טורי אבן קכג

ע"כ לאו להיתר אתא כיון דס"ל דא"ש בהקדש אפי' בקדושת דמים כההיא דמקדיש נכסיו דפ"ו דערכין. וכי אתי להיתר בע"כ ההיא דנזירות וש"מ לר"א דיש שאלה בנזירות ובע"כ הדר בי' מההיא דפותחין בנולד וכדאמ' רבא [וק"ל] אהא דקאמר ב' פעמי' כי יפליא א' לאיסור וא' להיתר משמע דלא מיותר אלא חד כי יפליא וחד לגופי' קאתי דהא לא דריש מהם אלא דרשא אחת להיתר וכן בסמוך לר"ט דא' לאיסור ל"צ קרא מיוחד דהא איסור ע"י דיבורו בהדי' כתי' בקרא

דאי מדר"א דילמא כדר"י כו' לא ניתנה נזירות אלא להפלאה. וק"ל לב"ש הרי כי יפליא ב' פעמי' דהא הפלאה להתיר בין בערכין בין בנזירות לית להו דהא ס"ל אין שאלה לא בנזירו' ולא בערכין כמ"ש בסמו' והא דר"ט נמי ל"ל כדתנן בפ"ה דנזירו' גבי הריני נזיר שזה נזיר ב"ש אומר כולן נזירין כו' רט"א אין אחד מהן נזיר שלא ניתן נזירות אלא להפלאה והדבר מעצמו נמי מוכרע כיון דס"ל אין שאלה בנזירות וטעמא משו' דנזיר טעות נזיר כ"ש דהפלאה ל"ל. דטעמא דמאן דבעי הפלאה משום דכיון דתלה נזירתו בתנאי לא גמור בלבו ואי נזירות אפי' בטעות מהני כ"ש על תנאי. וי"ל דמבע"ל להא דדריש לי' רבא בפ"ק דנדרי' דידי' שאין מוכיחי' לא הוי ידי' דכתי' נזיר להזיר מקיש ידות נזירות לנזירות מה נזירות בהפלאה אף ידות נזירו' בהפלאה ומכי יפליא נפקא הא כדאמ' רפ"ט דנזיר (דף סב) כי יפליא ל"ל לידי' שא"מ אתו ומיהו לאביי דס"ל התם ידים שא"מ הוי ידים האי כי יפליא ל"ל לב"ש ולמסקנא דהתם בפ"ק דנדרים דמוקי אביי הא דידי' שא"מ בפלוגתא דתנאי ר"י ורבנן ואיהו כרבנן ס"ל א"ש ובחי' למס' נדרי' ונזיר יתבאר כ"ז באורך

באפי נשבעתי ולא הדרנא בי. פי' התוס' דהאי קרא לאו בביאת הארץ מיירי דודאי לא הדר בי' שהרי לא באו לארץ אלא לחלק לעה"ב ומצינו תנא דאמר בחלק (ד' קט) דור המדבר יש להן חלק לעה"ב: וק"ל הא אמר ר"א התם באים הם לעה"ב שנאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח אלא מה אני מקיי' אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי וחזרני בי וא"כ ל"ל לר"א למילף להיתר נדרים מכי יפליא ב' פעמים מאשר נשבעתי הוי מ"ל לדידי' וי"ל דמ"מ ניחא לי' טפי להבי' מקרא של תורה

ואי מדחנני' דילמא כדר"ג. ק"ל הא דר"ג מנשבעתי אחא דש"מ דנשבעין לקיי' את המצוה ומ"מ היתר נדרי' נ"ל מדאמר ואקיימה מכלל דאי בעי שלא לקיים ולשאול עליו ש"ד. וי"ל דהא דאמ' ואקיימה לאו למימר דאי בעי שאל עליו אלא ה"ק נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקיך כלומ' דעיקר כוונתו בשבועתו היתה כדי לזרוזי נפשי' לקיים את המצוה וכדמסיק בפ"ק דנדרים (דף ח') הא קמ"ל דשרי אנשי לזרוזי נפשי'

ע"ב בזמן חג הוא דלא ילין וכו' כל הלילה עד הבוקר כתיב כתבו התוס' כי מוקמינן בחגיגה ל"ש לאקשויי חגיגה הוא דלא ילין הא שאר כל הקרבנות ילין דהא א"ל דלא הוי מוקמינן קרא אלא לעולה שהוא כולו כליל אבל שאר קרבנות כשלמי' וחגיגה שאינן כליל לא. וק"ל א"כ אפי' אם מוקמית לה לחלב הבא בזמן חג ל"ש לאקשויי הא דכל השנה ילין כל הלילה עד בוקר כתיב דההוא בעולה דכליל אבל בנאכלין דוקא בזמן חג הוא דלא ילין הא דכל השנה ילין ואדרב' הכי א"ש טפי דאי אמרת לא ילין חלב חגי בחגיגה ממש מיירי אע"פ שאינו כליל ק"ו לעולה דכליל כל הלילה דגבי עולה ל"ל. אבל אי חלב חגי בזמן חג איירי ניחא דבנאכלין דוקא בזמן חג הוא דלא ילין ובעולה אפי' כל השנה כולה אין זמנו אלא כל הלילה ועק"ל הא דפריך בסמוך כי מוקי ללאו כתיב קרא אחרינא לא ילין הא כי נמי מוקמינן קרא לחגיגה ממש אכתי תקשה הא כתי' ל"י ללאו אע"פ שאינו כליל ולדידי לק"מ דודאי מכליל לשאינו כליל ילפינן וכ"ש איפכא וה"פ בזמן חג הוא דל"י דאי אמרת בשלמא בחגיגה ממש איירי אע"ג דאיסור לינה מכל הלילה נ"ל מ"מ כתב רחמנא ללא ילין חלב חגי לגלות אקרא דוחגותם חג דחגיגה ממש הוא דתרבא לחגא מי איכא והשתא איצטרך נמי לקרא דכל הלילה ליתר קרא דלא ילין ללמוד דבחגיגה ממש איירי אבל אי מחלב הבא בזמן חג איירי ל"ל מכל הלילה נפקא דאפי' מכל השנה דל"י ופריך דילמא ללאו אתי ולזמן חג ודחי ללאו הא כתיב ל"י מן הבשר והשתא אידך ל"י ל"ל מהתם נפקא אי לזמן חג נאמר א"ו ללמד דחגיגה ממש הוא

כתיב קרא אחרינ' לא ילין מן הבשר ק"ל למה מייתי קרא דמשנ' תור' ה"ל לאתויי קרא דלא ילין לבקר זבח חג הפסח דקדים דמיירי מהקטר חלבי' כדמוכח בפ"ה דפסחי' (דף נט) דרמי לא ילין וכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת וי"ט ומוקי בי"ד שחל בשבת עסקינן דחלבי שבת קריבן בי"ט ועק"ל השתא למאי דבעי להוכיח דלחגיגה ממש אתי דאי לזמן חגיגה הא כתיב ללאו ל"י מן הבשר לדידי' נמי תקשי אפ"ת לחגיגה ממש אהי לא ילין מן הבשר ולא ילין דגבי פסח תרתי לאוי ל"ל וי"ל דהאי לא ילין גבי פסח לאו ללאו אתי אלא משום דיוקא דידי' דהא כל הלילה ילין וללמד על חלבי שבת שקריבין בי"ט וכדמסיק בפ"ה דפסחים משום קושיא דלא עולת חול בי"ט. אע"ג דר"ע יליף מעולת שבת בשבת לימד על עולת שבת שקרב בי"ט כדא' בספ"טז דשבת (ד' ק) דהא איכא ר"י דדריש התם לע"ש בשבת לימד לע"ש שקריבין ביוה"כ וא"ל דע"ש דקריבין בי"ט נ"ל מהאי קרא דל"י דגבי פסח ואייתר לי' קרא דע"ש בשבת דאפי' יוה"כ דחמי' מי"ט אפ"ה קרב בו ע"ש ואי לא קרא דל"י מע"ש לא נ"ל לע"ש אלא דקריבין בי"ט דקיל אבל ביוה"כ דחמיר לא כתב רחמנא לקרא דלא ילין דגבי פסח דנ"ל מיני' דע"ש קריבן בי"ט מהשתא בע"כ אידך קרא ליוה"כ דחמיר אתי דלי"ט ל"צ. אע"ג דמפ' הגמ' התם דר"י ור"ע בנדרים ונדבות קריבין בי"ט פליגי דלר"י קריבין ול"צ קרא לע"ש בי"ט היינו לפי המסקנא דהכא דהני קראי דגבי לינה לעבור עליו בב' לאוין ועשה וליתורי לאוי גבי לינה וא"ל דקרא דגבי פסח משום ליתורא לאוי אתי. אע"ג דש"מ ממילא דעולת שבת קריבין בי"ט מדקאמ' ל"י עד בקר משמע כל הלילה ילין. י"ל דה"ק קרא שמרהו שלא יבא לידי לא ילין כלומר שיקרבו מבע"י בשעה הראוי לו כדפי' התוס' התם בשם הירושלמי. ומהשתא ע"כ טעמא דר"י דדרש מע"ש בשבת ליה"כ דחמיר ולא לי"ט דקיל משום דס"ל נו"נ קריבן בי"ט ול"ל קרא לי"ט אבל למאי דס"ד השתא דלא כתיב קרא לאו יתירא משו' לינה בע"כ לאו דגבי פסח לע"ש בי"ט אתי ואידך קרא דע"ש ליו"הכ אתי ול"צ לומר דס"ל לר"י דנ"ונ קריבין בי"ט והא דדייק בפסחים הא כל הלילה ילין ולא מוקי שמרהו כדמפ' הירו' היינו למאן דלא מוקי הני קראי דלינה ללאוי יתירא בע"כ לדיוקא אתי הא כל הלילה ילין ולא לשמרהו. ואל תתמה למאי דפי' דסוגיא דשבת לא ס"ל כסוגיא דפסחים דדייק הא כל הלילה ילין דבע"כ הכי הוא דאל"כ לא הי' צ"ל דר"י ס"ל נ"ונ קריבין בי"ט דאפ"ת אין קריבין ס"ל אפ"ה א"ש להאי סוגיא דפסחים דכיון דקרא גבי פסח א"א לאוקמא אלא בי"ד שחל בשבת ממילא ש"מ דע"ש קריבין בי"ט מהשת' בע"כ קרא דע"ש בשבת ליו"הכ קאתי דלי"ט ל"צ א"ו כדפי'

שאני מעילה דילפא חטא חטא מתרומה רפ"ב דקדושין (דף מג) פי' רש"י כתי' בתרומה באוכל בשוגג ולא ישא עליו חטא ואגב חורפי' לא דק דהאי ולא ישא עליו חטא לאו גבי אכילת תרומה בשוגג כתי' אלא אאוכל תרומה בטומאת הגוף קאי ומיניה נ"ל בס"פ הנשרפין (דף פ"ג) לכהן טמא שאכל תרומה שהוא במיתה דכתי' ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו. ומ"מ ניחא נמי הא דקא' בפ"ה דמעילה (דף יח) אקשה רחמנא מעילה לתרומה פי' מהאי גז"ש דחטא חטא מה תרומה כו' אע"ג דהאי קרא מיירי מאכילת תרומה בטומאת הגוף ולא מאכילת שוגג משום דבההוא עניינא נאמר למטה בפ' ואיש כי יאכל קודש בשגגה ואאכילת תרומ' בשוגג קאי

מה התם שלוחו של אדם כמותו פי' רש"י דכתי' כן תרימו גם אתם ואמ' [צ"ל ואמר מר] גם לרבות שלוחי' ואני תמה דהא ברפ"ב דקדושין (דף מד) לא קיימי הכי דבתחילה ר"ל דשליחו' דתרומה נ"ל מאתם גם אתם והדר קאמ' לכתוב רחמנא בתרומה ותיתי מהנך פי' רביני' מגירושין מקדשים דרבי בהו רחמנא שליחו' ומסיק אין הכי נמי אלא אתם גם אתם ל"ל מיבעי לי' לכדר"י. דא' מה אתם בני ברית אף שלוחיכם ב"ב ויש לי ללמוד זכות על רש"י משום ודהתם בסוף הסוגיא פריך מהא דתנן השולח את הבערה וכו' שלח ביד פיקח פיקח חיי'. ואמאי נימא שלוחו של אדם כמותו ומשני ש"ה דאין שליח לדבר עבירה דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. ופריך מהא דתנן שליח שעשה שליחותו בעה"ב מעל ואמאי נימא אין שליח לדבר עבירה ומשני שאני מעילה דילפינן חטא חטא מתרומה ויש לי למידק דכיון דמעילה ילפי חטא חטא מתרומה ה"ה דתרומה איכא למילף ממעילה והא במעילה מסברא אין שליח דא' דברי הרב וכו' וכדא' גבי שילח פיקח וכיון שכן מאי קאמ' לא ליכתוב רחמנא גבי תרומה ותיתי מהנך מגירושין וקדשי' הא איצטריך למיכתב גבי תרומה דאי לא כתב רחמנא שליחות גבי תרומה ה"א דבמעילה מסברא א"ש לד"ע וממילא בתרומה נמי א"ש מההוא גז"ש דחטא חטא ונילף תרומה ממעילה דא"ש להכי כתב רחמנא בהדיא תרומה דיש שליח ומהשתא בע"כ מעילה מתרומה ילפי' בהא גז"ש דיש שליח אע"ג דבכל התורה כולה א"ש לד"ע הכא גבי מעילה ל"א הכי מחמת גז"ש. ובע"כ צ"ל דהא דקא' דאתם גם אתם ל"צ לגופו ללמד דבתרומ' יש שליח אלא לכדר"י אתא מה אתם בני ברית היינו בתחילת הסוגי' דאכתי לא אסיק אדעתי' דא"ש לד"ע ושליחות דמעילה ל"א למיתי אלא מתרומה ובגז"ש וא"ל דתרומה ומעילה תרווייהו תיתי מהנך ול"ל קרא דגם אתם לשליחות אלא לכדר"י לחוד אבל למסקנא דמסברא א"ש לד"ע ובלא ריבוי דקרא ה"א דאין שליח במעילה מסברא וממילא א"ש בתרומה מגז"ש מהשתא גם אתם לגופו אתא לשליחות דתרומה וכיון דרבי קרא בהדיא בתרומה די"ש גבי מעילה נמי י"ש בע"כ מגז"ש והשתא מגם אתם ש"מ תרתי לעיקר שליחות דאיכא בתרומה ולכדר"י מה אתם ב"ב דהא בע"כ הקישן הכתוב שליח למשלחו בהא קרא דגם אתם דמה אתם בני ברית אף השליח ב"ב

וכי זה חוטא וזה מתחיי'. הקשה התו' בספ"ב דקדושין (דף מג) הא ע"כ מיירי בשוגג דאי במזיד ליכא מעילה א"כ י"ש לדבר עביר' דלא שייך