טורי אבן קלא

בטמא אין לוקין את המ' ודחי ממאי דר"י היא וא"ל משום דה"ל לאו שאב"מ דילמא אין לוקין משום דניתק לעשה והשתא אי נשים פטורות מהאי עשה דבאש ישרפו משום דה"ל מ"ע שהז"ג ולדידהו לאו ניתק לעשה בע"כ הא דתנן מותיר בטהור דא"ל ה"ט משו' שאב"מ מדפסק ותני סתמא המותיר אין לוקין דמשמע ל"ש איש ול"ש אשה ועוד דומי' דשובר בטמא קתני לה דליכא שום צד מלקות בין לאיש ובין לאשה ואי טעמא משו' נ"ל אשה תלקה במותיר. א"ו כל כה"ג אין זה מ"ע שהז"ג מטעמא דפי' ונשים נמי חייבין בעשה דשריפת נותר וה"ל לאו דלא תותירו ניתק לעשה גמור בין לאיש ובין לאשה ואין בו צד מלקות כלל והתוס' תי' אהא דממעט אשה מלמול את בנה אע"ג דהוי מ"ע שהז"ג כיון דאין נוהגין בלילה דמשו' מילה שלא בזמנה איצטריך. וכמ"ד דנוהג בין ביום ובין בלילה וכ"ת אפ"ת דשלא בזמנו נימול בלילה אכתי תקשה אותו ולא אותה למה לי הא ה"ל מ"ע שהז"ג דהא מילה שלא בזמנה אינו דוחה שבת וי"ט. כדאמ' בפ' ר"א דמילה דמה"ט חשיב בפ"י דעירובין לתפילין מ"ע שהז"ג אפי' למ"ד לילה זמן תפילין הואיל ואינו נוהג בשבת וי"ט י"ל ל"ד בשלמא תפילין הוי שפיר שהז"ג כיון דלא נוהג כלל בשבת וי"ט אבל הא דאין מלין בשבת וי"ט לאו משום דאינו נוהג בהן דהא אם עבר ומל בשבת עביד מצוה כדא' בפי"ט דשבת גבי מל של ע"ש בשבת דפטור דה"ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה אלא (דאמר') [צ"ל דארי'] דאיסו' מלאכה דשבת וי"ט רמיא עליו דאין מילה שלא בזמנו דוחה אותן מש"ה אין זה מ"ע שהז"ג לפטור נשים מ"מ הא ק"ל הניחא לר"א בר"ש דס"ל הכי בפ"ח דיבמות (דף עג) אבל לרבנן דפליגי עלי' התם וס"ל אפי' שלא בזמנו אין מלין אלא ביום אותו ולא אותה ל"ל: ועק"ל מפ"ד דיבמות (דף מח) גבי עבד איש ולא עבד אשה וכבר נבאר זה בתשו'. סימן נ"ג עוד תי' התוס' משום דה"א הואיל ועשה דמילה יש בה כרת לאחר זמן ונכרת' עלי' י"ג בריתות ה"א דנשי' חייבות. גם על זה ק"ל דלמה לן למילף שנשים פטורות ממ"ע שהז"ג מתפילין כדאמ' בפ"ק דקדושין ת"ל מהא דממעט קרא אשה מלמול את בנה דלמ"ד אינו נוהג בלילה וה"ל מ"ע שהז"ג אע"ג דחמיר כ"ש לשאר מצות דזמן גרמא דקילא. והריטב"א תי' דלא חשיב מ"ע שהז"ג אלא מצוה דנפשה אבל הכא במצוה דבנה ה"א דמחייבי דלא גרע מב"ד דמחוייבין קמ"ל אותו ולא אותה ולה"ט לק"מ משבת וי"ט דאין מילה שלא בזמנו דוחה אותן ואפ"ת דמש"ה ח"ל מ"ע שהז"ג. וגבי סמיכה תי' הריטב"א דכי אמר מ"ע שהז"ג נשים פטורות במצוה שבחובה לגמרי דכי מטי זמן חיובא לא סגי דלא מקיימי אבל הא דאינו בחובה לגמרי אלא שבא להכשיר קרבנו אם ירצה שיעלה לו לרצון ה"א דא' אנשים וא' נשים חיובן שוין וזה דוחק ואינן דברים של טעם ולכולהו תי' תקשה לך מנות' דאמ' אבל לפי מאי שפי' יה הכל

הכי גרסינן ר"י ור' שמעון אומר נשים סומכות רשות ול"ג ר' ישמעאל דר"ש היא חבירו של ר' יוסי ולא ר' ישמעאל וה"ג בפ"ד דר"ה ובפ"ו דחולין ובפ"ו דעירובין וכן וכן העתיקו כל המפרשים ר"ש ומשמע דר"ש דרש בני ישראל ולא בנות ישראל דע"כ ל"ק אלא דנשים סומכות רשות אבל חוב ליכא. ק"ל הא בפ"ג דמנחות (דף יט) פריך הגמ' אדר ש הא דכתי' ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן וזרקו. נימא וי"ו מוסיף על ענין ראשון שחיטה ה"נ בזר תהי' פסולה ומשני ש"ה דכתי' וסמך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים ופריך אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ומשני הא לא מצית אמרת מה זריקה דעיקר כפרה לא בעי בעלים שחיטה לא כל שכן וכ"ת אין דנין אפשר משא"א גלי רחמנא ביוה"כ ושחטו את פר החטאת אשר לו מכלל דבעלמ' לא בעי בעלי' והשתא כיון דר"ש א"ל הקישא דשחיטה לסמיכה אפי' להקל דכשירה בזרים כ"ש דנקיש נמי להחמיר מה סמיכה אינו בנשים אף שחיטה בנשים לא. ועוד ק"ל הא אי לאו הקישא ה"א דשחיטה בזר לר"ש פסולה משום וי"ו מוסיף וכ"ש דפסולה בנשים אלא דמהקישא דשחיטה לסמיכה מכשיר זרים והא מהאי הקישא א"א להוציא אלא זרים דאיתנהו בסמיכה אבל לא בנשים דאינן בסמיכה וממילא פסולין מהא דרשא דוי"ו מוסיף לר"ש. אלא שבהא י"ל כיון דמהאי הקישא דשחיטה לסמיכה נ"ל דא"צ כהן דווקא לשחיטה מעתה גלי לן דלא אמרינן הכא וי"ו מוסיף וכיון שכן ממילא אש' נמי כשירה לשחיטה דמהיכי תיתי לפסול אבל הא וודאי קשה תיתי מהקישא דשחיטה לסמיכה דלא. וי"ל דא"א ללמוד מהא הקישא לפסול אשה לשחיטה דהא בסמיכה גופ' לא גלי רחמנא שאשה אסורה לסמוך אלא שא"ל לסמוך וה"ק בני ישראל חייבין לסמוך ואין בנות ישראל חייבות וכי מיעט קרא מחיובא אבל איסורא ליכא אפי' לת"ק דל"ל נשים סומכו' רשות אינו אלא מדרבנן כדפי' בסמוך אלא דלמאי דאמ' בכל כחו בעינן איכ' איסורא לנשי' לסמוך דעבדי עבודה בקדשים שלא במקום מצוה ומ"מ אין איסור זה מצד עצמו של סמיכה אלא איסור דבר אחר הוא וא"כ אפי' מקשית שחיטה לסמיכה אין לך למעט מהא הקישא לאסור נשים בשחיטה דומי' דסמיכה כיון דבסמיכה גופ' מצד עצמה ליכא איסורא לנשים וא"כ אדרבה מהקיש זה תיתי להכשיר נשים לשחיטה דומי' דסמיכה דאין בו איסור לנשים מצד עצמה אלא מחמת דבר אחר דעבודה בקרשים והא ל"ש בשחיטה הלכך שחיטה בנשים ש"ד ומה"ט נ"ל דלא מקיש שחיטה לסמיכה לענין טהורין כדאמ' בפ"ג דזבחי' משום דסמיכה גופ' מצד עצמה לית בו איסור לטמאי' אלא מצד אחר דבעינן סמיכה בעזרה וטמא אסו' לכנוס בעזרה אבל שחיטה אפשר שעומד בחוץ ושחט בסכין ארוכה כדאמ' התם אבל הא דפריך אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ניחא דהא מצד עצמה של סמיכה בעי בעלים דווקא כדאמ' בפ"י דמנחות (דף צג) ידו ולא יד שלוחו א"כ אף בשחיטה נאמר כן מהקישא

בני ישראל סומכין ולא בנות ישראל סומכו'. מדפליגי ר"י ור"ש ואמרי בנות ישראל סומכו' רשו' משמע דלת"ק איכא איסורא לנשי' לסמוך. ולא נתברר טעמא מאי. ומדברי רש"י בפ"ד דר"ה (דף לג) משמע דה"ט דכיון דפטירי אי סמכי עוברו' על בל תוסיף אבל יש להקשו' ע"ז הרבה כמש"כ שה בחידושי והתוס' פי' דה"ט דאע"ג דנשים סומכו' באקופי ידא ואין בו איסור של תורה משום עבודה בקדשים אפ"ה אסור מדרבנן דנראה כעבודה בקדשי' ור"י ור"ש ס"ל דמשום נחת רוח לנשי' לא גזרו רבנן

משום נחת רוח לנשים עבוד עבודה בקדשים אבל גבי מצות סמיכה אע"ג דהוי עבודה ל"ל בה דרחמנא שריא וק"ל דבפי"א דזבחי' (דף צו) אמרינן כל הנוגע בהן יקדש להיות כמוה הא כיצד אם פסולה היא תפסול פו' ופריך ואמאי ניתי עשה ונידחה ל"ת וא' רבא אין עשה דוח' ל"ת שבמקדש שנאמר ועצם ל"ת בו א' עצם שיש בו מוח. וא' עצם שאין בו מוח ואמאי ניתי עשה ונדחה לל"ת. אלא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש והשתא מאי חזית דילפי' מהתם דאין דוחה נגמור מעשה דסמיכה דדוחה לל"ת דעבוד' בקדשי' וי"ל דקולא וחומרא לחומרא גמרינן עי"ל דשאני עשה דסמיכה שמצותו בכך דא"א לקיים כלל למ"ע דסמיכה בע"א כיון דבכל כחו בעינן לא סגי דלא עביד עבודה בקדשי' בסמיכתו אבל הני אין מצוותן בכך דעשה דאכילת קדשי' אפשר בהתירא ודפסח בבשר ולא במות שבע ו' וכה"ג אמ' בפ"ק דמנחות (דף ה) מה למנחת עומר ומילה בשבת וכלאי' בציצית ופיטום הקטורת שכן מצוותן בכך

א"ה לא מפני שהסמיכה בנשים ת"ל דאינו לסמיכה כלל. ק"ל דאפי' תימא דבכה"ג הוי סמיכה גמורה אכתי בהאי עובדא שסמכו בעזרת נשים ליתא לסמיכה כלל דהא בעינן תיכף לסמיכה שחיטה לר"י ב' לכ"ע ולר"י אליבא דב"ה כדאמר' בפ"ב דבי דה וכמ"של. וה"נ אמר רפ" דזבחים [דף לג] אינהו סמכו בעזרת נשים דהוי מחנה לוי' ואין שחיטה כשירה שם אלא מעזרת ישראל שהוא לפנים משער הנקנור ואין כאן תכף לסמיכה שחיטה כדאמר התם בפ"ג דזבחים כל הסמיכה שהי' שם קורא אני עליהם תכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו שהיו בשער נקנור שאין מצורע נכנס לשם עד שמזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו. דייק עלה אי סמ כך אשם מצורע דאורייתא ותכף לסמיכה שחיטה דאורייתא ליעול ולסמו' להדיא דרחמנא אמר ומסיק סמיכות אשם מצורע לאו דאוריית' ותכף לסמי' שחיטה דאורייתא. וי"ל דהמ"ל ולטעמיך וכן דרך הגמ' בהרבה מקומת דהמ"ל ולטעמיך ולא קאמר

דף יז ע"א מביאין שלמים ואין סומכים עליהם. בפ"ב דביצה (דף ך) קאמר ר' יוסי לא נחלקו ב"ש וב"ה על הסמי' עצמה שצריך על מם נחלקו על תיכף לסמיכה שחיטה שב"ש אומרים א"צ וב"ה אומרים צריך. והא דלא חשיב לה במס' עדיות גבי מקולי ב"ש וחומרי ב"ה דלב"ש א"צ תיכף לסמיכ' שחיטה ולב"ה צריך והא ר"י גופי' אמר התם ו' דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ולא חשיב הא דסמיכה. די"ל כי איתשיל מהו לסמוך בי"ט איתשיל דב"ש לחומרא דצריך לסמוך מעי"ט הואיל ואין צריך תיכף לסמיכה שחיטת ולב"ה דצריך מותר לסמוך בי"ט וה"נ לר"י ב"י דאמר התם דלכ"ע תיכף לסמיכה שחיטה ונחלקו על הסמיכה עצמה שבש"א א"צ פי' בעולת חובה ובה"א צריך ולדידי' נמי א"ל דל"ח הא מקולי ב"ש דלענין י"ט איתשיל וכדפי' א"נ בחול ואי מותר לסמוך איתשיל וכה"ג אמר בפ"ח דיומא כי איתשיל בעוג מלך הבשן איתשיל דה"ל ב"ש לחומרא ובפ"ד דזבחים (דף לח) אמר כי איתשיל להתירא איתשיל דה"ל לב"ש לחומרא ועי"ל דבחול נמי איכא צד דלב"ש לחומרא אדר"י אם לא תיכף שחיטה לב"ש יצא והא אסור לסמון דה"ל עבודה בקדשים וכדאמר לעיל ולב"ה לא יצא וסומך וזה נ"ל יותר נכון דאלו לתי' קמא דהא דב"ש לחומרא אדר"י הוא דלדידהו אסור לסמוך בי"ט תפשוט מיני' דסמיכה בכל כחו בעינן דאל"כ מאי קעביד כדדייק לעיל מה"ט אהא דמ"פ ר"י דתנאי דמתנ' דלעיל דפליגו בסמיכה בי"ט משום שבות דש"מ סמיכה בכל כחו בעינן והשתא הא דפריך לעיל אהני אמוראי מהא דאמר ר' יוסי נשים סומכות רשות הא קעבד עבודה בקדשים תקשה דר' יוסי אדר"י גופי' דע"כ ס"ל דסמיכה בכל כחו מדאסר לר"י אליבא דב"ש לסמוך בי"ט ואמאי רשות לנשים לסמוך הא קעבד עבודה בקדשים שלא במקום מצוה אבל אי הא דב"ש לחומרא נ"מ דאם לא תיכף לסמיכה שחיט' דלב"ש אסו' לסמו' עוד ניחא דאפ"ת דלא בעי סמיכה בכל כחו ואין כאן עבודה גמורה בקדשים