טורי אבן קיב

(דף כ"ה) ובע"כ הא דכסף שקלים מעכב באיל אשם לאו מה"ט דפי' אלא מט"א הוא אלא שאכתי יש לה"ר מהאי דפ"ב דכריתות דמ"מ לא נתנה תורה קצבה במח"כ דכל הני שיעורו מה"ת הן מהל"מ דאי מה"ת בכל דהו סגי אכתי תקשה נהי דל"נ תורה קצבה במח"כ דומי' דאיל אשם אפי' בדעבד מה"ט דמפרש שמא יוזלו וא"ל תקנה מ"מ לכתחילה בדאפשר ה"ל ליתן קצבה דנקוט מיהו פלגא בידך אלא ש"מ דלכתחילה בלא"ה בכל הקרבנות הקצבה מה"ת לכל מין ומין מיהו ראי' זו יש לדחות דודאי הא דקאמ' מ"מ ל"נ תורה קצבה במחוסר כפורים ה"ק כיון דמצינו קצבה באיל אשם ה"ה דה"ל ליתן קצבה במחוסר כפורים דומיא דאיל אשם וכיון דא"א ליתן קצבה זו במחוסר כפורים לגמרי דומיא דאיל אשם אפי' בדעבד משום שמא יוזלו אפי' לכתחילה ל"נ קצבה כיון דל"ד לגמרי לאיל אשם ואפי' לבדעבד. מיהו אכתי יש להביא ראייה קצת דכל הני קצבה דמתני' הל"מ הן דאי אינן אלא מדרבנן כדי שיבא מן המובחר תקשה אמאי קרבן שא"צ נסכי' צריך דמי שווי' כקצבה זו דמתני' וגם קרבן שצריך נסכים סגי לי' עם נסכים בקצבה זו נמצא דמי גוף הקרבן פחות מקצבה זו. וע"ק מ"ט ל"נ חכמי' נמי קצבה לשעירי קרבן דלא תנינן קצבה אלא בשור ועגל וכבש ואיל ואלו שעיר ל"ק אלא ודאי הל"מ הוא וגזי' מלך היא והלכת בלא טעמא הוי מ"מ א"ר מוכרח' מ"מ האי דראי' וחגיגה דבמעה או בשתי' ודאי קשה לפי' רש"י דאפ"ת דהאי שיעורי הוא בלא נסכים מ"מ הדבר ברור דאין בדמי נסכים למלאות ג' מדמי מעה או ב' אפי' עד סלע שהוא הפחות שבשעורי' דמתני' אבל ולפי' התוס' דכל הני שיעורין אינן אלא מדרבנן ניחא דבחגיגה וראי' הקילו כיון דרמי חיובייהו על הכל ואין יד הכל משגת לדמי הני שיעורי דמתני' מש"ה הקילו

ונ"ל דלק"מ דע"כ חגיגה וראי' באין בשותפות ואע"ג דדבר שבחובה הן מ"ד אפסח שהוא חובה וכל בני חבור' מביאין פסח א' בשותפות כדכתוב בקרא והשתא דודאי קרבן ראי' וחגיגה צריכן בהני שיעורי דתנינן כבש הוא ונסכים בסלע וכן כולן וזה מה"ת מיהו אם נשתתפו רבי' אקרבן ראי' וחגיגה אפי' אינו מגיע מדמיו לכל א' וא' על חלקו אלא שוה פרוטה סגי לי' בהכא מה"ת ומדרבנן שלא יתן כל אחד בדמיו פחות ממעה כסף ויש לי לה"ר דעולת ראיי' באו בשותפות דבפ"י דמנחו' (דף צ"ג) אמ' קרבנו א' יתירא לרבנן לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה פי' אם שותפין מביאין קרבן א' כולן סומכין עליו לר"י ל"ל כל בעל חוברין לסמיכה ופי' רש"י ותוס' דלר"י א' סומך ע"י כולן ואי עולת ראי' אינו בא בשותפות אמאי לר"י אז סומך על קרבן שותפות לא יהא בסמיכה כל עיקר דהא תנן התם הסומא אינו סומך ואיכא מ"ד דה"ט דיליף סמיכה סמיכה מעולת ראייה וסומא אינו בראי' וכמש"ל ואי ע"ר אינו בשותפות א"כ נילף מעולת ראיי' דקרבן שותפין אינו בסמיכה וכדיליף לה בסומא ואפי' לרבנן מנ"ל דקרא יתרא לדכל בעלי חוברין אתי דכולן סומכין דילמא לא רבי אלא לשיהא א' סומך ע"י כולן דאי לא קרא ה"א נילף מע"ר וקרבן שותפות ליתא בסמיכה כל עיקר ואפי' א' נמי א"צ לסמוך אלא ודאי עולת ראייה בא בשותפות וממילא בלא קרא יתירא מסברא א' סומך ע"י כולן ויתורא דקרא לרבנן בע"פ לשיהא כולן סומכין הוא דאתי וכיון דעול' ראי' בא בשותפות ממילא ה"ה לחגיגה דלכל מילי כהדדי נינהו וכדפי' לעיל וכמדומה לי שהדבר מוכרע מעצמו דעולת ראייה וחגיגה באין בשותפות שהרי אין באין אלא מן הבהמה כדאמ' לקמן והאיך יתכן שבמעה יקנה בהמה שלימה לקרבן: מיהו הא דקשיא להו להתוס' על הני שיעורי דמתני' מהא דהראי' וחגיגה מעה כסף ב' כסף בלא"ה לק"מ דבע"כ צ"ל דהא דאין לה שיעור מה"ת הכי גמירא לה מסיני דהא בפ"ק דקדושין (דף יז) קא' ר"מ כמה מעניקין ה' סלעים מכל מין ויליף בגז"ש דריקם ריקם מבכור ופריך ונילף ריקם ריקם מעולת ראייה ומשני א"ק אשר ברכך. והקשה התוס' דנילף עולת ראי' בגז"ש זו מבכור לה' סלעים ותי' דעולת ראי' גמרא גמירא לי' ובע"כ צ"ל כן שהרי גז"ש זו מקובלת היא לכ"ע דבפ"ק דבכורות (דף נ"א) נ"ל מהא גז"ש דמת הבן לאחר ל' יום אע"פ שלא נתן יתן דמה עולת ראייה יורשים חייבין אף בכור כן וא"כ נילף נמי איפכא עולת ראי' מבכור לה' סלעים אלא ודאי הלכתא גמירא לה דאין שיעור לעולת ראי' וא"כ אפ"ת דהני שיעורו דמתני' הל"מ הן וכדברי רש"י אפ"ה עולת ראי' יצא מכללן וכדפי' וא"ל דחגיגה נמי מהל"מ אתיא לכ"ש כמו עולת ראי'

ועוד מצינו בעצרת וכו' והא דלא מייתי מכל המוספין שיש בהן עולות ואין בהן שלמים כלל דש"ה דכיון דלא קרבו שלמים כל עיקר אין זה מוכיח על היכא דקרב עולות ושלמים כמו ראי' וחגיגה שמוטל חוב על יחידים ברגל שיהא עולות עדיפא משלמים אבל מעצרת מייתי שפיר דתרווייהו קרבי ורבי בעולות יותר מבשלמים

אדרבה חגיגה עדיפא דאית בי' ב' אכילות נ"ל דהאי עדיפא לאו דוקא לומר שיהא עדיפא מראי' מה"ט אלא עדיפ' ושקולה כראי' דה"ט דכליל דראי' (ובאכילת) ]וב' אכילת צ"ל] דחגיג' שקולין הן ושוין הן לב"ה וליכא חומר בהאי מבאידך ואיידי דנקט אליבא דב"ש לישנא דראי' עדיפא שכולה כליל דהוי דוקא דמש"ה אמרי הראי' ב' כסף וחגיגה בפחות. סיים נמי ונקט אדב"ה אדרבה חגיגה עדיפא ול"ד. אבל אין לומר דלב"ה חגיגה עדיפא מדאי' ממש קאמ' מה"ט דב' אכילות א"כ ה"ל לב"ה למיהב טעמא דחגיגה ב' כסף משום דאית בי' ב' אכילת כדיהבי ב"ש טעמ' לראי' ב' כסף משום דכליל. ועוד דבפ"ז דפסחי' (דף עו) תניא ועשית עולתיך הבשר והדם ר' יהושע אומר אם אין בשר אין דם ד' אליעזר אומר דם אע"פ שאין בשר שנאמ' ודם זבחיך ישפך וא' ור"י הא כתי' ודם זבחיך ישפך. א"ל הא כת' גבי' והבשר תאכל והני תרתי קראי ל"ל חד בעולה וחד בשלמים וצריכא דאי כ"ר בעולה ה"א עולה חמירא שכן כליל ואי כתב רחמנא בשלמי' ה"א אדרבה שלמי' חמירא דאית בי' ב' אכילת וכו'. והשתא לר"א דס"ל עולה חמירא משלמי' מה"ט דכליל ס"ל כב"ש אבל ר"י דמצריך ב' קראי לאם אין בשר אין דם חדא בעולה וחדא בשלמי'. כמאן ס"ל אי כב"ש דעדיפא לי' ה"ט דכליל מטעמא דב' אכילות קרא דעולה ל"ל נילף בק"ו משלמי'. ואי כב"ה ס"ל דעדיפ' לה"ט דב' אכילות מטעמ' דכליל קרא דשלמי' ל"ל הא אתיא בק"ו מעולה אלא ע"כ לב"ה שקולין הן טעמא דכליל וב' אכילות מש"ה איצטריך לי' תרי קראי חדא לעולה וחדא לשלמים לענין אם אין בשר אין דם מיהו ק"ל אה"ט דב"ה דחגיגה עדיפא מראי' דכליל היא הואיל ויש בהם ב' אכילות. הא בפ"ק דזבחים (דף יב) דר"ל דעולה פסולה שלא לשמה מק"ו מפסח וחטאת שאינן כליל נימא הני עדיפי דיש בהן ב' אכילות. אלא בהא י"ל דא"ל שלמי' יוכיחו שיש בהן ב' אכילות וכשיר' שלא לשמה. מיהו בפ"ק דזבחים ובהרבה מקומות נקט לה חומר דעולה מפני שהיא כליל ול"א אדרבה שאר קדשי' עדיפי שיש בהן ב' אכילות. ובפ"י דזבחים (דף פט) תנן איברי עולה קודמי' לאימורי חטאת מפני שהו' כליל לאישים אע"פ שחטאת מן הנאכלין ומ"ש הכא בשמעתי' וגבי אם אין בשר אין דם אמ' הא דב' אכילות עדיפתא היא. ושמא י"ל דודאי לענין דברי' השייכין לעיקר העבודה של גבוה ולא נוגעי' לענין אכילות אדם לכ"ע עולה עדיפא מפני שכליל לגבוה אבל בהא דאם אין בשר אין דם דהגורם הוא בשר הנאכל י"ל דב' אכילות עדין מכליל וכן מההיא דשמעתין דמיירי לענין יוקרא וזולא דהאי יוקר איכא חשיבת בבשר יותר מן הזול ואפי' למאי דפי' לעיל דהא דמעה כסף ב' כסף מיירי ברבי' המשתתפי' בבהמה א' של ראי' וחגיגה מ"מ אם נתן מעות יותר מגיע לחלקו חלק גדול ומובחר יותר בהא ס"ל דב' אכילות עדיפא. וה"נ י"ל כן בהאי דפ"ג דמכות דקא' נמי רבא אדרבה ב' אבילות עדיפא וכמ"ש שם בחי'

מ"ש חגיגה דישנה לפני הדיבור דכת' ויזבחו זבחים שלמים פירש"י לקמן אותן שלמי' שהקריבו הבכורות אע"פ שלא ברגל הקריבו חגיגה נקראו שבהן נתקיי' ויחוגו לי במדבר שנאמר להן במצרים והא דלא מפרש שהי' חגיגה ממש דברגל הקריבו אותן שלמים דהא בפ"ט דשבת [דף פו] אמ' דבה' בסיון בנה מזבח והקריב עליו אותן קרבנות וכדפי' רש"י בשמעתין ואמרי' התם לרבנן בששה בסיון נתנה תורה ואייר וסיון דהאי שתא מיליו' מליוהו נמצא חג השבועות דהאי שתא הו' בה' בסיון וכדתני' רב שמעיה בפ"ק דר"ה שניה' מלאי ב"ה והשתא י"ל דהעולת ושלמים שהקריבו בו ביום הי' עולת ראי' ושלמי חגיגה ממש. דאי אפשר לומר כן דבע"כ עדיין לא נצטוו על הרגלי' תדע דהא בנו מזבח בו ביום כדכתי' והא אפי' בנין בה"מ קי"ל דאין דוחה י"ט: מ"מ ק"ל ל"ל לאתויי מהאי קרא דחגיגה ישנו לפני הדיבור ת"ל דהא בפסח מצרי' כת' והי' הזה לכם לזכרון וחגותם אותם חג לה' לדורותיכם חוקת עולם תחגו'. וי"ל אע"ג דהאי קרא נא' להם בפסח מצרים לא נצטווה באותו י"ט על החגיגה אלא אלדורותיכם לחוד קאי האי וחגותם ולא לאותו שעה כמו שנא' שם אכילת מצה כל ז' ופסח מצרי' אין חימוצו נוהג אלא יום א' בלבד כדאמר בפ"ב דפסחים (דף כח) ובפ"ט שם. והאי קרא דבפ' קדש דכתי' ז' ימים תאבל מצות וביום הז' חג לה' האי נמי אלדורות קאי דומיא דז"י מצות דקרא ול"ד לחג הסוכות דכתי' בפ' אמור לדורותיכם בחדש הזה תחוגו אותו הא כתי' לעיל מיניה תחוגו את חג ה' ז' ימים סתמא דמשמע מיד ולדורות מיהו ק"ל הא בפי"ד דזבחים (דן קט) פליגי אמוראי אי הקריבו בני נח שלמי' או לא ובירושלמי פ"ק דמגילה פריך מהאי קרא דויזבחו זבחי שלמים ומשני שלמים בגופן בלא הפשט ונתוח פי' לעולם עולות הוי והא דקרא להו שלמים מפני שהקריבן כשהן שלימי' בלי הפשט ונתוח והשתא תקשה מדב"ה דס"ל שלמי' ישנו לפני הדיבור ש"מ דס"ל דהני שלמים ממש הי' וי"ל דהירושלמי ל"ל טעמא דב"ה דחגיגה ישנו לפני הדיבור תדע דבירושלמי דמכילתן אר"י ב"ח דב"ש ילפי מעצרת וב"ה מן נשיאים וה"ט דלפני הדיבור ליתא שם וריב"ח הוא דא' התם בירושלמי לא הקריבו ב"נ שלמי'. מיהו להגמ' דילן דקא' שהחגיג' ישנו לפני הדיבור לק"מ למ"ד לא הקריבו ב"נ שלמים משום דע"י קרבנות אלו נכנסו לברית ויצאו מכלל ב"נ ועי"ז נכנסו לקדושת ישראל דהא מהא נפקא לן רפ"ב דכריתות (דף ח) לגר המתגייר דכתי' ככם כגר מה אבותיכם לא נכנסו