טורי אבן קכב

ואפי' יו' הו' קודם ליום הז' משום זירוז לפיכך אינו דוחה טומאה ושב' אם חל יט"ר בשבת אבל גבי פסח הראשון עיקר ובע"כ חיי' להקריב בא' אם אפשר ודוחה טומאה ושבת הלכך אפי' את"ל גבי פ"ש תשלומין דא' הוי אפ"ה א"ל ובי חגיגה תשלומין זה לזה אבל לר"י דא' גבי חגיגה כולן תשלומין דא' כ"ש דפ"ש תשלומין דא' וא"כ מאי ק"ל לר"פ ממ"ד פ"ש לרגל בפ"ע לר"י הא לר"י דא' גבי חגיגה תשלומין דא' כ"ש פ"ש כדפי' וי"ל דמשמע לי' לר"פ דא"ל נמי לאידך גיסא דאפ"ת חגיגה תשלומין דא' אפ"ה פ"ש רגל בפ"ע הוא וה"ט דחגיגה דכל ז' ימי תשלומין רצופין וסמוכין זה לזה ואין הפסק בניהם א"ל שפיר תשלומין דא' אבל פ"ש דאינו סמוך ורצוף לפסח ראשון אלא הפסק ימי' רבי' בניה' דזה בי"ד בניסן וזה בי"ד באייר א"ל דמודה ר"י דרגל בפ"ע הוא דאי אינו אלא תשלומין לא' הי' ראוי להיות בסמוך ורצוף ולא ברחוק ממנו והשתא ניחא הא דמדמה הגמ' לעיל הא דנזיר טמא להא דחגיגה אדר"י דא' כולן תשלומין דא' משום דהת' נמי כל ימי תשלומין סמוכין ורצופי' זה לזה דאם לא הביא ביום ח' כל הימים מח' ואילך זמנו הוא ואין לך יום מיום ח' ואילך שאינו ראוי מצד עצמו להבאת קרבן נזיר טומאה ובהכי א"ש דלא פליג גמ' דידן אהא דא' בירוש' דא' התם אר"י כל ז' תשלומין דא' א"ר אילא מפ"ש לדר"י כמה דאמר תמן פ"ש תשלומין דא' כך הוא או' הכא כל ז' תשלומין דא' הרי מדמה להו אהדדי ודלא כר"פ דגמ' דידן והשתא למאי דפי' ניחא דלהאי גיסי דאת"ל דפ"ש תשלומין דא' ה"ה דגבי חגיגה א"ל הכא מטעמא דפי' אבל לאידך גיסא דאת"ל דחגיגה תשלומין דא' אפ"ה גבי פ"ש שפיר י"ל דרגל בפ"ע הוא דגמ' דידן ול"ל לירו' האי סברא דפי' לעיל ובהא אפשר דגם גמ' דידן ס"ל כהאי ירושלמי בהא

לדברי האומר לילה מח"ז. ק"ל הא בפ"ק דזבחי' (דף יב) מסיק ר"פ גופא דלילה אין מח"ז ומייתי מדר"א דרמי והי' שבעת ימי' תחת אמו הא לילה חזי וכתי' מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן הא לילה ל"ח הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה וי"ל דל"ד דודאי בהא לכ"ע אמ' לילה אין מח"ז לענין דחשבינן ללילה כמאן דליתי' לפיכך התם דמיירי לגבי דיחוי ל"א כיון דלילה ל"ח להקרבה ה"ל דיחוי אלא אמ' לילה אין מח"ז דה"ל טפילה ליום וכיון דביום חזי להקרבה הלילה כמאן דליתי' דמי ואין כאן דיחוי אבל לגבי ראה ב' בלילה לענין זיבה או נטמא בליל ח' לגבי נזיר אפי' את"ל דחשבינן ללילה כמאן דליתי' ולא מעלה ולא מורדת אינו מביא דהא לא יצא לשעה שראוי להקרבה שקודם היום כבר נטמא: וא"א לך לומר שיבא ב' קרבנות אא"כ חשבת ללילה כמאן דאיתי' בפ"ע ואינו טפילה ליום כולי האי ל"א ור"י אליבא דיד' ס"ל דאפי' בכה"ג אמ' לילה אין מח"ז אע"ג דביום שלאחרי' ל"ח להביא קרבן חשבינן ללילה כאלו היא עצמה שעה שראוי להביא קרבן

קמ"ל כדר"י. ק"ל אכתי אחד בלילה וב' ביום אמאי מביא ב' נהי דראי' א' כבעל קרי דמי ה"ט לא מהני אלא לזיבה ב' אע"פ שראי' א' שלה היתה עד שלא יצאה מזיבה א' לשעה שראוי להביא קרבן ל"ל בה דהא אינו אלא כב"ק בעלמא ועיקר זיבה ב' זו אינו אלא ע"י ב' ראיות אחרונות והרי אלו ראה ביו' בשעה שיצאה מזיבה א' והן הן המביאין אותו לידי קרבן אבל לזיבה א' שיהי' לה תשלומין אע"פ שלא נראה לקרבן מאי מהני ה"ט דראי' א' אינו אלא כב"ק לא יהי' אלא ב"ק גמור כיון דמ"מ אינו ראוי לקרבן לר"י אין לו תשלומין בודאי. והגע בעצמך אם הי' ב"ק ביט"ר ונטהר בשני בודאי אין לו תשלומין לר"י למ"ד פ"ש רגל בפ"ע הוא והנדחה מפני טומאה א"ל תשלומין. ודבר זה מוכרע מעצמו ועוד אי ס"ד דבטומאת קרי לכ"ע אע"ג דל"ח בא' חזי בב' א"כ הל"ל בריש פירקין הכל לאתויי טומאה בקרי בא' דהא דל"א הכל לאתויי טמא בא' ונטהר בב' משום דלר"פ למ"ל הכי ואי בטומאת קרי מודה. אכתי המ"ל הכל לאתוי' נטמא בא' ונטהר בב' כדפי' התוס' אלא ש"מ דלר"פ אפי' בטומאה קרי לר"י אין לו תשלומין וי"ל דודאי טומא' זיבה לענין תשלומין ל"ד לגמרי לתשלומין דחגיגה שאין הטומאה מעכבת לענין זיבה שלא יהי' לו תשלומין במו לענין חגיגה דשאני חגיגה דהטמא פטור מן החגיגה משום דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה כדאמר לעיל (דף ד) וכמ"ש שם משא"כ בשאר קרבנות הא קי"ל דערל וטמא משלחין קרבנותיהן וכן על נזיר טמא אין מעכב כל הטומאת מלהביא קרבן ולהתחיל מנין נזירותו אלא טומאת מת בלבד כדכתב בקרא וכן על זיבה א"מ מלהביא קרבן אלא טומאת זיבה כדכתיב וכי יטה' הזב מזובו וספר לו ז' וביום הח' יביא לפיכ' נטמא הנזי' במת קודם שנטהר מטומאה ראשונה וכן הזב בזיבה קודם שנטהר מזיבה ראשונה הוא דמעכבין על טומאה קמייתא מלהביא קרבן אבל שאר טומאת אינו מביא

זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר מדנקט לישנא דהבא על הערוה משמע חייבי כריתות דוקא ואפי' למ"ד אין קדושין תופסין בחייבי לאוין מ"מ לא מצינו שקרוין ערוה ומדנקט הבא על הערוה והוליד ממזר ש"מ דס"ל לר"ש בן מנסיא דאין ממזר מחייבי לאוין אלא מערוה דחייבי כריתות דוקא וק"ל דברי' פ"ג דכתובות (דף כח) תניא ולו תהי' לאשה שמעון התימני א' אשה שיש בה הוי' ר"ש בן מנסיא א' אשה הראוי' לקיימו ואמ' מאי בנייהו אר"ז ממזרת ונתינה א"ב למ"ד יש בה הוי' הא נמי יש בה הוי' למ"ד ראוי' לקיימו הא א"ר לקיימו ואמר ולר"ע הא' אין קידושין תופסין בחייבי לאוין מא"ל ופי' רש"י ותוס' אע"ג דר"ש התימני פליג בהדיא אר"ע בפ' החולץ דא' איזה ממזר כל שח"ע כרת בידי שמי' הכא אדר"ש בן מנסיא פריך דאי סבר כר"ע מאי בנייהו והשתא הא רשב"מ נמי לא ס"ל כר"ע מדנקט בהא על הערוה והוליד ממזר ול"ל דאפ"ת דס"ל כר"ע אפ"ה נקט הבא על הערוה משום דחייבי כריתות פסיקא לי' דמכולן הוי ממזר אבל חייבי לאוין לפ"ל דכ"ע מודה בבא על הסוטה דאע"ג דמחייבי לאוין הוא דאין הולד ממזר כדא' התם. דליתא דהא אמ' התם הכל מודים בבא על הנדה דאין הולד ממזר אלמא ערוה דחייבי כריתות נמי לפ"ל

דף י' ע"א היתר נדרים פורחים באויר ק"ל הא בספ"י דנדרים [דף עח] ובפ"ח דב"ב ילפינן בגז"ש דזה הדבר דשחוטי חוץ ודפ' נדרי' מהדדי לב"ה דסגי ג' הדיוטות בהיתר נדרי' וביחיד מומחה אלמא כולה מילתא דהיתר נדרים בג' הדיוטות או בא' מומחה נלמוד בגז"ש בהדי הני דיש להם ע"מ שיסמכו אע"ג דמגז"ש אתיין כדמפ' בגמ'. ואפי' לב"ש דל"ל גז"ש זו וס"ל דאין שאלה בהקדש נ"ל מדכתיב וידבר משה את מועדי ה' ליחיד מומחה וג' הדיוטו' כדמפ' התם. והני קרא עדיפא טפי מכל הני קראי דסמכי הני תנאי להתיר נדרים בגמ' דמ"מ לא ש"מ לחלק בין יחיד מומחה לג' הדיוטות. והשתא תקשה בין אמתני' דקאמר התר נדרים פורחים באויר בין להני תנאי דבגמ' דסמכו אקראי למה לא נ"ל ודבר הלמוד בגז"ש יש להם ע"מ שיסמכו דהא תנא סיפא הדינ' והעריות מהא דב"ש וב"ה וי"ל דאי לאו דגמיר' לן התיר נדרים מתורה שבע"פ לא הוי ידעינן האי גז"ש דזה הדבר למנ"מ דקא מייתי לכל ישראל לפ' נדרים ולראש מטות לשחוטי חוץ לב"ה ולא הוי מוקי להו כלל דלענין התיר נדרים והקדש ביחיד מומחה ובג' הדיוטות מיירי דמסברא אין לנו שיש לנדרים היתר ולא הוי ידעינן גז"ש זו למאי אתי' כלל. א"נ הוי דרשינן לה לדרשא אחרינא וכן הא דרשא דמועדי ה' לב"ש לא הוי דרשינן להכא אי לאו דא"ל עיקר להתיר נדרים מתורה שבע"פ או מהני קראי דאמר בגמ'. ובהכי נ"ל נמי הא דל"נ לעיקר התיר נדרים מדאמ' בפ"ט דנדרים (דף סה) המודר הנאה מחבירו בפניו א"מ לו אלא בפניו ונ"ל מדכתיב ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרימה א"ל במדין נדרת לך התר נדרך במדין א"ו אי לאו דנ"ל לעיקר התיר נדרים ממקום א' לא הוי דרשינן להני קראי להכא וכדפי'

רא"א יש להן ע"מ שיסמכו שנאמ' כי יפלא. מכאן נ"ל ליישב הא דפ"ד דנזיר (דף ל"ב) דתנן התם זו טעות טעה נחום המדי כשעלו נזירי' מן הגולה ומצאו בה"מ חרב א"ל נחום המדי אלו היית יודעין שבה"מ חרב הייתם נודרים א"ל לא והתירן וכשבאו הדבר אצל חכמים אמרו כל שנדר עד שלא חרב בה"מ נזיר משחרב בה"מ אינו נזיר ובגמראי א"ר שטפוהו רבנן לר"א ואוקמוהי בשיטתייהו דתנן פותחין בנולד דבר ר"א וחכמים אוסרים פי' מדלא פליג הכא גבי מי שנזיר עד שלא חרב הבית לומר דאינו נזיר ש"מ דהדר בי לגבי חכמים דאין פותחין בנולד. וק"ל ע"ז הא שמעינן לי' לר"א בפ"ו דערכין (דף כ"ג) גבי מקדיש נכסיו והיו עליו כתובות אשה דס"ל כב"ש דאין שאלה בהקדש ושמעינן לב"ש ריש פ"ב דנזיר (דף ט) גבי הריני נזיר מן הגרוגרות דהוי נזיר ומפרש בגמ' טעמי' דב"ש דאזלי לטעמי' דאין שאלה בהקדש וכיון דאין שאלה בהקדש א"ש בנזירות. וכיון שכן מנ"ל דהדר בי' ר"א דילמא לעולם ס"ל בנדרים ושבועות דיש בהן שאלה לכ"ע דפותחין בנולד והא דלא פליג אנזיר עד שלא חרב הבית משום דא"ש כלל בנזירות אפילו בלא נולד ואע"ג דאין זה הכרח לומר משום דס"ל כב"ש בהא דהקדש דא"ש דס"ל הכא בנזירות ג"כ. מ"מ ניחא טפי לומר דלא הדר בי'. ועוד דהשתא לדברי רבא ה"ל ג' מחלוקת בדבר לב"ש א"ש לא בהקדש ולא בנזירות ולב"ה יש שאלה בשניהם ולר"א בנזירות יש שאלה אבל לא בהקדש. ועוד בלא"ה בכ"מ אמרי' ר"א שמותי הוא ופי' התוס' ר"פ ר"א דמילה (דף קל) ע"פ הירושלמי דעומד תמיד בשיטת ב"ש וכ"ת אם אי' דס"ל כב"ש גבי נזירות ה"ל לאפלוגי אסיפא דמשחרב בה"מ דהא טעמא דב"ש דאין שאלה בהקדש משום דס"ל הקדש טעות הקדש כדאמר התם פ"ו דערכין ליתא דבהאי דסיפא אפי' ב"ש מודו דאינו נזיר כיון דלא חל נדר זה אפי' רגע אחת מעיקרא דומיא דרישא דמי שנדר בנזיר והלך להביא בהמתו ומצא שנגנבו אם עד שלא נגנב בהמתו נדר ה"ז נזיר ואם משנגנבו בהמתו נדר אינו נזיר וזה טעות טעה נחום כו' ש"מ הא דנגנבו בהמתו וההוא עובדא דנחום שווי' וגבי האי דנגנבו פי' התוס' דאפי' ב"ש מודו בהא דאינו נזיר. א"כ ה"ה דמודה בהא דאי משחרב בה"מ נדר דאינו נזיר. אבל ע"פ הא דשמעתין א"ש מדיליף ר"א הני ב' כי יפליא דא' כתב רחמנא גבי ערכין וא' גבי נזירות דאחד לאיסור וא' להתיר והא ההוא דערכין