טורי אבן קיא

בר קנין הוא ואפי' במתנה דדעת אחרת מקנה לו אינו קונה לדעת רוב מפרשי'. והשתא מאי ק"ל משמואל לב"ש כיון שהי' קטן כ"כ שלא הגיע לשיעור חינוך דב"ה הא ודאי לא הי' לו שום קרקע לא בזכות עצמו דלא בר זכי' הוא ולא בירושה דממילא הוא כיון דאביו אלקנה ואמו חנה היו קיימי' עדיין ירושה מנין לו וא"כ לאו ב"ח הוא כיון דגדול כה"ג שאין לו קרקע פטור מה"ת ואפילו למאי דפי' במתני' דכל היכא דקטנות גרם לו הפטור ב"ח הוא ומשמע דהא דא"ל קרקע לקטן נמי קטנותו גרם לו דסתם גדול יש לו קרקע ע"י זכיית עצמו שקנה או של מתנה והא דל"ל קרקע לקטן משום דאין לו זכיי' מפני קטנותו אכתי משמואל ל"ק דהתינח בזמן שאין היובל נוהג דבגדול שיש לו קרקע של מתנה או שקנה חייב בראי' א"ל דקטן שא"ל ב"ח הוא דקטנותו גורם לו הא דאינו בר זכי' אבל בזמן שיובל נוהג קטן וגדול שוין וא"ח בראי' אא"כ יש להם קרקע של ירושה דאלו של קנין או של מתנה ה"ל קנין פירות דמתנה נמי חוזרת ביובל כמכר לרבנן כדא' בספ"ח דבכורות (דף נ) ואין כאן אלא קנין פי' כדא' בפ"ד דגיטין (דף מח) גבי המוכר שדהו בזמן שיובל נוהג וא"כ קטן בזמן שיובל נוהג בא"ל קרקע של ירושה לאו קטנות גרם לו לפטור משום דלאו ב"ח הוא דהא אפי' גדול דב"ת הוא קרקע הבאה לו ע"י זכייתו ולא ע"י ירושה דממילא אינו מחייבתו בראי' למ"ד קנין פי' לאו כקנין הגוף דמי והכי ס"ל לרבי כדתני' בפ"ח דב"ב (דף ק"ל) נכסי לך ואחריך לפ' וירד הא' ומכר ואכל הב' מוציא מיד הלוקח דברי רבי משום דקנין פי' דא' לאו כקנין הגוף דמי כדא' התם. והשתא מאי ק"ל לרבי משמואל הא בימיו הי' נוהג יובל וכיון דבאותו זמן לאו קטנות גרם לפטור קטן שא"ל קרקע יותר מגדול קטן לאו ב"ת הוא כיון דגדול כה"ג פטור מה"ת באותו זמן בכל גווני דפטור קטן מחמת שא"ל קרקע. ואפי' למאי דפי' הרמב"ם אההוא דאמר ר"ה התם מחלוקת ביובל ב' אבל ביובל א' ד"ה מביא וקורא דהאי יובל א' לקניית כל לוקח קאמ' דמודה ר"ל דקנין פי' כקנין הגוף דמי ביובל א' לקנייתו. ולפי"ז מ"ל בגדול אפי' בזמן שיובל נוהג דחי' בראיי' אע"פ שא"ל קרקע של ירושה ע"י של לקוח ומתנה וביובל א' דא"כ קטן אפי' באותו זמן קטנותו גרם לו וב"ח הוא. אפ"ה בקטן שא"ל קרקע בין בזמן שיובל נוהג בין בזמן שא"נ אין לחייבו מה"ט דקטנות וגור' לו. דל"ש ה"ט אלא היכא דהפטור לכשיגדיל חלף הלך לו בוודאי מאליו כגון קטן דב"ש שיוכל לרכוב ודב"ה שיוכל לאחוז דב"ח הוא אע"ג דגדול כה"ג שצריך למשענ' אחר חוץ מרגליו פטור וכן קטן שא"י להביא קרבן ראי' בי"ט הוא דפטור מה"ת ה"ל בכלל נו"נ דא"ק בי"ט ואפ"ה ב"ח הוא אע"ג דגדול כה"ג דל"ת בא' פטור למ"ד כולן תשלומין דא' וכדפי' במשנתינו דשאני כל הני דכשיגדיל חלפי כל הני פטורי בודאי מאליהם דלכשיגדיל ל"צ למשענת א' בודאי וכן ק"ר שלו כשיגדיל ויהי' חייב מה"ת חזי להקריב בא' אבל הא דאין לו קרקע אין הפטור חלף והלך לו לכשיגדיל מאליו דהא לכשיגדיל נמי אפשר שלא יהי' לו שום קרקע לא של קנין ולא של מתנה הילכך אין קטנותו גורם לו פטור זה דא"ל קרקע. ועוד א"ל איפכא כיון דמ"ל קטן שיש לו קרקע אפי' בקטנותו כגון של ירושה אא"ל במי שא"ל דקטנותו גרמה לו דלאו בר חיוב הוא. כיון דאין פטור זה דא"ל קרקע קבוע וקיימי אליו בקטנותו וכיון דגדול כה"ג דא"ל קרקע פטור קטן לאו ב"ח הוא ואכתי מאי ק"ל מהא דשמואל וכ"ש לפירש"י דפי' הא דיובל א' דר"ח לאו לקניית הלוקח קא' אלא יובל א' לתחילת ביאת ישראל לא"י קאמ' מאי פריך משמואל הא הוא הי' כמה יובלות לאחר ביאת ישראל לא"י וצ"ל דיש חילוק בין פטורי ראי' מחמת חסרון שבגופו כגון חרש וסומא דכיון בכה"ג גדול פטור קטן נמי לאו בר חינוך הוא לפטורי ראי' מחמת דבר א' שלא בגופו כגון מחמת שא"ל קרקע אע"ג דגדול לאו ב"ח הוא מה"ת קטן בר חינוך הוא דאלת"ה בטלת חינוך מרוב קטנים דרובן ככולם אין להם קרקע בקטנותם משא"כ פטורי מחמת חסרון שבגופו דלא שכיח כ"כ

א"ל אביי ולטעמיך ת"ל חנה גופה הרז"ה בפ"ק דר"ה כתב שמצא בס' מוגה א"ל אבוה פי' אביו של רבי שהוא רשב"ג השיב לו כן וכ"נ דאלו אביי לא הי' בדורו של רבי ולא הי' משיב על דבריו ואם גי' זו אמתי יש לדקדק קצת מהכא דנשים מר"פ בעזרה נמי פטורים דלא כהא דירושלמי מדקאמר חנה גופה מי לא מחייבא בשמח' ול"ק נמי בראי' מ"מ אין דברי הרז"ה מוכרחי' שמצינו בפ"ה דב"מ (דף עא) גבי הא דתניא רבי אימר גר צדק האמור לענין מכירה וגר תושב האמור לענין ריבית איני יודע מה היא שהשיב ר' נחמן ב"י על דברי רבי. ולפ"ז ל"ג א"ל אביי דהא לא היה בדורו של רבי אלא אמר אביי סתמא. ואם הגי' אמר אביי אמת אין מכאן ראי' דלא כהאי ירושל' מדלא נקט חנה גופה מי לא מחייבה בראיי' דאיידי דנקט אביי לעיל אקושי' דר"ז דלהכא דמחייבי אמו בשמח' ולא נקט בראיי' מטעמא דפי' פירקין נקט נמי הכא כן

בחיגר שאין יכול להתפשט פירש"י שאין סופו להתפשט עולמי' מפי' משמע דוקא בא"י להתפשט עולמית אפילו לאחר שיגדיל הוא דקא קשה לי' השתא גדול פטור קטן מבעי' אבל בסופו להתפשט אפילו לאחר שיגדיל ניחא דבהא א"ל אע"ג דגדול כה"ג פטור אפ"ה קטן חייב לחנכו שירגיל בקטנותו כדי לקיים לאחר שיתפשט וק"ל דמהא דמשני ל"צ בחיגר שיוכל להתפשט פירש"י שיוכל להתפשט קודם שיגדיל משמע דוקא בקודם שיגדיל הוא דא"ל דקטן חייב אע"ג דגדול כה"ג פטור אבל בא"י להתפש' כשהוא קטן אע"ג דלאח"ז כשיגדיל יתפשט פשיטא לן הואיל ויפט' כשיגדיל כשהוא קטן נמי פטור נמצא דברי רש"י סותרי' זא"ז. והתוס' פי' בחיגר שיוכל להתפשט מקמא גדלות וכ"נ עיקר והשתא למסקנא דאביי אפי' יוכל להתפשט קודם שיגדיל נמי פטור מכ"ש לאחר שיגדיל דפטור

ל"צ בחיגר שיוכל להתפשט. ק"ל תפשוט ממתני' דא' ב"ה דקטן שא"י לאחוז פטור ודלא כב"ש דא' ביכול לרכוב חיי' ומייתי תלמודא למילתא שנא' שלש רגלים פי' וכיון דגדול שא"י לעלות ברגליו פטור מה"ת קטן לאו ב"ח הוא והא קטן דב"ש שא"י עדיין לאחוז דמי לחיגר שיוכל להתפשט ולסומא שיוכל להתפקח דקטן זה ג"כ סופו להלך ברגליו ואס"ד דבקטן בתר סופו אזלינן ביכול להתפשט ולהתפקח וחייב אע"ג דבגדול כה"ג פטור דבזה חומר בקטן מבגדול מאי ראי' מביאין ב"ה מרגלי' שנא' גבי גדול למעוטי קטן כזה הואיל וקטן כה"ג פטור הא סופו של זה נמי לילך ברגליו וב"ח הוא כהני דבעיין. וי"ל דל"ד קטן שא"י לאחוז לחיגר וסומא שיכולין להתפשט ולהתפק' משו' דהני זימנין דא"י להתפשט ולהתפקח עד סמוך לגדלותן ולא יספיק הזמן הנשאר עד שיגדילו ויתחייבו מה"ת כשיעור שיהיו מחונכין ורגילים במצות ר"פ ואפי' אם יתרפאו זמן ארוך קודם גדלותן עד שעדיין נשאר חינוך אפ"ה א"ל דלא פלוג אבל בקטן שא"י לאחוז הא ודאי אפי' המאחר לאחוז הא בודאי אכתי נשאר כשיעור חינוך משעה שיוכל לאחוז עד שיגדיל אפי' למאחר לפיכך פטרו ב"ה כל זמן שא"י לאחוז משום שנא' רגלי' וכיון דגדול בכה"ג פטור קטן נמי לאו ב"ח הוא וכש"כ

הראי' ב' כסף. בפי"ג דמנחות (דף קז) תנן הרי עלי שור יביא הוא ונסכיו במנה עגל יביא הוא ונסכיו בה' סלעי' איל מביא הוא ונסכיו בב' סלעי' כבש הוא ונסכיו בסלע. והקשה התוס' שם והא משמע רפ"ה דזבחי' (דף מח) דחטאת בת דנקא פי' מעה כסף שתות דינר ובריש חגיגה אמר (דף י"א) דחגיגה מעה כסף ושה של פדיון פטר חמור אמר בפ"ק דבכורות פטרוזה בת דנקא. וי"ל דודאי מה"ת יכול להביא אפי' בפרוטה כדאמר בפ"ב דכריתות (דף כח) שלא נתנה הקורה קצבה במחוסרי כפרה שמא יוזלו טלאים ואין להם תקנה לאכול בקדשי' ושמא עין יפה בסלע עין רעה בדנקא ואם יוזלו טלאי' אפי' בפחות אם הוא טוב ומובחר ואיני יודע למה הביאו להא דשה דפדיון פ"ח דבדנקא דאין לו ענין להא קצבה דקדשי' מיהו רש"י פי' התם כבש יביא הוא ונסכי' בסלע כך נתפרש דינו בתורה שבע"פ משמע דס"ל דה"ל בכלל שיעורי' הל"מ דא' בכמה דוכתא וראייה התוס' מהא דל"נ תורה קיצבה במחוסרי כפרה נ"ל דאינו ראייה דהתם השיעור בדווקא ואפי' יוזלו טלאים בעולם א"א לו להביא בפחות מגזה"כ ואין לו תקנה אבל הני שיעורי דשור במנה וכן כולן אינו אלא היכא דאפשר למצוא טובים ביוקר ופחותים בזול דחיי' ליקח בשיעור הזה אבל אם הוזלו בהמות בעולם ואפילו היפה ומובחר אין דמיו מגיעי' לשיעור הזה יקח כמה שהן ועוד דבמח"כ השיעור מעכב אפילו בדיעבד אבל הני שיעורי אפילו אפשר לו ליקח בשיעורן ולקח בפחות יצא בדיעבד ובע"כ לפירש"י צ"ל כן דהא כל הני שיעורי דיבא הוא ונסכי' בכך וכך קצוב הוא בין בקרבן שטעונים נסכים שיעורן כן עם הנסכים בין שאין טעון נסכים צריך ליקח הקרבן לחוד בדמי' הקצובים לו כמו שהוכיחו התוס' התם וכיון שכן איל בכסף שקלים דכתב רחמנא גבי אשם מעילות ל"ל דהא אע"ג דאין אשם טעון נסכים מ"מ כל איל אפי' בלא נסכים דמיו קצובין בהכי. אלא ודאי כדפי' דנ"מ בשהוזלו או בדעבד גם בהא דחטאת בת דנקא לק"מ דמיירי בהוזלו א"נ בדעבד והיינו דאמ' התם דאילו חטאת בת דנקא בהוזלו או בדעבד ואשם בב' סלעים אפי' בכה"ג מ"מ אין להביא ראי' דכל הני שיעורי' דמתני' הוי מה"ת דאל"כ מנלן דאיל אשם בכסף שקלים אפי' בדעבד מעכב דילמא אינו לכתחילה דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב בעינן שנה כדאמ' בפ"ג דמנחות (דף י"ט) משום דאיל בשתים דתנן גבי סתם קרבנות הוי מה"ת מהשתא בע"כ איל בכסף שקלים דכ"ר גבי אשם אפי' בדעבד מעכב דאי לכתחילה ת"ל דבכל קרבנות צ"ל איל בשתים. ולפ"ז ל"ל הא דפי' דבהוזלו בשאר אילים אפי' לכתחילה מביא בפחות דאכתי מנלן דבאיל אשם מעכב אפי' בדעבד דילמא אינו אלא לכתחילה. והא דכתב רחמנא כסף שקלים גבי איל אשם נ"מ דבהוזלו דבשאר אילים מביא לכתחילה בפחו' משא"כ באיל אשם אלא ע"כ בשאר אילים אפי' הוזלו אין מביא לכתחילה בפחות ובע"ב הא דכתב רחמנא כסף שקלי' גבי איל אשם אינו אלא לעכב דאין זה ראיי' דאפ"ת דכל הני שיעור הלכה למשה מסיני הן לכתחיל' אפ"ה יש לומר כסף שקלים דאיל אשם אינו אלא לכתחילה ואפ"ה צריך קרא לע"ע בעשה דאי מהלכה למשה מסיני א"ע בעשה וכה"ג מצינו בפ"ד דנזי'