טורי אבן יג

דאמר ולא אפריש גבי ח"כ לא משכחת לה לב"ת דהא לאו כלום הוא. וע"כ לא רבי קרא לפי המסקנא דחרמי כהנים חלין על בהמת קדשים להתחייב מטעם חוב משום דה"ל כאומר חפץ זה לחרמי כהנים אלא דא"א לו לחול על גוף הבהמה כיון שאינו שלו אלא של גבוה ומ"מ רבי קרא שעכ"פ חל אחפץ להתחייב משום חוב אבל באומר הרי עלי מנה לחרמי כהנים לא שמעית מיני' שיתחייב משום חוב דאין אמירה להדיוט כלום ולפ"ז אמר ולא אפריש בחרמי כהנים לענין ב"ת לא משכחת לה דאמירתו לאו כלום הוא. ואע"ג דמשכחת לה בהאי גוונא במחרים קדשי מזבח לחרמי כהנים דה"ל כחוב מן התורה ואינו חל על גוף החפץ וה"ל כאמר ולא אפריש מ"מ כיון דסתם אמר ולא אפריש לא משכחת לה גבי ח"כ. ולא דמי לשאר קדשי ב"ה דמשכחת לה אמר ולא אפריש בסתמא לעולם מש"ה לא פסיקא לי לתנא דברייתא (קמייתא) [צ"ל בתרייתא] למתני לחרמי כהנים ולכייל לי' בהדי שאר קרבנות ב"ה. הואיל ולא דמי להו

צדקות. הק' תוס' הא אמר רבא לקמן וצדקות מחויב עלי' לאלתר מ"ט דהא קיימי עניים וא"ל הא דאמר עובר לאלתר היינו עשה דא"כ הל"ל עד דעבר רגל א' כקרבן:

והר"ן בשם הרשב"א פי' דהא דצדקות עובר לאלתר היינו בעשה ויפה דחו התוס' לסברא זו. ועוד אני אומר מדסדר תלמודא לקמן (דף ו') בתחילה הא מימרא דרבא דצדקות מחויב עליהם לאלתר ובתר הכי לאידך מימרא דרבא כיון שע"ע רגל אחד עובר בעשה. לא משמע הכי:

והר"ן פי' כל מידי דלא תליא במקדש אין לו ענין לדגלים ולאלתר עובר בב"ת. והא דחשיב בברייתא צדקות בהדי אינך וקתני כיון שעברו עליהם ג' רגלים עובר בב"ת לאו למימרא דצדקות בעי ג' רגלים לב"ת. דליתא ותנא הכי קאמר דבכל הני דחשיב ליכא מילתא שלא יעבור עליהם ג"ר בב"ת עכ"פ. אבל אין ה"נ דיש בהני דחשיב שעובר עליו מיד כגון צדקות וכיוצא בהן והאריך בזה להסביר הענין. $$ציור בספר$$ ומ"ש הוא תמצית דבריו וכדבריו נ"ל עיקר דכל מילי דלאו דקודש נינהו לא תלי רחמנא ב"ת דידהו ברגלים ולאלתר עובר עליהם. וראיי' לדבר כדאמרינן רפ"ק דנדרים (דף ג') מהקישא דלנדור נדר נזיר להזיר נפקא לן מה נדרים עובר בבל תאחר אף נזירות עובר בב"ת ושקיל וטרי הש"ס ב"ת דנזירות היכי משכחת לה כיון דאמר הריני נזיר ה"ל נזיר. אכל קם לי' בבל יאכל ומוקי לה רב אחא בר יעקב כגון שנדר והוא בבית הקברו' אע"ג דלאלתר חל עליו נזירות עובר בב"ת דנזירות טהרה א"ר אשי הואיל וכן נזיר שטימא עצמו במזיד עובר משום ב"ת דנזירות טהרה. ומדנקט נזיר שטימא עצמו מזיד משמע דלחייבו מלקות לאלתר משום ב"ת על טומאה זו קאתי. ואי כל ב"ת אפי' מאי דלא תלי במקדש ברגלים תלוי אפי' טימא עצמו במזיד אין כאן מלקות אפי' שהה בטומאתו ג' רגלים דה"ל לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו ודוחק לאוקמי מילתא דרב אשי דלא כהלכת' כמ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו. ועוד אי אתיא כמ"ד לוקין עליו טומאה במזיד דנקט למנ"מ הא בשהה בטומאתו ג"ר במזיד הוא דתלי חיוב דידי' ואפי' אם נטמא בשוגג אלא וודאי לאלתר חייב על טומאתו משום ב"ת הואיל ולאו מילי דהקדש הוא מש"ה דווקא בנטמא במזיד הוא דחייב ואע"פ שפי' התם הרא"ש עובר בב"ת דחירות טהרה אם נשתהא בטומאתו ג"ר וה"ה אם נטמא בשוגג אם השהי' הי' במזיד ושטימא עצמו במזיד דקאמר היינו ששהא עצמו בטומאתו במזיד וכן פי' התוס' שם. אינו במשמע לפרש כן דשטימא במזיד על השהי' קאי ולא על הטומאה עצמו ועוד לפי פירושם שטימא עצמו במזיד דקאמר רב אשי ל"ל. דהא מילתא דפשיטא היא בכ"מ דבשוגג אין עובר והא אפי' תנוקות של בית רבן יודעים אותו ועוד מצידה תברא אי ס"ד דאפי' מידי דלא תליא במקדש כמו נזירות וכיוצא בו נמי אין עובר בב"ת לאלתר אלא בג"ר דווקא כקרבנו'. א"כ לפ"ז מה ב"ת דקרבנו' מי שאינו חייב בראי' ושמח' ליתא בב"ת. והכי אמרינ' לקמן (דף ו') בעי ר"ז אשה מהו בב"ת מי אמרינן הא לא מחייבי בראי' או דלמא הא אי' בשמחה אמר לי' אביי ת"ל דהא אי' בשמחה. ומשמע מאן דלית' לא בראיי' ולא בשמחה אין עובר בב"ת וטעמא כיון דתלי בביאה דרגלים ומאן דליתא בביאה דרגלים ליתא בב"ת והא טמא ליתא בביאה דהא טמא פטור מן הראיי' כדאמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ד'). וכ"ש דליתא בשמחה דהא טמא שאכל קודש בכרת וממילא ליתא בב"ת ד"ג רגלים. ב"ת דנזירות היכי משכחת לה הא כל כמה דלא מטהר נפשי' אינו בביאה וממילא אינו בב"ח ול"ל דמשום הא גופה עובר בב"ת משום דכיון דבידו לטהר את עצמו וה"ל בר ביאה ולא טיהר משום הא גופא ה"ל מזיד ועבר בב"ת. הא ליתא ושיבוש הוא דהא אפי' טהור גמור אי עבר ולא עלה לרגל אע"ג דעבר אעשה דמצות ראיית פנים ועשה דחגיגה ושמחה מ"מ אין עובר בעשה ול"ת דב"ת דהא לא תלוי להו רחמנא בראוי לביאה אלא בביאה ממש כדכתיב ובאתם שמה והבאתם שמה דמשמע ביאה ממש אבל בחייב לבא ועבר ולא בא אין עובר אפי' בראוי לבא כ"ש בטמא אעפ"י שהי' שהות לטהור ולא טיהר דאינו עובר בל"ת ועשה דבל תאחר א"ו ש"מ דכל מידי דלא תלו במקדש לא שייך ב"ת דידי' לרגלים אלא עובר בב"ת לאלתר. א"כ ב"ת זה בטמא נמי חל מש"ה נזיר שטימא עוב' בב"ת. וש"מ דכל מילי דתליא במקדש עובר בב"ת לאלתר כמו טומאת נזיר וה"ה נמי לצדקות ומעשרות לקט שכחה ופאה דלאו במקדש תליא עובר עליהן לאלתר בב"ת

ומ"מ אין להבי' ראי' מהא דלקמן דפרי' אהא דאמ' אביי ת"ל דהא אי' בשטת' והא אמר אביי אשה בעלה משמחה ומשני לדבריו דר"ז קאמר וש"מ דלאביי גופ' ס"ל דאשה לית בשמח' וממיל' לית' בב"ת והשתא תקשה הא דתנן בפ"ב דקידושין (דף כ"ט) כל מצות ל"ת בין שהז"ג בין שלה"ג א' אנשים וא' נשים חייבים חוץ מבל תקיף והא איכא נמי הא ל"ת דב"ת דנשי' פטורו' אלא ודאי ש"מ דבהא ל"ת איכא נמי מילי טובא דנשים נמי עוברות עליהן בב"ח כגון הני מילי דאמרן דלא תלי' במקדש ואין ב"ת דידהו תלי' בביאה דרגלים אלא לאלתר עוברות עליהן בב"ת דיש לדחות דאיכא למ"ד לקמן (דף ה') דשנה בלא רגלים נמי עוברין בב"ת ופי' שם דבלאו ממש של ב"ת עובר ודלא כס' המאור והא ודאי ב"ת זה דנ"ל מלפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה לאו במאן דאיתי' בביאת רגלי' משום ראיי' או שמחה תלי' דמה ענין שנה לביאת מקדש וכיון שכן הא ודאי אשה אע"פ דלית לא בראיי' ולא בשמחה לאביי אפ"ה עוברת בלאו של ב"ת דשנה והשתא אפי' תימא דאפי' מידי דלא תלי' במקדש נמי אין עוברין עליו בב"ת אלא בביאת רגלים ואין אשה בכלל זה לאביי הא איתה מיהו בכלל לאו דב"ת דשנה בשנה מש"ה לא חשיב הא לאו דב"ת בל"ת דנשי' פטורת דניהו דפטורת בל"ת זו ברגלים. מ"מ ל"ת זו בשנה בלא רגלים מיהת חייבת: אבל אין לדחות דתני ושייר כדאמר התם ארישא שהיא דכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות דאין למידין מן הכללת אפי' במקום שנאמר חוץ דאין זה דיחוי דהא אמר מאי שייר דהאי שייר משא"כ רישא דשייר טובא כדאמר התם מ"מ הא דפ"ק דנדרי' ראיי' גמורה הי' וכמ"ש דהא גבי נזיר ל"ל דעובר בב"ת דשנה בשנה. דהא ליתא דהא (על) לאו דמשנה בשנה לא קאי אפי' אקדשי ב"ה משום דבעינן דווקא דומיא דבכור דהוא קדשי מזבח וכמ"ש לעיל וכ"ש דלא קאי אנזיר דאין לו ענין לקדשים כלל

וא"ת למאי דפי' תקשה לך הא דתנן בפ"ג דמכות (דף כ"ב) יש חורש תלם א' וחייב עליו משום ח' לאוין וקחשיב שם כהן ונזיר אבית הטומאה והא תשעה לאוין הוי דבנזיר איכא תרתי משום לא יטמא ומשום לאו דב"ת דנזיר' טהרה. וכ"ת אה"נ דטומאה דנזיר' חשיב לב' לאוין שהרי הרבה דחקו רש"י ותוס' התם ובפ' ג' דפסחי' (דף מ"ז) בהא דל"ח במתני' אלא ז' איסורי ומחייב עליהן משום ח' לאוין וכבר דחו התוס' פרש"י והם פירשו דכלאים בכרם חשיב תרתי וחייב ב' משום כלאי זרעי' וכה"כ וכר"י דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעור' וחרצן. $$ציור בספר$$ והא א"ל דהאי תנא ל"ל דר"י ומיירי שלא זרע בכרם אלא מין א' דכה"כ איכא כלאי זרעי' ליכא ומשום כלאים בכרם אינו חייב אלא א' ואפיק הא ועייל ב"ת דנזיר' טהרה. הא ליתא דא"כ ט' לאוי איכא הכא דהא משום נזירות עובר נמי בלאו דבל יחל דמייתי לה התם בפ"ק דנדרים מהאי הקישא גופיא דלנדור נדר נזיר להזיר ומלקינן עלה כדאמר בפ"ו דנזיר (דף ל"ח) דפריך התם לילקו שש וכו' ומשני תני ושייר מאי שייר דהאי שייר שייר לא יחל דברו:

ובאמת בח"י למס' מכות פי' חשיב נזיר' לתרתי משום טומאה ומשום לא יחל והשתא אם אי' דעל לאו דב"ת לוקין עלי' משום דע"ע לאלתר אכתי לוקין עליו משום ט' לאוין מבעי לי' למיתני ואע"ג דפריך עלה הגמ' דלילקי עוד משום לאוי טובא ואפ"ה ל"ח להו ה"ט כדפי' התוס' התם דלא חש תנא למיתני כל הלאוין שאפשר למצוא בחורש תלם א' הא מ"מ באותן הלאוין דקחשיב אי איתא דאיכא דמחייב עלה תרתי ה"ל למחשבי'. כדמוכח התם להדיא דפריך ולילקי נמי משום זורע בי"ט וכמ"ש התוס' שם:

וי"ל כיון דאינו מוכרח לעולם בנזיר שנטמא ללקות עליו משום בל תאחר דהא אם נטמא למת כבר בו ביום קודם שחרש אבית הטומא' שוב אינו מאחר לנזירו' טהרה ע"י טומאה דחרישה זו יותר מע"י טומאה הראשונה שהרי שניהם כלו טומאתן ביום א' לא חשיב להו כמו דלא חשיב שאר לאוין דפרכינן התם. תדע דהא בלאוי דנזיר משכחת לה עוד מלקות משום לא יבא היכא דטומאה וביאה בהדי הדדי קאתי כדאמר בפ"ו דנזיר (דף מ"ו). אלא ודאי כדאמרן:

וכ"ת למאי דפי' אמאי חשיב תנא להני דלא תליין במקדש בהדי אינך ופסיק ותני כיון שעברו עליו ג' רגלים עובר בב"ת הא פריך לקמן ופסח בר אקרב' ברגלים הוא פסח זימני קבוע לי' אי אקרבי' אקרבי' ואי לא אידחי לי כלומ' ומיד עובר עלי' ואמאי ח"ל תנא בהדי הנך דאע"ע בב"ת עד ג"ר כדפי' התוס' שם והשתא למאי דפי' מאי קושיא הא צדקות ושאר מתנות עניים קחשיב אע"ג דעובר עליהן בב"ת לאלתר. לק"מ דנ"ד דאע"ג דאהני עובר עליהן לאלתר מ"מ שייך בהו ג' רגלים נמי לב"ת כדאמר רבא לקמן (דף ו) כיון שעברו עליו ג"ר בכל יו' ויום עובר בב"ת. והה"נ בהני שעובר עליהן לאלתר בב"ת. בכל יום ויום עובר בב"ת עד לעולם נמצא אפי' לאחר שעברו ג"ר אכתי איתא לב"ת דידהו ולא פקע מש"ה שייך למיתני לב"ת דידהו בהדי הני שב"ת דידהו בג"ר. אע"ג דב"ת של אלו קדים למיחל מלאלתר כיון דלאחר ג"ר נמי איתא לב"ת דידהו כמו הנך ולא פקע עדיין אפי' לאחר ג"ר אבל פסח אם לא אקרבי בזמנו מעתה פקע ב"ת דידי' לגמרי ותו אין עובר עליו לעולם דהא אידחי לי' מהקרבה לגמרי ולא שייך בי' ב"ת בג' רגלים כלל אין לערבו ולמיתני בהדי הני דב"ת דידהו בג"ר מש"ה פריך ופסח בר מיקרב כו':

ומ"מ אני תמה אמאי לא חשיב בשמעתין לנזירו' שעובר עליו בב"ת בהדי כל הני דקחשיב הניחא למר זוטרא דמפ'