טורי אבן קכו

פי' דס"ל דמולך ע"ז היא ולכדרכה ל"צ קרא דמאיכה יעבדו נ"ל אלא בשלא כדרכה איירי דה"ל כארבע עבודות זיבח ניסוך הקטרה והשתחווי'. דחייב עליהן אפי' בשלא כדרכה הילכך ל"ש למולך ל"ש לשאר ע"ז. והשת' קמ"ל קרא דב"נ נמי מוזהרין שלא להעביר זרעם למולך ולשאר ע"ז כמו שמוזהרין על ד' עבודת דאמרן והא דתניא התם (דף מ ע"ב) דברים שב"ד של ישראל ממיתין עליהם ב"נ מוזהרין עליהם אלא דה"א הנ"מ בד' עבודת שהשלשה הן עבודת פנים: והשתחווי' דרך כבוד אבל מעביר זרעו לע"ז דאינו לא כעבודת פנים ולא דרך כבוד. ה"א ישראל דרבי רבי ב"ל דלא רבי לא. קמ"ל: מיהו למ"ד מולך לאו ע"ז הוא אלא חוק בעלמא ולמולך הוא דחייב שלא למולך לא א"כ ודאי אין ב"נ מצווה עליהן דהא אין מוזהרין אלא על ז' מצות ולא לשתמיט תנא למתני ח' מצות וא' מהן מולך. ואע"ג דאר"י התם כל האמור בפ' כישוף ב"נ מוזהרין עליהן לא ימצא מעביר בנו ובתו באש וגו' הא לר"י אכל הני דכתי' בהאי קרא ב"נ מוזהרין עליהן ועוד טעמא דר"י מפרש התם משום דלא ענש אא"כ הזהיר ולא מריבוי דאיש איש א"כ איש איש ל"ל ובע"כ צ"ל לדידי' דאיש איש ד"ת כלשון בני אדם כדאמ' התם בהדי' איש איש דברכות ה' לרבנן ד"ת כלשון ב"א וה"נ האי איש איש לר"י

לרבות את הנכרי'. ק"ל דב"פ ד"מ (דף סו) תני' גבי מקלל אביו אמו איש מת"ל איש איש לרבות בת טומטום ואנדרוגנוס ופי' התו' התם אע"ג דקימ"ל השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה היינו היכא דכתיבו בלשון זכר. אבל היכא דכתיב בלשון איש ממעטינן אם לא דכתיב איש איש תרי זימני דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וה"נ האי איש דברכות ה' ודעריות לרבות את האשה אתי ולא את הנכרים. ובפי"ג דזבחים [דף קיג] דרש ר"ש איש איש דשחוטי חוץ לרבות השוחט להדיוט ודגבי המעלה בחוץ לרבות שנים שאחזו באבר והעלו שחייבין וסתם משנה דהתם כוותי'. ובפ"ק דחולין איש איש לרבות נכרים שנודרים כישראל. וא"כ לא נדרש להני איש איש לרבויי נשים אתי ודבר זה צריך לאריכות רב ולא ראיתי להאריך כאן בזה

אלא מעתה איש איש כי יקלל איש איש אשר יתן ה"נ אין לפרש דהכי פריך דהתם נמי נידרוש הכי איש איש תרי אין תלת לא דמאי קושיא ש"ה דסמיך האי איש איש ללא תקריבו דמשמע ג' ביחד לא יקריבו לגלות טעמא עריות כדמסיק ואמר קרא ל"ת לגלות ערוה אלמא מדסמיך לי' לתקריבו נ"ל הא וכדפירש"י אבל ברכת ה' ומולך דלא כתיב בהו ל"ת ל"ש למדרשי' הכי. א"ו ה"פ אלא מעתה איש איש כי יקלל כו' ה"נ והא התם ל"ש למידרש הכי. א"ו לרבות לנכרים אתי ה"נ לרבות נכרים. וה"נ גבי ושמרתם דפריך משבת ומצות וקודש דכתיב בהו ושמרתם אע"ג דגבי עריות נ"ל מדאמר רחמנא לבלתי עשות פריך נמי כה"ג בתמיה הא התם ל"ש למדרש הכי דהא לא כתיב בהו לבלתי עשות ש"מ דושמרתם לא להכי אתי'. אלא אורחא דקרא הוא והאי ושמרתם דגבי עריות בע"כ נמי לאו לדרשא אתי'

דף יב ע"א והשתא דנ"ל מלמקצה השמי' למן היום וכו' ל"ל. ק"ל בלא"ה ה"ל למפרך השתא דנ"ל מלימי' הראשוני' שמותר לשאול מו' ימי בראשית למיום אשר ברא ל"ל. דבשלמא הא דלא פריך למיו' אשר ברא ולימים הראשוני' תרווייהו ל"ל משום דלימי' הראשוני' איצטריך ללמד יחיד שואל במעשה בראשית ואין שני' שואלין אבל מיום אשר ברא ל"ל כיון שכתי' לימים ראשונים

וכיון שסרח הניח הקב"ה את ידו עליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני. פי' רש"י יצרתני תחילה גבוה ולבסוף שפל. וק"ל דברפ"ב דעירובין (דף יח) ובפ"ח דברכות דרש מהא דו פרצופין הי' לאדה"ר שנאמ' אחור וקדם צרתני. ועוד דאמ' התם ויבן את הצלע רב ושמואל ח"א פרצוף ח"א זנב ופריך בשלמא למ"ד פרצוף היינו דכתיב אחור וקדם צרתני אלא למ"ד זנב מאי או"ק צרתני מאי פריך הא מ"ל לדרשא דר"א דהכא כיון שסרח מיעטו והתם משני אחור למ"ב וקדם לפורענות

ע"ב ואת הארץ ל"ל להקדים שמים לארץ. פי' רש"י דאי לא כתיב את ה"א כאחת נבראו אלא שא"א לקרות שני שמות כאחת להכי כתיב את להקדים. וק"ל הא אמ' פ"ו דברכות (דף מ"ל) כל המוקדם בפסוק זה פי' ארץ חטה ושעורה מוקדם לברכה אע"ג דלא כתיב את. וי"ל דש"ה דלאחר שמנה ה' מינים. הפסיק בארץ דכתיב ארץ זית שמן ודבש. וה"ט דהפסיק להקדים ראשון לארץ שני לשני לארץ קמא וכן שני לב' לג' לקמא כדאמר התם ש"מ דקדים קדים דאל"כ אפסוקי בארץ בתרא ל"ל: מ"מ ק"ל דבשילהי מסכת כריתות (דף כח) תנן רש"א האב קודם לאם בכ"מ יכול מפני שכיבוד האב קודם לכיבוד האם א"ל איש אביו אמו [צ"ל ואביו] ואמו תיראו מלמד ששניהם שקולין אבל אמר חכמים האב קודם לאם בכ"מ מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו ומש"ה אמ' בפ"ק דקדושין (דף ל"א) נתגרשה שניהם שווין והא ר"ש דרש את כדא' בפ"ה דמנחות [דף ס] רש"א את המנחה לרבות שאר מנחות להגשה ובפ"ק דבכורות (דף ה') דרש (ה"ש) [צ"ל ר"ש] את הגמל לאסור חלבו והא דא' בפ"ק דמנחות (דף יא) גבי קומץ לבונה קאמ' ר"ש את לא דרש כבר פי' התוס' לאו דלא דרש כלל אלא דלא דרש להאי דרשא דהתם והא גבי כבד את אביך ואת אמך את כתיב נימא נמי דאת אתי להקדים אב לאם גבי כיבוד כדדרש הכא לאת הארץ להקדים. וי"ל דאת לאו להקדים אתי אלא להא דדרש בפי"ב דכתובות [דף ק"ג] את אביך לרבות אשת אביך את אמך לרבות בעל אמך

למי שאין דרכו להשכים והשכים פירש"י ה"נ כיון דקרא לשמי' תחילה ה"ל ארץ אין דרכו להשכים ועוד שכל מעשה ארץ מתונים ומעשה שמים במהירות וזו הסכימה עמו שנבראו כאחת לכן התחיל לפ' מעשהו תחילה ולפי"ז צ"ל דלא קיבל ר"י את דברי ר"ע שא"ל את הארץ להקדים שמים לארץ אתא דאל"כ ודאי תנא דבי ר"י ל"פ על ר"י רבן ול"נ דא"צ לזה דאפ"ת דשמים נבראו תחילה מ"מ כשקרא לארץ לאחר בריאות שמים השכימ' מעת קריאתה לבריאתה כמו השמים ולא איחרה יותר כמשעת קריאת השמים לבריאותן

וחכ"א על י"ב עמודים עומד משמע דאדלעיל קאי וחכמים פליגא אדר"י. וק"ל הא ר"י סתמא קאמ' הארץ עומדת על העמודי' ולא הזכיר מנין העמודים ושמא י"ל כיון דא' על העמודים סתם ומייתי לה מן עמודיה יתפלצון מיעוט עמודים שתים במשמע

שנאמר יצב גבולות עמים פשטא דקרא דגבולת עמים הן ע' כמספר בני ישראל שירדו למצרים בע' נפש לפיכך לא משמע לשאר תנאי מהא די"ב עמודים הן וי"א דמייתי לה מחצבה עמודיה שבעה ושאר תנאי דרשי לה כדאמרינן ס"פ ד"מ (דף לט) חצבה עמודיה שבעה אילו ז' ימי בראשית ור"א בן שמוע דמייתי דעל עמוד א' עומד מצדיק יסוד עולם ושער תנאי מ"ל כדדרשינן בספ"ג דיומא (דף לט) אפי' בשביל צדיק א' נברא העולם שנאמר וצדיק יסוד עולם

אר"י ב' רקיעין הן משמע דל"ל לר"י דז' רקיעין הן. וק"ל הא בפ"ז דמנחות (דף לט) גבי חוליות שבציצית אמר תנא הפוחת אל יפחות משבעה כנגד ז' רקיעים והמוסיף אל יוסיף על י"ג כנגד ז' רקיעין וששה אוירין שבניהן ושמא י"ל דר"י נמי מודה דז' רקיעין הן אלא דקא' דמקרא לא מוכח אלא דב' רקיעין הן דכתיב השמים ושמי השמי' ודוחק

נכנס שחרית פי' התוס' נכנס שחרית בעולם ומשם אורה יוצאת ויוצא ערבית מן העולם ולכן הכוכבים נראים. ופי' זה תמוה לי וכי אורה יוצא לעולם מן וילון הא השמש נבראת להאיר על הארץ כדכתב בקרא יהי מאורות וגומר להאיר על הארץ ורש"י פי' נכנס בתיקו וממילא האור יוצא ונראה ומ"מ האור מן השמש בא בשאין הוילון מפסיק בינו לבין הארץ

עומד ומקריב עליו קרבן בשילהי מס' מנחות (דף קי) אמ' לעולם זאת: על ישראל זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן ופי' שם התוס' יש מדרשים חלוקים י"א נשמותיהן של צדיקים וי"א כבשים של אש

וחשות ביום מפני כבודן של ישראל. פירש"י שמקלסין ביום שנאמ' יומם יצוה ה' חסדו יצוה למלאכי' לשתוק כדי לעשות חסד לצריכין חסד והן התחתוני' ובלילה שירו ברקיע עם שיר שלי שקלסתי ביום. ואני תמה שפי' דכאן סותר להא דפי' בפ"ק דע"ז (דף ג) דאמ' התם דביום הקב"ה יושב ועוסק בתורה וזן ודן את העולם ואמר ובלילה מאי עביד וקא' בשנויא בתרא יישב ושומע שירה מפי החיות שנאמ' יומם וכו' ופרש"י התם יומם יצוה ה' חסדו דן וזן ומלמד תורה ובלילה שירה עמו ובלילה נוהג שירו למעלה עם שירי למטה שאף דוד לא הי' מנמנם אלא כשינת הסוס וכל הלילה מתעסק בשירות ותושבחות ובתורה כדאמ' בריש מס' ברכות. ואם תדקדק תראה כמה שנויים מפי' דהתם לפי' דכאן אלא משום דכאן אמר' וחשות ביום מפני כבודן ש"י מה שלא אמר' שם כן הוכרח לשנות קצת שם מהכא. מ"מ אכתי שינה קצת שלא לצורך: ומ"מ גם על הגמ' קק"ל דשם אמ' שומע שירה מפי החיות וכאן אמ' שיש כתות של מלאכו' שאומרים שירה בלילה ועוד דשם לא אמר' שחשות ביום מפני כבודו ש"י כדאמ' הכא ועק"ל דהכא משמע דכל היום חשות מפני כבודן ש"י וברי' פ"ז דחולין (דף צא) אמ' דאין מה"ש אומרים שירה למעלה עד שישראל אומרי' שנאמ' ברון יחד כוכבי בקר והדר ויריעו בני אלקי' ואמ' התם אהא קרא דשלחני כי עלה השחר א"ל מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו מסייע לי' לר"א אמ' רב דא' ג' כתות של מה"ש אומר' שירה בכ"י וכו' ומשמע התם בכולה סיגא דביום ממש אומרים שירה וי"ל דכתות חלוקות הן יש שאומרי' שירה בלילה וחשות לגמרי כל היום מפני כבודן ש"י ויש שאומרי' ביום אלא מפני כבודן ש"י חשות עד שישראל אומרים קודם להן

א"ר לוי כל הפוסק מד"ת. א"י מה ענין דר"ל לשמעתין דאיירי מענין ז' רקיעין ושמא משום דבפ"ק דע"ז (שם) מייתי להא דר"ל סמוך לדריש לקיש דכל העוסק בתורה נקיט לה נמי הכא אצל מימרא דר"ל