טורי אבן קט

נקט לה בשנים וכיון דלא ידעו לאו תו תלמיד חטא ידוע לשעבר א"א הי' להם להשי' שמת משום הן בקדושיו ל"י דהוי טעמא משום שמא יחטא להבא דהא זה ודאי בטוח הי' שלא יחטא עוד כיון שלא חטא ברוב שנותיו עד שבא אלי' ומצא לו חטא לשעבר כדמסיק התם בימי לבוניך מהו אצלך כו' עד ברוך המקום שהרגו כו'

ותסיתני בו לבלעו חנם עבד שרבו כו' ואע"ג דא' בפ"ק דסוט' ג' היו באותו עצה דכל הבן היארה תשלכוהו כו' איוב ששתק נידון ביסורין אלמא לא בחינם בא עליו י"ל דאי לאו הסתה לא הי' ראוי ליסורים קשי' כאלו

כל המטה דינו של גר כאלו מטה דינו של מעלה. ק"ל מאי אריא של גר אפי' מטה דינו של כל אדם נמי כדא' בפ"ק דסנהדרין (דף ו') ויהיו העדים יודעין את מי הן מעידין פי' רש"י כאלו הן מעידין בהקב"ה כדאמ' לקמן שמטריחין להק"בה להחזיר ממון לבעליו ויהי' דייני' יודעין את מי הן דנין כו' וכן ביהושפט הוא א' ראו מה אתם עושין לא לאדם תשפוטו כי אם לאלקי' והא דיינים נמי מה"ת דעדים הוא. ודוחק לומר דהכא ה"ק אפי' גר הקל המטה דינו כאלו מטה דין שלמעלה וכדא' בפ"ב דשבת (דף לא) ומה ישראל שנקראו בנים למקום כו' גר הקל כו' לכ"ש. דפשטא דמילתא דריש לקיש משמע דכל המטה דינו של גר להחמיר משאר כל אדם נקט לי'. ושמא י"ל דמטה דינו של כל אדם אינו כמטה דינו של מעלה ממש אלא ע"י גרמא בעלמ' שגורם להחזיר הממון לבעליו אבל מטה של גר מעלה עליו הכתוב כאלו כביכול הקב"ה בעצמו בעל דין ומטה דינו ית'

הא יראני מוחלים לו כתבו התוספ' גבי עושקי ש"ש כתיב דה"ל ל"ת ופליגי דר"י דאמר פ"ח דיומא (דף פ"ו) תשובה תולה ויוה"כ מכפר. ול"נ דל"פ דהא ר"י אמר התם עבר על עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלים לו כו' ועבר על ל"ת ועשה תשובה תשובה תולה ויה"כ מכפר והיינו כמתני' דהתם דתנן חשובה מכפרת על עבירו' קלו' על עשה ול"ת ועל החמורות הוא תולה עד שיבא יוה"כ ויכפר ומפ' בגמרא דה"ק תשובה מכפרת על עשה ול"ת שניתק לעשה אבל על ל"ת גמור תשובה תולה ויה"כ מכפר. הרי דל"ת שניתק לעשה בכלל עשה הוי דלא זז משם עד שמוחלים לו כשעשה תשובה וטעמ' משום דלאו הניתק לעשה אין לוקין עליו והא עושקי ש"ש אין לוקין עליו מתרי טעמ' חדא הואיל וניתן להישבון דמה"ט גנב וגזלן אין לוקין דה"ל לאו הניתק לעשה כדאמ' בסוף חולין (דף קמא) ועוד דעושקי ש"ש ה"ל לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו מש"ה ה"ל בכלל קלות דתשובה לחוד מכפר וא"צ ליוה"כ

עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדנות תקנה יש לו. נ"ל דלאו למימרא דעונש שוגג ומזיד שוים הן בידי שמים דחלילה לאל מרשע ושדי מעול ועוד דבהאי קרא לא רמיזא מזיד כלל אלא שוגג לחוד דהא על כל נעלם כתיב דהיינו שוגג אלא ה"ק שוקל לו ועונשו על השוגג נמי כמו שיש עונש במזיד מיהו האי כדינו מזיד בעונש חמור ושוגג בעונש קל מ"מ בשם עונש שוין ושקולין הן

חדא דקא מייתי לה לידי חשדא. נ"ל הא דנקט דקא מייתי לה לשון נקיבה לאו אאשה שהוא נותן לה לחוד קאי שיאמרו בשביל אתנן נתן לה דא"כ הל"ל דמייתי עצמו לידי חשד דמ"ש דחייש לחשדא דאשה יותר מחשד האיש הנותן אלא הא דנקט לשון נקיבה אנתינה זו קאי וה"ק דמייתי לה נתינה זו שנותן לאשה בסתר לידי חשד שניהם של הנותן והמקבל ואחשד שניהם קפיד וכדתנן [בפ"ד] דשקלי' שצריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנא' והייתם נקיי' מה' ומישראל ואומר ומצא חן בעיני אלקי' ואדם'

אמר רבא היינו דתנן רשב"ג א' כ"מ שנתנו חכמים עיניהם דתני' גרסינן שאינו משנה בשום מקום גם מה דתני לה בשם רשב"ג הכא ובפ"ג דמ"ק (דף יז) גבי נידוי ובפ"ט דסוטה גבי ויראם ויקללם דאלישע תני לה נמי בשם רשב"ג ובפ"ק דנדרים (דף ו) גבי הזכרות השם תני לה סתמא ולא בשם רשב"ג

אמר רבא א' הקב"ה אע"פ שהסתרתי פני כו' נ"ל דרבה בה' גרסינן ולא רבא בא' מדקאי ר"י עלי' דהוא חבירו של רבה אבל רבא הי' תלמידו

רי"א ידו נטויה עלינו ק"ל למה נקט רי"א דלישנא משמע דאתי לאפלוגי אדרבה והא אין לו ענין להא דרבה ונ"ל דגרסינן אר"י ומילתא בפ"ע היא

תקפי' ואזל בהדי' מכאן מוכח נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול דר"ח א"ל לרבי שב אל תזלזל בנשיא' ואעפ"כ אזל ובפ"ק דקדושין (דף לב) פריך למ"ד נשיא שמחל על כבודו א"כ מחול מדתניא מעשה בר"ג שעשה משתה לבנו ויהב כסא לר"י וקיבלו. הה"נ דה"מ למפרך מההיא עובדא דרבי אלא ההיא דהת' ברייתא היא אלימא לי' לאקשויי מינה

וכן במדת פורענות אע"ג דהכא במדה טובה איירי מ"מ מייתי לה נמי משום דמקרא דאותי יום יום ידרשון אינו מוכח דיום א' שעוסק בתורה מעלין עליו כאלו עסק כל השנה דבקרא לא רמיזה שנה להכי מייתי להא דיו' לשנה דהשתא במדה רעה מועטת נחשב יו' לשנה מדה טובה מרובה לכ"ש דכ"הגמ דנ"ל מדה טובה דמן שהי' גבוה ס' אמה מק"ו דמדה רעה דמבול בפ"ח דיומא (דף עד)

דף ו' פיסקא איזה קטן כל שא"י לרכוב אבל משם ואילך חייב לחנכו מדרבנן ופי' התו' וצריך להבי' קרבנותיו נדבה ולמ"ד נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט אין קריבין עד חה"מ והקשו התו' למ"ד כולן תשלומין דראשון נינהו כיון דל"מ קרב בא' ל"ק תו כדאמ' לקמן גבי חיגר שנתפשט בשני ותי' דהתם גברא לא חזי הלכך כיון דלא חזי בא' לא חזי בב' אבל הכא כל חיוב שיש בב' יש בא' אלא שאין היום ראוי עכשיו ודמי לחל יום א' של חג בשבת דקרב אח"כ כיון דמחמת יום הוא דאתי מיהו למאי דפי' לקמן (דף ט) דכל היכא שאין ראוי מחמת היום ה"ל כאילו גברא ל"ח ואין לו תשלומין למ"ד כולן תשלומין דא' והא דיש תשלומין בחל יום א' בשבת ה"ט משום דאי אמרינן דא"ל תשלומין ממילא ראוי לדחות את השבת דה"ל זמנו קבוע דכיון דאי אמרת לקרב היום מחמת איסו' מלאכה דשבת ושוב א"ל תשלומין לפיכך אינו דוחה שבת ויש לו ותשלומין ובמ"ש שם א"כ גבי קטן דל"ש ה"ט דהא מה"ת לאו ב"ח הוא דאפילו א"א דא"ל תשלומין א"ד י"ט הא וודאי תקשה אמאי יש לו תשלומין למ"ד כולן תשלומין דא' הא ל"ח בא' ואולי מש"ה פירש"י דאיזה קטן אר"פ בעזרה קאי ול"מ מקרבן ומ"מ נ"ל דאפילו תימא דאיזה קטן אקרבן נמי קאי דמשהגיע לחינוך חייב נמי בקרבן ראייה מדרבנן אפ"ה ניחא הא דמביא אע"ג דל"ח בא' דהא בלא"ה כיון דקטן פטור מה"ת אינו יכול להביא לשם קרבן ראיה דה"ל חולין בעזרה אלא מביאו בתורת נדבה וגם א"י לסמוך עליו דקטן אינו סומך ואפ"ה דמי לחינוך וכדפי' התו' עצמם וה"נ כיון דהא דתיקנו רבנן לחינוך לקטן ה"ט כדי שיהא מחונך למצות לכשיגדיל הילכך כל היכא דבר חיובא הוא כשיגדיל אלא שקטנות גרם לו לפטור בר חינוך היא כדי שיהא מחונך לכשיגדיל מש"ה אע"ג דבקטנותו ל"ח בא' יש לו תשלומין אע"ג דכה"ג כגדול דל"ח בא' פטור משום דהא דקטן ל"ח בא' קטנותו גרמא לי' הואיל דלאו בר חיוב הוא מה"ת אינו דוחה י"ט והרי כשיגדיל ויהא ב"ח יהא חזי בא' הילכך בר חינוך הוא כדי כשיגדיל יהא כבר מחונך ול"ד להא דמסיק אביי בגמ' (דף ו') גבי קטן חיגר שיכול להתפשט וסומא שיכול להתפקח קודם שיגדיל דפטור הואיל וגדול כה"ג פטור מה"ת דש"ה דלאו קטנותו גורם לו לפטור אלא דבר אחר וכיון דגדול חיגר וסומא פטור מה"ת אין להחמיר בקטן דרבנן יותר מגדול של תורה אבל הא דקטנותו גרם לו דל"ח בא' דהא גדול חזי ואפי' חל יום א' בשבת גבי גדול כחזי דיינינן לי' מטעמא דפי' וכיון דהא דל"ח בא' קטנות הוא גרם לו דאינו ב"ח מה"ת ל"ל בה דהא ח"מ ראוי לחינוך לכשיגדיל דהא זה עיקר טעם חינוך לקטן בכל המצות אע"ג דמה"ת פטור הוא

ותדע לך דהכי הוא כדפי' דאלת"ה תקשה לך אמאי א' אביי בגמ' דקטן חיגר שיכול להתפשט וסומא שיכול להתפתח קודם שיגדיל אפי' לב"ה פטורי' הואיל וגדול כה"ג פטור והא לב"ה מיכול לאחוז בידו של אביו ולב"ש אפי' משיוכל לרכוב על כתפו בר חינוך אע"ג דגדול כה"ג פטור כדא' לעיל רגלים פרט לסומא וזקן משום שאלו צריכו' משענת א' לבד מרגליו והא קטן דב"ה שאין יכול לאחוז כיון דא"י להלו' ברגליו אא"כ אוחז בידיו של אביו הא צרי' למשענת א' לבד מרגליו וכ"ש קטן דב"ש שא"י אפי' לאחוז וא"י להלך ברגליו כלל אפי' ע"י משענת אא"כ רוכב על כתפיו ואפ"ה הוי ב"ח ואמאי הא גדול כה"ג פטור א"ו ש"מ דיש לחלק בין דבר שקטנותו גרם לו שבגדול פטור בכה"ג ובין ד"א גר' לו מש"ה קטן דב"ש וב"ה אע"ג דגדול כה"ג פטור כיון דקטנותו גרם לו ב"ח הוא ול"ד לחיגר וסומא דאביי דד"א גרם לו וה"נ הא דל"ח ביום ראשון כיון דקטנותו גרם לו ולא ד"א ל"ל בה וב"ח הוא והא דמייתו ב"ה לכשא"י לאחוז בידו ש"א לפטור שנא' רגלי' אע"ג דקטנותו גרם לו אפרש בגמ'. ותדע לך עוד דכל היכא שקטנותו גרם לו שגדול כיוצא בו פטור ב"ח הוא דאלת"ה לא משכחת לי' חינוך דקטן במצות כלל למ"ד בפ"ד דר"ה (דף כח) מצות צריכות כוונה וכדס"ל לר"ל בפ"י דפסחים (ד' קי"ד) ודייק לה התם ממתני' וה"נ ס"ל ר"י התם וכיון דמצות צריכות כוונה ובלא כוונה א"י י"ח הא ודאי קטן לא בר כוונה הוא וכדא' בפ"ק דחולין [ד' י"ב] גבי קטן יש לו מחשבה כדפרש"י ותוס' התם וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שתיקנו לחנך את הקטן במצות הא כיון דלאו בר כוונה הוא דלאו כלום הוא וכאלו לא עשה דמי ועוד הא מסיק אביי בגמרא כל היכא דגדול פטור מדאוריית' מדרבנן קטן נמי פטור מהשתא איכא להפקיע לקטן מחינוך כל המצות כיון דגדול כה"ג דלאו בר כוונה הוא פטור מה"ת קטן נמי פטור דהא לאו בר כוונה הוא לעולם והשתא חינוך קטן למ"ל כלל בכל המצות א"ו כיון דהא דלאו בר כוונה הוא קטנותו הוא דקא גרם לו וכשיגדיל בר כוונה הוי אין זה מפקיעו מחינוך בקטנותו כדי שלכשיגדיל ויהא בר כוונה יהא רגיל ומחונך במצות וכדפי' ובגמ' אפרש יותר. מ"מ כבר נתברר שרש"י פי' דאיזה קטן לאו אקרבן ראי' קאי אלא אר"פ לחוד מיהו מדברי ירו' לא משמע כן שהרי הירו' מ"ל לכל הני פטורי דמתני' בראיית קרבן אבל