טורי אבן קל

עלה והא עבד עבודה בקדשים ומשני כהלל דמביא חולין לעזרה ומקדישו ופריך פסחו בשבת היכא מקדיש לי' ומשני כדר"י דאמ' מקדיש אדם פסחו ואמאי ס"ל בחובת היום שלא לסמוך. ועוד הא אפילו למ"ד סומכין היינו משום דס"ל בעינן תכף לסמיכה שחיטה כדמפ' ר"י אליבא דב"ה דאמר סומכין הא לאו הכא אינו סומך ומ"ש ממקדישין. וי"ל דל"ד סמיכה להקדש דא"א להקריב שום קרבן אם לא הקדישו מש"ה לא גזרו בחובת היום אע"ג דאפשר מאתמול אבל סמיכה דאינ' מעכבת כדאמר בפ"ק דיומא (דף ה) וכיון דס"ל לאבטליון דלא בעי תכף לסמיכה שחיטה הואיל ואיכא תרתי אפש' מאתמול ואינו מעכב ס"ל דסמך מעי"ט ולמאי דפי' יש לעיין למ"ד שלא לסמוך אי דוקא בהקדיש מאתמול דכיון דלא בעי תכן לסמיכה שחיט' והי' אפשר לסמוך מאתמול לא שרי היום אבל בלא הקדיש עד י"ט כיון דל"א מאתמול שהי' עדיין חולין שרי לסמוך בי"ט א"ד ע"כ לא שמעינן דמותר להקדיש לכתחילה בשבת בחובת הקבוע להם זמן אלא גבי פסח דלא בעי סמיכה אבל חגיגה דבעי סמיכ' צריך להקדיש מעי"ט אע"ג דמצד שבות של הקדש עצמו ל"ל בה הואיל וקבוע לה זמן וא"א בלא הקדש מ"מ מצד שבות של סמיכה שא"א לה אלא לאחר הקדש והיא לא מעכבי בע"כ צריך להקדישן מעי"ט משום שבות דסמיכה שהיא אחר הקדש וא"א לה בי"ט וסברא זו נ"ל עיקר דאל"כ מאי קא' תלמיד ב"ש לתלמיד ב"ה שהביא עולתו בי"ט בעזרה לסמוך עלי' בפ"ב דביצה מה זו סמיכה דילמא לא הקדישו עד היום. א"ו ש"מ דבי"ט אין מקדישין למ"ד שלא לסמוך משום לתא דסמיכ' דא"א לה אלא לאחר הקדש

דבר אל ב"י וסמוך. כתבו התו' אבל בשחיטה ליכא למעט נשי' מה"ט אע"ג דסמיך טפי להקרבה מסמיכה דהא ברי' כל הפסולים (דף לב) מרבינן נשים לשחיטה וכן ליכא לאלופי שחיטה בבעלים דומיא דסמיכה דהאי היקש לא הוי אלא מדרבנן הא דכתבו אע"ג דסמוך טפי בהקרבה א"י מאי קאמרי וכי מטעמא דסמוך להקרבה קא ממעט נשים מסמיכה הא מדבר אל ב"י וכתי' בהאי עניינא וסמך ממעט לבנות ישראל מסמיכה ולא קשה נמי אמאי לא ממעט לנשים משחיטה נמי משום דבנ"י סמיך לוסמך ובתרי' כתי' ושחט ועוד הא בלא"ה אין זה קושי' כמש"כ לקמן [דף פ"ג]. גם מש"כ דבפ"ג דזבחים מרבינן נשים לשחיטה ליתא דליכא התם קרא להא. גם מש"כ דליכא לאלופי שחיטה בבעלים דומי' דסמיכה א"י מה ענין זה לכאן מ"מ נ"ל שכיוונו אהא דאמר התם וסמך ושחט מה סמיכה בטהורין אף שחיטה בטהורין א"כ נקיש נמי דשחיטה בבעלים כסמיכה. ע"ז מסיימי דהאי הקישא לא הוי אלא מדרבנן והכי מסיק הגמ' התם אהאי הקישא דטהורים. מיהו נראה שנעלם מהם סוגיא דפ"ג דמנחות דפריך הגמ' בהדיא הכא אדר"ש ומשני לה כמש"ל וכמדומה לי שדברים הללו מאיזה תלמיד טועה הן

בני ישראל סומכין ולא בנות ישראל סומכות הק' התוספות בספ"ק דקידושין (דף לז) ל"ל למעוטי נשים מסמיכ' ת"ל דה"ל מ"ע ש"הזג שאין נוהג אלא ביום ותירצו סד"א דאיתקש סמיכה לשחיטה דכתיב וסמך ושחט מה שחיטה כשירה בנשים אף סמיכה כן וק"ל מ"מ קרא למעוטי נשים מסמיכה ל"ל דהא אפילו אי מקשית לי' לשחיטה מהאי הקישא לא אתיא דסמיכה איכא חיובא בנשים דהא שחיטה גופ' ליכא חיובא בנשים אלא רשות וא"כ סמיכה נמי הכי הוי ואכתי ב"י למעוטי נשים מסמיכה ל"ל. דהא השתא נמי דממעט להו מב"י נשים סומכות רשות מצד סמיכה עצמו אלא דאיכא איסורא מצד אחר כיון דאין חייבת בסמיכה ממילא אסורי' לסמוך דהא עבדי עבודה בקדשי' שלא במקום מצוה והא אי הוינן פטרי לנשים מסמיכה מטעמא דה"ל מצות עשה שה"ג ממילא אסורה לסמוך משום עבודה בקדשים שלא במקום מצו'. ול"נ דלק"מ דלא הוי מ"ע שהז"ג אלא כל היכא שהזמן הקבוע לה הוא קבוע ועומד בענין כשעבר הזמן אזדא לה לגמרי ובטלה מצותה ואין לה תשלומין מעתה כשופר סוכה ולולב חגיגה וראיי' כשעבר רגל זה ולא קיימי' בטלה מצוותן לגמרי ואע"ג דכשיחזו' ויבאו רגלים אלו לאח"ז הדר חייבי' במצות הללו ההיא מצות בפ"ע הן ואינן תשלומין לאותן שלא קיים אלא חיוב מחדש הוא דהא אפי' קיימן עכשיו צריך לחזור ולקיימו להבא אבל גבי סמיכה הא קביע' זמן שקבע תורה למצותו ביום דווקא ולא בלילה אין הלילה מבטל מצותו לגמרי אלא מפסקת דהלילה עצמה אינו ראוי לסמיכה אבל אינו מבטלות חיוב מצות סמיכה מהבעלים לגמרי אלא כשהאיר היום חוזר וניעור והדר הדרא עלי' מצות סמיכה של קרבן זה גופ' עליו ולעולם בכל יום בעמוד וסמך קאי ואין זה מ"ע שה"ג דהא אין הזמן גורם ביטול מצותו לגמרי ואינו אלא מפסיק מצ"ע של זמן שאינו ראוי אבל חיוב המצו' מצ"ע במקומו עומדת והיא עצמה חוזרת למקומו ביום ומצוה אחת היא שהרי חיוב מצות סמיכת קרבן זה על הבעל אינו אלא פעם אחת לעולם ואם הי' סומך אתמול פקע חיוב מצוה זו לגמרי מעליו ואם לא סמך אתמול האי מצוה גופ' שחייב אתמול היא היא עצמה חוזרת וניעורת היום וחייב לקיימה וה"נ מצות ציצית ותפילין למ"ד אין נוהגין בלילה דחשיב לי' ברפ"י דעירובין מצות עשה שהז"ג לפטור את הנשים ול"א דהלילה מפסקות ואינו מבטלות דהא בהאיר היום בכל יום ויום חוזר וניעורין וחייבין בהן ל"ד למצות סמיכה דגבי ציצית ותפילין אין יום ויום ושעה ושעה תשלומין לחברתה שאם לא קיים ביום זה אין יום הבא תשלומין לו דהא אפי' אם קיימי' ביומו מחויב בהן למחר וחיובא בפני עצמו מצ"ע וכן בכל שעה ושעה לפיכך אי אין נוהגין בלילה הא ודאי אין זה הפסק לחוד אלא ביטול גמור שפטורין לגמרי ואין להן תשלומי' בקיומן בשאר ימי' דאינהו די להפקיע את עצמן מחיוב הרמי' עליו מצ"ע מפני עצמן דהא אפי' היו זמנן בלילה אכתי נמי מחויב בהו בשאר ימים וכיון דאין נוהגין בלילה ביטול ופטור גמור הוא ולא הפסק בלחוד וה"ל מ"ע שהז"ג מש"ה נשי' פטורי' מהן משא"כ מצות סמיכה שאין חיוב רמי על הבעלים לעולם אלא פעם אחת בלחוד ואי עבד בשעה ראשונה שנתחייב בהן נפטר לעולם מחובת סמיכה מקרבן זה אלא דאי לא עבד יש לו תשלומין לעולם הא דלילה איני זמנו אין זה ביטול ופטור לגמרי דמה לי אם הי' נוהג בלילה הי' סומך בלילה וממילא נפטר בימי' הבאים מ"ל אם לילה אינו זמנו מ"מ לא נגרע ממצותו כלום ומחויב לעשותו ביום וחיוב הלילה אינו מעדיף במצותו כלל ופטורה אינו מורדת דהא סוף סוף המצו' נתקיימה כהלכתה אם אינו נוהגת אלא בימים לחוד כמו שאם הי' נוהגת בלילה אין פטור הלילה אלא הפסק בעלמא ואין זה זמן גרמא ואי לא דמיעטה קרא ה"א דנשים חייבות בהן. ובהכי נמי נ"ל הא דהק' התם התוס' פ"ב דמגילה בשם הר"א כיון דאין מוהלין אלא ביום ל"ל אותו ולא אותה דאין אשה מחויבת למול את בנה בפ"ק דקידושין (דף ך') ת"ל דה"ל מ"ע שהז"ג כיון דאינו נוהג בלילה דכתי' ביום השמיני ביום ולא בלילה ולמאי דפי' לק"מ דמילה נמי אין קביעת זמן שקבעה תורה ביו' דווקא ולא בלילה מבטל את מצותו לגמרי ואינו אלא מפסקת בלחוד דהא אין מצות האב על בן זה למולו אלא פעם אחת לחוד א"כ במה שאינו נוהגת בלילה אין מצותו נגרעת כלל ע"י זה ואם היתה נוהגת נמי בלילות לא מעלה ולא מוריד למצותו דאם היו מולו בלילה אין מוהל שוב ביום ולעולם אינו נפטר מלמול אותו בן ובשביל שאין נוהג בלילה אין זה מ"ע שהז"ג ואינו אלא הפסק בעלמא כיון דנוהג בימים לעולם ואי לא מיעטה קרא ה"א נשים חייבות

ויש לי להביא ראייה למאי דפי' למצוה שאינו נוהגת בדבר פרטי אלא פעם א' ואין להם הפסק לעולם בשום זמן ואין מתבטלת לגמרי מאליו אא"כ קיימה אע"ג דאינו נוהג בלילה אין זה מ"ע שהז"ג ונשים חייבות בה. מהא דתניא בפ"ז דפסחים (דף פ"ד) לא תותירו ממנו עד בקר. והנותר באש ישרף בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו דברי ר' יהודא. ר' יעקב אומר לא מן השם הוא זה אלא משום דה"ל לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו והשתא הא עשה דשריפ' נמי דמי להני עשה דסמיכ' ומיל' לכל מילי דעשה דשריפ' נותר א"נ אלא ביום ולא בלילה ואפי' שלא בזמנו לכ"ע כדמסיק בפ' ערל (ד' עג) מוי"ו ה"א יתירא דוהנותר וגם מצות עשה זו בנותר מיוחד וא"נ אלא פ"א ויותר א"א וזה הפע' אין קבוע לו זמן לומר כיון שעברה זמנו בטלה מצוותו אלא חיוב' רמי לי' לשורפו בכל הימים כ"ז שנותר זה קיים. ואס"ד כל כה"ג מ"ע שהז"ג הוי ונשים פטורות מעשה דשריפות נותר א"כ לר' יהודא דתלי טעמא דאין לוקין עליו משום דה"ל לאו הניתק לעשה לפ"ז תחמיר באשה מבאיש דאשה תלקה על לאו דלא תותירו דבה אינו ניתק לעשה כיון דפטור' מעשה זו דשריפת נותר. וזה תמוה שתחמיר באשה מבאיש ועוד האיך פסיק ותני בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו דמשמע ע"י זו נעקר לגמרי חייב מלקות מלאו זה לפיכך נקט סתמא ופסיק ותני ל"ש איש ול"ש אשה ואס"ד דאשה פטורה מעשה זו אין הלאו ניתק לעשה לגבי אשה ותלקה על לאו זה וכ"ש למאי דפי' הרמב"ם בפ"א (ע"ש) מהלכות תמורה דלמה לוקין על תמורה והרי לאו ניתוק לעשה שנאמ' ואם המר ימיר וגומר יהי' קדש מפני שיש בה עשה ושני לאוין ועוד שאין הלאו שבה שוה לעשה שהציבור ושותפין אין עושין תמורה אם המירו ואע"פ שהן מוזהרין שלא ימירו והשתא לטעם ב' אי אמרת אשה ליתא בעשה דשריפת נותר משום דה"ל מצות עשה שהזמן גרמא ה"ל נמי אין הלאו שוה לעשה שהלאו איתי' נמי באשה והעשה אינו באיש לבד וכיון שאין הלאו שוה לעשה אין זה לאו הניתק לעשה ואפי' איש ילקה על לאו דמותיר ועוד דבריש מס' תמורה דייק מהא דר"י דאמר לא מן השם הוא זה מכלל דס"ל דלאו הניתוק לעשה לוקין עליו. דאל"כ ל"ל טעמא משום דהוי לאו שאין בו מעשה ת"ל משום לאו הניתוק לעשה והשתא מנלן דילמא ס"ל ר' יעקב לאו הנ"ל (לוקין) [צ"ל אין לוקין] עליו ואפ"ה איצטריך לטעמא דלאו שאין בו מעשה דאילו לטעמא דלאו הניתוק לעשה היתה אשה לוקה דלדידה לא הוי נ"ל כיון דפטורה מעשה זו ואלו מטעמא לאו שאב"מ אשה נמי אין לוקין עליו וברי' מס' שבועות (דף ג) ר"ל הגמ' דסתם לן תנא דלאו שאב"מ אין לוקין עליו מדתנן המותיר בטהור והשובר