טורי אבן קכה

כלומר שיהי' לה שיעורי פסיק למטה שלא לפחות מהא שיעורא דאמ' אלא שחכמים נתנו שיעור לננס כשיעור שכל גוף של בינוני עולה בהן וה"נ גבי שרצי' דרחמנא א' מקצתו שיהי' ככולה ונתנו חכמים שיעור לכל ח' שרצי' בכעדשה משום שהחומט שהוא אחד מהם תחילת בריאתו כעדשה ולא נתנו לכל א' וא' שיעור כפי תחילת בריאתו והא מקרא בהדיא לא אתיא ומ"מ סמך מן המקרא יש להם דראוי להשוות שיעור כל השרצי' לתחילת בריית חומט שהוא בכעדשה להחמיר וכן להשוות ננס לסתם ב"א שהן בינונים ואין כל גופן עולה בפחות מכאן. מיהו למאי דמפ' בסמוך דמתרי קראי נ"ל הא דלאדם ננס בעי מי' כשיעור שכל גופו של בינוני עולה בהן אכתי תקשה טהרות מכתב כתיבן ויש ליישב

ורחץ את בשרו במי' במי מקוה נ"ל דט"ס הוא דמייתי להאי קרא דכת' גבי מצורע דהא מסיי' ודרש את כל בשרו כו' שכל גופו עולה בהם והכא כל לא כתי' אלא ה"ג ורחץ במי' את כל בשרו וגבי בעל קרי כת' האי קרא וה"ג לה בפ"י דפסחי' (דף קט) והא דדרש במי' במי מקוה פי' רש"י במי' נקודתו בפתח משמע מי' המיוחדין לאפוקי שאובין. וכבר הקשו עליו התוס' ולדידי ק"ל עוד למאי דפי' הרבה מן המפ' דאפי' כלו שאוב מה"ת כשר א"א לפ' כן והתוס' פי' במי' במי מקוה היינו אשבורן כדא' מעיין מטהר בזוחלין מקוה באשבורן ולהאי פי' צ"ל נמי דנ"ל מדנקט בפתח דמשמע מו' המיוחדין דהיינו אשבורן דאל"כ מנ"ל למעוטי זוחלין מבמי': מ"מ ק"ל בין לפי' רש"י ובין לפי' התוס' דמבמי' בפתח נ"ל מי' המיוחדין דא"כ תלה הא בפלוגתא דיש אם למקרא או למסור' דאמ' בכולה הגמ' ועיקרו ברפ"ק דסנהדרין (דף ד) גבי שבעי' וקרנות ובסוכ' ונפשת ויראה יראה ובחלב ולטטפת דמייתינן התם ומשמרת תרומתי. ובבגדו בה דפ"ה דבכורות (דף לו) דכל הני יש אם למקרא בנקודי תליין. ואפ"ה איכא למ"ד דיש אם למסורות ולא בתר מקרא אזלינן וכי נימא דלית להו דרשה דהכא למעוטי שאובין או זוחלין ולי נראה לפ' דהא דא' הכא במי' במי מקוה לאו למעוטי מידי אתא ולא קרא יתירא או נקודי דרש אלא ה"ק במי' במי מקוה כלומר דא"צ מי' חיים כמו בזב שנא' ורחץ בשרו במי' חיים אלא במי' סתמא כתי' אפי' מי מקוה דלאו מי' חיי' נינהו נמי במשמע שוב ראיתי רש"י גופי' שפי' כן בפ"ק דעירובין

את כל בשרו מי' שכל גופו עולין בהם. פי' בבת אחת ולא שיטבול לחצאין במי' מועטין והא ל"ל דקרא אתי לאשמועינן שיטבול כל בשרו ולא סגי בטבל מקצת בשרו מ"מ לא בעינן בבת אחת אלא אפי' בטבל לחצאין בזא"ז נמי סגי א"כ לכתוב רחמנא וטבל בשרו ומהיכא תיתי לומר דסגי בטבילת מקצת בשרו כל ל"ל ש"מ למעוטי טבילת לחצאין אתא. ומיהו ק"ל דברפ"ק דבכורות (דף ג) איכא פלוגתא בשותפות נכרי דר"י מחיי' בבכור' ורבנן פטרי ואמ' בגמ' ושניה' מקרא אחד דרשו כל בכור. רבנן סברי בכור מקצת בכור משמע. כתב רחמנא כל עד דאיכא כולה. ורי"ס בכור כולה בכור משמע כתב רחמנא כל דאפי' כל דהו והשתא לר"י דא' בכור כולו משמע וכל לכל דהו אתא ה"נ נימא בשרו כל בשרו משמע כ"ר כל דאפי' כ"ד סגי ולא בעינן מים שכל גופו עולה בהן ובפ' הנשרפין (דף עח) גבי איש כי יכה כל נפש אדם דרשי רבנן כל נפש עד דאיכא כל נפש ופטרי בהכהו עשרה ב"א אפי' בזה אחר זה וריב"ב מחיי' דדרש כל נפש כ"ד נפש ובפ"ה דפסחי' (דף סא) אמר ממאי דהאי כל ערל כולו משמע דילמא האי כל ערל משמע כ"ד ערלה וה"נ נימא כל בשרו כ"ד בשרו משמע כמו כל נפש לריב"ב דמשמש כ"ד וכן כל ערל דמ"ל כ"ד ערלה. וי"ל משו' דנפקא לן טבילת חצאין דלא מהא דתני' בת"כ ולא יאכל מן הקדשי' כ"א רחץ את בשרו במי' יכול ירחץ אבר אבר ת"ל ובא השמש וטהר מה ביאת שמש כולה כאחת אף רחיצת גופו כולו כאחת למעוטי טבילת חצאין. ומהשתא בע"כ האי כל בשרו כולו משמע ולא כל דהו דהא גלי רחמנא מבא השמש דרחיצה בעי כולו כאחת דוקא ולא לחצאין וכ"ת א"כ קרא דכל בשרו ל"ל. וי"ל דצריכא תרי קראי דאי מחד קרא ה"א לכל א' וא' סגי לטבול במי' שכל גופו עולה בה' הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו כ"ר תרתי קראי להחמיר עליו דאפי' ננס שכל גופו עולה בפחות ממ' סאה אפ"ה בעינן מ' סאה כשיעור שגוף בינוני עולה בהן ולא אזלינן בתר דידי' ובהכא ניחא מה דקא' שיעור מקוה מ' סאה דמשמע אפי' לננס ומנ"ל הא דהא לשיעורא דמ' סאה לא רמיזא בקרא ולא קפיד אלא אמי' שכל גוף עולה בהם ואימא כל חד וחד בדידי' משערין א"ו מדכתיב תרתי קראי נ"ל הא ומעתה ל"צ להא דפי' דמהיכי תיתי לומר דסגי בטבילת מקצת בשרו דמתרי קראי נ"ל הא

וכמה הן אמה על אמה ברום ג"א משום דסתם קומת אדם בינוני בלא הראש הוי ג"א ומצי להרכין את ראשו מן הצד כ"פ התוס'. ומ"מ באדם הגדול בקומה לא סגי לי' בהכא דהא בעינן מי' שכל גופו עולה בהם ובעי רוב מים כשיעור שיעלה כל גופו בהן בב"א בלא ראשו וכ"ת א"כ אמאי ל"ק להאי שיעורא גבי יש שאמר הכל לפי מה שהוא אדם בפי"ז דמס' כלי' דחשיב התם הקומץ את המנחה והחופן את הקטורת והשותה כמלא לוגמיו ביוה"כ וכמזון ב' סעודת לעירוב כיון דבעינן הגדול לפי' גדלו. לק"מ דכל הני דחשיב אין להם שיעור לא למעלה ולא למטה אלא הכל לפי גודלו וקוטנו אבל שיעורא דמקוה נהי דאין לו שיעור למעלה יש לו שיעור למטה ואפי' לננס צריך אמה על אמה וכו' אע"פ שכל גופו עולה בפחות מזה וכיון שכן ל"פ לי' למיתני הא גבי הכל לפי מ"ש אדם דגבי ננס לא אזלינן לפי מה שהוא אלא כשיעור של אדם בינוני וכהג"מ בפ"ד דעירובין (דף מח) גבי יוצא חוץ לתחום דיש לו ד' אמות דבאמה דידי' יהבינן לי' והא דל"ק גבי יש שאמרו הכל לפמ"ש אדם משום דאיכא ננס באיבריו דלאו בתר אמה דידי' אזלינן אלא בתר אמה בינונית של קודש וה"נ דכוותי'

ל"צ לכעדשה מן השרץ דל"כ דתני' בהם וכו' הקשה התוס' בשם הר"א ממיץ דבפ"ז דנדה (דף נה) אמ' כתיב בהם בכולן וכתיב מהם במקצתן ל"ק כאן בלח כאן ביבש והכא דרש לה לכעדשה ושמא תרתי ש"מ. וק"ל הא תרתי דרשא נינהו ול"ל שקולין הן ויבא שניהם ושם פי' התו' דהא דהכא אסמכת' היא ששיעורן הל"מ (אא"ל) [וצ"ל] לפי"ז הא דח"ל הכא יש להם ע"מ שיסמכו אע"ג דהל"מ הם אפ"ה כיון דיש לה אסמכתא מכלל יש להם ע"מ שיסמכו הוי ול"ד להיתר נדרים אע"ג דודאי הל"מ היא משום דא"ל ע"מ שיסמכו בשום אסמכתא דב' דקרא. ולפי"ז צ"ל הא דר"ל לכעדשה לסמך בעלמא אע"ג דנ"ל מרומיא דמקרא היינו כדפי' לעיל שהלכו רבנן בכולה ח' שרצים בתר שיעור ברייתו של חומט. והרמב"ם (בפ"ב מהא"הט) כתב גבי שרץ שיבש אינו מטמא ב"דא במקצת שרץ אבל כל שרץ שיבש או שנשרף ושלדו קיים הואיל ותבנית כולו עומדת ה"ז מטמא והיינו בהן בכולן דפ"ז דנדה ומסיים עלה וקרוב בעיני שטומא' זו מדבריה' ולפ"ז האי דנדה אסמכתא היא והאי דהכא דרשה גמורה היא מ"מ א"י מהיכי למד דהאי דפ"ז דנדה אסמכתא ואי משום דהכא מפקא לה לדרשא א' יותר נראה כדברי התוס' שם דהאי דהכא אסמכתא היא וכעדשה מן השרץ בכלל שיעורין הן הוא דהל"מ הן וכ"מ בירושלמי דמכילתין גבי מעה כסף ב' כסף דחגיגה וראי' דכעדשה מן השרץ בכלל שיעורין הוא

ל"צ. לבתו מאנוסתו דל"כ. נ"ל דה"ה דהמ"ל לאש חמיו ואם חמותו דל"כ ומגז"ש אתיא ר"פ הנשרפין (דף פה) נאמר למטה זימה ונאמר למעלה זימה וכו' וגם אחותו מן האב ומן האם לא כתיבי ומדרשא אתיא בפ"ק דמכות (דף ו) ועוד איכא בעריות הרבה דברים שאין מפורשי' אתיין מרבויא כדא' בפ' ד"מ (דף נד) ובפ"ו דיבמו' (דף נ) וחדא מנייהו נקט וכיון ותדע לך דהא אביי התם בפ' הנשרפין ל"ל גז"ש זו דזימה זימה ומפיק התם לבתו מאנוסתו מק"ו על בת בתו עניש על בתו לא כ"ש $$ציור בספר$$ ופריך *) [נ"ל דצ"ל ופריך כו' כונתו למ"שש הא אין עונשים מה"ד ומשני גילוי מלתא בעלמא הוא:] דמק"ו אתא ה"ל כמפורשי' בהדיא ותקשה הא עריות מכתב כתיבין. א"ו לאביי האי עריות דמתני' מהני דאמ' מיהא ק"ל אליב' דרבא דקאמר לבתו מאנוסתו דלא כתיב אע"ג דאתא בגז"ש חשיב לה תנא דידן לסמך בעלמא ולא למפורש ה"ל למיחשב נמי להא דאמ' בפ"ק דכריתות (דף ה) אל תהי גז"ש קלה בעינך שהרי פיגול ונותר וכן נסקלי' לא למדו אלא בגז"ש כדא' התם. ואמאי ל"ח הני כמו שחשב לבתו מאנוסתו ודינין אליבא דרבי ודוחק לומר דפיגול ונותר בכלל עבודות דתנן הווין דהא עבודות היינו כתיקונן וכמצוותן כמו שמפ' לעיל לקבל' מה שא"כ פיגול ונות' ודע דאההוא ק"ו דאביי פריך התם וכי עונשין מן הדין ומשני גילוי מילתא בעלמא הוא ופי' רש"י ואין זה עונש מ"ה דהא (בת) [צ"ל בת בתו] מקורבא דבתו היא דאתא וה"ד עונש מ"ה כגון ערות אחות' בת אביך או בת אמך דאם באת להביא בת אביך ואמך מק"ו זה עונש מ"ה דהא לאו מכח דהא אתיא דזו קרובה מחמת עצמו אבל הכא בת בתו אינה קרובה לו אלא משו' בתו עק"ל מהא דא' בפ"א דתמורה (דף ח) דקא' אביי ק"ו מה טוב ברע דעלויי קא מעלי' לי' לקי טוב בטוב דכי הדדי נינהו לא כש"כ דלקי ורבא אין עונשין מן הדין ואביי אמ' לך הא לאו דינא הוא מי גרע טוב מרע והא התם טוב בטוב לא אתו מכח טוב ברע כבת בתו דאתי' מכח בתו אלא הא לעצמו והא לעצמו ודמי לאחות דאביו ואמו דלא אתיא מכח אחותו דאביו או דאמו לחוד ואמאי לא חשיב לה אביי לענוש מן הדין ובמ"א יתבאר: אין דורשין פרק שני

דף יא ע"ב אלא הנהו לרבות את הנכרים שמוזהרין כו'. ק"ל לרבות נכרים שמוזהרין על ע"ז כישראל ל"ל הא נ"ל מויצו ה' אלקים כדא' בפ"ז דסנהדרין (דף נו) ובשלמא איש איש דברכות ה' ודעריות אע"ג דנ"ל התם מהאי ויצו דנכרים מוזהרין עליהן הא אמ' התם דאיש דברכות ה' אתי לרבו' הכינויים ודעריות לנערה המאורס'. א"נ לנכנסה לחופה ולא נבעלה דלדידהו לית להו דיינין להו בדינא דידן אבל איש איש לרבות אותן לע"ז ל"ל ת"ל מויצו. י"ל דהאי סוגי' אתיא כמ"ד בפ"ז דסנהדרין (דף סד) א' למולך וא' לשאר עבודה זרה חייב