טורי אבן קכד

דל"ש לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מ"ש כיון שהוא שוגג ואר"י דה"ה אפי' נזכר שליח קא' דמעל בעה"ב והשתא פריך אמאי מעל נימא א"ש לד"ע ואע"ג דנזכר שליח מעל בעה"ב כדמוכח במעילה דתני' נזכר בעה"ב ולא נזכר שליח שליח מעל נזכרו שניהם חנוני מעל. והטעם לפי דמעילה אינו אלא בשוגג לפיכך מעל אותו שלא נזכר ואותו שנזכר מזיד. מ"מ דוקא נזכרו שניה' הא אם נזכר השליח לבד בעה"ב מעל. וזה דוחק, דפריך ממתני' ועיקר אברייתא סמיך ולא מביאה לא הכא בשמעתי' ולא התם בפ"ב דקדושין. ועל עיקר דבריה' דס"ל דבשוגג יש שליח לד"ע בכ"מ ק"ל מדמסיק הכא והתם דמעילה יליף חטא חטא מתרומ' דמשוי שליח ואיכ' למידק איך יליף לה מתרומה די"ש לד"ע הא ע"כ תרומה גופי' בגווני דאיכא עבירה לא משוי שליח כגון דעושה שליח להקדי' תרומה לבכורי' דעובר בל"ת כדתנן בפ"ג דמס' תרומות א"נ בעוש' שליח לתרום מן הרעה על היפה דנקר' חוטא. כדא' בפ"ק דתמור' אע"ג דבעל הבית בדעבד תרומתו תרומה מ"מ בשליח ודאי לא מבעי' דבעל הבית דאינו עובר בל"ת ואינו בכלל נשיאות עון אלא דמסתבר דאין תרומת שליח תרומה בהני תרתי דכיון דאיו שליח לד"ע ה"ל כתורם שלא מדעת דאין תרומתו תרומ' דומה למה שפי' התוס' בפ"ק דב"מ (דף י"א) גבי כהן דא' לישראל נא וקדש לי אשה גרושה דלמ"ד בהא א"ש לד"ע משום דאי בעי ל"ע אין הקדושין חלין. ותדע לך דהכי הוא שהרי שם בפ"ב דקדושין ילפינן תרומ' די"ש מביני מגירושין וקדושין והרי קדושין איתקש לגירושין מויצאה והיתה כדא' התם ומדגבי קדושין א"ש לד"ע דע"כ ל"פ התם בפ"ק דב"מ אלא בכהן דא' לישראל קדש לי אשה גרושה דאיכא למ"ד הואיל ושליח לאו בר חיובא הוא דישראל אינו מוזהר על הגרושה חייב שולחו. אבל כהן דא' לכהן קדש לי' גרושה א"נ ישראל דא' לישראל קדש לי אשה מפסולי קהל כיון דשליח במי בר חיובא הוא לכ"ע א"ש לד"ע ובגירושין נמי בכה"ג אין שליח כגון אי משוי שליח לגרש אנוסתו או מפותתו דעובר בהני בלאו דלא יוכל לשלחה א"ש לד"ע. וכיון דהכי הוא הקשה לך איך יליף מעילה בחטא חטא מתרומה דיש שליח כיון דבתרומ' גופי' דומי' דמעילה לד"ע א"ש והשתא אא"ב דבמעילה למ"ל לשליחות לעולם אלא לד"ע דאפי' אם השליח והמשלח שוגגי' שייך לומר בתרומה ובכל מקום אין שליח לדבר עבירה מהשתא כיון דמעילה ילפינן לכמה דברים בהא גז"ש מתרומה לשוגג ונהנה ובמה ששגג נהנה. ועוד הרבה דברים כדאמ' בר"פ דמעילה (דף יז) בע"כ לשליחות נמי מייתי לה למעילה מתרומ' בהא גז"ש דיש שליחות דהא אין גז"ש למחצה. וכיון דשליחות דמעילה א"א מוצא אלא בדב' עבירה ע"כ גזירת הכתוב היא גבי מעילה דיש שליח לדבר עבירה אבל א"א דגבי מעילה מ"ל לשליחות בחרי גווני דבשגגות שניהם דמשלח ושליח בכל התורה כולה בכה"ג יש שליח אלא דבהא גז"ש דתרומה ילפינן דאפי' בהזדת שליח לחוד יש שליח לגבי מעילה הא כיון דגז"ש זו לאו לשליחות לחוד אתי אלא משום דאין גז"ש למחצה ילפי' נמי שליחות מיני' מהשתא נילף מתרומה איפכא דמה גבי תרומה באין עבירה כגון בהיתר א"נ באיסור אלא כגון בשוגג יש שליחות דלא שייך לומר בזה דברי הרב וכו' לסברת התוס' ה"נ גבי מעילה בשגגת שליח יש שליח כמו גבי תרומה ובהזדת שליח אין שליח כמו בתרומה דהשתא ילפי' לשליחות למעילה דהוי דומיא דתרומה לגמרי אבל השתא דילפת למעילה דבהזדת שליח נמי יש שליח הא ודאי ל"ד לתרומה דגמרת מיני' אלא ע"כ ש"מ דלדבר עבירה אפי' בשוגג א"ש לתרומה ובכ"מ א"כ לעולם דומי' דמעילה למ"ל שליחות בין בשגגת שליח בין בזדונו והשתא אי גמרת למעילה מתרומה ע"כ ליש שליח הגמור לה וללמד דבמעילה יש שליח לדבר עבירה דאי ילפת לאידך גיסא מתרומה דא"ש לד"ע תי למ"ל שליחות גבי מעילה לעול' כלל וכיון דאין גז"ש למחצה בע"כ יש שליחות למעילה ועוד נ"ל להבי' ראיי' דאפי' בשגגות שליח נמי אין שליח לד"ע לחייב שולחו מהא דבפ"ה דב"ק (דף נא) דחיק הגמ' לאשכוחי בור של שני שותפין וקאמ' היכי משכחת לה אי דשוו שליח תרווייהו וא"ל זיל כרי ואזיל וכרי א"ש לדבר עבירה אי דכרי האי ה' והאי ה' וכו' אר"י כגון שעקרו שניהם חוליא בב"א והשלימו לי' והשתא ל"ל לדחוקי בכה"ג הא משכחת לה שפיר בדשוו שליח ואי משום דא"ש לד"ע משכחת לה בשגגת שליח כגון שלא ידע שהוא רשות הרבים כסבור שהוא רשותו א"נ כסבור שהוא בענין שרשאי לחפור את הבור בגווני דליכא עבירה כדאמר' התם בההוא פירקא דאיכא כמה גווני דשרי לחפור בור א"נ שטעי ולא ידעי שאסור לחפור בור ברה"ר אלא ע"כ ש"מ דאפי' היכא שהשליח שוגג נמי אמ' א"ש לדבר עבירה

דף יא ע"א והקריבו זו קבלת הדם. פירש רש"י אע"פ שהוא לשון (הלכה) [צ"ל הולכה] אינו אלא קבלה שהרי לאחר שחיטה נכתבה ואין הולכה אא"כ קבל הדם. והקשה התוס' דה"נ וזרקו כתי' בתרי' והולכה מקמי זריקה הוי מיד לאפוקי קבלה דהולכה הוי בנתיים ולי לק"מ דודאי והקריבו לשון הולכה הוא כדמסיק אלא דאנן הכי קאמ' דקבלה נמי בכלל והקריבו דהא קדמה להולכה ושניהם בכלל ולא הולכה לחוד וכיון שכן הולכה נמי כתיב הכא והא דקאמ' למימרא דהולכה לא תיפוק מכלל קבלה לאו משום דהולכה לא כתיב הכא אלא מדאפקי בלשון הולכה נ"ל הא דודאי כתוב דוהקריבו הולכה משמע אלא מדאפקי בלשון הולכה נ"ל דהולכה לא תיפוק מקבלה לשלא לשמה וזר שיכור אונן ובעל מום פוסלים בה כדאמ' בפ"ק דזבחים (דף יד). אבל הא דבעי כהונה מגופי' דקרא דוהקריבו ב"א הכהנים וכן בגדי כהונה דנ"ל מהכהני' בכיהונם כדא' התם הולכה נמי במשמע דוהקריבו כמו קבלה. ואדרבה היא עיקר במשמע דוהקריבו ומיהו בפ"ק דזבחי' (דף ד) דנ"ל דשלא לשמה פוסל בקבל' מוהקריב את דם השלמים ואמר הולכה מנ"ל ומסיק מה"ט דאפיק קבלה בלשון הולכה והשתא ת"ל דהולכה עיקר במשמע בלשון והמקריב. א"ו כי אמ' והקריבו זה קבלה מפקינן לי' מפשטי' לגמרי מהשתא אין הולכה כלל בלשון והקריבו אלא מטעמא דאפקה לחוד ואף שבדוחק י"ל קצת אין נראה. עוד הקשה התוס' הא מדר"ל בפ"ק דזבחים אינו אלא זריקה דהא אחר שחיטה נכתבה והתוס' פי' משום דהולכה אפשר לבטלה שיוכל לשחוט בראשו של מזבח מש"ה ל"מ קרא בהכא. וק"ל דהא הולכה זוטרתי דהיינו בשוחט אצל מזבח או על מזבח דצריך להושיט למזבח לזרוק דהוי בכלל הולכה. כדא' בספ"ק דזבחים (דף יד) דא"א לבטלה ונימא דמיירי קרא בהאי הולכה. ועק"ל דהא האי קרא דוהקריב הכהן את הכל מ"ל בהולכת אברי' והא נמי אפשר לבטלה בשוחט אצל המזבח או על המזבח אפ"ה איירי בי' קרא. וה"נ נימא דהאי והקריבו דגבי דם איירי נמי בהולכה אע"פ שאפשר לבטלה. ול"נ לפ' דמש"ה מוקי להאי והקריבו הכהני' דגבי דם בקבל' ולא בהולכה דהאי קרא בא ללמוד דמקבלה ואינך מצוה כהונה כדאמר ספ"ק דיומא (דף כו) ורפ"ב דזבחים ואי והקריבו מיירי מהולכת הדם ל"ל קרא דבעי כהונה. דמק"ו הולכות אברים אתיא דאין מעכבין כפרה בעי כהונה הולכות דם דמעכב כפרה לא כ"ש דהכי אמר בספ"ק דזבחים (דף יז) אליבא דר"ש דא' התם הולכה לאו עבודה היא והואיל ואפשר לבטל' דאפ"ה בעי כהונה מהאי ק"ו דהולכת איברים. מיהו אכתי ק"ל הא אמר בפ"ב דזבחים (דף יט) כ"מ שנאמר כהונה אינו אלא ימין ופריך מהולכת אברים לכבש דתנן הרגל של ימין בשמאלו ומשני דווקא כהונה בדבר המעכב כפרה דומיא דמצורע קאמר והא הולכות דם בשמאל מסיק בפ"ד דיומא דפסול ובע"כ מכהונה יליף לה וכיון שכן אכתי אימא דהאי והקריבו הכהנים גבי דם מהולכה איירי ואי משום דלכהונה ל"צ דמק"ו מהולכת אברי' אתיא דילמא אתי ללמד דהולכת דם בעי ימין

ואפקה רחמנא להולכה בלשון קבלה למימרא דהולכה לא תיפוק אלא קבלה וק"ל ר"ח דס"ל בספ"ק דזבחים (דף יד) דהולכת דם בזר כשירה וה"נ אית ליה לר' ששת בפ"ה דיומא (דף מט) דהולכה בשמאל כשירה למנ"מ אפקה לקבלה בלשון הולכה וי"ל דנ"מ לשלא לשמה לפיגל חוץ לזמנו או חוץ למקומו וכיוצא בו אבל לענין זר נ"ל לר"ח התם מקרא וישחטו את הפסח ויזרקו הכהנים את הדם מידם וה"נ בשמאל נ"ל לר"ש מהולכות מחתה ביוה"כ דא"א אלא בשמאל כדאמרינן התם. אלא דלפי"ז לא א"ש הא דפריך התם לימא לי' מהכא רגל של ימין בשמאל דהא גופו מנ"ל אלא דבלא"ה משני לי' התם שפיר

ל"צ לשיעור מקוה דלא כתיבה. ק"ל אי מאי דלא כתיב בהדיא שעורא ע"ג דמדרשא אתי כמי הכא דכתיב כל בשרו דבעי מים שכל גופו עולה בהן אלא שלא פי' קרא כמה שיעור כל גופו עולה ופי' חכמים שהן מ' סאה חשיב לי' תנא דידן לסמך בעלמא ולא למפור' בהדיא וה"נ משמע מטומאה דבסמוך דקאמר דהיינו כעדשה מן השרץ דל"ח לה כמפ' אע"ג דמקרא מקצתו שווי' ככולו נ"ל דעי"ז שיעור' חכמים כעדשה שכן חומט וכו' כדאמ' בסמוך א"כ לחשוב נמי הא דאמ' בפ"ק דר"ה (דף י"ג). ופי"א דמנחות (דף ק"ב). גבי כל מדות חכמים כן הוא במ' סאה הוא טובל וכו'. בביצה מטמאה טומאת אוכלין משום דכתיב מכל האוכל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת ג' על ג' מטמאה מדרס משום דשיערו חכמי' דבכך ראוי למדרס דאע"ג דשיעורן דחכמים מקראי של תורה נפקא מ"מ הואיל וקצב השיעור ל"נ בהדיא ה"ל למיתנא בהדי הנך דתני יש להן על מה שיסמכו דאינן כמפורשין אלא סמך בעלמא וה"נ הא דאמר דקי"ל דס' עשרון נבללין ס"א אין נבללין וכן הא דקא' פ"ב דסוטה (דף טו) בציפור דרור שיערו רבנן אין קטנה שנידחת מפני המי'. ובפ"ז דחולין (דף צו) שיעורא רבנן דאין נותן טעם באיסורי' יותר מבצל וקפלוט ה"ל נמי למיתנא במתני' בהדי הנך דתני יש להן ע"מ שיסמכו. ודוחק לומר דטומאות אוכלין בכביצ' ג' על ג' דטומאת מדרס בכלל הטומאות דמתני' הן והא דמפ' הגמ' וכעדשה מן השרץ חדא מנייהו נקיט וה"ה להנך. ועוד מ"מ קשה מאינך דאמ' וי"ל דלעולם הא דשיעורא חכמים ע"פ עיקר המפורש בקרא ככתובים בפי' דמיא והיינו דל"ח כל הני דאמ' והא דחשיב לשיעור מקוה משום דהא דשיערו חכמים לשיעור מקוה מ' סאה היינו אפי' לננס שכל גופו עולה בפחות מהן וכמש"ל והיינו דקא' לא נצרכה לשיעור מקוה