טורי אבן קלד

חדשה אבל לא יט"ר דאין בו אסיף ממש ור' יהודא ור' יוסי דרשו התם לחג האסיף נמי ממש אלא דס"ל במקצת חש"מ דהיינו יום אחרון של חש"מ סגי אלא לאחרים אליבא דרבינא ס"ל כולהו חג בעינן ואפי' יט"ר ודרש חג האסיף חג הבא בזמן אסיפה ולר"ש ב"י דאמ' התם אחרים אתקופת ניסן קיימי לא ש"מ דאחרים לא דרשי חג האסיף לאסיף ממש ומהשתא לדידי' כולהו תנאי דרשי לחג האסיף כוותי' דר"ל אבל ר"י דקשי אליה אסיפה בחש"מ מי שרי א"כ תקשה לי' אכל הני תנאי הכי. ול"ל דר"י דקשיא ליה אסיפה בחש"מ מי שרי היינו אליבא דמ"ד בפ"ב דמועד קטן במחובר אפי' כולה אבוד אסור ומשמע התם דבמחובר קוצר ומעמר ושאר מלאכות עד דישה אסורין ואין היתר אלא באין לו מה יאכל לחוד וזה לא שכיח ולא קא קרי לי' בשביל זה חג האסיף אבל הני תנאי ס"ל דדבר האבוד אפי' במחובר מותר וזה שכיח ושפיר קרי לי' בשביל דבר האבוד חג האסיף. ליתא הא ר"י דרש התם לחג האסיף למקצת החג ומש"ה ביום אחרון של חש"מ סגי ואפ"ה בנופל התקופה בח' של חג מעברין אע"ג שהוא מן החג דהא אפי' למ"ד רגל בפ"ע הוא לענין תשלומין מודה כדאמ' לעיל ואמאי מעברין בחלה התקופה בח' של חג הא חג הבא בזמן אסיפה הוא אלא ע"כ ר"י נמי דרש לחג האסיף אסיף ממש וזה בח' שהוא י"ט א"א אבל חש"מ שפיר קרי' לי' חג האסיף ממש אע"ג דר' יוסי ס"ל התם בפ"ב דמועד קטן במחובר אפי' אבוד אסור ובע"כ הואיל ושרי' לי' למי שאין לו שאין מה יאכל משו' הא לחוד נמי קרי' חג האסיף. והשתא מאי ק"ל לר"י אדר"ל ושמא י"ל דר"י וכן שאר תנאי דהתם אית להו הואיל דרבה וא"כ כיון דבמחובר באין לו מה יאכל שרי שרי לגמרי מה"ת משום הואיל ולא אסר ר"י בפ"ב דמ"ק במחובר בדבר האבוד אלא מדרבנן כדא"ל לרבה גבי י"ט דאע"ג מה"ת שרי משום הואיל מדרבנן אסור כדפי' לעיל וכיון דמה"ת בח"שמ אסיפה לגמרי שרי משו' הואיל ובי"ט ס"ל דאסו' מדרשת הירושלמי מושמרת או מאך ואפי' לצורך אוכל נפש אסור מה"ת ול"ל הואיל ניחא להו יותר למדרש לחג האסיף לאסיף ממש כפשטא דקר' ובע"כ אינו אלא חש"מ דמ"ל לאסיף ממש דהכל שרי אבל י"ט למ"ל לאסיף כלל. אבל ר' יוחנן לא ס"ל ברבה אלא כר"ח דל"ל הואיל דהא פלוגתא דרבה ור"ח בהואיל מוקי לה התם בפ"ג דפסחים בתנאי אע"ג דדחי לה התם דיחוי בעלמא הוא אבל וקושטא דמילתא תנאי היא כדפי' המפרשים שם וכיון דל"ל הואיל בע"כ א"א לאוקמא לקר' דחג האסיף כפשוטי' לאסיף ממש דאפ"ת בחש"מ דדבר האבוד אפי' במחובר שרי וכן אין לו מה יאכל שרי כיון דל"ל הואיל ולא שרי מה"ת אלא הני לחוד ולא שאר אסיפה בשביל אסיפא מעוטה של אלו אין ראוי לקרוא חג האסיף ממש ובע"כ שבקי' לקרא דאיהו דחיק ואוקי אנפשי' מאי חג האסיף חג הבא בזמן אסיפה ואפי' י"ט נמי בכלל שם זה. וכ"ת א"כ מאי פריך ר"י לר"ל מחג האסיף דילמא ר"ל ס"ל כהני דא"ל הואיל י"ל דר"י למאי דס"ל דל"א הואיל פריך לה וכהג"מ בפד"מ (ד' סד) א"ל ר"י והלא כבר נאמר ונכרתה דלאו לר"ע פריך לה דהא ר"ע במברך השם מ"ל אלא טעמא דנפשי' קאמר למאי דס"ל דבעובד ע"ז מיירי כדפי' רש"י התם וה"ר עוד בפ"ד דחולין גבי האומר רגלה של זו עולה כולה עולה. ומהא ק"ל על מה שפי' התוס' בשם ר"ת דכל עיקר איסור מלאכה בחש"מ אינו אלא מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא אלא כיון דאקראי סמכינן לי' למיתסר לא מסתבר לי' לא קמי לקרא דשרי בהדיא בהכי והא כל הני תנאי מוקי לחג האסיף אחש"מ ומה ק"ל לר"י. אלא ע"כ משום דס"ל דכל הני א"ל הואיל וכל אסיפה שריא בחש"מ והשתא אא"ב חש"מ מה"ת אסור במלאכה אע"ג דאסיפה בדבר שאינו אבוד מדרבנן מיהו אסור הואיל ומה"ת שרי משום הואיל שפיר קרי לי' קרא חג האסיף אבל א"א דכל עיקר חש"מ אינו אלא מדרבנן אלא כיון דא"ל אסמכתא מקרא ל"מ לאוקמי לקרא דשרי בהדא בהכי א"כ מאי ק"ל אדר"ל תקשה לכל הני תנאי דמ"ל לחג האסיף ממש הא מדרבנן דבר שאין אבוד ויש לו מה יאכל אסיפ' אסורה לכ"ע ואפי' למאן דא"ל הואיל והאיך מ"ל לקרא דשרי להדא בהכי

את חה"מ תשמור ז"י למוד על חש"מ שאסור בע"מ נ"ל מדה"ל למכתוב תאכלו מצות ז"י ואקדימו קרא ז"י לתאכלו מצות ש"מ דהאי ז"י קאי ארישא דאת חג המצות תשמור ואסיפא דתאכלו מצות ואי רישא דתשמור נמי אתאכלו מצות דסיפא קאי וכולה חדא מלתא למאי נ"מ בהא דאקדימה קרא לז"י לתאכלו מצות אלא ע"כ לרישא דתשמור מעשיית מלאכ' מיירי וסיפא מאכילת מצה מש"ה כתב קרא ז"י במיצעי צומ' דקאי אע"מ דתשמור שלפניו ואתאכלו דלאחריו ללמד על חש"מ שאסו' בע"מ. ובהג"מ בפ"ג דמכות (דף כא) דדרש ר"ע שדך ל"ת כלאים אין לי אלא זורע מקיים מניין ת"ל בהמתך לא הרביע כלאים שדך ל"ת כלאים ופי' שם רי"בן דהמ"ל בהמתך כלאים ל"ת ומדסמך כלאי' לשדך ש"מ כלאים דשדך לא ויש לפרש נמי מדהמ"ל ל"ת שדך כלאים מדסמך שדך לכלאי' דהרבעה ש"מ דה"ק כלאים שדך לא לרבות מקיים ואע"פ שלא פי' כן בפ"ק דמ"ק ובפ"ד דע"ז פי' זה עיקר כמ"ש במקומו והשתא ר"י דשמעתין בשיטת ר"ע דמקיים קאי. ואע"ג דאורחי' דקרא להקדים ז"י לאכילת מצה כמ"שם בכמה דוכתא מ"מ היכא דאיכא למטעי ה"ל למכתב להיפך וכה"ג כתבתי בחי' פ"ק דמגילה בשם התוס' אהא דרפ"ק דברכות (דף ב) דקאמ' א"כ לימא קרא ויטהר מאי וטהר טהר יומא ואע"ג דבכמה מקומת כתיב וטהר והיינו טהור גברא היכא דאיכא למיטעי שאני ועוד גבי סכות כתיב בסכת תשבו ז"י קדים הצווי למנין הימים אלמא כה"ג נמי אורחי' דקרא הוא וה"נ המ"ל הכי. והא דדרש ר"ע לקמן לאסור ע"מ בחש"מ מאלה מועדי ולא מהא דהא גבי מקיים כלאים דרש כה"ג היינו משום דמהאי קרא אין לנו אלא חפ"מ של הסח אבל של סכות לא מש"ה נ"ל מאלה מועדי ה' דקאי אכולן. מ"מ האי קרא דתשמור ז"י לאו קרא יתירא לגמרי הוא אלא דהמ"ל איפכא כיון דקושטא דמילתא חש"מ דפסח אסור בע"שמ ל"צ קרא לכתוב להיפך ולשנות משאר מקומות דכתיבה גבי חה"מ ולמאי שאכתוב שם בדר"ע א"ש טפי

לימד על חש"מ שאסור בעש"מ דברי ר' יאשי' וכ"ת תינח חש"מ דפסח דסוכות מנלן. וה"נ תקשה לר"י הגלילי דנ"ל בסמוך לאסור מלאכה בחש"מ מכל מלאכת עבודה ל"ת דכתיב גבי חג הסוכות אכתי חש"מ דפסח מנין וכ"ת דגמרינן חד מחברי' מר גמר סוכות מדפסח ומר פסח מדסכות ליתא דפסח מדסכות לא ילפינן שכן מרובה מצוותו ודסכות מדפסח נמי לא שכן פתח בו הכתוב תחילה כדאמ' רפ"ק דיומא ועוד שאסור באכילת וראיית שאור וחמץ ונ"ל דר' יאשי' ורי"ה כל חד אקרא דחברי' סמיך ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ומקראי דתרווייהו דהני תנאי אתיא לן שני חש"מ אלו של פסח מדר"י ושל סכות מדרי"ה. ובהכי נ"ל מאי דק"ל אר' יונתן דאמ' א"צ קרא דתשמור דמק"ו דא' וז' אתא א"כ לדידי' אסור בכל מלאכה בחש"מ כמו בי"ט כיון דנ"ל מיני' בק"ו וכ"ת ה"נ הא לא אישתמיט תנא למיתני דחש"מ אסור בע"מ אפי' בדבר האבוד. וכה"ג אמ' בפ' הערל (דף עב) לא לישתמיט תנא למיתנא הערל וטמא ולימא ר"ע היא ובפ"ק דכריתות (ד' ב) לא לישתמיט תנא עגלה בשחיטה כשירה לימא ר"ש היא דבשלמא שאר תנאי דנ"ל מקרא לאסור מלאכה בחש"מ. י"ל מדפלוג רחמנא לאסור מלאכה די"ט משל חש"מ וכתבו בפ"ע ש"מ די"ט חמיר מחש"מ. ולא מסרן הכתוב אלא לחכמים וכדאמר' לקמן גבי וביום ז' עצרת. אבל ר"י דנ"ל מק"ו מא' וז' לחש"מ דפסח ומהאי ק"ו גופא יש ללמוד דחש"מ דסוכות בא' וח' דידי' א"כ ליתסר בכל מלאכה כמו י"ט גופא הואיל ומיני' אתיא בק"ו. ולמאי דפי' ניחא דודאי ת"ק ור' יונתן דהוא ר' יאשי' אקרא דרי"ה סמיך למלאכת חש"מ דסוכות שאסורה ודפסח לחוד נ"ל מהאי קרא וקאמר לי' ר"י קרא דפסח א"צ דמק"ו נ"ל. ומ"מ אי לאו קרא דסוכות וכולה מילתא דחש"מ הוי אתי' בק"ו מי"ט ה"א דאסו' בכל מלאכה כי"ט מש"ה פרט קרא לחש"מ בפ"ע ולא כייל לי' עם י"ט למימרא דקילי מי"ט וכיון דפרט קרא בהדיא לחש"מ דסוכות למימרא דקיל מי"ט ממילא א"צ קרא לשל פסח דמק"ו אתיא ול"ל דליתסר בכל מלאכה כי"ט דחה"מ של סכות יוכיח שיש קדושה לפניו ולאחריו וקרוי מ"ק ואפ"ה אין אמור בדבר האבוד ואל תקשה כיון דמ"מ אפי' לר"י דנ"ל מק"ו אפ"ה צריך חד קרא להדיא או דפסח או דסוכות ואידך מפיק מק"ו א"כ קרא שני של סוכות המאוחר לשל פסח הוא מיותר ואמאי קאמר אשל פסח דקדים א"צ. י"ל משום דקרא של סוכות מפורש בהדיא דמיירי מאיסור מלאכה דכתיב כל מלאכת עבודה ל"ת ז"י אבל תשמור דפסח א"ל דלא ממלאכה איירי אלא מאיסור חמץ כדכתיב בסופו חצות תאכלו

רי"א א"ל ק"ו מה ראשון וכו'. ק"ל מאי א"צ דקאמר הא בפ"י דעירובין (דף צו) אמר השמר דלאו לאו לכ"ע א"כ ר' יאשי' דנ"ל איסור מלאכה בחש"מ מתשמור ז"י לאו הוא ולוקין עליו והשתא מאי מהדר לי' ר"י א"צ דמק"ו אתיא הא קי"ל לכ"ע אין מזהירין מן הדין כדא' רפ"ג דמכות (דף יד) ורפי"ג דזבחים (דף קו) וא"כ צריך קרא דתשמור ללאו לומר שלוקין עליו מיהא י"ל לדעת הרמב"ם דהיכא דאיכא עשה דמהכא נ"ל להדיא והלאו מייתי לה מדין ק"ו לוקין עליו דמש"ה לוקין האוכל כזית מבהמה טמאה שא"ל סימן טהרה כלל אע"ג שלא נאמר לאו אלא ביש לו סימן א' של טהרה ושאין לו כלל מק"ו אתי' הואיל ויש עבה להדיא אין זה כלל עונשין מ"ה כמש"כ מפ' שם [צ"ל בפ"ב מה"מ"א] א"ל דר"י אמקרא קודש דר"ע דלקמן סמיך דמקרא קודש משמע עשה וא"כ יכול להביא ללאו מן הדין ובע"כ אדר"ע צל"כ דלקמן נ"ל לר"יהג איסור מלאכת חש"מ מקרא דכל מלאכת עבודה ל"ת ומהדר לי' ר"ע א"ל מאלו מועדי ה' מקראי קדש נ"ל הא מקרא קדש אינו אלא עשה מש"ה כתב רחמנא כל מלאכת עבודה לל"ת ללקות עליו ומה א"ל דמהדר ר"ע לרי"ה אלא ע"כ ר"ע נמי אק"ו דר"י סמך וכיון דאיכא עשה להדיא לאיסורא הלאו א"ש מק"ו ול"צ האי קרא דרי"ה ללאו דמק"ו שפיר אתיא נמי למלקות ובלא"ה צ"ל הכי לר"ע דאק"ו דר"י סמיך דאל"כ מה א"צ דקאמר ר"ע הא ודאי צריך האי קרא דרי"ה ללאו דמקרא קודש דר"ע אין אלא לעשה והא דנשי' מותרין במלאכת