טורי אבן קלה

חש"מ דה"ל מ"ע שהז"ג דנשים פטורות אמטו להכי כתיב קרא כל מלאכת דרי"ה ללאו דה"ל מצות ל"ת אע"פ שהז"ג קיי"ל דנשים חייבות כדתנן פ"ק דקדושין א"ו ר"ע אק"ו דר"י סמיך וכיון דבא' וז' דאיכא לאו דנשי' חייבות חש"מ מק"ו אתיא שיהא חייבות. מיהו אכתי תקשה מה א"צ דקאמ' ר"ע הא איצטריך לחיי' נשים במלקות על מלאכת חש"מ דהא כיון דאינן במ"ע דמקרא קדש דה"ל הז"ג אע"ג דמק"ו אתיא הא אין עונשין מ"ה כיון דליכא מ"ע דמקרא קדש אצל נשים דבשלמא אנשים הואיל ואית להו מ"ע עונשין מ"ה אבל גבי נשים דאינן במ"ע זו ה"א דאין עונשין מ"ה מש"ה כ"ר לאידך קרא דרי"ה ללאו ללקות נשים עליו וכה"ג תקשה לר' יונתן מה א"צ דקאמר אקרא דתשמור דמק"ו אתיא נהי דסמיך אקרא דמקרא קדש דה"ל עשה נהי דק"ו מהני ללקות אנשים מ"מ נשים לא מש"ה כ"ד תשמור דיש לאו להדיא למלקות וי"ל כיון דמק"ו דא' וז' עכ"פ אתי' לן לאסור לאו גרידא אפי' לנשים אע"ג דאין עונשין מה"ד מ"מ לוקין אפי' נשים. אע"ג דהוי מ"ע שהז"ג נשים נמי חייבות בו כמו אנשים דהעשה אלים שנוהג בנשים נמי כיון דאיכא איסור לאו בהדה וע"ד שכתבו התוס' פ"ק דקדושין (דף לד) בשם הר"ר יוסף גבי א"מ בשמן שריפה בי"ט משום די"ט עשה ול"ת ושריפות קדשים אינו אלא עשה דאשה שאינו בעשה די"ט דהוי ז"ג אפ"ה אינו מדלקת בש"ש בי"ט משום דעשה שיש עמה לאו אף הלאו אלים ולא דחי' לי' לעשה ואע"פ שמדבריהם משמע איפכא דהעשה אינו נוהג בנשים אלא דהעשה אילומי מאלמי להלאו שעמו שלא לדחי' עשה אחרת הא איכא למימר איפכא דהלאו מאלים לעשה אע"ג דהז"ג שתנהג בנשים כמש"כ במ"א ואפשר שהתוס' ג"כ מודו בזה ואין כאן מקומו וכיון שכן כיון דאתי' לן מק"ו אסור מלאכה בחש"מ ללאו בעלמא א"כ מאלים לה לעשה שתהא נוהג בנשים נמי אע"ג דהז"ג הוא וכיון דבנשים נמי איתא לעשה זו מעתה אלים ק"ו זה להביא לעונש מלקות אף את הנשים דהא בכה"ג דאיתא לעשה בהדיא עונשין מה"ד מיהו סברת הרמב"ם בהא דאי איכא עשה להדיא עונשין מה"ד לאו כ"ע מודו בו כמ"ש בפ"ג דמכות בחי' והשתא תקשה הא דאמרן. ולמאי דאפרש בסמוך דהאי א"צ דקאמ' ר"ע ור"י לבר פלוגתייהו לאו א"צ לגמרי קאמר אלא ה"ק למאי דאתם גמרי לעיקר איסור ע"מ בחש"מ מהני קראי דאייתיתו הא ליתא דבלאו הני קראי נ"ל לעיקר איסור ע"מ בחש"מ לר"ע מאלה מועדי ולר"י מק"ו ומ"מ מודו דהני קראי נמי צריכא למאי דאמרן אלא לעיקר איסורו ל"צ דממ"א נ"ל

והא דקאמר חש"מ יש קדושה לפניהם ולאחריהם אינו דין שיהא אסו' בעשיית מלאכה. בע"כ אין לפ' הא דמייתי לימי חש"מ בק"ו מא' וז' הואיל ויש קדושה לפניהם ולאחריהם דמשתיהן אתיא לן בק"ו הואיל דאית בי' תרתי לטיבותא שיש להן קדושה מלפניהם וגם לאחריהן דק"ו כזה ל"ל אלא אלו הי' יום א' מוטל בין ב"י קדושין א' מלפניו וא' מלאחריו בסמוך לו אבל הימים שבין א' דפסח לז' שלו שהן ימים רבים ל"מ מיום ג' עד הו' דלא אתיא לן בהאי ק"ו דהא אלו ג' ימים אין שום קדושה לא לפניהם ולא לאחריהם אלא אפילו יום ב' וששה לא אתיא לן בהאי ק"ו דב' אין לאחריו וששה אין לפניו א"ו לצדדים נקט ואו או קאמר ומייתי יום ב' לקדושה בצד דלפניו לחוד מיט"ר בק"ו ויום ששי בצד אחריו לחוד מיו"ט אחרון בק"ו מיהו יום ג' דפסח א"א למיתי לידי קדושה בק"ו מיט"ר בהא צד שלפניו דהא יום ב' דלפניו כבר אייתת לי' לידי קדושה ע"י ק"ו בצד דלפניו מיט"ר דהא איכא למיפרך מה ליט"ר שכן יש קדושה לאחריו שהוא יום ב' דאייתת לי' לידי קדושה ע"י ק"ו מיט"ר ובע"כ לא תייתי לידי קדושה ליום ג' אלא מיום ב' מק"ו מה יום ב' שאין לה קדושה אלא לפניו שהוא יט"ר אבל לא לפני פניו ק"ו ליום ג' שיש קדושה לפניו שהוא יום ב' ולפני פניו שהוא יט"ר נמצא אייתית ליום ג' לידי קדושה ע"י ק"ו בן ק"ו דהא מיום ב' אייתית לי' בק"ו ויום ב' גופא לא אתי לידי קדושה אלא בק"ו מראשון וה"נ ה' יום לא אתי לידי קדושה בהאי צד דלאחריו מק"ו די"ט אחרון דמה ליט"א שיש קדושה לפניו יום ו' דאייתת לי' לידי קדוש' מאחרון מצד דלאחריו ובע"כ ל"ת אלא מיום ו' בק"ו שאין קדוש' אלא לאחריו לחוד שהוא יום ז' ולא לאחר אחריו שהוא יום ח' שהוא חול ק"ו להם שיש קדוש' לאחריו שהוא ו' ולאחר אחריו שהוא ז' וזה נמי בק"ו בן ק"ו אתי שהרי ו' גופא בק"ו מז' אתא ולפ"ז יום ד' של פסח אלים טפי למיתי לידי קדושה מק"ו מג' דלפניו ומק"ו דיום ה' מצד דלאחריו דהא כולן אין להם כ"כ קדושה משך ימים רבים כמוהו לא לפניהם ולא לאחריהם מ"מ ק"ל הא מ"מ בסופה דהאי ק"ו צריך אתה לדון ולומר הכי זה שיש קדושה לפניו ולאחריו לכ"ש והא לפניו שהו' יום ג' ע"י ק"ו בן ק"ו אייתית לי' וכן לאחריו שהוא יום ה' נמי ע"י ק"ו בן ק"ו אייתית לי' נמצא יום רביעי א"א למיתי לי' לידי קדושה אלא ע"י ק"ו בן בנו של ק"ו אייתית לי והא בפ"ה דזבחים (דף נ' ע"ב) גבי הא דאמרינן התם וזה ק"ו בן ק"ו ופריך בן בנו של ק"ו הוא ופירש"י ודלמא כולי האי ל"ל למילף ומיזל אלמא ק"ו בן בנו של ק"ו אין דנין ואפ"ת דתחילת דינו דיום ד' א"צ לדונו מיום ג' שלפניו וה' שלאחריו מה"ת דאמרן. אבל אפשר לדונו מיום א' וב' שלפניו ומאי פרכת מה להנך שיש קדושה לאחריהם האי נמי יש קדושה לאחריו שהוא יום ה' וה"נ אפשר לדונו בק"ו מיום ז' או ו' בצד דלאחריהם ומאי פרכת מה להנך שיש קדוש' לפניהם האי נמי יש קדושה לפניו שהוא יום ג' הא מ"מ סוף דינא מדבר שבא ע"י ק"ו בן ק"ו מייתית לה דסוף דינא הוא ק"ו ליום ד' שיש קדושה לפניו שהיא יום ג' או קדושה לאחריו שהוא יום ה' והא יום ג' וה' גופי' לא אייתית להו לידי קדושה אלא ע"י ק"ו בן ק"ו וצ"ל כיון דתחילת דינו דמייתית לי' מב"י ראשונים או אחרונים ואלו באו לידי קדושה ע"י עצמן או ע"י ק"ו אחד אע"ג דסוף דינא הוא ע"י ק"ו בן ק"ו ל"ל בה ודיינין לי' כנ"ל לפירש"י וכיון שכן חה"מ דסוכות שהוא ששה ימים א"א להביא יום ד' וה' לידי קדושה אלא ע"י ק"ו ב"ב של ק"ו דהא אין לו קדושה לאחריו וה' לפניו וא"א לך להביאן לידי קדוש' מב"י ראשונים קדושה לפניהם ולאחריה' שהוא יום ג' וששי ובע"כ אפי' תחילת דינו א"א להביאן לידי קדושה אלא מק"ו דג' וששי והן עצמן לא אתו לידי קדושה אלא ע"י ק"ו בן ק"ו ולפ"ז י"ל דמש"ה נ"ל לר' יונתן לחש"מ דפסח מק"ו משום דאפי' יום ה' א"צ לתחילת דינו למיתי מימי' ע"י ק"ו בן ק"ו אבל ימים אמצעים דסוכות שהן ב' ימים ד' וה' אפי' תחילת דינו א"א למייתי להו אלא מימים שלא באו הן עצמן לידי קדושה אלא ע"י ק"ו בן ק"ו לפיכך לדידהו בעי קרא להביאן לידי קדוש' ולמאי דפי' הא דקאמר ששת ימי בראשית יוכיחו שיש קדושה לפניה' ולאחריהם היינו ב"י שלאחר שבת וב"י שלפניו דאיכא למילף מהאי ק"ו אבל לא יום ג' וד' בשב'. ומיהו הא לא יתכן אלא לפירש"י שם אבל לפי' התוס' התם דאפי' ב"ב של ק"ו נמי דיינין בע"כ צ"ל כדפי' בתחילה

כל מלאכת עבודה לא תעשה לימד על חש"מ וכו' האי קרא גבי חג הסוכות כתיב ונ"ל דהכי נ"ל מיני' איסור מלאכ' דחש"מ מדשני קרא דגבי חג המצות כתיב כל מלאכה עבודה לא תעשו והקרבתם אשה לה' ז' ימים דמקדים ציווי הקרבה למנין הימים והכא גבי סוכות כתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו ז' ימים הקריבו אשה לה' קדם מנין הימי' לציווי ההקרבה ש"מ להכי שני למסמוך ז"י לכל מלאכת עבודה לא תעשה למדרש ל"ת ז"י ללמוד שחש"מ אסור בעשיית מלאכה

רע"א א"צ. ר"ע ודאי מצי נ"ל מקרא דרי"ה דחה"ס ומקרא דר' יאשי' המצות דהא ר"ע גבי מקיים כלאים דריש כה"ג אלא דקאמ' א"צ דמקרא דאלה מועדי ה' נ"ל שני חש"מ בין לפסח ובין לסוכות מיהו מקרא דאלה מועדי ה' אינו אלא עשה מש"ה צריכ' קראי דר"י גבי פסת ודר' יוסי הגלילי גבי סוכות לל"ת ולעבור על מלאכת חש"מ בעשה ול"ת וא"ל דמהדר לי' ר"ע לאו אעיקר מילתא קאמר דא"צ קרא דכל מלאכה ל"ת לגמרי דודאי צריך לל"ת אלא לר"י קא מהדר ר"ע לדידך דילפת לעיקר איסור מלאכת חש"מ מהא לעיקר איסורא ל"ל דהא נ"ל מאלה מועדי ה' לעיקר איסורא והאי קרא לל"ת אתי דקרא דאלו מועדי דקרי לה מקרא קדש אינו אלא עשה. וה"נ יש לפרש א"צ דרבי (יאשי') [צ"ל דר' יונתן] דמק"ו אתי היינו א"צ לעיקר איסורו דהא מק"ו אתין והני קראי לל"ת אתי. ולמאי דפי' הני קראי דכל מלאכת עבודה דפסח וסוכות כ"ע מודו דלל"ת ור"י דמייתי קרא דחג הפסח סוכות סמיך אקרא דר' יוסי הגלילי וה"נ ר' יוסי הגלילי פסח אקרא דר"י סמיך דודאי א"א ללמוד לא פסק מסוכות ולא סוכות מפסח ומר אמר חדא ומר א' חדא ולא פליגי א"נ ר' יונתן דרשא דרי"ה דגבי סוכות א"ל משום דשני בי' קרא מפסח להקדים מנין הימים לציווי ההקרבה ש"מ לסמוך ז"י לכל מלאכה ל"ת אבל בפסח דליכא שינוי דאורחא דקרא להקדי' למנין הימים ל"ל דר' יאשי' למדרש איסור מלאכה מיני'

ה"ג אם בח' הרי כבר נאמר שבתון ובס"א גרס אם בז' הרי כבר נאמר שבתון ושיבוש הוא דלא נאמר שבתון בז' של פסח אלא בשמיני של חג. מ"מ ק"ל אמאי נקט קרא דשבתון לעשה שנאמר לבסוף ולא נקט רישא דקרא דמקרא קדש הנאמר בראשון ושמיני דמשמע קדשהו בע"מ כדמשמע לי' מקרא קדש דגבי אלה מועדי ה' דלע"מ אתי ואע"ג דבפ"ד דר"ה (דף לב) דרש ר"א שבתון דגבי ר"ה זה קדושת היום ומקרא קדש לע"מ וא"ל ר"ע מפני מה ל"נ שבתון שבות שבו פתח הכתוב תחילה אלא שבתון קדשהו בע"מ ומקרא קדש זה קדושת היום. ש"ה גבי ו"ה שכתב שבתון קודם למ"ק ראוי לדרשו לע"מ שהוא עיקר אבל הכא גבי סוכות מ"ק כתיב קודם לשבתון ראוי לדורשו לע"מ שהוא עיקר מש"ה אקדמו קרא וכ"ת משום דשבתון דר"ה כיון דאקדימה קרא בע"כ מיירי מע"מ הא מגלי על שבתון דסוכות אע"ג דמאוחר למ"ק דמיירי נמי מע"מ. ליתא מאי חזית דאזלת בתר ר"ה דאקדמו וילפי' לסוכת מיני' אדרבה זיל בחר חה"ס דאקדים קרא למ"ק לשבתון דבע"כ מ"ק לע"מ אתי' הואיל ופתח בו תחילה והוא מגלי על מ"ק דר"ה דקדשהו בע"מ קאמר א"ו כל חד וחד תיתי במילתי'. ולא מגלי חד על חבירו אלא במאי דפתח תחילה מיירי מע"מ הלכך ר"ה דשבתון קדם מיירי מע"מ אבל סוכות דקדם מ"ק הא מיירי מע"מ ולא שבתון ואמאי א' ר"ע והלא כבר נאמר שבתון בא' וח' הל"ל הלא כבר נאמר מ"ק לע"מ. והשתא קשה הא דאמר הלא נאמר שבתון הא מקרא קדש