טורי אבן קלח

ב"ב לשם רחיצה ואי לאו נתכוון אפי' לשם רחיצה לא מהני מה"ת ואסורה אפי' לבעלה דחולין הוא כדאמ' התם בפ"ב דחולין ומתני' אתיא כרבנן וסיפא מלה"ח ולא נתכון אפי' לרחיצה בעלמא מיירי ומה"ת לאו כלום הוא. והיינו דשינה תנא בלישנא דברישא תנא טבל לחולין הוחזק לחולין אסור למעשר ובן אסור לתרומה אסור נקדש אסור לחטאת ובסיפא תנא כאלו לא טבל משום דסיפא מה"ת הוא מש"ה נקט כאלו ל"ט דלא עשה ולא כלום לגמרי מה"ת וה"ל כאלו לא טבל כלל וברישא דהוחזק ונתכוון לטבול לקל ולא לחמור דמה"ת ש"ד ואין כאן אלא איסורא בעלמא משום מעלה דרבנן נקט לישנא דאסור והא ליתא דכיון דרישא וסיפא נקט חדא לישנא דולא הוחזק שוין הן ול"ל דל"ה דסיפא ל"ד לדרישא ועוד כולה מתני' ממעלות דרבנן איירי ולא משל תורה והא דשני בלישנא דהתם תנא אסור והכא כאלו לא טבל היינו נמי ממעלות דרבנן אלא דברישא אהני לי' הטבילו קצת אפי' מדרבנן מיהת לקל ל"ש לשון כאלו לא טבל דהא בלא טבל אמור בכולן אבל בהוחזק לקל שרי לקל אפי' מדרבנן אבל בסיפא מדרבנן לא מהני למידי לדבר שבקדש כאלו ל"ט לגמרי ונ"ל דהא אע"פ שהוחזק דקאמ' לאו למימרא ל"ה לשם א' מאלו אלא שנתכוון לשם טבילת טהרה סתם דודאי הא עדיפא מדרישא אלא ה"ק אע"פ שהוחזק לחולין פי' ל"מ היכא דלא נתכוין כלל לשם טבילה אלא לרחיצה בעלמא דעביד רבנן מעלה אע"ג דמה"ת כה"ג מהני אלא אפי' טבל והוחזק לחולין דנתכוון לשם טבילה לא מהני לאינך מדרבנן ול"מ הא דעקר דעתו מן החומר לגמרי אלא אפי' טבל ול"ה כלל אלא סתם נמי עבד רבנן מעלה והשתא הני בבא ע"ד לא זו אף זו תני להו ובסמוך אכתוב עוד בזה

טבל ועלה מחזיק עצמו לכל מה שירצה פי' התוס' ועודנו לח ובכמה ספרי' כתב בהדיא לח וק"ל אע"פ שעודנו לח לאחר שטבל ועלה אמאי מחזיק עצמו לכל מה שירצה ואע"ג דהא מילתא דהוחזק מדרבנן היא אפ"ה ה"ל כהלכתא בלא טעמא ונ"ל דר"א לטעמא אזיל דס"ל בפ"ט דבכורות (דף נז) דיש ברירה גבי מעשר בהמה בחלקו ט' כנגד ט' ועשר כנגד עשר אמ' זה הוא חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך וה"נ כיון דטבל סתם אחר עלייתו כשמחזיק עצמו אמר' הוברר הדבר למפרע שטבילתו היתה ע"ד זה. וכ"ת א"כ מאי ס"ד דמקשה מהא דעודנו רגלו אחד לומר לאין מחזיק כלל הא ודאי לא דמי דטעמ' דר"א משו' בריר' אבל בהוחזק לדבר (חמור) [צ"ל קל] כבר בשע' טביל' ל"ל בריר' לפיכך עלה אינו מחזיק וי"ל דודאי המקשה דמדמי להו אהדדי לא אסיק אדעתא דטעמא דה"א משום ברירה וה"ה דהוי מצי להקשות מ"ט דר"א אלא דעדיפא מיני' פריך למאי דס"ד דטבל לקל שוה ללא הוחזק כלל דלפי"ז קשיא לר"א מהאי ברייתא אבל למאי דמשני דבטבל סתם מחזיק לאחר שעלה ובהוחזק לא טעמ' דר"א משום ברירה הוא לפיכך בהוחזק לקל דל"ל ברירה עלה א"מ. ולמאי דפי' אין מכאן ראי' דהוחזק לקל גרע מלא הוחזק כלל מדהכי מהני לאחר טבילה והכא לא דכיון דטעמא דר"א משום ברירה הוא וגבי הוחזק לקל ל"ל הכי אין זה משום קילותא דהא וחומר דאידך

א"ר פדת היא ק"ל האיך מדמי להו אהדדי הא ה"ט דר"י דא' אם הו' רגליו של א' נוגעת במים אף השני טהור משום גוד אחית כדאמר בסמוך והא ל"ל אלא לענין מקוה שיש בה מ' סאה מכוון דכיון שרגליו של א' נוגעת במים אמ' גוד אחית מים שעליו כאלו הן במקוה אבל הכא אפ"ת גוד אחית המים שעליו מאי אהני זה לחשוב לגברא כתחילת טבילה לומר שאע"פ שהוחזק מחזיק אדרבה כ"ש דגרע טפי דאמ' גוד אחית המים שעליו ה"ל כאלו עלה לגמרי דאינו מחזיק. וכ"ת דאמר גוד אחיה לגברא גופי' כאלו הוא עדיין במקוה הא ליתא דהא גבי ג' גממיות בנחל אר"י לקמן דמטביל בתחתונה משו' גוד אחית ולא בעליונה דל"ל גוד אסיק ואו שייך למימר גוד אחית בגברא גופא אמאי אינו מטביל בעליונה א"ו גוד אחית לגברא גופי לא. והנ"מ בסמוך גבי מהו להטביל מחטין בראשו של א' גוד אחית א"ל לר"י גוד אסיק ל"ל ואמאי נימא גוד אחית למחטין כאלו הן במקוה. א"ו ל"ש לומר גוד אחית לאותן שמטבילן בהן אלא דאמ' גוד אחית למים הללו כאלו הן מחוברים זה לזה אבל בדבר הנטבל כגון אדם וכלים ל"ש לומר גוד אחית אותן למים לעשותן חיבור וי"ל דס"ל לר' פדת דאין לחלק בין גוד אחית לגוד אסיק ומאן דא"ל גוד אחית גוד אסיק נמי א"ל ולא שמיע לי' הא מתני' דלקמן דאני א' בתחתונה ולא בעליונה כי היכא דלא שמיע לר"י ולפיכך מהני להחזיק בעודו רגלו א' במים דאע"פ שהחזק לדבר קל מחזיק לדבר חמיר משום גוד אסיק מים שבמקוה למים שעליו ועושין חיבור דהא דרגלו א' במים מיירי בעודו לח ומים מטפחין עדיין על כל בשרו כדפי' התוס' גבי טבל ועלה דר"א דמיירי בעודנו לח. מיהו למסקנא דלקמן דר"י גוד אסיק ל"ל תנא דעודהו רגלו א' במים ר"מ היא דא"ל מי גוד אסיק בסמוך דאמ' מטביל בעליונה

ד"ה אף השני טמא ק"ל מאי אף ונ"ל דל"ג אף אלא ד"ה השני טמא

ר' מאיר הי' אומר מטביל בעליונה לישנא קמא דר"נ דאמ' לעיל במטומא' לטהרה ד"ה השני טמא דל"א גוד אחית דא"כ כ"ש גוד אסיק ל"א צ"ל דה"נ מיירי במעלות דרבנן

א"ל אי תניא תניא. נ"ל דלא ס"ל לר"י כדר"נ דיש לחלק בין מעלות דרבנן לטומאה וטהרה דא"כ הוי מצי לאוקמי לקמייתא במעלות דרבנן לפיכך א"ל לר"י נמי גוד אסיק ובתרייתא במטומא' לטהר' הלכך גוד אסיק ל"ל מיהו יש לדחות דס"ל לר"י דבטומאה וטהרה לכ"ע אפי' גוד אחית ל"ל וכל"ק דר"נ דכי פליגא בהא דמקוה שיש בה מ' סאה מכוונת במעלות דרבנן והשתא הני תרתי מתני' תרווייהו במעלות ובע"כ פליג ר"י אר"מ אבל אי ס"ל כלישנא בתרא דר"נ הוי מצי לאוקמי דקמייתא במעלות ובתרייתא בטומאה וטהרה לפיכך ל"ל לר"י גוד אסיק מיהו יש לדחות אם איתא דקמייתא במעלות ובתרייתא בטומאה וטהרה קמייתא לר"מ ל"ל השתא בטומאה וטהרה א"ל לר"מ גוד אסיק במעלות מבעי' מיהו אין זה מוכרח

הטובל לחולין מני מתני' רבנן היא וכו' והא דלא דייק לה דמתני' רבנן היא מרישא דנוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה דמדתני מעשר אע"ג דממילא הוי שמעת לי' דבעי נטילה ודסגי' לי' בנטילה וא"צ טבילה מק"ו דחולין ותרומה ש"מ רבנן היא דשני להו בין חולין למעש' דאפי' למסקנא דמחלק בין אכילה דנהמא ובין אכילה דפי' ה"מ לחולין אבל במעשר אפי' פי' בעי נטילה כרבנן וכדפי' לעיל די"ל משום דמסיפא דייק לה להדיא יותר מרישא נקט לה והא בפ"ב דחולין (דף לג) דקאמ' ראב"י אין מזמנים נכרי' על בני מעיים ואמ' תניא דלא כר"א ב"י ומייתי לה מברייתא אע"ג דהי' יכול לדייק לה ממתני' דפ"ק דטהרות כדמפ' התם בפ"ז (דף ק"ב) מדתנן אכל אבר מן החי ממנו אינו סופג מ' ושחיטתה [ואין שחיטתה צ"ל] מטהרתו דא' במאי אלימא בישראל פשיטא דאין שחיטתו מטהרתו אלא לאו בב"נ. אלא משום דקושי' המשנה אינו פשוטה כ"כ מ"ל מברייתא דמוכח בפשיטות דלא כוותי'. כ"ש הכא דמה"ט מייתו לה נמי מסיפא דמתני' גופי' דה"ט דדייק מיני' בפשיטות ושבק לרישא דאינו פשיטא כ"כ

אימא סיפא בגדי עם הארץ. ק"ל מאי פריך הא ע"כ לא שני להו לרבנן בין חולין למעשר אלא באכילה דמעשר ולא בנגיעה דמעש' דהכי מוקי לה לעיל ר"ש ואע"ג דבלשון ודילמא קאמר לה בפ"ב דחולין מ"מ לפי האמת הכי הוא דבנגיעה דמעשר אפי לרבנן שרי וכדפי' התוס' לעיל ושם בפ"ב דחולין וכיון שכן דלא עבדו רבנן מעלה בנגיעה דמעשר כמו באכיל' מעש' והשתא מאי ק"ל מבגדי פרושי' מדרס לאוכלי תרומה ול"ק מדרס למעשר הא מדרס נגיעה היא לפיכך ל"ע רבנן מעלה במעשר. דהא בטעון לביאת מים מד"ס גופ' דאסרו רבנן במעש' דלעיל דמיני' שמעת לה דשני לרבנן בין חולין למעשר אינו אלא באכילה גרידא אבל בנגיעה לא שאני להו ואם נגע זה הטעון ביאת מי' מד"ס לא פסלה ומותר באכילה לטהור דאי הוי אסור באכילה לטהור אחר נגיעות טמא זו דד"ס ולא שרי אלא נגיעה גרידא משא"כ בתרומה אפי' נגיעה גרידא אסור ה"נ הי' אסור בנגיעות מעשר כיון שנפסלו שוב מאכילה דהא תנן בפ"ב דמעשרו' מ"ש ניתן לאכיל' ולשתי' ולסיכה. אפי' למעט באכילת מ"ש נמי אסור כדתנן בפ"ח דזבחי' (דף עו) אין לוקחין תרומה בכסף מ"ש מפני שממעט באכילתו ואפי' ר"ש דמתיר התם היינו דוקא למעט באכילה אבל לפסלו מאכילה לגמרי לא שרי כדמוכח שם דמייתי ראי' דר"ש ל"ח למעט זמן אכיל' בקדשים ושביעית. ומדשרי טמא דד"ס בנגרעות מ"ש ש"מ דאינו פוסל ע"י נג עתם מאכילה. והנ"מ להדיא בפ"ב דחולין (דף לג) דתנן השוח' בהמה חי' ועוף ולא יצא מהם דם כשירין ונאכלין בידים מסואבת ודייק הגמ' הא יצא מהם דם אין נאכלין בידי' מסואבת אמאי ידים שניות הן ואין שני עושה ג' בחולין ומ"ל הכא בחולין שלקחו בכסף מעשר עסקינן וכרבנן דאוסר במעשר לכל הטעון ביאת מים מד"ס ופריך ע"כ ל"פ רבנן אלא באכילה דמ"ש אבל בנגיעה לא והא נגיעה הוא מדקתני נאכלין מי לא עסקינן דקא ספי לי' חברי' אלמא מדספי לי' חברי' בידים מסואבות ש"ד נאכל הואיל ואוכל טהור וש"מ דלא נפסול בנגיע' הטמא מלאכול אחר כן. וכיון דנגיעות הטמא דד"ס אינו פוסל שוב מאכילה א"כ מהשתא סיפא דמעלה דמדרסות אפי' כרבנן אתיא והא דל"ק בגדי פרושים מדרס לאוכל מעשר ה"ט כיון דמדרס נגיעה היא אינו פוסל בנגיעתו אפי' לגברא מלאכול מעשר דאפי' בנגע במעש' גופי' אינו פוסל מלאכלו כל שכן שבנגיעתו באדם דאינו פסלו מלאכול מעשר והא דהוחזק לחולין אסיר למעשר בע"כ היינו לאכילת מעשר ולא לנגיעות מעשר

אתאן לר"מ דא' חולין ומעשר כהדדי נינהו. ק"ל מנ"ל למידק מסיפא מדקאמר מדרס לאוכלי תרומה ולא קא' לאוכלי מעשר ש"מ דחולין ומעשר כהדדי נינהו דילמא מעשר ותרומ' כהדדי נינהו וכדדייק בסמוך דחולין שנעשה עט"ק כקידש דמי מדלא קתני בהו מעלה ודחי דאי דמי לתרומה הא תני תרומה ואי דמי לחולין הא תני חולין וה"נ אי אוכלי מעשר דמי לתרומה הא תני לה תרומה. ועק"ל למאי דדייק רישא רבנן