טורי אבן קכח

ומדכתיב במראה הבזק ש"מ דאינו מדמה לה לבזק אלא לענין מראה בלבד ולא לענין ריצה ושיבה. לכן מפ' ר"י דהריצה והשיבה דמי לשל כבשן

שלא יאמרו א"ה ביד אומה שפילה מסר הקב"ה את בניו דכתיב הן ארץ כשדים זה העם לא הי' והן א' מד' דברים שהקב"ה מתחרט עליהן שבראם כדאמ' בפ"ה דסיכה (דף נב) ומש"ה גדלן הקב"ה על כל האומות דאי לא גדלם אלא כאחת מן האומות החשובים אכתי היו מונין לישראל שמסרם ביד אומה שהיתה שפילה מעולם מהכל ולא מסרם ביד איזה אומה שהיתה חשובה מאז ומקדם מעת היותה. אבל השתא שגדלם על כל האומת אין כאן גנאי דזה חשיבות לישראל שנמסרו ביד אומה היותר חשובה בשעתה אע"פ שהיתה שפילה מאז מאלו נמסרו ביד שהיתה חשובה מאז ועכשיו היא שפילה דמאי דהוי הוי לפיכך כבש הקב"ה את כל עולם כולו תחת אותו רשע

לבן כפר שראה פי' התוס' שצריך לו להבי' סימני' לאחרים קודם שיאמינוהו מפני שראהו שלא במקומו ואין דרכו להתראה שם וה"נ יחזקאל שראהו על נהר כבר לפיכך נתמהו שומעיו. ולפ"ז לאו תליא בראהו מאיזה מקום הוא אי מכפר אי מכרך אלא במקום הראי' תליא אי ראו אותו בכרך שהוא מקומו או בכפר שאינו מקומו והא דנקט בן כפר שראה בן כרך שראה אורחא דמילתא נקט דכל אחד רואה אותו בעירו בן כרך בכרך בן כפר בכפר. אבל רש"י פי' שישעי' דומה לבן מלכים שגדל בפלטן ובן כרך הרואה את המלך אינו נבהל ואינו תמה ואינו חש לספר ולפי' זה תליא ברואה ולא במקום דבן כפר אפי' ראוהו בכרך נבהל ותמה ובן כרך בין בכרך בין בכפר אינו תמה. ופי' התוס' יותר נכון דהא סיפרי הנביאי' נכתבו עי"ד רוח הקודש ולא לפי רצונם לכתוב מה שתמה בעיניו ורוצה לספר. ולפי' התוס' ניחא

והקב"ה מתגאה על כולן ועל כל העולם. האי ועל כל העולם אין לו ענין לדרשה דהאי קרא דכי גאה גאה לומר שמתגאה על כל העולם אלא איידי דדריש להאי קרא דמיירי מגאותו של הקב"ה העדיף בשבתו לומר שמתנאה על כל העול' כולו נמי דזה כבוד והדר יותר כדכתי' ברוב עם הדרת מלך ולא ביחידי סגולה החשובי' בלבד

ביקש עליו רחמי' והפכו לכרוב והיא היא המרכבה שראה בראשונ' ולא אחרת כדכתי' בקרא מ"מ ק"ל למה שינה סדר דבמראה הראשונה חשיב פני האדם ופני הארי' בתחילה מימין ולבתר שור משמאל ואחריו נשר ואלו במראה זו חשיב בתחילה פני כרוב שהי' פני שור שנהפך לכרוב ואחריו פני אדם ופני ארי' שמנו בתחילה בשני' מנה כאן בשלישית ואחריו נשר מיהו אי לאו דחשיב בשני' ארי' קוד' לנשר ה"א דלק"מ דבמרא' ראשונה חשיב מימין לשמאל ובשני' משמאל לימין ואע"ג דאמר מר כל פינות שאתה פונה אינו אלא לימין הנ"מ בעבודה אבל בחושבנא בעלמא ל"ל בה כדאמ' בפ"ק דיומא (ד' יז) גבי הא דמנו התם לשכות דרך שמאל

א"ל ר"פ לאביי כו'. היינו פני כרוב ובפ"ק דסוכה (דף ה) גי' הספרים א"ל אביי היינו פני כרוב משמע דאביי הקשה כן לר' אבהו דדריש כרוב כרביא. וגי' דהכא נ"ל עיקר דאביי לא ראה את ר"א מימיו דבר מערבא הי' ואביי הי' בבבל ולא מצינו שעלה לא"י

אלא מעתה דכתיב פני אחד. פני כרוב. פני שני. פני אדם. היינו כפני כרוב. היינו פני אדם. ק"ל כיון דפריך לי' מהאי קרא גופו דעלה קאי ודריש לי' לא הוה לי' למימר אלא מעתה דכתיב פני אחד דמשמע דמייתי קרא אחריני דלא איירי בי' אלא ה"ל למימר בקיצור היינו פני כרוב היינו פני אדם ונ"ל דר"פ לאו עלה קאי אלא אפ"ק דסוכה דקאמר התם מאי כרוב והתם לאו אכרוב דהאי קרא קאי שהוא כרוב של מעלה אלא אקרא של תורה דכתיב אל פני הכפורת יהי' פני הכרובים ומפרש ר"א התם כרביא. ופריך התם מאי קרא דפני א' פני כרוב ומייתי לה לכולה קרא והגמ' קבע ה"נ לקושית ר"פ ונקט כלישנא דהתם

אלו תתקפ"ד דורות שקומטו להיבראות קודם שנברא העולם ולא נבראו. פירש"י נגזור להבראות קודם מתן תורה לקיים מה שנאמר דבר צוה לאלף דור ראוי' היתה תורה להנתן לסוף אלף וכשראה שאין העולם מתקיים בלא תורה עמד וטרדן ונתנן לכ"ו דורות מאד"הר עד משה רבינו וק"ל דבפ' י"ד דזבחי' (ד' קי"ז) הכי דאמר' התם דבשע' מ"ת נתקבצו כל האומות אצל בלעם הרשע וא"ל מה קול ההמון הזה ששמענו א"ל חמד' טוב' יש לו בבית גנזיו שהית' גנוזה אצלו תתקע"ד דורו קוד' שנברא העולם וביקש ליתן לבניו ומדבר צוה לאלף דור נ"ל הכי כדפיר"שי התם תתקע"ד קודם שנברא העולם וכ"ו מאד"הר עד מ"ר אלמא הני אלף דור משעת בריאת התורה עד נתינתה הווין תתקע"ד דורו' שקדמו לעולם וכ"ו מבריאת עולם עד נתינתה והכא פי' דהני אלף קא חשיב מבריאת עולם שהיתה ראוי' להינתן לסוף אלף דור אלא שראה שא"א לעולם להתקיי' כ"כ בלא תורה טרדן ונתן לסוף כ"ו דורות מבריאת העולם ועק"ל אהא דשמעתין כיון דלא נתקיים מה שעלה במחשבה ליתן לסוף אלף דור לאחר בריאת העולם משום שראה שא"א לעולם להתקיים כ"כ בלא תורה מש"ה טרדן ונתנה לסוף כ"ו דורות איך קאמר קרא דבר צוה לאלף דור דמשמע שהיה כך והא ליתא דהא באמת ניתנה לסוף כ"ו דורות וי"ל דהאי דהכא ודפי"ד דזבחים חדא מלתא היא וה"פ דקרא דבר צוה לאלף דור דהתורה שנבראת תתק"עד דורות קודם לעולם היה מן הראוי לברוא העולם והאדם בזמן אחד עם התורה ביחד אלא שראה שא"א לעולם להתקי' כ"כ בלי תורה איחר בריאת העולם והאדם תתק"עד דורות לאחר בריאת התירה כדי שיושלם האלף דור מבריאת התורה לסוף כ"ו דורות לבריאות העולם ואדם. ולמאי דפרי' האי טרדן היינו אותן דורות שהיו ראוין להבראות קודם בריאת אד"הר של עכשיו ולא כדמשמע לכאורה שטרדן לאותן תתק"עד דורות שהיו ראוי' להבראות לאחר כ"ו דורות שמא"הר עד מ"ר. תדע דהכי הוא מדקאמ' עמד ושתלן בכל דור ודור והן עזי פנים שבדור ואי אתתק"עד דורות של אחר כ"ו דורות קאמר ששתלן בכל דור ודור א"כ אותן ע"פ שהיו באותן כ"ו דורות ראשונים שמדאד"הר עד מ"ר מאין הן והא הרבה רשעי' וע"פ היו באותן הדורות יותר מאחריהם דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום ואחרים ולמאי דפי' שטרדן לתתק"עד דורות שהיו ראוין לברוא קודם לעולם ואדה"ר ושתלן בכל דור ניחא דגם באותן הכ"ו דורות שמאד"הר עד משה רבינו שתלן

דף יד ע"א ופליגי דרשב"נ. פי' התוס' שהוא אומר שהמלאכים נבראי' בדיבור המקום ולא מן נהר דינור. ואני תמה על זה דמי לא מודה ר"ש שיש מלאכים אחרים שהן קיימין לעולם חוץ מאותן שנבראי' מן נהר דינור שבטילין מיד אחר שאמרו שירה והא הרבה כתובים מעידים על זה וכל ההגדות מליאים מזה שיש מלאכים שהן חיים וקיימי' לעד וה"מ לעיל וא"ל לרב ס"ל נמי הכא דמכל דיבור של הקב"ה נברא מלאך והוא חי לעולם חוץ מאותן של נהר דינור שבטילין. ול"נ דודאי בהא כ"ע מודו דיש הרבה כיתות מלאכים שנבראו בשעת בריאת העולם והן קיימין לעולם אלא דקרא דחדשים לבקרים דמשמע דבכל יום נבראו מלאכים חדשים משמע לי' לרב דמנהר דינוד נבראים והיינו פליגי אדרש"בל דאמר מכל דיבור שיצא מפי הקב"ה נברא מלאך ומייתי לה מקרא דברוח פיו כל צבאיו א"כ אין לנו ראיי' מקרא דחדשים לבקרים שמנהר דינור נבראים בכל יום וקרא מיירי מאותן שנבראי' בכל יום מדיבורו של הקב"ה שאומרי' שירה והיינו רבה אמונתיך דקרא. ואע"ג דקרא קאמר חדשים לבקרי' אפ"ה א"ל דקרא איירי מאותן הנבראי' מכל דיבור של הקב"ה דהאי לבקרי' ל"ד בקר כבקר דגבי תמיד שאינו אלא עד חצות לרבנן ועד ד' שעות לר"י כדאמרי' רפ"ד דברכות (דף כו) אלא כל היום הוא במשמע דלבקרי' כמו ותפקדנו לבקרים דמני' נ"ל לר"י דאדם נידון בכל יום בפ"ק דר"ה (דף יז)

אחד לו וא' לדוד כדתני'. ק"ל כיון דר"ע הדר בי' מהא כדאמר בסמוך אמאי נקט לה בתירוצא דקרא

כתוב אחד אומר כורסיה וכתוב אחר אומר עד די כורסוון רמי' בלא רומא דקראי צ"ל לכל הני דרשה דמייתי דהא מהאי קרא פקרו המינים לומר ב' רשויות הן מדכתיב כורסיי' רמי' לשון רבים כדאמ' ספ"ד דסנהדרין (דף לח) ומ"ל התם נמי כדהכא אלא דניחא לי' נמי לאתויי הכא מרומי' דקראי

שרפרף להדום רגליו שנאמ' השמים כסאי שם בספ"ד דסנהדרין לא מייתי להאי קרא דהשמים כסאי וגי' דהתם נ"ל עיקר והסופרים טעו להבי' מקרא זה כאן ואין זה ענין לכאן דהכא מכסא כבוד ממש מיירי ולא משמים וארץ מיהו י"ל דמייתי לי' לראיי' דשייך לומר כלפי מעלה כסא ושרפרף כדאמ' לעיל מ"מ נ"ל עיקר כיון דהתם ל"ג לה ה"נ ל"ג

י"ח קללות כו' עד שא"ל ירהבו הנער בזקן פי' י"ח קללות עם ונתתי נערים שריהם דבלא"ה אינן אלא י"ז אפי' אי חשבת חכם חרשים לשתים וכן נבון לחש לשתים ואי חשבת נערים שריהם ותעלולים ימשלו בהו לשתי' פשו לי' חדא דהוי לי' י"ט וי"ל דחכם חרשי' חדא חשיב לי' כמש"ל

שופט זה דיין שדן דין אמת לאמיתו בפ"ק דשבת (דף י) גבי הא דאמר התם כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כו' פי' התוספות לאמיתו לאפוקי דין מרומה נ"ל דהיינו כדא' רפ"ד דשבועות (ד' ל) מנין לדיין שהו' יודע בדין שהו' מרומה שלא יאמר הואיל והעדי' מעידי' אחתכנו. ויהי' הקולר תלוי בצואר עדים.,. ה"ל מדבר שקר תרחק והא דקאמר זקן זה הוא הראוי לישיבה היינו ע"ד שאין לך אין לך נאה בישיבה אלא זקן א"נ כי ההיא דפ"ח דיומא (דף עח) זקן היושב בישיבה צריך ליטול רשות להתיר בכורות ופי' רש"י בישיבת סנהדרין והא דקאמ' יועץ זה שהיא יודע לעבר שנים נ"ל היינו ע"ד דדרשינן פ' הנחנקין (דף פד) גבי כי יפלא ממך זה יועץ וכן הוא אומר ממך יוצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל ומפרש התם יועץ זה היודע לעבר שנים ולקבוע חדשים ופירש"י שנחלקו בעבור שנה