"ה קדש ותרומה ל"ד למי חטאת ואפר חטאת שנעשה בהן התקלה ולמאי דפי' נ"ל דאפי' לרבנן דלא בעו כמעשה שהי' לגמרי ובנושא את המדרס אינו נושא אפי' את התרומה מ"מ נושא הוא את מי חטאת דכיון דלא דמי לגמרי למעשה שהי' דקודש אפי' רבנן מודו כדס"ל לרבנן גבי ספינה דמה"ט ל"ג בקדש ובתרומה ואין שייך לומר כאן ק"ו מה קדש ותרומה דל"ג גבי ספינה ואפ"ה חטאת לא מדרס דגזרו גבי קדש ותרומ' כ"ש חטאת דא"כ נחליף הק"ו איפכא מה חטאת דל"ג במדרס גזרו בספינה קדש ותרומה דגזרו במדרס כ"ש בספינה א"ו כל חדא וחדא תיקו בדוכתי' וכה"ג אמ' בפ"ב דזבחים (דף טז) גבי אונן לענין עבודה ועוד בלא"ה אין זה ק"ו כיון דמה שגזרו חכמים ע"י מעשה שהי' היכא דל"ד למעשה שהי' ל"ג וחטאת וקדש ל"ד כלל להדדי לענין פסול טומא' אין ענין דין ק"ו לכאן כיון דל"ד כלל למעשה שהי' ל"ש למיגזר בי' ועוד