טורי אבן קו

זימני הוי חזקה והשתא א"ש דאפי' את"ל דממקרע הוא דהדר בי' ובהא לחוד סגי דומי' דמאבד דברייתא בתרייתא ה"מ בע"ל ג"פ הא דמאבד או דמקרע דאתחזק אבל בכ"פ דאכתי לרשב"ג לא אתחזק לא סגי וברייתא קמייתא איירי בדע"ל ללן ויוצא ומקרע בב"א כל א' פעם א' דע"י צרוף שלשתן יחד אתחזק לשטות וגם לא תלינן להני תרתי דלן ויוצא ברה"ט וגדריפוס דנעשה כמי שנגח וכו' אף כאן לא באו ג' דברי' לידו בב"א אלא כולן משום שטות ול"מ מקרע דליכא למיתלי במידי אלא בשטות לחוד אלא אפי' לן ויוצא דאיכא למיתלינהו בד"א בהני אימור דקאמר הגמרא מ"מ מצרף מקרע עמהן לאתחזק בחזקת שוטה ולא תלינן להו בד"א ואכתי לא אמר דמשום מקרע לחוד יחשב שוטה דהא לע"ל אלא פעם א' ואין זה חזקה אלא דה"ל כמי שנוח שור וכו' ונכ"ת א"כ דבעי אתחזק ג"פ דווקא מאי פריך אר"ה אי דע"ל דרך שטות אפי' בחדא נמי דילמא מיירי דל"ע לכל א' מהני ג' אלא פ"א ולא איתחזק עד דעבי' לכולן בב"א דג"פ הוי חזקה וכרשב"ג. לק"מ דה"פ מאי דוחקי' דר"ה דמוקי לברייתא דמיירי בדל"ע כל א' מהן אלא פ"א ומש"ה בעי שלשתן בב"א להתחזק לוקמי' לברייתא דאו או קתני ומיירי בדעבד לכל אחד ואחד ג' פעמים דאפילו באחד מהן איתחזק ועוד מדפליג עלי' ר"י ואמר אפילו באחד מהן בעל כרחך בדאתחזק בהאי אחד מהן ג' פעמים איירי דאלו בפ"א פשיט' לי' להגמרא דלאו כלום הוא א"ו בדאתחזק מיירי ר"י מכלל לר"ה אפילו איתחזק בא' מהן לאו כלום הוא משום הכי פריך שפיר אי דע"ל ד"ש אפילו בחדא נמי. וכה"גמ בפ"ט דפסחים (דף צד) והא מדאמר ר"י עלה אין הפסח קרב שלמי' אלא שנמצא לאחר שחיטה אבל קוד' שחיט' לא אלמא שחיט' קבע מכלל דשמיא סב' חצו' קבע. וה"נ מדר"י נשמ' לר"ה וכדפי'. ובהכי נמי נ"ל דמנ"ל לר"פ לומר דלא שמיע לר"ה הא דתני' איזה שוטה זה המאבד מה שנ"ל דילמא שמיע לי' ואפ"ה לא הדר בי' אפי' ממקרע לחוד והא דאמ' עד שיהא כולן בב"א היינו (בריינהו) [צ"ל בדעביד להו] לכל חד בפ"א ומש"ה בעינן כולן בב"א להחזיקו ג"פ וההי' דמאבד וה"ה למקר' דדמי' לי' בדעבד הא לחוד ג"פ דאיתחזק בהא לחוד והא דלא אוקמי לקמייתא דאו או קא' ובדעבד לכל חד ג"פ משום דבלן ויוצא יחידי בא' מהן ג"פ לא סגי דהא א"ל הני אימור דשייך בהו ואפי' בשניהם בחד כל א' ג"פ לא סגי לרשב"ג דדווקא בג' דברי' חלוקי' אמ' נעשה כמי שנגח שור וכו' ולא סגי (בדעביד) [צ"ל בדברים] חלוקים בג"פ כל היכי דא"ל בכל א' מהן אימר דשייך בי' א"ו דא"א לומר כן דמדר"י נשמע לר"ה וכדפי'

איצטריך קרא למעוטי ספיקא פירש"י ל"ל קרא מהיכי תיתי לחיובא וק"ל הא ודאי אי לא מיעטו קרא מספיקא קא ה"א דחייב דקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא דודאי אי כל הטומטמי' הי' שוין או כולן זכרים או כולן נקיבות אלא לדידן מספקא לן אי זכרים הן או נקיבות כמו באנדרוגנוס דאיכא למ"ד הכי הוי פריך שפיר דהא קמא שמי' גליא. אבל כיון דטומטמים אינן שוין במינן יש מהן זכרים ומהן נקיבות מאי פריך ואע"ג דהרמב"ם ס"ל הא דקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא אינו אלא מדרבנן ומה"ת לקולא א"כ פריך שפיר:

אבל הא נחלקו עליו חכמי הדורות דודאי ספיקא דאורייתא לחומרא הוי מה"ת ואכתי מאי פריך והתוס' פי' דה"פ כיון דנשים פטורין. והאי שמא אשה היא ממילא הוי פטרינן לי' כי היכי דלא ליתי חולין לעזרה גם על פי' זה ק"ל דילמא קרא לא אתא לפוטרו מקרבן ראי' אלא לפוטרו מעיקר ראי' פני בעזרה אתא דהא האי קרא דזכורך גבי מצות ראיית פנים כתי' ובאמת אי הוי ס"ל כדעת הרמב"ם דאם נראה בעזרה ברגל ולא הביא קרבן אף מצות ר"פ לא קיים א"כ טומטום כיון דא"א לו להביא קרבן מספק ממילא ראי' פנים נמי א"ב אלא דמשמע דהתוס' לא ס"ל הכי אלא ר"פ לאו בקרבן תלי' ואם תראה בלא קרבן מ"ע דר"פ מיהו קיים אלא דעבר על לאו דלא יראה ריקם. ואכתי תקשה דאי לא ממעטו קרא לטומטום ה"א מספק חייב בראי' פנים ואי משום שמא איש הוא ועבר בלאו דלא יראה ריקם אפ"ה שפיר עביד ממ"נ דאי הוי אשה ל"ל בה משים ראי' ריקם. ואי איש הוא א"כ חייב במ"ע של ר"פ ואע"ג דא"א לו להביא קרבן יבא עשה וידחה ל"ת דקי"ל כל מקו' שאתה מוצא עשה ול"ת וא"א יכול לקיים שניהם יבא עשה וידחה ל"ת. וה"נ א"א לקיים את שניהם מספק לק"מ דקי"ל בפי"א דזבחים במקדש אין עשה דוחה ל"ת וא"כ כיון דא"י להביא קרבן מספק א"צ קרא למעטו מר"פ דשמ' זכ' הוא וקא עבר בלאו דריקם ואין עשה דוחה אותה דהוי לאו שבמקדש והשתא פריך שפיר מיהו התוס' עצמן הקשו על פי' ליתי על תנאי ואי הוי אשה להוי נדבה דאפי' למ"ד נדרים ונדבות א"ק בי"ט ליקרב למחר דניחא אפי' למ"ד דתשלומין דראשון כדפי' לעיל. כיוונו למאי דפי' גבי קטן (דאפשר) [צ"ל דאי אפשר] לו להביא עולת ראי' אלא בתורת נדבה ולמ"ד נדרים ונדבות א"ק בי"ט א"ק עד למחר בחה"מ. ואמאי נימא כיון דל"ח בא' תו ל"ח כלל למ"ד כולן תשלומין דראשון א"ו שאני התם דכל חיוב שיש בשני ישנו בראשון אלא משו' שאין היום ראוי' עכשיו ודמי לחל יט"ר בשבת דל"ח בראשון אפ"ה יש לו תשלומין כיון דגברא חזי אלא שהיו' גורם. מיהו למאי דפי' לקמן דמהיו' גורם נמי אין לו תשלומין ודיחוי דמחמת שבת שאני דא"א אין לו תשלומין הי' ראוי לדחות שבת דה"ל זמנו קבוע א"כ גבי טומטו' דל"ל הכי א"כ כיון דלא חזי בא' תו לא חזי ואל תתמה כיון דהא דטומטו' לא חזי בי"ט ראשון הוא מטעמא דשמא הוא נקיבה אבל אם זכר הוא הא ודאי חזי בא' א"כ אפי' למ"ד כולן תשלומין דא' טומטום יכול להביא בחה"מ על תנאי דנדבה דאם הוא אשה ה"ל עולת נדבה ואם הוא איש הא חזי בא' להקריב עולת ראי' דקבוע זמנו שלו ודוחה י"ט וא"כ ה"ל חזי בא' ליתא דכל היכי דלא חזי אפי' מספיקא אין לו תשלומין למ"ד כולן תשלומין דא' דכהג"מ בפ"ה דב"ב גבי קונה ב' אילנות בתוך של חבירו דמביא ביכורי' ואינו קורא משום דמספקא לן אי קנה קרקע אי נא קנה מש"ה מספק מביא אבל א"א לקרו' מספק מה"ט דמפ' התם ופריך כיון דא"א לו לקרות ה"ל אינו ראוי לבילה ואע"ג דקריי' לא מעכבא הני מילי בראוי לקריי' אבל באינו ראוי מעכבא והא הא דא"ר לקריי' אינו אלא משום ספיקא דילמא לאו ביכורים נינהו והא אם ביכורים הן ראויין לקריי' אפ"ה חשיב לו א"ר לבילה משום דילמא ביכורים נינהו ואינו ראוי לקריי' מספק וה"נ הטומטום כיון דספק הוא דילמא איש הוא וחייב בעולת ראי' והואיל וא"א לו להביא ביוט"ר משום ספק אשה ה"ל ל"ח בא' ולמ"ד כולם תשלומין דא' תו ל"ח והשתא א"ש הא דפריך איצטריך קרא למעוטי ספיקא מיהו על פי' זה תקשה מה שק"ל על כל הפירושים וכמ"ש בסמוך

עוד תי' התוס' דמבטל מסמיכה ואע"ג דסמיכה לא מעכבה מ"מ אין לנו לתקן קרבן לכתחילה כדי לבטלו מסמיכה דהא אמ' בפ"ח דפסחים (דף נ') [צ"ל פ"ח ע"ב] גבי ה' שנתערבו פסחיהם ונמצא יבלת בא' מהם ולי לא דמי לההיא דיבלת דשם ד' יצאו בראשון י"ח פסח ואי יביא כ"א פסח שני על תנאי דנדבה מבטלין ד' מהם בודאי למצות סמיכה משא"כ הכא אין בטל בוודאי למצות סמיכה דאי הטומטום אשה הוי אינו בסמיכה ואין כאן ביטל מצות סמוכה אא"כ הוא זכר ואפ"ת דאפי' באם אירע לא' בלבד ספק פסול בפסח שלו נמי אין מביא פ"ש משום ספק ביטל מצות סמיכה אכתי ל"ד לדהכא דהתם אם אינו חייב בפסח שכבר יצא ידי חוב' פסח והאי נדבה הוא נמלא מבטל מצות סמיכה שלא במקום מצוה אבל הכא גבי טומטום אין כאן ביטל מצות סמיכה אי מביא על תנאי אלא במקו' שמקיים מצות ראי' דאי טומטום זה הוי אשה והקרבן נדבה אין כאן מצות סמיכה דהא אשה אינה במצות סמיכה כל עיקר מאי אמרת דילמא הוי איש וחייב בסמיכה א"כ חייב נמי בראי' ומאי חזית דמבטלת מצות ראי' מפני סמיכה אדרבה מבטל מצות סמיכה מפני הראי' ול"ד להאי דפ"ח דפסחי' כלל ואע"ג דבטלת מצות ראי' נעשה מאלי' ובטלת מצות סמיכה נעשה ע"י מעשה וגרמא דילי' אפ"ה ל"ל בה דכה"ג מצינו גבי מתן ד' דאר"י בפ"ק דזבחים דינתן במתן א' ול"א שלא יזרוק כלל ובטל מצות זריקת דם מעצמו ולא ינתן במתן א' דע"י גרמא דילי' הוא עובר על בל תגרע וכמ"ש בחי' דפ"ג דר"ה (ד' כ"ח) אלא ש"מ דהא לאו מילתא היא וכמ"ש שם ומ"מ אע"פ שנדחה ראיי' התוס' אפ"ה מסברא אפשר לומר כן דל"צ קרא למעט טומטו' דבלא"ה ה"א דלא יביא ע"ת דכיון דא"א לו לקיים מצות ראי' אא"כ מבטל עי"ז במצות סמיכה מאי אולמא דהאי מהאי דאם אינו מביא איכא ביטל מצו' ראי' אם הוא איש השתא נמי שמביא הא איכא ביטל מצות סמיכה דאפשר שיש לחלק בין הא להא דמתן א' וא"כ טורח זה למה כיון דמ"מ א"א בלי ביטול א' מן המצות מיהו אכתי ק"ל על פי' התוס' דבסמוך ממעט מי שחציו עבד וחב"ח מקרא דאל פני האדון והא מו שחציו עבד דמי לטומטום וגרע מיני' דאילו טומטום מספיקא אינו ראוי' לסמוך דדילמא אשה הוי אבל מי שחציו עבד צד עבדו דדמי לאשה אינו ראוי' לסמוך בוודאי כאשה דגמר לה לה מאשה ועבד עבודה בקדשים שלא במקום מצוה ואע"ג דצד חירות שבו דמי לאיש ומצוה על הסמיכה הא אמ' בסוף פ"ג דר"ה (ד' כ"ט) גבי תקיעת שופר דמי שח"ע אף לעצמו אינו מוציא דלא אתי צד עבדות דידי' ומפיק צד חירות דידי' אלמא אחר כל צד דידי' אזלינן להחמיר ולחיוב אזלינן בתר צד חירות שבו ומ"מ צד עבדות שבו מעכב עליו שאף עצמו א"י להוציא וה"ל צ"ח שבו מחייבו בסמיכה וצ"ע מעכב עליו שא"י לסמוך וא"כ כיון דחייב בסמיכה וא"י לסמוך קרא למעוטי מראי' ל"ל ואי משום דאתי עשה דסמיכה דצד חירות ודחי ל"ת דעבודה בקדשים דצ"ע הא אין ל"ת שבמקדש דוחה עשה כמ"ש והא א"א ליישב שיטת התוס' אלא ע"ד זה וכדפי'. אלא שבהא י"ל אע"ג דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש מ"ע דסמיכה שאני דע"כ עשה זו שאני דהא בכל הסמוכות א"א להם בלא דחיות הל"ת דעבודה בקדשים דבכל כחו הוא סומך ואפ"ה א"ר דסומך מש"ה משח"ע נמי סומך דגזרת הכתוב הוא גבי סמיכה דדוחה ל"ת זו אע"ג דבקדשים היא והא ל"ל דמי שחציו עבד ע"כ א"י לסמוך על שים קרבן שמביא דלא אתי עשה דצ"ח ודוחה ל"ת דצד עבדות הואיל ואין העשה הדוחה והל"ת הנדחת בפני' בחד צד דעשה דסמיכה הוא של צ"ח והל"ת דעבודה בקדשים הוא של צ"ע. הא ליתא דהא כבר נתבאר לעיל דכל כה"ג נמי אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת