טורי אבן קכז

והא דר"ל נקט לה הכא משום דרשא דהאי קרא דיומם יצוה ה' חסדו דמיירי בשמעתין

דוד ביקש והורידן לארץ. הקשה התוס' בשם הר"א הא כתיב בישעי' כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים. ותי' כיון שמן העננים יורד נראה כיורד מן השמים ויש מקום לזה התי' מהא דפ"ק דתענית (דף ע) דר"א ס"ל כל עולם ממי אוקיינוס הוא שותה שנאמר ואד יעלה מן הארץ רי"א ממים העליונים הוא שותה שנאמ' למטר השמים תשתה מים ואמ' כמאן אזלא הא דכתי' משקה הרי' מעליותיו ואר"י מעליותו של הקב"ה כמאן כר"י ור"א כיון דסלקי להת' מעליותיו קרי להו דאלת"ה אבק ועפר מן השמים המ"ל וכו'. והיינו כדתי' תוס' כאן מ"מ הא דאמר הכא דמתחילה הי' גשם ושלג מן השמים ודוד הורידן לארץ ק"ל אליבא דמאן אי ר"א הא לעולם הי' מן הארץ דהאי קרא דאד יעלה מן הארץ דמייתי ר"א מיני' בבריאת עולם כתיב. ואי ר"י הא משמע התם דגם לאחר דוד אכתי שותה ממים העליונים דקאמ' התם מים העליונים במאמר הן תלוין ומפירותיו מי גשמים שנאמר וכו' ומ"ל כר"י ובפ"ד דעירובין (דף מ"ה) תניא גשמים שירדו בי"ט הרי הן כרגלי כ"א ופריך ואמאי לקני שביתה באקינוס לימא דלא כר"א דאמ' כל העולם וכו' והשתא אי לר"י בתר דוד גשם מן הארץ בא לר"י נמי תקש' ליקני שבית' בארץ עוד תי' התוס' דלא הוריד דוד אלא המוכנים לפורעניו' אבל המרווים את הארץ נשארו למע' וזה יתכן

דף יג ע"א עוד רקיע א' למעלה מראשי החיות. ק"ל א"ב ה"ל ח' רקיעי' וז' אוירין. ואמאי אמ' בפ"ד דמנחות הפוחת לא יפחות מז' ולא יותר מי"ג כנגד רקיע ואוירן הא ה"ל ח' א"כ לא יפחות מח' ולא יוסיף על ט"ו הל"ל. ושמא י"ל כיון שאין לנו רשות לדבר ברקיע זה הח' כנגדו וכנגד אוירו לא תקנו רבנן מנין חוליות

ב"ב של נמרוד הרשע פי' התוס' ב"ב לאו דוקא שהרי כוש ילד את נמרו' ולא מצינו אותו רשע מזרע כוש אלא ע"ש מעשיו שמלך גם הוא בשנער. ולי לא יתכן זה דקורא אותו ע"ש מעשיו ב"ב ולגבי אחשורוש אמ' אחיו של ראש ובין גילו זה חרב וזה ביקש להחריב זה הרג וזה בקש להרוג אלמא אחיו ובין גילו הוא דקרוי ע"ש מעשיו אבל ב"ב לא לא שייך לקרוא אא"כ הוא מזרעו. ורש"י פ"ט דפסחים (דף צה) שפי' ב"ב ל"ד אלא מזרעו וא"ל דמזרעו הי' מן האם אע"פ שאותו הרשע הי' כשדי

אלא למי שיש בו ה' דברים שר חמשי'. לקמן גבי י"ח קללות דבישעי' מפ' שר חמשים אל תקרי חמשים אלא חומשין זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה א"ד שר חמשים כדר"א דא' מכאן שאין מעמידין מתורגמן על הציבור פחות מנ' שנים וש"ח היינו החכם הראוי לעמוד מתורגמן לפניו כדפי' רש"י לקמן והשתא שר חמשים דהכא מדלא קאמר שר חומשין משמע דהיינו אב"ד שראוי לעמוד מתורגמן לפניו. אלא דא"כ ק"ל דלפי זה היינו נבון לחש דסיפא דהא נבון לחש דגבי קללות אמר זה שראוי למסור לו ד"ת שנתן בלחש. פירש"י כגון אב"ד ולבו דואג בקרבו ובודאי מי שמגיע למעלת אב"ד ראוי להעמיד מתורגמן לפניו אלא ע"כ שר חמשים דהכא היינו שר חומשין והא דנקט שר חמשים לישנא דקרא נקט (וזה) [צ"ל ומזה] מ"ל שיהי' אב"ד סיני ואינו מפולפל ועוקר הרים לישא וליתן כל כך מ"מ פי' א' נ"ל עיקר דשר חמשים דהכא היינו כדר"א ואפ"ה אינו בכלל נבון לחש דסיפא דר' אמי דהכא כר"ז ס"ל דבאב"ד או בלבו דואג לחוד סגי למסור לו ראשי פרקים ודלא כא"ד דבעי תרתי והשת' לבון לחש דהכא היינו לבו דואג לחוד ואינו אב"ד ונשוא פנים לקמן מפרש זה שנושאין פנים לדורו בעבורו למעלה כר"ח בן דוסא למטה כר"א ומסתברא דנשוא פנים דהכא היינו למעלה לחוד דלמטה אין לו ענין למסירות ד"ת. ויועץ לקמן מפרש זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים וחכם חרשי' מפ' לקמן זה תלמיד המחכים את רבותיו חרשי' בשעה שפותח בד"ת נעשים הכל כחרשים ונבון זה המבין דבר חתוך דבר לחש שראוי למסור לו ד"ת שניתנו בלחש וק"ל א"כ דנבון ולחש שנים הן וכן חכם וחרשים שנים וה"נ גבי י"ח קללות חשיב להו בארבע א"כ האיך קאמ' ר' אמי אא"כ יש בו ה' דברים הא שבעה הוי מיהו בהא דחכם חרשים י"ל דישעי' קילל את כלל ישראל חשיב לי' בתרתי שלא ימצא בכללן שום אדם לא אדם חכם המחכים רבותיו ולא חרש שנעשין כחרשים ואע"ג דחרש עדיף מחכם ואם לא ימצא חכם חרש לא כ"ש מ"מ קילל את הכלל דהא בשעה שעושים רצונו של מקום נמצא בכללם כל המעלות דיש מהם חכמים ויש מהם אפי' חרשים אבל כשאין עושין רצונו לא ימצא בה לא בעל מעלה גדולה דחרש ולא בעל מעלה קטנה דחכם וכיון דבשני מיני אנשים מיירי ב' קללות הן אבל הא דר' אמי דמיירי במי שראוי למסור לו סתרי תורה דמיירי מאדם יחידי וכיון דאין מוסרין לו עד שיגיע למעלה גדולה של חרש ממילא כבר בכללו מעלה של חכם דבכלל מאתים מנה והלכך אינו ראוי לחשבו אלא לדבר אחד והא דנקט ר"א במילתי' חכ' עם חרש אע"ג דבכלל חרש הוי חכה לישנא דקרא נקט אבל הא וודאי קשה הא נבון ולחש ב' דברים הן ואפשר לזה בלא זה אפי' באדם יחידי ואמאי לא חשבן ר' אמי בחרתי כיון דאינן תלוין זה בזה ואמאי אמר ר' אמי ה' דברי' הא ששה הוי

אין מוסרין ד"ת לעובדי כוכבים הקשה התוס' בשם הר"א תיפוק לי' דהמלמד עובר משום לפני עולת"מ כדאיתא ב"פ ד"מ וכ"ת דמיירי בשבע מצות דידהו הא מצוה למסו' להם ונ"ל מהאי קרא אשר יעשה האדם וחי בהם ותירץ דה"מ דאפי' היכא דאיכא עובד כוכבי' אחד ללמדו מ"מ אסור משום מגיד דבריו וכו' ול"נ דלק"מ דהא מפרש התם טעמא דא"מ דכתיב תורה צוה לנו משה מורשה לנו ופריך ולחשבי' גבי ז' מצות. ומשני מ"ד מורשה מגזיל גזל ומ"ד מאורסה כנערה המאורס' בסקילה והשתא א"ל דר"א ס"ל כמ"ד מורשה ומשום לתא דגזל נגעו בה והיכא דמוסרין ומלמדין אותו ברצון תו ליכא משום גזל דלא יהי' אלא אפי' נכרי העוסק בתורה ה"ה ככהן גדול ומאי קושיא דלמא מיירי שלומד ברשות י"ל דהגמ' פריך לה למ"ד דינו כנערה המאורסה וא"כ וודאי לא מהני רשות אבל אי אמרת דהתורה הקפידה כ"כ דשלא ברשות אסור משום גזל ול"ד לא"מ ועושה דשאר מצות אלא אדרבה מסתמא מצוה שלא לעשות מ"מ אפי' ברשות נהי דאיסורא ליכא אפ"ה דררא דמצוה נמי ליכא ואמאי אר"מ הרי הוא ככה"ג אלא ע"כ דעוסק תורה דמי לכל מצות דלישראל מצוה ולעכומ"ז רשות והוי בכלל אינו מצווה מש"ה הרי הוא ככה"ג ואמאי אר"מ ה"ה ככה"ג אלא ע"כ דעסק תורה דמי לכל המצות דלישראל מצוה ולנכרי רשות והוי בכלל א"מ מש"ה ה"ה ככה"ג. ותדע לך דהכי הוא דברשות ישראל ש"ד שהרי בהרבה מקומת מצינו שהושיבו חכמי' לנכרי' על שאלותם בד"ת ובפ"ג דע"ז (ד' מד) תנן ששאל נכרי א' אה ר"ג כתי' לא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ וכו' והשיב אני לא באתי בגבולה וכו'. וא"א נעשה מרא' לנוי וכו'. ד"א אם נותנין לך וכו' ואיך השיב הא איכא משום לפני עור אע"ג דבז' מצות דידהו מותרין לעסוק מ"מ נהי דעל ע"ז מצווין על הנאות ע"ז ומשמשיה ותקרובתה לא מצינו שיהי' מצווין. וראיי' לדבר נ"ל מסוף פ"ו דפסחי' (דף עב) דפריך למ"ד מקלקל בחבורה בשבת פטור הא דתני' השוח' בשבת בחוץ לע"ז חיי' ג' חטאות מה תיקון ומשני שמוציאן מידי אבר מן החי. ופירש"י שאם אכל ב"נ אינו נהרג ואי בני נח מצווין על לאו לא ידבק. אכתי לא תיקן אפי' לבן נח כיון ששחטו לע"ז אסור לב"נ משום לא ידבק ול"ל דמ"מ נ"מ בהא שמוציאה מידי אבר מן החי ואפי' לישראל דאלו משו' לא ידבק אינו חיי' אא"כ אוכל כזית מן הבשר לחוד ואלו משו' אמ"ה אפי' אכל משהו בשר אלא שגידין ועצמות משלימין לכזית חיי' כדא' בפ"ז דחולין (דף ק) משא"כ בכל איסורי' הא ליתא דאטו בהאי קרא דלא ידבק אכילה כתי' בי' דניבעי שיעור אכילה שהוא כזית הא לא ידבק מאומה סתמא כתי' ואפי' כל שהוא במשמע ועוד בלא"ה הדבר ברור שאין ב"נ מצווין על לאו דל"י דמהיכי תיתי דהא אפי' בע"ז גופי' אין ב"נ מצווין אלא בדבר שב"ד של ישראל ממיתן עליהן למיעוטי גיפף ונישק כדאמ' התם בפ"דמ כ"ש לאו דל"י דאינו אלא מאברזייהו דע"ז דא"מ עליהן וא"כ האיך השיבו ר"ג עלי' הא איכא משום לפני עור א"ו ברשות ישראל ש"ד וכ"ת אכתי האיך השיבו הא מ"מ איכא איסורא משום מגיד דבריו ליעקב וכדר"א. י"ל דהא אינו אלא אסמכתא בעלמא ומדרבנן בשואל ממנו ד"ת ומשיבו לית לן בה כיון שאין זה אלא דרך עראי ויש בו משום דרכי שלום לא גזרו רבנן מיהו למ"ד דינו כנערה המאורסה ולפי"ז אפי' ברשות אסור תקשה כל הני עובדי דמצינו שהשיבו חכמים לנכרים על שאלותם הא איכא משום לפני עור

עד וארא מסרינן ראשי פרקי': מכאן ואילך אם הוא חכם ק"ל דהכא משמע דתרתי ענינא איכא במעשה מרכבה מקצתו קל ומוסרין ראשי פרקי' אע"פ שאינו חכם ומקצתו חמיר בעי דוקא חכם ומבין מדעתו. ולפי"ז הא דתנן ולא במרכבה ביחיד אא"כ חכם ומבין מדעתו אהני קרא דמוארא ואילך קאי א"כ הא דתני ר"ח לעיל אמתני' קאי אבל מוסרים לו ר"פ ומאי הא כיון דמתני' מוארא ואילך איירי הא אפי' ר"פ אין מוסרי' אלו ודוקא חכם ומבין מדעתו בעינן והא להא לישנא למ"ל להא

ברם זכור אותו האיש לטוב אין זה ענין למה דקדום כלל וראוי לקבעו אחר מעשה דתינוק שדרש בחשמל דאיירי מחנני' ב"ח אלא שלא רצה להפסיק בהא בין האי מעשה דתינוק שהי' דורש בחשמל להא דמפ' מאי חשמל מפני שמיירי בהאי מעשה מחנני' שרצו לגנוז ספר יחזקאל ומנען חנני' מביא ג"כ הא דר"י שרצו לגנזו מט"א ומנען נמי חנני' והקדימו להא דר"י מה"ט דפי'

ע"ב מאי רצוא ושוב אר"י כאור היוצא מפי הכבשן ר"י לא אתי לפרושי אלא מאי רצוא ושוב וקא' שהוא דמי לריצה ושיבה של אור היוצא מפי הכבשן ולענין מראה מדמי למראה הבזק שעשוי גוונים גוונונים כדמפ' ריב"ח. מיהו ק"ל ה"ל לדמותו לגמרי לבזק שהוא אור היוצא מבין החרסי' בין לענין מראה דגינונים בין לענין ריצה ושיבה דאור היוצא מבין החרסי' נמי רצוא ושוב כדפרש"י והאור דכיבשן דאר"י ליכא רמז מכיבשן בקרא כלל ושמא י"ל דיש חילוק בריצה ושיבה דכיבשן מחרסים לענין המהירות