טורי אבן קז

מ"מ הדבר קשה מצד עצמו לומר דקרבן שאינו יכול לסמוך עליו יהי' בטל לגמרי וגם יש ראי' להיפך שאין קרבן נדחה ובטל לגמרי מפני שא"א לקיימן בכל מצותיו חוקותיו ויתבאר במ"א

ועוד ק"ל על פי' התוס' דא"צ קרא למעט לטומטום מן הראי' מפני ביטול מצות סמיכה דא"א לו לסמוך הא תנן בפי"א דמנחות (ד' צ"ג) הסומא אינו סומך וא"כ צריך קרא למעט טומטום שהוא סומא דליכא גבי מצות סמיכה כלל וה"א דליתי ע"ת קמ"ל דלא וכ"ת הא סומא בלא"ה פטור מן הראי' וכדתנן במתני' ליתא דאין פטור מראי' סומא בב' עיניו לרבנן דפליגי אדר"י וכדא' לעיל הכל חייבין בראי' לאתויי סומא בא מעיניו ודלא כר"י ואלו לענין סמיכה אפי' סומא בא' מעינו אינו סומך למאן דיליף התם סמיכה סמיכה מזקני העדה מה להלן סומא לא אף בכל הסמיכות סומא לא והא בזקני העדה סומא אפי' בא' מעינו פסול כדנ"ל בפ"ק דסנהדרין (דף י') ודפי"ג דיבמות מכולך יפה ומום אין בך הא סומא אפי' בא' מעיניו נמי בעל מום הוא ומ"מ לענין ראי' לרבנן חייב וא"כ מאי פריך קרא ל"ל הא איצטריך קרא למעט טומטום אפי' הוא סומא בא' מעיניו דליתא בסמיכה ושאר סומא כה"ג חייב בראי' קמ"ל דטומטום כזה פטור מן הראי' מיהו למאן דמפ' התם דה"ט דסומא אינו סומך דיליף סמיכה סמיכה מעולת ראייה לק"מ דא"כ לרבנן כמו דסומא באחד מעיניו חייב בראייה הכי נמי סומך דהא ילפי מהדדי אבל לאידך תקשה ועוד קשה לומ' בין לפי' התוספת בין אי נפרש דספיקא להקל מט"א מאי פריך ל"ל קרא ת"ל בלא ההוא פטור דנ"מ אי נקרע הטומטום ביום ב' ונמצא זכר ולמ"ד לקמן [דף ט] כולן תשלומין דא' ודלא חזי בראשון ל"ח בכולן דאי הייתי פוטר לטומטום מפני שהוא ספק אשה השתא לבתר דנקרע ונמצא זכר איגלי מילתא למפרע דזכר הוא והי' בר חיוב בא' ויש לו תשלומין וחייב לבתר שנקרע אבל השתא דמעטו קרא ה"ל כשאר פטורי ראי' וודאין כ"ז שלא נקרע וכיון דל"א בא' שעדיין לא נקרע ל"ח בב' כחיגר וחבריו דאם ל"ח בא' ל"ח בב' מיהו למ"ד התם כולן תשלומין זה לזה ואע"ג דל"ח בא' חזי בב' וחייב אין שום נ"מ בין השתא שפטור מגזה"כ קודם שנקרע או אי הוי פטרינן לי' מסברא כ"ז שהוא טומטום דבין כך וב"כ לאחר שנקרע חייב אע"ג דפטור מגזה"כ כ"ז שהוא ספק מ"מ השתא בר חיוב הוא אע"ג דלא חזי בא' חזי בב' וחייב אבל לאידך תקשה מיהו למאי דפי' דדיחוי דמחמת היו' ה"ל דחוי ולמ"ד כולן תשלומין דראשון אם אין היום ראוי הוי דחוי ואי לא חזי בראשון ל"ח בכולן הא לק"מ דכיון דכ"ז שלא נקרע לא חזי להקריב בי"טר ע"ת ה"ל דחוי דהא דחוי מספק נמי הוי דחוי כדמוכח האי דפ"ה דב"ב וכמ"ש לעיל ולפ"ז פריך שפי' איצטריך קר' למעוטי ספיקא דהא בלא"ה אפילו אי לא מעטי' קר' בוודאי אפ"ה כיון דבלא קר' לא הי' איפש' לו להקריב ביט"ר על תנאי ממילא אפילו אי מקר' בשני ונמצא זכר ממילא הייתי פוטרו אף לאחר שנקרע כיון דביט"ר ל"ח מחמת ספיקא ה"ל דחוי וכיון דלא חזי בראשון לא חזי בכולן למ"ד כולן תשלומין דראשון דדחוי מחמת ספיקא הוי דחוי ולא חזי. מיהו למאי דפי' התוס' דדיחוי מחמת היו' לא הוה דחוי תקשה הא. ועו' אפילו למאי דפי' אכתי תקשה לאידך גיסא למ"ד כולן תשלומין זה לזה ואע"ג דל"ח בראשון חזו בכולן אכתי מאי פריך אצטריך קר' למעוטי ספיקא משום דמספיקא א"א לו לסמוך ולבטל מצות סמיכה האיכא נ"מ בעבר והביא קרבן ראיי' בעודו טומטו' ובתוך ימי החג נקר' ונמצא זכר דאי לא קרא ה"א שיצא ידי קרבן ראיי' במה שהביא בעודו טומטום דהשתא אגלי מילתא למפרע שזכר הי' ובר חיוב ראיי' היא ושפיר הביא ויצא י"ח במה שהביא בעודו טומטום מש"ה מעטו קר' להדיא למימרא דבעודו ספק הוא פטור מגזה"כ ולבתר שנקרע הוא דחל עליו חובת ראיי' מכאן ולהבא ולא למפרע ובעודו ספק פטר הכתוב לגמרי נמצא במה שהביא בעודו ספק לא יצא י"ח כיון דהאי שעתא לאו בר חיובא הוא אלא מכאן ולהבא לבתר שנקרע הוא דחל עליו החיוב כיון דכולן תשלומין זה לזה ובמה שהביא בעודו לאו בר חיובא אינו פוטרו וכדאמר בפ"ג דר"ה (דף כח) כפאו ואכל מצה יצא ואמ' כפאו מאן אלימא כפאו שד והא תניא עתים אלים ועתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכ"ד וכשהו' שוטה ה"ה כשוטה לכ"ד פי' וכיון שאכל מצה כשהי' שוטה ולאו בר חיוב הוא כי הדר חלים בהאי לילה לא יצא י"ח בזה שאכלו כשהוא שוטה וכמ"ש שה בחדושי אלמא כל היכא דעבד מצוה בעודו לאו בר חיובא כי הדר נעשה בר חיובא לא יצא י"ח בזה וה"נ הכי. ועוד ק"ל לכולהו פי' מאי פריך אצטריך קר' למעוטי ספיקא דילמא נ"מ להתיר לו ליכנס בעזרה ברגל דבלא"ה אם הייתי פוטר מספק או משום סמיכה כפי' התוס' הי' אסור לו ליכנס בעזרה כל הרגל דילמא זכר הוא וחייב בראי' ויעבור בלא יראו פני ריקם כשאינו מביא קרבן אבל השתא שפטור וודאי מגזה"כ הרשות בידו ואם רצה ליכנס ברגל בעזרה אע"פ שאינו מביא קרבן נכנס כשאר פטורי ראיי' ואין בכך כלום

ונ"ל לפ' בע"א משו' דק"ל אשמעתין דממעט מקר' אחד דזכורך תרתי לטומטום ואנדרוגינוס. והא הן פטורין מכח תרי טעמא פטור אנדרוגנוס משום דברי' בפ"ע הוא. וטומטום אי למאי דס"ד דמשום שהו' ספק ממעט לי' בין למאי דמסיק אביי כשביציו מבחוץ. מ"מ לאו מה"ט דברי' בפ"ע נתמעט והשתא איך איפשר למעט ב' דברים התלויין בב' טעמי מחד קרא דהא וודאי ל"ש כאן למימר שקולין הן ויבא שניהן דוודאי אינן שקולין ול"ל למאי דמסיק אביי כשביציו מבחוץ עיקר קרא לטומטום כזה אתי למעוטי ועיקר פטור דאנדרוגנוס משום דהוי ספק זכור ולאסמכתא בעלמא סמכי' לקר' דזכורך. וכה"ג מצינו בפ"ח דיומא (דף עד) דמרבה לחלב כוי וחצי שיעור מכל חלב ולמ"ד כוי ספיקא הוא אסמכתא בעלמא הוא וה"נ בפ"ב דב"מ (דף כ) ממעט מוהתעלמת ג' מילי לאסמכתא ועיקר קרא לא אתי אלא לזקן ואינו לפי כבודו לחוד כדאמ' התם. ליתא דלמאי דס"ד דמקשה דממעט לאנדרוגנוס מה"ט דברי' ל"ל להקשות קרא למעוטי ספיק' ל"ל ה"ל להקשות בפשיטות האיך ממעט ב' דברי' של תרי טעמי מקרא א'. ועוד דא"כ מנ"ל לאביי להקל לפטור בשבציו מבחוץ דוודאי זכר הוא לימא דמיירי מסתם טומטום דספיקא הוי והא דממעט לי מקרא לאסמכתא בעלמא דהא השתא נמי בע"כ אנדרוגנוס לאסמכתא ועיקר קר' למעט טומטום כזה לאביי נימא איפכא דמיירי מסתם טומטום דאינו אלא ספיקא ועיקר קר' לאנדרוגנוס אתי וקמ"ל דברי' בפ"ע הוא בלא ספיקא וטומטום לאסמכתא נקטי' הלכך נ"ל לפ' דהא דפריך איצטריך קרא למעט ספיקא לאו אטומט' פריך אלא אאנדרוגנוס:

ועיקר קושיית המקשה מדמיעט להני תרתי מחד קרא וקס"ד דפטור דידהו בתרי טעמא תליין של טומטום משום דספיקא הוא ומשום דהספק אינו שווה בכולן דלפעמים זה נמצא זכר וזה נקבה מש"ה צריך קר' למעטו. אבל אנדרוגנוס ל"ל דמשום ספיקא קא ממעט לי' כיון דהספק שווה בכולן או הכל זכרי' או הכל נקבות קמי שמיא גליא ול"צ קרא למעוטי מספק א"ו לאו משום ספיקא מיעטו קרא והיינו דקא' בשלמא אנדרוגנוס פי' אי לא הוי ממעט תנא מזכורך אלא הוא לחוד ה"א דמת"ה ממעט לי' קרא משום דבריה בפ"ע ולא משום ספק דוודאי קמי שמיא גליא אלא טומטו' ספיקא הוא ולאו ברי' בפ"ע הוא כאנדרוגנוס ונהי דמ"מ צריך קרא למעט כיון דלאו ספק השוה בכולן הוי אפ"ה כיון דאנדרוגנוס בע"כ מטעם אחר ממעט משום דבריה הוא א"א למעט שניהם מחד קר' דזכורך כיון דתלוי בתרי טעמא. ומהשתא בע"כ מיעוט' דאנדרוגנוס נמי לאו מטעמא דבריה בפ"ע הוא אלא מטעמא דהוא נמי ספיקא הוי כטומטו' וחד טעמא לתרווייהו מש"ה אימעטו מחד קר'. והשתא פריך שפיר אצטריך קרא למעוטי ספיקא ואספיקא דאנדרוגנוס קמהדר ל"ל למעטו הא קמי שמיא גליא ומשני אביי טומטום דהכא דמעט קרא בשבציו מבחוץ איירי דזכר וודאי הוא. ובע"כ ה"ט דמעטו משום דמשונה הוא ול"ד לסתם זכרים. ומהשתא י"ל דהא דממעט אנדרוגנוס לאו ה"ט דבריה בפ"ע הוי כי וודאי זכר הוא אלא הואיל ומשונה הוא והשתא שניהם חד טעמא הוא דזכרים וודאין הן אלא דמשונין הן משאר זכרים. מש"ה אימעטו שניהן מחד קר' דזכורך דטעם א' לשניהן הואיל ומשונין מסתם כל זכורך

קטן שלא הגיע לחינוך דרבנן ול"ל דהכא מרבה קר' קטן לחיוב מידי דהוי אטף דחייב בהקהל דא"כ לא הגיע לחינוך נמי דהא קר' סתמא כתיב

לא נצרכה אלא למי שחציו עבד וחציו בן חורין היינו למשנה ראשונה דאילו למ"א לאו אדון הוא והקשו התו' בפ"ד דגיטין (דף מג) מבעיא ליה משח"ע יש לו קנס או לא כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו א"ד והאי לאו אדון הוא ולפי מ"א מ"ל ואילו הכא פשיטא לן דא"ל אלא אדון א' ותי' דע"כ לא מחייב הכא אלא משום שעומד לכוף את רבו וכמאן דשיחררו דמי אבל התם כיון דאית איגלאי מילתא דלא הוי עומד לשחררו. וק"ל כיון דהא מילתא דמשח"ע תלוי ועומד אפילו למ"א אם יבא לידי שיחרור הוי משוחרר למ"א ואם ימות קוד' עדיין הוי חציו עבד א"כ משח"ע לעולם בספיקא עומד קודם שיחרור דשמא ימות ולא יבא לידי שיחרור. א"כ תקשה איך הו' חייב בראייה למ"א ומשמע אפילו להקל שמקריבו בי"ט אפילו למ"ד נו"נ אין קריבין בי"ט וגם אוכל פסח משל עצמו כדאמ' בפ"ת דפסחי' כמ"ש לעיל ואמאי ניחוש שמא ימות קודם שיחרור ואינו דוח' י"ט והפסח נאכל שלא למנוייו והא אע"ג דלשמא מת ל"ח לשמא ימות חיישינן כדאמ' בפ"ג דגיטין (דף כח) ה"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסור' לאכול בתרומה מיד חיישינן שמא ימות ואע"ג דמסיק התם שמא ימות תנאי הוא ואיכא למ"ד שמא ימות נמי ל"ח מ"מ תקשה האי דפ"ח דפסחי' דמוקי למתני' דמשל עצמו יאכל כמ"א וברייתא דלא יאכל משל עצמו כמ"ר והא דלא כהלכתא דקי"ל כמ"א ה"ל לאוקמי ברייתא נמי כמ"א אלא דס"ל כר"י ור"ש דחיישי התם לשמא ימות ומתני' בר"מ דל"ח התם לשמא ימות והשתא אתי' בריית' כהלכתא דקי"ל כר"י לגבי ר"מ ועוד הא דר"מ יחידאי הוא לגבי ר"י ור"ש ואי משום מתני' דאוכל מש"ע הא לפ"ז ממ"נ דלא כהלכתא היא דהא ל"ח לשמא ימות מדאוכל מש"ע. אלא ע"כ ש"מ דלמ"א אפילו ימות ולא יבא לידי שחרור אפ"ה מהשתא לאו אדון מקרי וא"כ תקשה ההיא דפ"ד דגיטין דקרוי אדון לענין קנס. וי"ל דלמאי דפי' לעיל