טורי אבן קי

בר"פ הכל חייבין והכי איתא התם מתני' בר"ק אבל בר"פ הכל חייבין מן הדא הקהל את העם זה אנשי' והנשי' והטף ואין קטן גדול מטף וש"מ דלר"פ לפי הירו' אפי' טף דצעיר מקטן חייב ובע"כ איזה קטן דב"ש וב"ה דתנן דמשמע דווקא כשמגיע לשם קטן הוא דחייב אבל כל זמן שאין שם קטן עליו אלא שם טף פטור מיירי מראיית קרבן וש"מ דקטן חייב בר"ק כפי' התוס' אלא שלכאורה נראה מן הירו' דקטן דב"ש וב"ה מה"ת חייב דמ"ל מקראי אבל למאי דס"ל לגמ' דידן דר"פ וכ"ש רק קטן פטור מה"ת א"ל קטן דב"ש וב"ה אר"פ קאי ולא אר"ק וכפר"שי לקמן אפרש יותר

כל שא"י לעלות מירו' א' בירו' מאיכן את מודד פי' מאיזה מקו' בירו' הוא מתחיל למדוד מן החומה או מן הבתי' תני שמוא' מן השילוח פי' שם נהר ושילוח באמצע המדינה מירו' להר הבית לכאורה משמע מכאן דר"פ דרגלים בהר הבית סגי לי' וא"צ ביאת עזרה מיהו בירושלמי מסיק דצריך דווקא ר"פ בעזרה ונ"ל דבהא ל"ש למילף בגז"ש ראי' ראי' מהקהל כדילף לה לעיל לכמה מילי והא קריאת הקהל הי' בהר הבית בע"כ כדא' בפ"ד דסוטה [דף מ] דשאני ראי' דגלי קרא בהדיא במקום אשר יבחר ה' ואין זה אלא עזרה ועוד יראה את פני ה' והיינו עזרה שהשכינה שורה שם והא נמי ל"ל איפכא שיהא הקהל בעזרה דווקא כמו ראי' מגז"ש זו דבהא ל"ש למילף גז"ש דשאני ראי' דעיקר מצותו לראו' פני ה' וזה א"א אלא בעזרה שהשכינה שורה שם משא"כ הקהל דמצותו משום למען ישמעו ולמ' ילמדו א"צ עזרה דווקא והא שהי' בהר הבית משו' שהי' רחוב גדול ופנוי ומחזיק רוב עם והא דתנן לעלו' מירו' להר הבית אע"ג דראיית פנים צריכא עזרה י"ל משום דעיקר הקושי' הוא לעלו' להר הבית ומי שיכול לעלו' לשם בוודאי יכול לעלות משם לעזרה לפיכך תולה החינוך בו מ"מ חי' זה א"נ דהא א"ל דמדבר ואינו שומע פטור מן הראי' מגז"ש מהקהל דכ"ר למען ישמעון פרט לא"ש אע"ג דהקהל שאני דמצוותו לשמוע וללמוד ודין הוא שא"ש יהא פטור מהקהל וה"ט ל"ש גבי ראי' ואפ"ה נ"ל מגז"ש זו לפטרו נמי מן הראיה אע"ג דל"ש ה"ט דהקהל לפטרו נמי מראי' אפ"ה נ"ל זה מזה בגז"ש וה"נ נילף מהקהל מראי' שיהא בעזרה כמו ראי' אלא י"ל דגז"ש זו דראי' והקהל ל"ג אלא לענין חיוב ופטור החייב בזה חייב בזה והפטור בזה פטור בזה אבל לגמור מקו' מצוותו זה מזה לא ולמאי שפ' לעיל גבי חרש באזנו א' א"ש נמי תי' א'

שנאמר שלש רגלים וק"ל אההוא דפטרי ב"ה ביכול לרכוב מקרא דרגלים ומחייבי ביכול לאחוז הא בגדול כמו דשא"י להלך כלל ברגליו כחיגר דומיא דקטן דב"ש פטור מקרא דרגלים ה"נ נתמעט מהאי קרא דרגלים גופי' דומיא דקטן דב"ה אע"ג דיכול להלך אלא שצריך למשענת א' כזקן וכיון דפטרי ב"ה קטן דב"ש דיכול לרכוב הואיל וגדול כה"ג פטור מה"ת משום שנא' רגלי' הא מהאי קרא גופי' נתמעט גדל שצריך למשענה א' דה"ל דומיא דקטן דידהו שיוכל לאחוז וא"כ גם קטן שיוכל לאחוז לאו בר חיוב הוא הואיל וגדול כה"ג פטור מה"ת ואינו בר חיוב עד שילך בעצמו וא"ל לאחוז בידיו של אביו הואיל וכה"ג בגדול חייב מה"ת וי"ל דודאי א"א לדמות קטן לגדול לגמרי בכל ענין דגדול פטו' מה"ת דקטן נמי לאו בר חיוב הוא אא"כ נשאר מאותו שעה שיגיע לדומיא דחובה דגדול עד שיגדיל כדי שיעור חינוך הלכך קטן דב"ש לב"ה פטור הואיל וגדול כה"ג פטור ומ"מ משיכול לאחוז בר חיוב הוא דאי אמ' דאינו בר חיוב עד שיוכל להלך בעצמו וא"צ אפי' לאחוז יש קטנו' הרבה המאחרי' להלך עד שמאותו שעה ועד שיגדילו לא נשאר כדי שיעור חינוך שיהא מחונך ורגיל במצוה זו דר"פ שאינו מצוה תדירא ואינו אלא לפרקי' ג"פ בשנה לחוד אבל משיוכל לאחוז פסיקא להו לב"ה דאפי' קטני' המאחרי' לאחוז אכתי נשאר כשיעור חינוך מאותו שעה עד שיגדילו וב"ש נמי אע"ג דא"ל נמי האי דרשא דרגלי' דהא אמר בגמ' חיגר לב"ש מהו א"ל דלא פסיקא להו הא דודאי נשאר כשיעור חינוך משעה שיוכל לאחוז אלא משירכוב הוא דפסיק' להו א"נ אפ"ת דמשעה שיאחוז נמי פסיק' להו כב"ה אפ"ה משיוכל לרכוב לדידהו ב"ח הוא משו' דכיון דחינוך קט בע"כ א"א לך לאחר שיהא דומיא דב"ח דגדול דהיינו משעה שיוכל להלך בעצמו משו' דלא פסיק' לן שיהא נשאר כשיעור חינוך וכיון דצריך להקדי' לחינוך של קטן אע"ג דבגדול כה"ג לאו בר חיוב מה לי משעה שיוכל לרכוב מה לי משעה שיוכל לאחוז הא נמי אכתי לאו דומיא דבר חיוב דגדול הוא וב"ה ס"ל דמשיוכל לאחוז הואיל והולך ברגליו קצת אע"ג דצרי' לו למשענת אביו קרוב הוא יות' לב"ח דגדו' וב"ש ל"ל ה"ט דמ"ל פטור' רבה ומ"ל פטור' זוטא כיון דמ"מ לאו דומי' דב"ח דגדו' מה"ת הוא מה"מ דקטן ב"ח הוא לב"ש כדא"ל ולב"ה כדא"ל ואע"ג דגדול כה"ג לאו ב"ח הוא מה"ת היכא דקטנותו גורם לו והוא שלא נשאר כדי חינוך ודאי משעה שיהא דומיא דב"ח של גדול מה"ת אבל היכא דלאו קטנותו גורם לו אלא דבר אחר כגון חיגר וסומא ויוכל להתפשט ולהתפקח היינו בעיא דר"ש בגמ' ועלה מסיק אביי בגמ' כיון דגדול כה"ג פטור מה"ת קטן נמי לאו ב"ח הוא ואע"פ שלא נשאר כדי חינוך משיתרפא פטור נמצא אתה אומר ג' מדות בקטן אם בגדול כה"ג פטור מה"ת גבי קטן נמי לאו בר חיוב הוא והיינו יכול להתפשט ולהתפקח ואע"ג דאפשר שלא יתפשט ויתפקח עד שלא ישאיר לו עוד כשעור חנוך ל"ל בה הואיל ודבר אחר גורם לו ולא מחמת קטנותו הוא והיכא דקטנותו גרם לו אם אפשר שלא ישאר לו משעה שחייב גדול כה"ג עד שיגדיל כשעור חנוך ב"ח הוא מעכשיו הואיל וקטנותו גרם לו לא גרע משאר כל הקטנים אע"פ שפטו' מה"ת מדרבנן ב"ח הן וה"ט קטן שיכול לאחוז בידו של אביו דב"ח הוא אע"ג דגדול כה"ג פטור והיכא דוודאי ישאר כדי חנוך מאותו שעה עד שיגדיל פטור וה"ט דקטן שא"י לאחוז אע"ג דיכול לרכוב פטור לב"ה וב"ש ס"ל כיון דע"כ קטן א"א לאחר חנוך שלו יותר משעה שיכול לאחוז עד שיכול לילך בעצמו שיהא דומיא דב"ח דגדול דא"כ זימנין דלא ישאר כדי חינוך ובע"כ צריך להקדי' זמן החינוך קודם שכה"ג גדול לאו ב"ח הוא מ"ל פטור זוטא או רבה הואיל וקטנותו גרם לו משעה שיכול לרכוב נמי ב"ח הוא א"כ טעמא דב"ש כדפ"ל

דמחייבי אמו בשמחה. הקשה הרז"ה בס' המאור בפ"ק דר"ה הא אמר אביי גופא התם אשה בעלה משמחה ותי' הא דהכא ודהתם חד טעמא הוא שבעלה משמחה שחובתה מוטלת עליו לשדלה בדברים להעלותה כדי שתשמח עמו וקטן דאיית' אמו כגון שנתרצית לבעלה לשמוח עמו ועלתה עמו ומ"מ הרשות בודה ואין החוב אלא על בעלה לשדלה ולהעלותו עמו ולשמחה ורוב נשים מתרצית ונמשכת לדעת בעליה' ואף חנה כמו כן אלמלא מפונקתא היתה מתרצית לבעלה לעלותו ולשמוח עמו מש"ה קא' בסמוך חנה גופה מי לא מחייבה בשמחה וכפי' הרז"ה צ"ל כן נמי לקמן גבי הא דתניא יש בשמחה (מ"ט) [מה שאין כצ"ל] בשתיהן שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים

השיב רבי כו' וחנה לא עלתה והא שמואל דיכול לרכוב. ק"ל הא א' בסמוך עד השתא אייתית' אמו ש"מ דאפי' לב"ה אין חינוך של קטן בראי' אא"כ אייתית' אמו מעירו לירושלים ואם לאו לאו בר חינוך הוא אע"ג דגדול קצת שיכול לאחוז בידיו של אביו אפ"ה הואיל וא"א לו להיות חוץ מאמו פטור אם לא דאיית' אמו כ"ש בשיעור דב"ש ביכול לרכו' ע"כ של אביו א"א לו להיות חוץ מאמו דהא חינוך דב"ש קדי' לדב"ה. והשתא מאי תשו' היא זו לב"ש משמוא' דיכול לרכוב הא עירו של אלקנה הי' בהר אפרים ולא בשילה ששם הי' המשכן שעשה משה באותן הימי' וכיון שחנה אמו לא עלתה ממילא שמוא' לאו בר חינוך הוא ומאי ק"ל לב"ש. וכ"ת הא גופי' ק"ל דה"ל לחנה לעלות בשביל לחנוך שמואל בנה הא ליתא דהא' א' בסמוך עד הכא דמחייב' אמו בשמחה אייתת' אמו משמע דווקא משום חיוב שמחה דרמי עלה הוא דחייבת לעלות ואגב גררא הוא דמעלו' את בנה עמה בע"כ משום דא"י להיות חוץ מאמו ולא משום חיוב חינוך דבנה ואם א"צ לעלות משום שמחה כגון שהיא טמאה וליתא בש"ש משום חיוב דבנה אינו מחוייבת לעלות. ואפשר דקי"ל לרבי שהר אפרים הי' קרוב כ"כ לשילה שהי' שמואל יכול להיות במשך מהלך זה וחזרתו חוץ מאמו כמו מירושלי' להר הבית דהא שילה נמי בחלקו של אפרים הי' כדכתי' וימאס באוהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר ואמשכן שילה קאי כדא' בשילהי מסכת זבחים (דף ק'"י)

והא שמואל דיוכל לרכוב. קק"ל כיון דמסקינן לעיל (דף ד') דחינוך דקטן אינו אלא מדרבנן מאי פריך משמואל מהא אכתי לא גזרו רבנן על חינוך של קטן וצ"ל דקי"ל לרבי שכבר גזרו רבנן על חינוך קטן ומהכא ק"ל אהאי דירושלמי שכבר כתבתי לעי' דכל הני פטורי ראי' דמתני' היינו בראית קרבן אבל בראית פנים הכל חייבין כמו בהקהל אנשים ונשים וטף ואין קטן גדול מטף וש"מ דבראית פנים אפי' טף חיובן מה"ת וכ"ש קטן דגדול מטף ושמואל דכבר הגיע לכלל קטן כ"ש שנתחייב בר"פ מה"ת. והשתא בע"כ פלוגתא דבית שמאי וב"ה דאיזה קטן בראיית קרבן מיירי דאילו בר"פ נתחייב כבר בעודו טף קודם שהגיעו לכלל קטן וא"כ מאי פריך רבי משמואל אדב"ש דמשמע דלב"ה ניחא והא לב"ה נמי קשה נהי דעדיין לא הגיע לכלל זה שיוכל לאחוז בידו של אביו ולעלות ופטור מק"ר מ"מ הגיע כבר לכלל טף וחיי' בר"פ אפי' מה"ת וחיי' לעלות. וצ"ל דאמוראי ירושלמי לא שמיע להו הא דהשיב רבי וכזה מצינו בכמה מקומות דל"ש להו מבריית' שמביא בגמ' שלנו מ"מ ק"ל מאי פריך רבי והא שמואל דיכול לרכוב הא בפ"ק דפסחי' (דף ח') אמ' כל מי שאין לו קרקע אין עולה לרגל ונ"ל מקרא דל"י איש את ארצך וכיון דגדול פטור מה"ת קטן שא"ל קרקע פטור נמי מדרבנן וכדא' אביי בסמוך גבי חיגר שיכול להתפשט וסומא שיוכל להתפקח הואיל וגדול פטור מה"ת קטן נמי פטור והשתא מה התם שודאי יתפשט ויתפקח וכשיגדיל יהי' חיי' ודאי אפ"ה בקטנותו קודם שיתפשט ויתפקח פטור הואיל וגדול כה"ג פטור כ"ש בא"ל קרקע דאינו ודאי שהי' לו קרקע לכשיגדיל ויבוא לידי חיו' ראי' שיהי' פטור בקטנותו הואיל וגדול כה"ג פטור ומהשתא בע"כ למ"ל לחינוך דקטן במצות ראי' אלא ביש לו קרקע והלא בקטן כה"ג דב"ש שיוכל לרכוב וכן שיוכל לאחוז דב"ה א"א שיהי' לו קרקע אלא בנפלו לו בירושה דהא לאו