טורי אבן קיט

ביט"ר המות' מהו שידחה י"טא פליגי בה ר"י ור"ל חד א' דוחה וחד א' אינו דוחה ומפ' הירו' מדאר"י טופל מעו' למעו' היא אומ' דוחה ר"ל דא' טופל בהמה לבהמה ולא מעות למעות הוא א' א"ד. ארשב"א בשם לעולם הוא מוסיף והולך ודוח' י"ט עד שיאמר אין עוד בדעתו להוסיף משמע דלענין דחיית י"ט מיירי ואני תמה מאי ראי' מהא דירו' לגמ' דידן הא ודאי פליגי אהדדי דבירו' תלו פלוגתא זו באידך פלוגתא דטפילה דר"י א"ל דוחה משום דא' טופלין מעות למעות ולא בהמה לבהמה אלמא שם חגיגה על כל הבהמות מש"ה כולן דוחין י"ט ור"ל דא' טופלין בהמה לבהמה אלמא אין שם חגיגה על כולן אלא על הראשונה בלבד מש"ה הוא א' א"ד י"ט והא בגמ' דידן מסיק דל"פ דביש לו שהות ואוכלין א"ח ומקריב וב"אל חו"מ לכ"ע ואי דחיית י"ט לגמ' דידן בפלוגתא דטפילה תליא לר"י דא' א"ט בהמה לבהמה אלמא שם חגיגה על כולן אמאי ביש לו שהו' ואוכלין א"ח ומקריב ביט"א. וה"נ ר"ל דס"ל טופלין בהמה לבהמה משום דא"ש חגיגה עליהם אמאי חו"מ בי"ט ב' באין לו שהו' ואוכלין הא מ"מ א"ש חגיגה עליהן דהא לעלין טפילה אין חילק בין יש לו לא"ל. ועק"ל אי גמ' דילן לענין דחיית י"ט מיירי כירו' הא בגמ' דילן בהקדיש כבר לשם חגיגה מיירי דקא' הפריש עשרה בהמות לחגיגתו אמאי בא"ל שהות ואוכלין א"מ ביט"א הא כיון שקרא שם חגיגה עליהן וחגיגה מותר להקריב בי"ט ואמאי פקע קדושת חגיגה מעליהן אטו משום שהי' לו שהות ואוכלין ולא הקריבן פקע מעליהן קדושת חגיגה ונעשה נו"נ וכי קדושת הגוף פקע בכדי וקדושת חגיגה להיכן הלכו ועוד בדפי' להדיא שהנותרי' יקריבו ליט"א מותר לפי שיטה זו ובדלא פי' אסור וזה תימה וכי משום דפי' לא פקע קדושת חגיגה מעליהן ובדלא פי' פקע ונעשו נו"נ. וההיא דירו' אין לו ענין לההיא דשמעתין ולא מיירי כלל בהפרישן תחילה לשם חגיגה דהא ל"א בירו' הפריש י' בהמו' אלא היו לפניו י' בהמו' פי' שהי' בידו וברשותו י' בהמו' והקריב ה' ביט"ר המותיר מהו שידחה יט"א כלומר לאחר שהקריב הראשוני' ביט"ר אם רוצה להקריב את המותר אח"כ לשם חגיגה אי חל שם חגיגה גמורה עליהן לדחו' י"ט או לא ותלה לה בהא פלוגתא דטופלין. למ"ד בהמה בבהמה לא אלמא שם חגיגה חל על כולן מש"ה אין באין מן המעשר לפיכך דוחין י"ט ולמ"ד בהמה לבהמה ש"ד ש"מ דאין שם חגיגה חל על כולן א"ד י"ט והיינו דמסיק בירו' לעולם הוא מוסיף והולך כו' האי לישנא משמע בהדיא ובדלא הפריש והקדיש מיירי ומוסיף והולך ומקדיש ושם חגיגה על כולן עד שיא' להדיא אין עוד בדעתו להוסיף ומה שיוסף אח"כ אין שם חגיגה ח"ע אלא נו"נ הווין. אבל בגמ' דילן איירי בהקדיש והפריש עשר בהמות בבת א' לחגיגתו וחל שם חגיגה על כולן לדחות י"ט לכ"ע בכל ענין דהא ודאי חגיגה אין לה שיעור למעלה מה"ת ואפי' אלף בהמות אם ירצה להק' לחגיגתו מקריב ושם חגיגה על כולן לכ"ד כדא' בירו' עני וידו רחבה קורא אני איש כמתנת ידו ותנן מי שיש לו אוכלין מרובי' מביא שלמי' מרובי' כו' אלמא אין שיעור לחגיגה למעלה ומקריב את כולן בכל הרגל דאפי' ביט"א ומשום לתא דבהמות חגיגה אין לחלק בין בהמה ראשונה להשאר בכל ענין אלא משום לתא דגברא שלא יעבור על ב"ת דרחמנא א' וחגותם אותו דמשמע חד יומא ותו לא בהא יש לחלק בין סתם למפ' ובין יש לו שהות ואוכלין לא"ל דבהא איכא גילוי דעתא דשיורי שייר ובהא לא מיהו הא ק"ל על הירו' דמוסיף והולך ואמאי ל"ת לב"ת. ול"ל דס"ל כרבא דאמ' בפ"ד דר"ה (דף כח) דב"ת אע"ע אלא בזמנו והא דכהן שעלה לדוכן אם מוסיף ברכה א' משלו וכן מתן א' דבכו' שנתנו במתן ד' דע"בבת ש"ה דאלו מתרמי לי' ציבורא אחרינא הדר מברך א"נ אי מתרמי לי' בוכרא א' הדר מזה זימני' הוא כדמסיק התם אבל הכא כיון דחגג י"ט א' כבר יי"ח חגיגה שאר יומי ה"ל שלא בזמנו דל"ל הכא אלו מתרמי לי' כדא' התם. דא"כ אמאי דוחה יט"א כיון דאין שם חגיגה עליהן דהא ח"ל שלא בזמנו לגמרי מדאין עובר עליהן על ב"ת ובמ"א יתבאר זה

עבר הרגל ולא חג א"ח באחריותו ק"ל מאי עבר הרגל דקא' עבר י"ט אחרון הל"ל דהא ברישא קא' חוגג את כל הרגל ויט"א של חג אלמא יט"א אינו כייל בכלל הרגל דקתני א"כ בסיפא הל"ל עבר יט"א א"ח באחריותו ואמאי כייל אף ליט"א בכלל רגל. וי"ל למאי דאפר' בגמ' דאפי' למ"ד בגמ' כולן תשלומין זה לזה אפ"ה יט"א תשלומין דראשון הוא דמש"ה לא כייל קרא ליט"א לענין חגיגה בהדי ז' ימי החג שלפניו דלכתוב רחמנא וחגות' שמונה ימים למימרא דחלק משלפניו דאלו ז' ימי החג תשלומין זה לזה אבל יט"א תשלומין דא' וחיגר כל ז"י החג ונתפשט ביט"א פטור דהשתא א"ל דמש"ה שינה התנא לשונו בסיפא מריש' וקא' עבר הרגל ול"ק עבר יט"א דקמ"ל דזמנין בעבר הרגל לחוד א"ח באחריותו כה"ג דפי' כאן שהי' פטור כל ז"י הרגל ונתחייב ביט"א. ואלו לא עבר עציו כל ז"י הרגל בפטור אפי' לא נתחייב עד יום הז' חוגג בו כיון דכולן תשלומי' זה לזה אבל השתא דל"נ עד יט"א א"ח באחריותו דיט"א אינו אלא תשלומין דא' וכ"ת הניחא למ"ד כולן תשלומין ז"לז אבל למ"ד כולן תשלומין דא' מא"ל דהא השתא ל"ל כה"ג דא"כ מאי ארי' יט"א אפי' נתפשט כל ימות הרגל חוץ מיט"ר בכה"ג א"ח באחריותו וי"ל דלדידי' הוי בע"כ איפכא דמדלא כייל ליט"א עם ז"י שלפניו למימרא דהוא חלק מ"זי החג ול"ד להו לענין חגיגה וכיון דכולן תשלומין דא' הא דל"ד להו היינו שהוא בפ"ע ואינו תשלומין דא'. והשתא נ"מ למ"ד כולן תשלומין דא' דאם הי' פשוט בא' וחיגר בשאר כל ימות החג כיון דרמי עלי' חיובא בא' אע"ג דל"ח בימי תשלומין תו לא פקע תורת תשלומין מהן אבל למ"ד כולן תזל"ז כיון דאין עליו תורת חיוב בו ביום משום דרמי עליו חיובא בא' ל"ל בה ופטור וכמ"ש בגמ' ע"ד התוס' והשתא הא דתני בסיפא עבר הרגל ולא עבר יט"א דנ"מ איפכא בהי' פשוט ביום א' וחיגר בשא' ימי החג וגם ביט"א דכל ימי הרגל חוגג בהן דהן תשלומין דא' והא בא' הי' פשוט וב"ח. אבל אם לא חגג כל ז"י החג א"ח באחריותן ביט"א הואיל והוא חיגר ולאו ב"ת בו ביום אעפ"י שהי' פשוט וב"ח בא' אין לו ענין לחייב מש"ה ביט"א אם הוא חיגר דהא אינו תשלומין דא' אלא חיובא רמי רחמנא עלי' בפ"ע אם הוא ב"ח בו ביום חייב ואם לאו פטור מיהו למאי דאפרש בגמ' דפשוט בא' וחיגר אח"כ לכ"ע פטור אפי' למ"ד כולן תשלומין דא' לא א"ש. והא נמי ל"ל הא דלא כייל ברישא ליט"א עם ז"י שלפניו משום דבאותן ז"י החג אם איחר להביא ולהקריב חגיגה עד יום הז' ל"ל בה וא"ע בלא כלום אבל אם איחר מלהקריב עד יט"א ש"ח עובר בעשה כדא"ר בפ"ק דר"ה (דף ה) כיון שעבר עליו רגל א' עובר בעשה דובאת שמה והבאתם שמה וכיון דח' של חג רגל בפ"ע הוא וחלוק מז"י החג שלפניו ז"י החג ה"ל רגל שלם בפ"ע וכיון שעבר עליו ז"י החג כבר עבר בעשה זו דהא עולת ראיי' וש"ח נמי איתרבו לב"ת כדאמ' בפ"ק דר"ה (דף ה) ה' אלקי' אלו חטאת ואשמות עולות ושלמים והיינו עולות ראיי' ושלמי חגיגה שהן חוב דאלו של נו"נ מרישא דקרא נ"ל כדפירש"י ותוס' התם וכיון דאיתרבו ללאו דב"ת בג' רגלי' ה"ה דע"ע בעשה זו ברגל א' דהא בהא תלי' וכדאמ' התם (דף ו) אשה מהו בב"ת מי אמ' הא ליתא בראיי' כו' פי' לא קריבין בה לעשה זו דובאת שמה הילכך אפי' בלאו דב"ת נמי ליתא וא"כ עולות ראיי' וש"ח דעובר עליו בג' רגלים בלאו דב"ת ברגל א' עובר עליו בעשה זו ועל עולת ראיה ושלמי חגיגה דחג הסוכו' עובר בעשה אחר שעבר ז"י קודם יט"א דח' רגל א' בפ"ע ואינו נמנה לרגל א' עם ז"י שלפניו והמה רגל שלם בפ"ע הן מש"ה נקט ברישא חוגג את כל הרגל דהיינו ז"י הסוכות דהיינו דאפי' לכתחילה יכול להמתין עד יום הז' וא"ע בלא כלום אבל עד יט"א אינו רשאי להמתין לכתחילה דהא כבר עבר עליו בעשה דליתא דכ"כ שם בחי' דגם ושמיני של חג שייך לחג ואין עבב"ת בג"ר וברגל א' בעשה עד שיעבר גם גם השמיני ועוד כתבתי שם בזה גם הא דלא כייל לח' עם ז' ימים שלפניו כתבתי שם טעם אחר ע"ש

דף ט ע"א על זה נא' מעוות אינו יוכל לתקן. ק"ל מאי ע"ז נא' דקאמר בכל המצות הקבוע להן זמן בעבר זמן ה"ל מעוות שא"י לתקן. וי"ל דמשמע להתנא דהני תרתי דקאמר קרא דה"ל מעוות וא"י לתקן וגם חסרון שא"י להמנות דסיפא דקר' מיירי בחדא מילתא והא ליתא אלא בחגיגה דכשעבר הרגל ולא הקריבו אע"ג שעדיין יכול לחייב להקריבו שהרי עבר עליו בבל תאחר בג' רגלים וכמ"ש בסמוך מ"מ ה"ל מעוות שא"י לתקן גבי מצית חגיגה כיון שלא הקריבו בזמן חגיגה ברגל ומ"מ עדיין מצות הקרבה דבהמה זו שהפריש ברגל לשם חגיגה עליו להקריבה לשם נדבה ואי המתין לה ולא הקריבה עד שמתה או נגנבה א"ח באחריותה ופקע מצות הקרבתה מעתה לגמרי וה"ל חסרון שא"י להימנות ג"כ באות' בהמה עצמה והיינו דתנן לישנא דלא חג בעבר הרגל א"ח באחריות' והא ל"ש לאחריות אלא בהפריש ברגל והא הני תרתי גווני למ"ל אלא בחגיגה לבד דאלו בכל המצות הקבוע להן זמן בעבר זמנו בטל מצוותו לגמרי אבל בחגיגה בעבר זמן חגיגה וה"ל מעוות אפ"ה מצות הקרבה לא נחסר מבהמה זו שהפריש בחג לשם חגיגה עד שמתו או אבדו דנתבטל לגמרי מצות הקרבה מבהמה זו. אלא דק"ל דבגמ' דסוכה (דף כ"ז) תנן ועוד אר"א מי שלא אכל ליל יט"ר של חג ישלים ליט"א וחכ"א אין לדבר תשלומין וע"ז נא' מעוות כו' וחסרון כו' והתם מאי תרי גווני איכא דהא בלא אכל ליל יט"א בטל מצוותו לגמרי וא"כ מ"ש (דנקט) [דלא נקט] להאי קרא גבי שארי מצות הקבוע להן זמן

עצרת דכתב רחמנא ל"ל ק"ל הא עצרת כתיב קודם לא תעשו מלאכה א"כ קר' השני דל"ת מלאכה מיותר לאפנויי ולא עצרת הכתוב תחילה. וכ"ת לת"מ לעבור עליו בלאו אתי א"כ עצרת נמי אינו מופנה דא"ל דלעשה אתי ולע"ע בלאו ועשה א"ו האי קרא לא צריך דהא אזהרת עשה ול"ת שלו כבר נאמר בפ' בא ונשנית בת"כ עם סדר כל המועדות וא"כ הל"ל דאחרון מיותר ולא הראשון וי"ל דל"ק דאי לאו דכת' רחמנא לא תעשו מלאכה לא ידענו דעצרת דקרא אסור בעשיית מלאכה קא' אלא ה"ח כנופיא של מאכל ומשתה קא' לשון נעצרה נא אותך כדפירש"י בפי' התורה אבל כיון דכתיב גבי' בסיפא לא תעשו מלאכה משמע לר"י