טורי אבן יד

התם דב"ת דנזירו' דרבי קרא מהקיש' היינו ב"ת קרבנותיו א"ל דהוי בכלל חטאת ועולה ושלמים דתני דהני נינהו קרבנות נזיר טהור אבל לר' אשי דמפ' לענין ב"ת דנזירות טהרה וכן למאן דמפרש התם להאי ב"ת באומר לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר השתא לא מיבעיא למאן דמפרש דב"ת זה בג"ר תליא דה"ל דומיא דהני דקחשיב אלא אפי' למאי דפי' דבכה"ג דלאו במקדש תליא ב"ת דידי' מלאלתר חייל. הרי צדקות ומתנות עניים דחיילא נמי ב"ת דידהו לאלתר דהא לא תליין במקדש ואפ"ה חשיב להו מה"ט דפי' הואיל ואית לב"ת דידהו אפי' אחר מ"ר. ה"נ בנזירות נמי שייך לה"ט דהא לא פקע ב"ת דידי' אפי' לאחר ג"ר ואמאי לא חשיב לה בהדי אינך. וי"ל דלא חשיב אלא הני דאתיא לב"ת דידהו מהאי קרא דכי תדור נדר כדאמ' לקמן אבל ב"ת דנזירות דנפקא לן מהקישא דקרא אחר דלנדור נדר לא חשיב ליה ומה שקשה אמאי דפי' מפ"ב דנזיר. כ"כ בח"י למס' נדרים ונזיר בס"ד

ומעשרו'. פי' התוס' כגון מעשר ראשון ומ"ש ומעשר עני ואיני יודע מ"ר לב"ת מנין דהא לקמן נ"ל צדקות ומעשרות לב"ת מלה' אלקי' דקרא יתירא הוא לאתויי צדקות ומעשרו' שכתוב בהו שם זה ולך תהי' צדקה לפני ה' אלקיך ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך וכדפי' רש"י שם והא קרא דמעשר דגנך במ"ש אייר' שנאכל בירוש' דווקא וה"נ על מ"ע נמי עובר בבל תאחר דהא לקמן דרשינן ממך זה לקט שכחה ופאה שהן חלקו של עני דכתב בי' את העני עמך והא מ"ע נמי חלקו של עני הוא אבל מ"ר של לוי הוא ועניי' ועשירי' שוים בו ב"ת מנ"ל. ומ"ש מכל מתנו' כפדיון הבן ופדיון פטר חמו' וכיוצא בהן שאין ע"ע בב"ת דהא לא חשיב להו בברייתא ולא עדיף מ"ר מהן לענין ב"ת. והרי התוס' דף ז' גבי בכור מאימת מונין לו שנה דקאמר ולא פליגא הא בתם הא בבעל מום. פי' אין להוכיח מכאן שיהא שייך ב"ת בנתינה לכהן דהכא לענין האכילה בתוך שנתו דצריך. ואע"ג דתנן בפ"ג דמס' תרומו' המקדי' תרומה לבכורי'. מ"ר לתרומה מ"ש לראשון אעפ"י שהוא עובר בל"ת שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר כו' וכיון דעובר בב"ת על מ"ש ומ"ע ואי אפש' להקדימ' למ"ר ובע"כ צריך להקדים למ"ר קודם להן כדי שלא יעבור עליהן בב"ת ממילא אי אפשר לאחר למ"ר. מ"מ מצד עצמו של מ"ר אין בו משים ב"ת. גם נ"מ אי עבר והקדים למ"ש או של עני למ"ר בשוגג או במזיד שוב אין בשהייתו משום ב"ת. אי נמי נ"מ לאחר שהפריש למ"ר אין בשהייתו משום ב"ת אם לא נתנן ללוי ובהכי ניחא לי מה שהקשה התוס' דאמאי לא חשיב תרומה לענין ב"ת דאין בו משום ב"ת כיון דלא רבי לי' קרא לב"ת ואע"ג דצריך להקדימו אפילו למעשר ראשון כל שכן למ"ש ועני מ"מ מצ"ע אין בו משום ב"ת. ונ"מ נמי להני תרי מילי דפי' גבי מ"ר

עוד כתבו התוס'. וקצת תימא דלא חשיב הכא תרומה וביכורים כי היכא דמרבי לקמן מעשר נרבי נמי תרומ' וביכורי' ושמא בכלל מעשר איתנהו כמו בכל דוכתא דקתני חייב בתרומה ובכורים וא"י מאי קאמר' דמהא דמייתי אינו המשמע שיהי' בכלל מעשר ומ"מ מתרומה לק"מ וכבר פי' דאין ב"ת בתרומה כיון דלא רבי לי' קרא. אבל מביכורים קשה אמאי ל"ח דודאי אית' בב"ת דהא בהאי קרא דואכלת לפני ה' אלקיך מע/שר דגנך דמיני' מרבי מעשרות לב"ת סיפא דקרא תרומת ידך כתי' ואמר מר תרומת ידך אלו ביכורי' דכתי' בהו ולקח הכהן הטנא מידך ותירצו התוס' מיהו משום ביכורים אין לחוש דאין דינם בג"ר אלא מעצרת ועד החג בקריי' ומחג עד חנוכה בלא קריי' ואע"ג דפי' לעיל דאצדקות ושאר מתנות עני' עוברי' בב"ת מיד קודם ג"ר ואפ"ה חשיב להו וה"נ ה"ל למיחשב לביכורי' אע"ג דאין זמן מצוותן נמשך עד ג' רגלים הואיל כשעבר זמן מצוותן עובר בב"ת כדפריך לקמן גבי פסח אי אקרבי' אקרבי' אי לא אידח' לי' ופי' התוס' ומיד עובר בב"ת. וש"מ דכל היכא דעבר זמן מצותו מיד עובר בב"ת אע"ג דליכא ג"ר וה"נ גבי בכורים אע"ג דאין זמן המשך מצוותן אלא מעצרת ועד החנוכה וליכא ג' רגלים מ"מ כיון דמחנוכה ואילך דאידחי לי' עובר בב"ת ה"ל למיחשבי כמו דחשיב צדקות (ומ"מ) [צ"ל ומעשר עני]. לק"מ דשאני צדקות ומ"ע דאע"ג דעובר עליו מיד מ"מ בג"ר נמי עובר כיון דעדיין לא אידחי ולא פקע מצוותן משא"כ ביכורי' דאי אתה מוצא בהם ג' רגלי' לב"ת כל עיקר דהא אידחי ופקע מצוותן כבר קודם ג' רגלי' ומעתה ולכי מלאו ג"ר לא שייך תו ב"ת מש"ה לא חשיב לי' דהא מהאי טעמא מקשה אפסח ואי לא אקרבו' אידחו לי'. וכיון דלא שייך גבי' ג' רגלים לב"ת אין ראוי למיחשבי' בהדי הני

עוד כתבו התוס' אהא דמעשרות ומה שקבע עליהם הכתוב זמן ביעור כדכתי' מקצה שלש שני' תוצי' וגו' ותנן בפ"ב דמ"ש עי"ט הראשון של פסח של ד' ושל ז' היה ביעור דהתם אע"פ שלא הפריש חייב להפריש ובלבד שבאו לעונת מעשרות כדתנן התם וכ"ז שלא הפריש לא קאי בב"ת אבל משהפריש קאי בב"ת אע"פ שלא הגיע זמן הביעור. תדע לקמן דרשינן תרי קראי לכולהו חד דאמ' ולא אפריש וחד דאפריש ולא אקריב אבל מעשרו' לא אשכחן אלא חד קרא וק"ל על זה שתירצו דהא ודאי ל"צ קרא גבי מעשר ללא אפריש דע"כ ל"ל קרא ללא אפריש לקמן אלא משום דס"ד דדיבורא לא כלום הוא והאי טעמא ל"ש אלא בדבר הבא ע"י דיבור כנדר ונדבה דהחיוב חל ע"י דיבורו ומוצא שפתיו ולא מאיליו אבל מעשרות דרחמנא רמי עלי' בע"כ מאליו הא וודאי לא גרע קוד' הפרשה מלאחר הפרשה וגם איפכא ל"ל מדלא אשכחן גבי מעשרות ב' קראי אינו ע"ע בב"ת מדאפריש המעשר שני אע"פ שלא העלהו לירושלי' או בדאפריש מתנות עני' ולא נתן לעני' ואין עובר עליהן אלא קודם הפרשה וקרא דביעור מדאפריש מיירי הא ליתא דבכה"ג נמי עובר בב"ת וכמ"ש לקמן והשתא תיקשי קרא דביעור ל"ל. ואע"ג דפי' דאין עוברין בב"ת על מ"ר מ"מ קרא דביעור ממ"ש נמי איירי כדתנן התם בפ"ב דמס' ומה שתירצו התוס' דאתי קרא דביעור לע"ע ב"ב לאווין דכוותי' אשכחן רפ"ק דנדרי'. ובזה לא דקו דקרא דביעור עשה הוא ולא לאו והכי הל"ל לע"ע בלאו ועשה ומ"מ אפ"ת לעבור עליו בלאו ועשה אכתי תקשה ל"ל ת"ל דבלא"ה איכא לאו ועשה משום ב"ת. וכה"ג פריך לקמן (דף ז') מוצא שפתיך זו מצות עשה ל"ל מובאת שמה והבאת שמה נפקא. תשמור זו מצות ל"ת ל"ל מלא תאחר לשלמו נפקא ומשני חד דאמ' ולא אפריש וחד דאפריש ולא אקריב. ומ"ש דכוותי' אשכחן רפ"ק דנדרי' לא דמי דהכי אמרינן התם דהקישא דלנדור נדר נזיר להזיר לעבור על נזירות בבל יחל כמו בנדרים ופריך בל יחל דנזירות היכי משכחת לה אכל קם לה בבל יאכל ומשני לע"ע בב' לאווין. והתם א"ש דנ"מ בהא דעובר בב' לאווין ללקות שמוני' משום בל יאכל ומשום בל יחל דלוקי' עליו נמי כדאמרינן בפ"ו דנזיר (ד' לח) אבל הכא אין כאן מלקות לגמרי ואין שום נ"מ במה שע"ע בב' ומשום הכי פריך לקמן תשמור ל"ל מלא תאחר לשלמו נפקא דהא ל"ל לע"ע בב' דאין שום נ"מ בזה כיון דבמאחר נדרו ליכא שום מלקות דהא ה"ל לאו שאב"מ ואין לוקין עליו וה"נ דכותי' ואכתי תרתי ל"ל:

ועוד תירצו התוס' דביעור מיירי בנתמרח בכרי בין רגל לביעור דהא פשיטא כ"ז שלא נתמרח לא מחייב אמידי ולי עוד נ"מ בהא דביעור אם אי אפשר להפריש צריך לקרות עליו שם כדתנן התם מי שהי' פירותיו רחוקים ממנו צריך לקרות להם שם ומעשה בר"ג וכו' אבל להוציא מלאו דב"ת אין קריאת שם מוציאו הלכך א"צ לק"ש משום לאו דב"ת כיון דעדיין לא נתקן בזה איסור ב"ת ולמאי דפי' בסמוך גבי בכור דאיכא עשה דתאכלנה שנה בשנה אע"ג דעובר בב"ת דנ"מ לאותן שאינן בלאו דב"ת כגון דאינן לא בראיי' ולא בשמחה. א"כ א"צ לכ"ז דקושיא מעיקרא ליתא דנ"מ בהא דביעור לאותן שאינן בלאו דב"ת אפי' למאי דפי' דדבר שאינו תלוי במקדש מיד עובר בב"ת ובזה שוים אותן שאינן בראיי' ושמחה לאינך מ"מ הא פי' דב"ת דמעשרות אינן במעשר ראשון אלא במעשר שני לחוד דתלוי בביא' דהא נאכל בירושלי' דווקא דומי' דב"ת דאשה דאיתה בב"ת הואיל ואיתה בשמחה כדאמרינן לקמן אע"ג דא"צ ביאות מקדש משום שלמי שמחה דהא נמי נאכל בירושלים וכמ"ש

בכור. ברפ"ד דבכורות (דף כז) גבי אכילת בכור בתוך שנתו כדכת' לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה כתבו התוס' וצריך לאוקמי האי בשנה בלא רגלים שבשנ' לחוד בלא רגלים איכא ב"ת כדאמרינן בפ"ק דר"ה. וק"ל לר"מ דאמר ברגל אחד עובר בב"ת ולראב"י בב"ר שנה בשנה גבי בכור ל"ל הא א"א לשנה בלא ב' רגלים וכ"ש בלא רגל א' לכל הני שינוי' דלקמן למאן דל"ל ג"ר כסדרן דלא משכחת לה אלא לר' בשנה מעוברת או לרבנן כדר' (שמעון) [צ"ל שמעיה] דאמ' עצרת פעמי' ה' או ו' או ז' ועוד ק"ל הא אמרינן לקמן כיון שעבר עליו רגל א' עובר בעשה לכ"ע והשתא תקשי לכ"ע דתאכלנו שנה בשנה ל"ל. ואפי' למאי דפרישית לקמן דשנה בלא רגלים עובר בלאו דב"ת מ"מ לר"ש דאמר רגלים פעמים ד' פעמים ה' לית ליה הא דשנה בלא רגלים עובר בב"ת דא"כ לעולם אפי' ד' למ"ל וכ"ש ה' והאי שנה בשנה לא אתי לר"ש אלא לעשה והשתא עשה זו ל"ל ת"ל מרגל א' דעובר בעשה: מיהו הא לק"מ למאי דפי' דבקדשי ב"ה הוא דאמר ר"ש פעמי' ד' או ה' דשנה בלא רגלים לא רבו בהו קרא. לפ"ז י"ל דלר"ש נמי עובר בלאו דב"ת בשנה בלא רגלים בקדשי מזבח מ"מ קושי' ראשונה ודאי קאי ול"נ לפ' דנ"מ מאן דליתא בראי' וחגיגה ושמחה דאינו בלאו דב"ת כדמוכח לקמן (דף ו') גבי אשה מאי בב"ת א"נ בחלה הקרבן ברגל כדאמר רב זביד לקמן דבכל הני אין עוברים לא בלאו דב"ת ולא בעשה דובאתם שמה וקמ"ל עשה דשנה בשנה דאי כלתה שנתו בין רגל לרגל דמצוה להקריבו בתוך שנתו

בכור ומעשר פי' מעשר בהמה. ונ"ל דהני תרתי לא דמי לכל הני דחשיב בברייתא זו דבכולן משכחת לה אמר ולא אפריש כגון נדרים ונדבו' דחיובן (בה) [צ"ל בא] על ידי אמירתו וכן דברי' שבחוב' כמו חטאת ואשמות אע"ג דלא ע"י אמירתו באו חיובן מ"מ משכחת לה בלא אפריש אחר שנתחייב בהן דע"ע בב"ת. וה"נ משכחת לה בכולן אפריש ולא אקריב דהא אמרינן לקמן דצריכא תרי קראי חד לאמר ולא אפריש וחד לאפריש ולא אקריב אבל בבכור דקדוש ממילא מרחם אמר ולא אפריש לא מ"ל אלא לא אקריב לחוד וכן גבי מעשר אע"ג דמ"ל ג"כ דומיא דאמר ולא אפריש בדלא עישר בהמותיו דהא דמי לדבר שבחובה שע"כ רמי רחמנא עליו חיובא לעשר בהמותיו אפ"ה בכה"ג אינו עובר אלא באפריש ולא אקריב לחוד ולא בלא אפריש. וראיי' לדבר מהא דתנן בפ"ח דבכורות (דף נ"ז) ג' גרנות למעשר בהמה בפרוס הפסח ובפרוס