טורי אבן קלט

דאמרו לעיל בכל הטעון מים מד"ס למעשר כמו לתרומה א"כ אמאי טבל למעשר והוחזק למעשר אסור לתרומ' כיון דלרבנן כהדדי נינהו וה"ל כחדא בהוחזק לזה סגי לזה ותמה על עצמך וכי הוחזק דתני גבי ההומה וקודש אטו בעינן הוחזק לכל מיני תרומ' וקדשים ולא סגי במקצתן הא ודאי הדבר, בדוד אי הוחזק לתרומת דגן שרי לתרומת תירוש ויצהר א"נ אפכא וה"נ אי היחזק א ת קדשים כגון לחטאת ואשם מותר לשלמים וה"ה איפכא משלמים לחטאת ואשם אע"ג דהוי מקולתא לחמירתא אפילו הכי מהני. ומסתברא אפי' משל ד"ס לשל תורה מהני חזקא בחדא קדושה כגון מתרוח' של לתרומה של תורה דהא בכל הני דתנן טבל לזה לא הוחזק לזה ל"ק אלא בקדושי קלה זו לקדושה אחרת חמיר מאנו כגון מתרוח' לקודם ומקודש לחטא' אבל בחדא קדושה אפי' משל סיפרצם לשל תורה נמי מהני ואע"ג דתמ טבל לחמור מותר לקל דמשמע דוקא לקל היא דהותר אבל לחומר כיוצא בו אפי' ממין למינו לא ל"ד אלא איאי דתני רישא מקל לחומר דל"מ תני סיפא דמתומ' לקל מהני וה"ה לכיוצא בו דמהני. דאלת"ה דיוקא דרישא וסיפא קשין אהדדי דבריש משמע דלחמיר ל"מ הא לכיוצא בו מהני ובסופא משמוע דדוקא מחמור לקל מהני הא לכיוצא בו ל"מ א"ו רישא דוקא וסיפא ל"ד. ואע"ג רא"ל א יפכא דסיפא דוקא ורישא ל"ד מ"מ משמע דרישא דוקא דהא דייק בסמך דחילין שנעשה עט כקודש דמי מדלא תני בהו מעלה אלמא כיון דחולין שנעשה עט"ק כקידש הוי אפי' לקולא נמי הוי כקודש ובגדי אוכלי חולין עט"ק שוה לקוב ש לאי נו מדרס לאוכלי קודש שמ דמה שיש לו מעלה שוה לחבירו אפי' מדרבנן לענין מעלות דרבנן אונין הקל כמותו מה"נ משמע ממסקנא דדייק מהא דיוחנן כ"ג היה אוכל עט"ק כל ימיו והיתה מטפחתו אדרש לחטא' לחטאת אין לקודש לא אלמא אע"ג דהא דחולין שנעשה עט"ק אינו אלא מדרבנן אי עבדי שיירבקומ מעלה כקודש דמי מהני נמי לגבי קדושת קודש של תורה לענין מעלות דד"ס וה"נ לענין מעלה זו דהוחזק אפי' הוחזק לתרומה דרבנן מהני אפי' לשל תורה וכ"ש מש"ת גופי' מק ילהא לחמירהא בחדא קדושה דמהני וכיון שכן לרבנן דשאני להו בין חולין למעשר כיון דמעשר לתרומה דמי ופוסל בי שלישי מדרבנן אע"ג לגבי תרומה פוסל מה"ת אפ"ה לענין מעלות דרבנן שווין הן ואם היחזק לזה הוחזק נמי לזה ואי האי בבא דהוחזק כרבן אתיא אמאי הוחזק למעש' לא קו"ל הוחזק לתרומ' חשיב לי' דודאי כל היכא דזה שוה לחב לי בקדושה לגמר אש דאינו שוה אלא מדרבנן מהני לענין מעלות דרבנן אבל בהא דמעשר לרבע דאסרו ג' במעשר מד"ס כמו שאסרה תורה ג' בחרומה מ"מ לא הישוו מדרבנן לגמרי דאילו ג' בתרומה בנגיעה נמי פוסל אבל למעשר ל"ג על הג' אלא באכילה ולא בנגיעה וכאהקפהא דר"ש לעיל והשתא לרב ן הוי מעשר ממוצע בין חולין לתרומה ווש לו מעלה על החולין ענין הוחזק ומדרס הואיל ומעשר אסור באכינה לטעון ביאת מים מד"ס משא"כ בחולין ויש לתרומה מעלה על המעשר לענין הוחזק ומדרם הואיל וחמיר ממנו לענין נגיעה אפי' מדרבנן והשתא סיפא דבגדי ע"ה בע"כ ד"ז היא דאמ' קולין ומעשר כהדדי נינהו דהא ליכא למ"ד דתרומה ומעשר לגמרי כהדדי נינהו ואפי' לרבנן איכא חומר בתרומה ממעשר לענין נגיעה וא"כ לענין הוחזק ומדרס יש לתרומה מעלה על המעשר ומכאן ראי' לדברי התוס' דכא דר"ש דמחלק אליבא דרבנן בין אכילה לנגיעה לענין שנישי לפי האמת נמי קיימי האי חילוקא אע"ג דפ"ב דחולי בלשון דילמא גרסינן לה

דף כ ע"א ממאי מדל"ק בהו מעלה. פי' רש"י מדל"ק בגדי פרושי' האוכלי חוליהן בטהרות חולין מדרס לאוכלי חולין בט"ק ש"מ בכלל קודש הן והא תנא לי' קידש. וא"י למה לא פי' דמרישא דהא דייק לה דרי ישא דהאי בבא קתני, טבל לחולין הוחזק לחולין וכו' ול"ק הא מעלה דטבילה לענין טה"ק ש"מ דכקודש דמי

אלמא קסבר חילין שנעשה עט"ק כקודש דמי. וק"ל הא ברפ"ק דחולין מוקי רבה ב"ע למתני' דהתם הכל שוחטין דמשמע לכתחילה והדר תני ושחיטתן כשירה דמשמע דיעבד דה"ק הכל שוחטין אפי' טמא בחולין שנעשה עטה"ק וקסבר כקו ודש דעי ואבי ורבא ורבינא ור"א מ"ל באוקימתא אחרינא וקאמ' הגמ' כולה כרבה ב"ע ל"א קסבר חולין שנעשה עטה"ק לאו כקודש דמי והשתא מה בכך דאפ"ת דס"ל כהני תנאי דבסמוך דחילין שנעשה עט"ק הרי קן כחולין או כתרומה ומ"מ לאו לקודש, דמי אפ"ה כיון דסתמא דמשנתינו פליג וס"ל כקודש דמי וכי כעורה זו ששנה רבי וסתם כאן במשנתינו דכקידש דמי ואמאי לא נוקי סתמא דהתם כסתמא דהכא. מיהו בפ' דלקמן (דף כא) אמ' עשר ממלל שנו כאן ה' ראשונות דא"ל דררא דטומאה דאורייתא גזרו רבין בין לקודש בין אא מפה עט"ק ובתרייתא דל"ל דררא דטימאה דאורייתא גזר' רבנן לקודש קשא שנעשה עט"ק ל"ג בהו רבנן. אלמא לא כל מעלות גז' רבנן בקודש שיות לנעשה עט"ק דהיכא דאיכא אש דטומאה דאורייתא גזרי ימלאא "ג והרי בגדי אוכל תרומה מדרס לקודש חשיב לי"התם בה' ראשונות ש"מ דה"ל דררא דטומאה דאורייתא וה ט שמא ישבה עליו אשתו נדה דה חשש א אאאהאא טומאה דאורייתא כדפי' רש"י התם. והשתא דויק ר"מ דחולין שנעשה עט"ק כקירש דמי להא מעלה דמדרם משו דה"ל ארא דטומאה דאורייתא ומ"מ אאר מעלות דלית בהו דררא דטומאה דאורייתא י"ל דס"ל לתנא דידן דלאו כקודש דמי ואלו למ"ד כקודש דמי ס"ל דלכ"ד שוה לקודש אפי' בדליכא דר"ט דאורייתא והשתא אא דקא התם קסבר דלאו כקודש דמי היינו בכה"ג דמיירי התם דליכא דאורייתא דהא גזי' בעו מא היא שמא יגע בבשר חומר בקודש פרק שלישי חומר ונ"ל דכל הני מעלות דחשיב מהני' לאו בחדא מחתא מחתינהו דהא דמטבילן כ"בכ לתרו' אבל לא לקדש דתני היינו שהכלי הנטבל משתמ' בה בתר טבילה קדש או תרומה ול"מ בגופו של קודש ותרומה עצמן וכן ההיא דאחורים ותוך נמי בכה"ג מיירי ואע"ג דבנוסת' המשנה גרס בה בתרומה אבל לא בקדש נ"ל דט"ס הוא אלא לתרומ' לקץש בלמד גרסינן ולצורך קאמר אבל בקדש בב' משמע דבגופן של קדש ותרומה עצמן מיירי והא ליתא דל"ש בגופן הח לוקא מא ים ותוך. והא ל"ל דמיירי בעוד שהקדש בתוך הכלי נגע אחורי הכלי במשקין טמאים וקמ"ל דנטמא הקדש שבתוך והשתא שפיר גרסינן בתרומה אבל לא בקדש דמיירי בגופן של קדש ותרומה עצמן הא ליתא דע"כ קדם זה לא נטמא ע"י משקין טמאים הללי שהרי לא נטע בהו אלא משום שהכלי עצמה נטמא תוכה ע"י נגיעת אחוריו בטומאה והשתא מה לי קודש שהי' בתוכו בשעת מגע טומאה זו ומ"ל קודש הבא לתוכו אח"כ ול"ל להאי תנא לאורויי מהה"א קדש שהי' בתובו בשעת מגע טומאה מאה זו כיון דאפי הבא לתוכו לאחר מכא נמ טמא א"ו לתרומ'אבל לא לקדש גרסינן כמו ברישא. ובסדר המשנה ירושלמית גרסינן בתרי הני בבא בשוה בתרומה אבל לא בקדש בב' ופי' כמו בלמ"ד וכמו שכחבתי ובמעלה דנושא את המדרם דוקא בקדש גופא גזרה משום מעשה שהי' כדמפרש בגמ' אבל בכלים הצריכן נקדש ל"ג דבשלמא אם יטמא את הקדא עבד איסורא אבל בכלים ל"ל בה ועוד דל"ג אלא כענן מעשה שהי' דבקד' הי' ומה"ט ל"ג נמי בתרומה כדאמר בגמ' ובגדי אוכלי תרומה מדר לקדש מסתברא לקדש ולכל צרכי קדש לכלים ולכל המתעסקים ברידש דה עיל בפ"ב תנן בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה אהל אלמא לאוכלים ומתעסקין בו גזרו וה"ה לכלים ושאר בבי דמשנתינו מבואר מעצמן איזה בבא מיירי בקדש עצמו ואיזה מיירי בכלישובאדם האוכלן וא"ל לפר' הלכ' נ"ל דה"ג גבי מדרס לחדש וכן לגבי מתיר ומנגיב לגבי כלים הנגמרים בטהרה לקדש ולתרומה בלמ"ד וגבי כלי מצרף וגבי פוסל גימל וד' בקדש ובחרו' בב' וכו אשי יד מטמא את חברתה לקדש תרומה בלמ"ד וגבי אוכלים נגובים בקודש ובתרומה בב' וגבי טבילה דאו ומח"כ לתרומה ולקודש בל' וזה מבואר והסופרים נחלף להם בכמה בבי מלמ"ד לב' ומב' ללמ"ד והגי' הנכונה כמ"ש בקודש מבתרומה שמטבילן כ"בכ לחרימה אבל לא לקודש אחורים ותוך לכאורה משמע דודאי כל הני חומר בקדש מבתרו' דכ"ש דעבדי' רבנן הני מעלות דקדש בחטאת נמי שהרי, בחטאת החמירו רבנן יותר מבקודש בכל מעלות דרבנן כדתנן לעיל בספ"ב גבי ניטליסלידים דלקדש מטבילין ולחטאת אם נטמא ידיו נטמא גופו וטבל לקדש הוחזק לקדש א לחטאת ובגדי אוכלי קודש מדרם לחטאת וכדמוכ' במס' פרה דהרבה החמירו בחטאת מבקדש ואין מונין ראשון ושני לחטא' אלא אפי' הן מאה פס לין לחטאת חוץ מטבול יום כשר בחטאת כדאמר בגמ' אע"ג דאפי' בתרומה פוסל כ"ש בקדש וק"ל דבפ"ח דזבחים (דף עט) אר"י דמין במינו לא בטל ופריך עלי' מהא דתני' דלי שהוא מלא דוקין והטבילו כאלו לא טבל וקקניסיפא מלא מי חטאת עד שירבה המים על מי חטאת ושני רבא התם בל שתוכו טהור וגבו טמא עסקינן דמדינ' סגי בכל דהו ורבנן הוא דגז' בה דילמא חייס עלייהו ולא מטביל להו וכיון דאיכא רבויא ל"צ ופי' רש"י ורבנן הוא דגזר שיטבלנו יפה דאי אמרת דסגי' לי' בטבילת גבו דילמא חייס עלייהו על מי החטאת שלא יתערבו המי' לתוכי ויפסלו ולא מטביל לי' לשפת הכלי לפיכך גזרו עליו להטו ק ולפסלו וכיון דאיכא רבויא תו ל"צ דהא טבילת תוכו חומרא בעלמא היא והשתא כיון דאין אחורים ותוך חלוקים לקדש כ"ש לחטאת ואם נטמא גבו נטמא תוכו א"כ מי חטאת הללו עצמן כיון דמונחין בכלי שנטמא גבו נטמ' הן עצמן ואפי' לא הו' בכלי בשעה שנטמא גבו אלא שב אח"כ לתוכו וכיון שכן כשנכנסו לתוכו ונטמאו הן עצמן נפסלים מתורת מי חטאת ע"י טומאתן ומעתה פסולין להזאה ג"כ וכיון שנפסלו מהזאה הא ליכא למיחש מעתה לדילמא חייס עלייהו כיון שיפסלו להזאה ל"ל למיחש ואמאי גזרו במלא מי חטאת עד שירבה המים על מי חטאת

רא כמידת הקודש מידת התרומה ק"ל מ"ש בהני מעלות קמאי התחי' בקילותא שש ומסיים בחומרא דקדש ואלו במעלת מ שכ אשה . ש