טורי אבן קכ

דכולה קרא חד עניינא הוא ואעשיית מלאכה קאי וכיון דסיפא דקר' מפ' לרישא בע"כ רישא מיותר ומ"מ ק"ל דהל"ל דכולה קרא מיותר דהא כבר נא' בת"כ בסדר המועדות ואע"ג דאהדרי' קר' במשנה תורה למועדות פעם ב' אפ"ה איסור עשיית מלאכה לא הדר כלל בשום מועד אלא בז' של פסח דכתיב גבי האי קרא דשמעתין וי"ל משום דדרשינן בפ"ב לקמן (דף י"ח) מה ז' עצור אף כולן נעצרין וללמוד על חש"מ שאסור בע"מ ואפי' לא כ"ר עצרת הוי נ"ל מלת"מ מה ז' אסור בעשיית מלאכה אף כולן ובע"כ עצרת מופנה לגז"ש זו

תלמוד לומר בחודש השביעי ק"ל לר"י דנ"ל דיט"א של חג תשלומין הוא לחגיגת החג מגז"ש דעצרת בחודש הז' ל"ל. וה"נ להאי תנא אפנויי' דעצרת ל"ל

אי בחודש הז' יכול יהא חוגג והולך כל החודש כלו פירש"י איזה יום שירצה לתשלומי החג אם לא הקריב בחג. וק"ל לפירושו דמאי ס"ד לומר שיהא כל החודש כשר לתשלומין כיון דכ"ר כבר ז"י וכתיב אותו לתשלומין אי כל החודש כשר לתשלומין ז"י דכ"ר לתשלומין ל"ל הא בכלל מאתים מנה ועו' ק"ל הא בפ"ו דפסחי' (דף ע) נ"ל דחגיגה א"ד שבת אע"ג דקרבן ציבור הוא מדכתיב וחגותם חג ז"י ז' ח' הווין מכאן לחגיגה שא"ד את השבת ודל שבת מנייהו פשו להו ז"י להקרב' חגיגה ואם איתא דכל החודש כשר לתשלומי' חגיגה אכתי תקשה ז"י סא יותר הוי וי"ל דה"ק דאי בחודש הז' ה"א שיהא חוגג כל החודש לתשלומין וז"י דקר' שיהא חוגג כל ז' בכל יום ויום וכל החודש לתשלומין והשתא אתי אותו קמא למעט כל החודש לגמרי אפילו מתשלומין ומ"מ וחגותם ז"י דא' קר' לאו לתשלומין קא' אלא בכל יום ויום וכ"ת א"כ לשתוק קרא מבחודש הז' וא"צ אותו למעוטי כל החודש ולא לכ"ר אלא חג ז"י לחוד וממילא ידענו דז"י דקא' היינו בכל יום ויום וכדקא' ברישא יכול יהא חוגג כל ז' ת"ל אותו טעמא דכ"ר אותו למיעוטי הא לא"ה ה"א מסתמא ז' דקא' קרא כל ז"י במשמע. די"ל דבחודש הז' לרבויי ח' של חג לחוד אתי והשתא אצטריך כולן ז"י לכל ז' ובחודש הז' לרבות ח' של חג ומיהו שלא תאמ' לרבות כל החודש לתשלומין ת"ל אותו למעוטי כל החודש אפילו מתשלומין ולעולם ז"י דקר' כל יום ויום במשמע ולהאי פי' הא דקא' אי בחודש הז' יכול יהא חוגג כל החוד לאו למימרא אע"ג דכתי' אותו קמא ה"א הכי דליתא אלא אילו ל"נ אותו קמא אנא ז"י ובחודש הז' לחוד ה"א הכי ומ"מ כיון דס"ד לומר כן בלא אותו קמא מהשתא י"ל דאותו קמא למעוטי כל החודש אתי אפי' מתשלומין ובחודש הז' לרבות ח' של חג וחגותם חג ז' ימים כמשמעו קאמר כל ז' ת"ל אותו תניינא למעוטי והשתא מהני תרי אותו מחד אימעט כל החודש אפי' מתשלומין ומחד א מעט שלא יהי' חוגג כל ז' ול"נ ז' אלא לתשלומין ובע"כ בחודש הז' לרבויי ח' של חג לתשלומין וכ"ת ליכתו' רחמנא וחגותם ח' ימים וחד אותו ול"צ בחדש הז' ולא אותו תניינא למעוטי כל החדש דמהיכא תיתי ומדכ"ר ח' ימי' ואותו בע"כ תדרשי' דלא יהי' חוגג כל ח' דהא כתי' אותו ול"נ ח' אלא לתשלומין. י"ל דאי כ"ר חג ח"י ה"א דחגיגה דוחה את השבת כ"ר ז' לומר שאין דוחה שבת כדדרשינן שם בפ"ז דפסחים

דל"ח בא' ל"ח בשני כתבו התוס' וצ"ע אם הי' פשוט בא' וחיגר בשני מי אמרינן כיון דחיוב' עלי' רמיא בא' תו ל"פ מיני' אע"ג דלא חזי השתא א"ד כיון דתשלומין זה לזה לר"א לא מחייב מדבריהם משמע דלא מספקא להו אלא למ"ד כולן תשלומין זה לזה אבל למ"ד כולן תשלומין דא' כיון דהראשון עיקר ושאר כל הימים טפלים לו אם הי' פשוט בא' וחיגר משני ואילך כיון דחיובא רמי' עלי' בא' אע"ג דהשתא לאו בר חיובא הוא לא פקע חיובא מיני' $$ציור בספר$$ ולי א"א ל"כ דהא בר"פ אמרי' הכל לאתויי מאי לאתויי חיגר ביום א' ונתפשט ביום ב' פריך הניחא למ"ד כולן תשלומין זה לזה אלא למ"ד כולן תשלומין דא' מא"ל ומש"ה הדר בי' מהא שנויי ומ"ל לאתויי סומא באחד מעיניו או מי שחציו עבד אתי. והשתא אמאי הדר מהא שינוי' דחיגר דאיירי בי' הא למ"ד כולן תשלומין דא' המ"ל איפכא דאתי לאתויי פשוט בא' וחיגר בשני דחייב דכיון דכולן תשלומין דא' לא פקע חיובא דרמי' עליו בא'. וכ"ש א"א דאפי' למ"ד כולן תשלומין זה לזה דפשוט בא' וחיגר בב' דחייב דה"ל לאוקמי הכי אדכ"ע

כיון דל"ח בא'. בריש מכילתן פי' התוס' גבי קטן דבחל יום א' בשבת אע"ג דאין חגיגה דוחה שבת אפ"ה יש לו תשלומין כדא' בפ"ו דפסחים (דף ע) חגיגה פעמים ו' ול"א כיון דל"ח בא' ל"ח בב' ול"ד לחיגר ביום א' דגברא חזי אלא שהיום אינו ראוי. וק"ל דא"כ מאי פריך בסמוך דר"י אדר"י דאמר בנטמא הנזיר בליל ח' לטומאתו נמי מבי' אלמא אע"ג דלילה ל"ח לקרבן יש לו תשלומין. והשתא מאי קאמר הא לילה דמיא לשבת דגברא חזי לפיכך יש לו תשלומין דהא כיון דשלמו ימי טומאה ראשונה גברא חזי לקרבן אלא שהלילה אינו ראוי לקרבן והניחא למ"ד (בפ"ג) דנזיר ודף י"ח ע"א דנזירות טהרה משמיני חייל א"ל למאי דס"ד השתא לילה מחוסר זמן נזירות טהרה עד שמיני ביום לא חייל א"כ בליל ח' גברא ל"ח. אבל למ"ד התם נזירות טהרה בשביעי חייל א"כ כי מטי ליל שמיני גברא חזי אלא שהלילה מעכבתו ודמי לשבת דגברא חזי השתא מאי פריך דילמא ר"י ס"ל כמ"ד נ"ט מיום ז' חייל ועוד הא סתים לן תנא התם כמ"ד נ"ט משביעי חייל והאמר ר"י הלכה כסתם משנה ול"ל דש"ה דאפשר ליום א' של רגל לחול בחול לפיכך כי מיקלע בשבת אין זה דיחוי מצד עצמו של יום זה אלא מחמת דבר אחר אבל יום ח' של טומאה לגבי נזיר כיון דא"א לעולם אא"כ קדמו לילה הוי דיחוי ודמי לחיגר ואי לגבי חיגר ל"ל תשלומין ה"ה ללילה ולפ"ז גבי קטן דכתבו התוס' התם דמבי' קרבן ראי' אע"ג דמה"ת פטור וא"א להקריבו ביום א' של רגל שהוא י"ט דמ"מ יש לו תשלומין כיון דגברא חזי אלא שהוא אינו ראוי לה ליתא כיון דא"א ליום א' של רגל להיות יום חול אלא לעול' הוא י"ט דמי לחיגר. ומ"מ עיקר החילוק של תו' אפשר להעמידו דל"ד חיגר לחל בשבת יט"ר והא דקטן י"ל דמיירי לענין ראייה פנים וכדפירש"י ולא לענין קרבן ראיית א"נ אפי' מיירי לענין קרבן ניחא כדפי' התם. דהא ליתא דא"כ לב"ש דס"ל אפי' עולות ראי' א"ק בי"ט אלא בח"שמ וכדתנן לקמן פ"ב (דף יז) והרי א"א ליום א' של רגל להיות חול אלא לעולם הוא י"ט ודמי לחיגר א"כ תיקשי לך לר"י דאמר כולן תשלומין דראשון דהא א"א לומר כן דהא לעולם ע"ר בא' ל"ח לב"ש ואפ"ה יש לי תשלומין. מיהו י"ל ע"ד התוס' אבל לא מטעמי' וה"ט דשבת וי"ט ל"ח לי' דיחוי משום דאינהו נמי ראוין לחגיגה הוי אלא דארי דאיסור שבת וי"ט הוא דרבע עלייהו דקרבן שאין קבוע לו זמן אין דוחין שבת וי"ט אבל מ"מ אם עבר והקריבן בשבת וי"ט בשוגג או במזיד הקרבן כשר ויי"ח כדאמר בפ"ב דביצה (דף יט) לדברי האומר נו"נ א"ק בי"ט עבר ושחט זורק הדם ותניא התם כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן הדם יזרוק והבשר יאכל ואם הי' שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה וש"מ בדעבד שבת וי"ט ימי הקרבה נינהו ואם עבר ושחט כשר ובפ"ב דחולין (דף מ) דתניא השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז חייב ג' חטאות ופי' שם התוס' אע"ג דאין מתקבל בפנים דמ"ל התם בחטאת עוף שהוא קרבן יחיד ואינו דוחה שבת כיון דזרק הורצה וחייב משום שחוטי חוץ ואע"ג דאותו ואת בנו בחוץ חשיב מח"ז ופטור שבת ל"ח מח"ז דאין זה אלא מפני דאין עשה דקרבן יחיד דוחה ל"ת דשבת וכיון שכן אין זה דיחוי למ"ד תשלומין דא' לומר דל"ח בא' מחמת שבת וי"ט דודאי חזו ובדעבד שפיר דמי ויצא ידי חובת חגיגה אלא לכתחילה ארי דאיסור שבת רבע עליו דאין דוחה שבת משא"כ לילה לאו זמן הקרבה היא לגמרי אפי' דעבד נמי לא דביום צוותו כתיב ה"ל דיחוי גמור משום הכי נטמא בלילה אינו מבי'. מיהו על כ"ז ק' בע"כ א"א לחלק בין דיחוי דלילה של נזיר שנטמא לדיחוי של יט"ר שחל בשבת מה"ט דפי' דהא בספ"ק דכריתות (דף ז) תנן המפלת לאור פ"א ב"ש פוטרי' מן הקרבן משו' שלא יצאה לשעה שהיא ראוי' להביא קרבן כדמסיק התם א"ל ב"ה הרי המפלת יום פ"א שחל בשב' תוכיח שלא יצאה לשעה שהיא ראוי' להביא קרבן וחייבת בקרבן א"ל (ב"ה) [צ"ל ב"ש] לא א"א בהמפלת לאור פ"א שחל בשבת שאע"פ שאינו ראוי לקרבן יחיד ראוי לקרבן צבור תאמר בהמפלת לאור פ"א שאין לילה ראוי לא לקרבן צבור ולא לקרבן יחיד והשת' למאי דס"ל לר"י דכל היכא דל"ח לקרבן א"ל תשלומין והא ב"ש ע"כ ס"ל לילה מח"ז מדחשיב ליל פ"א שעה שאין ראוי לקרבן א"כ מה השיבו ב"ה מיום פ"א שחל בשבת תוכיח שאני אור פ"א דהוי דחוי דאפי' בדעבד הקרבן פסול משא"כ שבת הואיל ובדעבד הקרבן כשר לא הוי דיחוי ויש לו תשלומין והא נמי תקשה למאי דפי' למעלה מאי השיבו ב"ה מיום פ"א שחל בשבת שאני אור פ"א דלעולם א"א אא"כ קדמה לילה זו ה"ל דיחוי לפיכך א"ל תשלומין משא"כ ליל פ"א שחל בשבת שאין זה דיחוי מצ"ע של יום אלא מחמת מקרה גם ב"ש ל"ל להשיב מטעם אחר דזה ראוי לקרבן צבור וזה אינו ראוי אלא ש"מ דאין לחלק בזה. מיהו למאי דאפרש לקמן דגבי קרבן יולדת לא שייך למימר לב"ה תשלומין לק"מ. ול"נ דודאי אין לחלק בין היכא דהיום ל"ח להיכא דגברא ל"ח ואפי' בחל יט"ר בשבת הוי נמי דחוי אע"פ שדיחוי של מקרה ולא מצ"ע של יום וכ"ש יט"ר לב"ש דהוי דיחוי אפ"ה בין שבת לכ"ע בין י"ט לב"ש יש להן תשלומין אע"ג דל"ח ול"ד לחיגר. וה"ט משום דקי"ל קרבן שזמנו קבוע דוחה את השבת ואת הטומאה אפילו של יחיד כמו פר יוה"כ וחביתי כה"ג כדאמ' בפ"ה דיומא (דף נ) וע"כ הא דאין ע"ר וחגיגה דוחין שבת היינו משום די"ל תשלומין ואי אמר' דבחל בשבת דאין לו תשלומין משום דלא חזי בא' הא מה"ט דל"ח בא' מפני שהוא שבת ממילא עשיתו לעולת ראיי' וחגיגה בשבת זו שחל ביט"ר זמנו קבוע ודין הוא לדחות שבת דהא כיון דאמרת דאין דוחה שבת שוב אין לו תשלומין כיון דל"ח בא'. והרי א"א לך לתפוס את החבל בתרין ראשין לומר שאין דוחה שבת מפני שיש לו תשלומין ואין זמנו קבוע א"כ ממילא עשיתו זמנו קבוע ע"י זה שאמרת שאין דוחה שבת זו שהוא יט"ר דהא אם אינו דוחה אין לו תשלומין. וה"נ ל"ל איפכא שיהי' דוחה שבת זו ותחשוב לשבת זו