טורי אבן יב

ולא אקריב בשנה בלא רגלים סגי לב"ת דידה. אבל הא ליתא דב' חשובות בדבר חדא דהא נתברר התם דבאמר ולא אפריש נמי עובר בב"ת בשנה בלא רגלים. והשתא אפי' בקדשי בדק הבית נמי להאי תנא דשנה בלא רגלי' לא משכחת לפעמים ד' או ה' דר"ש. ובע"כ לר"ש לית ליה כלל הא דתנא שנה בלא רגלים עובר בב"ת כמ"ש שם בשם רש"י ועוד דהא חשיב הכא מעריך ובערכין אפי' ר"ל מודה דחייב באחריותו עד שיבוא ליד גזבר כדמסיק התם רפ"ב דחולין ומשכחת לה במעריך דומיא דאפרי' ולא אקרי' ואכתי לאו מלתא דפסיקתא היא. וכ"ש לר' יוחנן דס"ל התם דבקדשי ב"ה נמי חייב באחריותן עד שיבוא ליד גזבר א"כ לאו מלתא דפסיקתא היא כלל בכל הני קדשי ב"ה דקחשי' והשת' הדרא קושיא לדוכתא אמאי לא חשיב קדשי מזבח כלל בהאי ברייתא. ומיהו למאי דאפרש לקמן דהא דבשנה בלא רגלים עובר בב"ת היינו מדכתיב גבי בכור תאכלנו שנה בשנה וכתיב כל הבכור לרבות כל הקדשים לשנה בלא רגלים והיינו דווקא קדשי מזבח דומיא דבכור אבל קדשי בד"ה דלא דמו לבכו' נהי דאיתרבו לענין בל תאחר דרגלי' (דשנה) [צ"ל לשנה] בלא רגלים לא איתרבו ולפ"ז ר"ש אית ליה להא דשנה בלא רגלי' לב"ת. מיהו ה"מ בקדשי מזבח אבל בקדשי בד"ה אינו עובר אלא בג' רגלים כסדרן ולא בשנה בלא רגלים א"ש הא דנקיט בברייתא זו לקדשי בד"ה ולא קדשי מזבח. משום דקדשי בד"ה הא דמשכחת לה לפעמים ד' או ה' דר"ש. דאע"ג דעבר עליו שנה אפ"ה אינו עובר בב"ת עד ג' רגלי' כסדרן. אבל בקדשי מזבח לא משכחת ליה להני ד' או ה' דר"ש דמיד שעבר עליו שנה בלא רגלים כבר עובר בב"ת. ואפי' ד' רגלים לא משכחת לה כ"ש ה'. מש"ה שייר בברייתא זו לק"מ ולא קתני להו לגמרי משום דלא שייך בהו להני ד' וה' דר"ש

פעמים ד' פעמים ה'. ק"ל כיון דבעינן ג' רגלים כסדרן פעמים ו' רגלים נמי משכחת ליה כגון שנדר ליל א' של פסח דשוב אין אותו רגל עולה לו למנין ג' רגלים כיון דכבר יצא מקצתו כדמוכח לקמן (דף ז') גבי והרי רגלים דלא חיילי מאורתא כיון דבעינן כסדרן ה"ל כנדר לפני עצרת דחמשה ואותו פסח שנדר בתחלתו הוי לי' ששה. דליכא למימר דכד הדר ליל א' של פסח לשנה הבא מצטרף לפסח דשעת נדר וה"ל ג' רגלים כסדרן ובהכי סגי לעבור בב"ת ליתא דכיון דבעינן ג' רגלים כסדרן וחג המצות תחלה אי אפשר לאותו ליל א' של פסח הבא להצטרף עם הפסח של שעת הנדר כיון דאותו הלילה לא הוי חג המצות תחלה דכמו שאותו מקצת לילה שיצאת מחג המצות מעכבת שהנותר מן החג אינו עולה למנין ג' רגלים אלמא מקצת לילה מילתא היא ה"נ מעכבת לכסדרן. מיהו י"ל דלא חשיב ר"ש פעמים ה' אלא בנדר לפני כל הרגל דאפי' מקצת הרגל אכתי לא נפיק קודם הנדר אבל בנפק כבר מקצתו לא חשיב והא דנדר בליל א' של פסח בכלל לפני עצרת ה' דקתני הוי

וחרמים. רש"י פי' חרמי גבוה והתוס' פי' בין חרמי גבוה בין חרמי כהני' ונ"ל דלטעמייהו אזלי דלקמן (דף ה') מרבינן לדמים וערכין וחרמים והקדשות מלה' אלהיך ופירש"י שהן קדשי בדק הבית וכולן לה' ואין לכהנים בהן כלום וא"כ חרמי כהנים לא איתרבו מכאן לב"ת והתוס' פירשו בכולן כתיב לה' וכו'. ובחרמים כתיב קדש קדשים לה'. וגבי חרמי כהן נמי דר' לי' בבכורות רפ"ה (דף ל"ב). ומ"מ אפ"ה לפ"ד אין ראי' שעוברין בב"ת על חרמי כהנים ומ"ש דגבי חרמי כהנים נמי דריש לי' התם. אמת דהכי אמרינן התם חרמים כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם שנאמר כל חרם ק"ק הוא לה' נתנן לכהן ה"ה כחולין לכ"ד שנאמר כל חרם בישראל לך יהיו מ"ת זה אינו אלא למ"ד סתם חרמים לכהנים דהכי תנן בפ"ז דערכין (דף כ"ח) ר"י בן ברוקה אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר כל חרם ק"ק הוא לה' וחכ"א סתם חרמים לכהנים שנאמר כשדה החרם לכהן תהי' כאחוזתו וא"כ למה נאמר כל חרם ק"ק הוא לה' שחל על ק"ק ועל קדשים קלים הרי ר"י בן ברוקה דס"ל סתם חרמים לבדק הבית דריש לכל חרם אחרמי גבוה ולדידי' גבי חרמי כהנים לא כתיב לה' א"כ חרמי כהנים לריב"ב לב"ת מנין ובגמ' פסק רב התם כר"י בן ברוקה ואע"ג דעולא ס"ל התם סתם חרמים לכהנים הא רב יהודא עשה מעשה כר"י ב"ב וקי"ל מעשה רבי ועוד דעולא יחידאי הוא לגבי רב וכן פסק הרמב"ם מ"מ פי' התוס' אמת דבהאי כ"ע מודו דחרמי כהנים מועלין בהן אפי' למ"ד סתם חרמים לבדק הבית כדמוכח בפ"ז דתמורה (דף ל"ב) גבי הא דמסיק התם דקרא דכל חרם למעילה אתי. ופריך מעילה ל"ל קרא ק"ק כתי' בי'. ופי' התוס' מדלא דריש כל חרם דמיירי בח"כ א"כ ק"ק בח"כ היכא כתי' אלא דסמיך אקרא אחר דכתיב והיו השדה בצאתו ביובל קודש לה' כשדה החרם לכהן תהי'. וק"ק לאו דווקא אלא כלומר קודש לה':

ועוד פי' אפי' אי לא דריש כל לרבות חרמי כהנים מ"מ פשט' דקרא דק"ק קאי אחרמי כהנים דכתיב בתרי' לא יגאל ולא ימכר דהיינו ח"כ דאין להם פדיון דאלו חרמי ב"ה אדרבא כל עקרן לפדיון קימי:

ונ"ל דעיקר כדברי התוס' דחרמי כהנים נמי עובר בב"ה דאי חרמי ב"ה דווקא קאמר תרתי ל"ל דתני החרמי' וההקדשו'. הא חרמי ב"ה בכלל הקדשות הן ואע"ג דשם בפ"ז דחמורה רצה לומר הגמ' הא דתנן התם מקדישין אותו ומחרימין אותו ואקדשי מזבח קאי. ופריך מיני' לר' הונא דאמר קדשי מזבח שהתפיסן לחרמי כהנים לא עשה כלום ומשני אידי ואידי קדשי ב"ה. ול"ש מפיק להו בלשון הקדש לב"ה. ול"ש מפיק להו בלשון חרם לב"ה. הא במסקנא לא קאי הכי התם אלא סתם מחרימין דתני גבי מקדישין היינו חרמי כהני':

ואע"ג דהא דאמרינן בכמה מקומות אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימן בזמן הזה וטעמא מפני התקלה $$ציור בספר$$ והאי אין מחרימין בע"כ היינו לב"ה דאלו לכהני' לית לן בה דהא בזמן הזה נמי אפשר ליתן לכהן כמו בזמן הבית. וכדתנא התם רפ"ה דבכורות נתנן לכהן הרי הן כחולין לכ"ד אלמא אע"ג דתני אין מקדישין אפ"ה תני נמי אין מחרימין י"ל דאע"ג דחרמין בכלל הקדשות הן אפ"ה נקיט אין מחרימין בזמן הזה אע"ג דכבר תני לאין מקדישין דסד"א הואיל ותנא בספ"ז דערכין (דף כ"ח) אין שדה חרמים נוהג אלא בזמן שיובל נוהג שנאמר והי' השדה כו' וה"א דבמטלטלין נמי אין חרמים נוהג בזה"ז כדס"ד דמקשה התם קמ"ל דבמטלטלין נוהג אפי' בזמן הזה כדמסיק התם וכן הא דתני' בפ"ט דסנהדרין (דף פ"ז) גבי זקן ממרא דברי אלו החרמים וההקדשות היינו טעמא דתני חרמים אע"ג דתני כבר הקדשות משום דתרי מילי ננהו. דבהקדשות פליגי זקן ממרא וסנהדרין בד"ר אליעזר בן יעקב ורבנן אי הקדש צריך עשרה לפדותן אי סגי בתלתא ובחרמין פליגי בד"א אי סתם חרמים לב"ה או לכהנים כדמפרש הגמ' התם אבל הכא לגבי ב"ת כיון דתני הקדשות ל"ל למתני תו חרמי' הא בכלל הקדשות הן. א"ו מח"כ מיירי דלא דמו להקדשו' דהני לגבי לגבוה והני לכהני' וש"מ דעל חרמי כהני' עוברים בב"ת וכ"ת א"כ ת"ק דברייתא קמייתא דא' המקדיש אמאי שייר למחרים כיון דחרמי כהנים עוברין בב"ת והא ח"כ אינן בכלל מקדיש. י"ל הואיל דתני כיון שעברו עליו ג' רגלים עובר בב"ת וקמ"ל דווקא ג"ר אבל קודם אינו עובר והא למ"ל אלא בקדשי גבוה (דתלי) [צ"ל דתליא] במקדש דקדשי ב"ה נמי צרכי מקדש הן ובאין ללשכה מש"ה אין עובר עליהן בב"ת עד ג"ר דומיא דקדשי מזבח אבל חרמי כהנים דמי לצדקות דעובר עליהם לאלתר מטעמא דקיימי עניים כדאמר רבא לקמן (דף ו') וע"ד שאפרש בסמוך וה"ט שייך נמי גבי חרמי כהנים דהא קיימי כהנים ומה"ט נמי עוברין עליהן בב"ת לאלתר ולא שייך גבייהו ג"ר לב"ת. מש"ה לא תני בהו בברייתא קמיית'. אבל בהאי ברייתא דחשיב נמי לצדקה ומתנו' עניים לב"ת אע"ג דעוברין עליהן בב"ת לאלתר. מש"ה חשיב נמי חרמים לענין ב"ת אע"ג דעוברין עליהן לאלתר כמו דחשיב להני:

ומכאן ראיי' למאי דאפרש בסמוך דכל הני דלא שייכי למקדש כצדקות ושאר מתנו לעניי' לא שייכי בהו ב"ת דג"ר אלא לאלתר עובר עליהם דהא מש"ה שיירי בברייתא קמייתא חרמי כהנים וכדפי' והא דדריש לקמן אשר דברת לקדשי ב"ה והא ח"כ אינן בכלל קדשי ב"ה ובברייתא קמייתא דריש מלה' אלהיך אילו הדמי' והערכין והחרמי' והקדשו' ש"מ דחרמי' דנקיט היינו חרמי ב"ה ומש"ה לא תני בבריית' שניי' לחרמים משום דאף הן בכלל קדשי ב"ה. דל"ל מש"ה שייר ח"כ משום דלאלתר ע"ע בב"ת הא קחשיב בה בפיך זו צדקה אע"ג דלאלתר עוברין עליהן א"ו אין ב"ת לח"כ מש"ה שייר לחרמים. י"ל משום דלקמן אמרינן דהני תרתי קראי לב"ת צריכא חד לאמר ולא אפריש וחד לאפריש ולא אקריב וקמ"ל דדיבורי' מלתא היא. מש"ה באמר ולא אפריש נמי עובר וה"ט לא שייך אלא בקדשי גבוה בין למזבח בין לב"ה וכדתני' בפ' קמא דקדושין (דף כ"ח) האומר שור זה עולה בית זה קרבן פי' לב"ה קני בדיבור משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי אבל חרמי כהנים בחדא הוא דמשכחת לה דהיינו דומיא דאפריש ולא אקריב בדהחרים איזה דבר ולא נתנן לכהן אבל דומי' דאמר ולא אפרי' דהיינו שקיבל עליו להחרי' לכהן לאו כלום הוא דאין זה אמיר' לגבוה אלא להדיוט שהוא הכהן כדמוכח להדי' שם בפ"ז דתמורה. דהא דאמר עולא שם חרם וכל חרם פי' מדה"ל למיכתי' ק"ק הוא וכתי' כל חרם משמע דעל הכל חייל חרם אפי' אמידי דק"ק הוא ופריך מי אמר עולא הכי והאמר עולא המתפיס עולה לב"ה אין בה אלא עכוב גיזברים לבד. וכתב התוס' דה"פ דאין בה להקדש בגוף הבהמה כלום ומותר לשחטה קודם הפדיון שאין הקדש חל על גוף הבהמה אלא עכוב הגזברין שישומו אותו קודם שחיטה ודמי השומא יתן לב"ה. וקשי' לדעולא קמיית' דמרבי מכל חרם (שקדשי ב"ה) [צ"ל שחרמי כהני'] חלין על קדשי מזבח וש"מ דחלין על גוף הבהמה דאל"כ על מה יחיל ח"כ. ול"ד לחרמי ב"ה דאם אמר הרי עלי מנה לב"ה דחייב דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אבל חרמי כהנים וודאי אם אמר הרי עלי מנה לחרמי כהני' אם ירצה יחזיר בו דאמירתו להדיוט לאו כלום הוא וחרמי כהנים לא הוו אלא באמר חפץ זה לחרמי כהני' שאז וודאי החרם חל על גוף החפץ א"כ ע"כ קסבר עולא שהחרם חל על גוף הבהמה וא"כ אמאי אין בה אלא עיכוב גיזברין האיכא איסור לשחוט עד שיפדנה ומשני מדרבנן פי' מן התורה אינו חל כלל על גוף הבהמה אלא מדרבנן הוא דאסור לשוחטה ועיקר קרא וודאי אתי לומר שחל על הקדש לכל הפחות להתחייב מטעם חוב וש"מ