טורי אבן קלז

מ"מ אכתי קשה דהא לקמן גבי טבל והוחזק לחולין ח"ל למשנתינו רישא רבנן דשני להו בין חולין למעשר וסיפא ר"מ אלמא מוקמינן למתני' בתרי תנאי. וי"ל דמ"מ חדא בבא לא נ"ל לאוקמא כר"מ וכרבנן והא דנוטלין לידים לחולין ולמעשה חדא בבא היא ועוד דר"א ב"א מתני' בסיפא ה' מעלות ומוקי לה כולה כרבנן כדאמר לקמן מש"ה אליבא דר"א לא ניחא לי' לאוקמי הא דנוטלים ידים לחולין כר"מ ולמעשר כרבנן

כאן בנהמא. ק"ל אמאי לא משני אידי ואידי לנגיעה כאן בנגיעה דאוכלין א"ל נטיל' דאין שני עושה שלישי בחולין כאן במשקין דאפי' לנגיעה צריך נטילה דקי"ל כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה. וידים קודם נטילה נמי עושין את המשקה תחילה כדאמר בפ"ק דברכות (דף נב) גזי' שמא יטמאו משקים את אחורי הכוס מחמה הידים ויחזור ויטמא את הכוס וי"ל למאי דפי' ניחא מדנקט במתני' מעשר אלמא חמיר לן מעשר מחולין לענין נ"י והא א"א אלא באוכלים דשאני בין נהמא לפי' להאי שנויי א"נ בין אכילה לנגיעה לשנויי קמא אבל במשקים אין לחלק בין משקה למשקה ובין שתי' עצמה לנגיעה ואע"ג דהוה מצי למימר כאן באוכלים כאן במשקים ומתני' נוטלין לחולין במשקים ולמעשר באוכלים מ"מ נ"ל יותר לחלק באוכלין גופייהו בין חולין למעשר בין אכילה לנגיעה א"נ בין נהמא לפי' מלאוקמי (חולין) [צ"ל חולין ומעשר] דמשנתינו בתרי גוונא חולין במשקים ומעשר באוכלים ואע"ג דמצינו באוכלים דפי דבעי נמי נטילה כדאמר בפ"י דפסחים כל שטיבולו במשקה צריך נ"י ההיא לאו משו' לתא דאוכלין אלא משום לתא דמשקים כדאמ' התם שמא יגע במשקים ומטמאתן והא דקאמר כאן בפי' אחולין קאי ומ"מ למעשר אפי' אכילת פי' בעי נטילה דההוא שנויי דמשני מעשר אמעשר הא ר"מ ומתני רבנן למסקנא נמי קאי מדנקט למעשר כלל במתני' וכדפי'

וכן המטביל ידיו נתכוון ק"ל כיון דאשמועינן דלנט"י שאינו אלא לקדוש' קלה מתרומה ולמטה אפ"ה צריך כוונה כ"ש לטבילה שאינו אלא לקודש החמור דצריך כוונה דהא כוונה בקדושה תליא דמה"ט חולין לא בעי כוונה כדמסיק. וי"ל דה"א כיון דאלימא מילתא דטבילה טפי מנטילה דמהני אפי' לקדושה חמורה לא בעי כוונה קמ"ל דאפ"ה בעו כוונה א"נ י"ל הא דתני וכן המטביל אמעשר ואתרומה קאי אע"ג דטבילה מילתא עדיפא היא דמהני אפי' לקודש וה"א אי עביד לה למעשר ותרומה א"צ כוונה קמ"ל דאפ"ה צריך כוונה

והא תניא בין נתכוון. ובין לא נתכוון ידיו טהורות הא דלא רמי לה אמשנתינו דמשמע דבעי כוונה כדפי' במתניתן. די"ל מתני' מיירי מטומאה חמורה של תורה אבל במעלות דרבנן מודה דא"צ כוונה וכדפי' במתניתן

כאן לחולין כאן למעשר ק"ל דמשמע דס"ל לר"נ אע"ג דחולין לא בעי כוונה מעשר בעי כוונה והא בפ"ב דחולין (דף לא) אמ' נדה שנאנסה וטבלה אר"י א' רב טהורה לביתה ואסור' לאכול בתרומה וא"ל הבא לר' נתן עון כרת הותרה איסור מיתה מבעי' א"ל בעלה חולין הוא וחולין לא בעי כוונה והשתא מאי איריא דקאמר אסורה לאכול בתרומ' הא אפי' הקל נמי אסורה כדאמר ר"נ גופי' הכא. וי"ל דהא דאמ' הכא כאן למעשר היינו אליבא דרבנן דשאני להו בין חולין למעשר אבל התם דקאמר ואסורה לאכול בתרומה תרומה אין מעשר לא היינו אליבא דר"ת דלא מחלק בין חולין למעשר ועי"ל דמש"ה נקט רב ההם אסורה לאכול בתרומה משום דנאכל בזה"ז משא"כ מעשר דבעי חומה ובזה"ז ליכא חומה למ"ד קדושה ראשונה לא קידשה לע"ל. שוב ראותי להתוס' שם בפ"ב דחולין דנקט תרומה ולא מעשר משום דנוהג בזה"ז

כאן לחולין כאן למעשר. למעשר בעי כוונה. לחולין לא בעי כוונה ק"ל הא התם בפ"ב דחולין (דף לג) אמר' אליבא דרב דא' נדה שנאנסה וטבלה טהורה לביתה. דבעלה חולין הוא וחולין לא בעי כוונה לר' נתן דא' התם גבי שחיטה דלא בעו כוונה אפי' לחתיכה בעלמא בנפלה מן הגשר וטבלה אע"ג דאפילו לרחיצה בעלמא לא נתכוונה אפ"ה מהני לחולין ולרבנן דאמר התם גבי שחיטה דבעי מיהו כוונה לחתיכה ה"נ מיירי שירדה להקר דנתכוונה לרחוץ אלא של"נ לטבילה והשתא אע"ג דר"נ כרב ס"ל דחולין לא ב"כ אפ"ה הא מ"ל דהני תרתי ברייתא לחולין מיירו ולא נתכוון דקתני בהו מיירי דל"נ אפי' לרחיצה וקמייתא רבנן ובתרייתא ר"נ. א"נ הא והא רבנן דקמייתא דבל"נ אפי' לרחיצה ובתרייתא בנתכוון לרחיצה אלא של"נ לטהרה דנטילה וטבילה כיון דאפי' בחולין איכא גווני דבל"נ אינו כלו' הא מ"ל דהא דתני ל"נ ידיו טמאות בכה"ג. וי"ל משו' דקתני בקמייתא תרתי נוטל ידיו וכן מטביל והא מטביל א"צ אלא בקודש והתם כוונה מעליא בעי לשם טהרה כדתנן הוחזק לתרומה אסור לקודש כ"ש בדלא הוחזק ונתכוון כלל לשם טבילה וכדתני סיפא טבל ולא הוחזק כאלו לא טבל דאפי' למ"ד חולין לא בעי כוונה למעשר ומן המעשר ולמעלה בעי כוונה מדרבנן ודומיא דהאי כוונה דטבילה מצריך האי תנא בנטילה מש"ה א"א לאוקמי בחולין ולפי"ז הא דתני תרתי נוטל ומטביל מש"ה תני לי' דנוטל בעי נמי כוונה גמורה דומיא דמטביל מיהו אין זה מספיק דהא איכא לפרושי נוטל ומטביל שניהן בחולין מיירו ונקט מטביל לרבותא כדפי' לעיל

ומנא תימרא דחולין לא ב"כ דתנן. ק"ל ל"ל להביא ראייה ממקום א' ת"ל מהא ברייתא גופא דתני בין בנתכוון בין לא נתכוון ידיו טהורות ועכ"פ בחולין איירי וי"ל דמהא לא ש"מ אלא בטומאת ידי' דרבנן אבל בטומאה מאה ש"ת ב"כ ולפיכך מייתי ראי' מגל שנתלש דמיירי מסת' טומאה של תורה והא מנא תימרא דשמעתין דמיירי בטומאת ידים דרבנן ל"צ אלא עיקרו אמילתא דרב בפ"ב דחולין גבי נדה שנאנסה וטבלה דא' רב טהורה לביתה דבעלה חולין הוא וחולין לא בעי כוונה ואגב גררא אייתי לה נמי בשמעתין משום דלר"נ בלא ההיא דהכא ס"ל דחולין לא בעי כוונה אפי' בטומאות של תורה כדאמ' התם. מיהו לר"י דא' התם אף לחולין בעי כוונה קשה במאי מ"ל להני רומיא דמתנית'. ול"ל בטומאת ידים דרבנן מודה "י דחולין לא בעי כוונה שהרי התם בפ"ב דחולין גבי נדה שנאנסה וטבלה מייתי ר"נ סייעתא לרב מהאי דלקמן פי' שנפל' לתוך אמת המי' ידיו טהורות ואי ר"י נמי מודה בטומאת ידים מאי ראי' היא זו. א"ו ר"י אף בטומאת ידים נמי בעי כוונה ואף לחולין והא כוונה דבעי ר"י אף לחולין כוונ' מעליא בעי לשום טהרה גמורה כדמוכח כל ההיא סוגיא דהת' וא"כ ההיא ברייתא דבל"נ ידיו טהורות הוי תיובתא לר"י דבמאי מ"ל. וי"ל דלמאי דמסיק הת' ר"י אמר כר"י ב"י דא' וכיבס מה ת"ל שנית מקיש תכבוסת ב' לא' מה א' לדעת אף ב' ניחא. מיהו אכתי ק"ל הא דמביא ר"נ ראי' לקמן מפי' שנפלה לתוך אמת המי' דידיו טהורות הא טומאה דרבנן ות"ל מהא ברייתא דנוטל ומטביל דלא ב"כ לידים דרבנן. אלא י"ל דמהא דל"נ ידים טהורות אין להוכיח דחולין לא בעי כוונה דא"ל לא נתכוון דמתניא לאו למימרא דלא נתכוון לשם טבילה לגמרי אלא לא הוחזק ולא נתכון להעמיד גופיה בחזקת טהרה לחולין דומיא דהוחזק דכולה מתני' ובהא אפי' ר"י מודה דהוחזק כה"ג בחולין ל"צ

ידיו טהורות והפי' אינן בכי יותן ובתוספתא תניא פי' שנפלה לתוך אמת המים ופשטן מי שידיו טמאות ונטלם ידיו טמאות ופירו' טהורין ואם חישב בשביל שיודחו ידיו ידיו טהורות והפי' בכ"י ופי' הר"ש בפ"ז דמס' ומכשירין דהאי תנא פליג אמתני' דחולין ב"כ. ולדבריו נ"ל הא דמייתי ר"נ ראיי' ממתני' משום דמתני' עיקר מברייתא. וק"ל כיון דידיו טמאות אמאי פי' טהורין הא נגע במשקין טמאין שבידו ואי משום כיון דלא נ"ל בנפילתן לא הוכשרה דאינו בכ"י הא חנן בפ"ק דמכשירין משקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון וצ"ל לפי' הר"ש דבהא נמי פליג אמתני' וס"ל כמ"ר בפ"ק דשבת (דף יז) אין כלי טמא חושב משקה אע"ג דהכשירו וטומאתו באין כאחד אי לא נ"ל אינן בכ"י ול"נ דלא פליגא כלל והתוספתא דתני ידיו טמאות מיירי למעשר דב"כ אבל לחולין מודה דא"נ כוונה וגם מתני' נ"ל ע"ד זה דרישא בתולין וסיפא דבשביל שיודחו ידיו דתני ידיו טהורות היינו טהורות אפי' למעשר קאמר כיון דנתכוין והשתא א"ש להא דתני ידיו טהורות בסיפ' השתא רישא דל"נ ידיו טהורות סיפא שנתכוון לכ"ש א"ו רישא בחולין ואפי' ל"נ וסיפא במעשר ואי נתכוון אין ל"נ לא. ולמאי דפי' ש"מ דאפי' לטומאת ידים דרבנן עשו רבנן מעלה דמשנתינו דבעי הוחזק למעשר ולתרומה וכל אינך דתנינן ועוד ש"מ דאע"ג דנטילה של"נ לא מהני לתרומה ל"א כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה מ"מ ק"ל אהא דקא' בשביל שיודחו ידיו הפי' בכ"י משום כיון דנתכוון להדיח ידיו גלי דעתי' דנ"ל בהך נפילה שע"י ידיח ידיו כדפי' רש"י מה בכך וכי לא הי' באפשרי להדיח ידיו בתוך אמת המים זה בלא נפילת פי' הללו ונטלתם מתוכו ואין זה גלוי דעת שנ"ל בנפילת הפי' לתוך אמת המים ואנן בעינן כי יותן דומיא דכי יתן דנ"ל

ה"ק אע"פ שהוחזק לחולין אסור למעשר. ק"ל מדקאמר אע"פ שהוחזק לחולין משמע דעדיף הוחזק לחולין ולא הוחזק למעשר מלא הוחזק כלל אף לחולין והא בסיפא דמתני' תנן טבל ול"ה כאלו לא טבל ופי' התוס' דאי מרישא הייתי אומר דטפי עדיף ל"ה כלל למעשר מהוחזק לחולין דהא עקר דעתו לגמרי ממעשר ובע"כ הבי הוא דאל"כ ה"ל סיפא משנה שא"צ אלמא להו"א כלל עדיף טפי מהוחזק לחולין ומאי אע"פ שהוחזק לחולין דקאמ'. ואע"פ שהתוס' פי' עוד בשם הר"א ורבותא דמתני' משום חולין הייא דמהניא אף בלא כוונה דאי משום מעשר אף כי הוחזק לחולין קתני רישא דל"מ אאל"כ דהא מפשטא דמתני' משמע להיפך דלחולין בעי הוחזק אלא ר"נ למאי דס"ל חולין לא ב"כ דחק לשנויי דאע"פ שהוחזק קאמ'. והא ל"ל דלעולם הוחזק לחולין עדיף מלהו"א כלל דמתכוון מיהת לש' טביל' והאי טבל ולהו"א מיירי שלא נתכוון כלל אפי' לרחיצה בעלמ' דהא אפי' רב מודה דלרבנן דפליגי אדר' נתן וס"ל דגבי שחיט' ב"כ לש' חתיכה ה"נ גבי טבילה בעי כוונה ואי לא נתכוון אפילו לשם רחיצה לא מהני