טורי אבן קה

ותו לא הא איכא למיחש בכל לילה לגזייתא. ודוחק לומר דאביי דגזר' עליו שלא עברו בישוב לעולם שבק להו ההוא דגזייתא משום סוסייהו דשמטי. אבל ר"ח דשבק להו ריווח ליל ד' וליל שבת לא שביק להו רווחא דגזייתא. ואי משום סוסי' דמשמטי אפשר להו לחפש בליל ד' וליל שבת וא"כ בתר אביי הדר למילתא קמייתא שלא ליצא יחידי בלילה לעולם משום חפשא דמשמטי סוסייהו. מש"ה כתבו המפ' בסי' שוטה הא דיוצא יחידי בלילה א"כ קילקולא דאביי יותר מתיקונו דבתר ר"ח הי' אפשר לילך יחידי בכל הלילות לבד מליל ד' וליל שבת. ולרווחא דאביי אי אפשר לילך בלילה לעולם משו' חשש דמשמטי סוסייהו. והרי אביי עשה זה בשביל תיקן העולם כדי שיכולין לצאת יחידי בלילה ותקנתו קלקלתו דבתר ר"ח הי' אפשר לילך יחידי בכל הלילות חוץ מליל ד' וליל שבת ואתא הוא והחזיר הדבר לקילקולו הראשון ואפ"ת דהאי רווחא דמשמטי סוסייהו לא שבק להו אלא בליל ד' וליל שבת לחוד. וארווחא דר"ח קאי הא רווחא דאביי מ"מ אע"ג דלא קלקול. לא הוסיף תקן אדר"ח אם איתא דמשום חשש זה אכתי א"א לצאת יחידי בליל שבת וליל ד'. אלא ודאי האי חששא דשמטי סוסייהו לא שכיח ולא חיישינן להו ובתר אביי מותר לצאת יחידי בכל הלילות והשתא הדרא קושי' לדוכתא דבזה"ז אי יוצא יחידי בלילה אינו ממי' שוטה אי כתבוהו המפ'. והמחוור נ"ל דיוצא יחידי בלילה במקום ישוב אפי' קודם ר"ח ל"ל בה וכן בליל שבת וד' קודם אביי. תדע שהרי ר"ח ואביי נפקו ואין בהו משום סימ' שוטה. והא דתניא לא יצא יחידי לא בליל ד' ולל"ש אין אלא זריזות בעלמא ונטירותא יתירא והיוצא יחידי בלילה דשמעתין דחשיב לה בסימן שוטה היינו שלא במקו' ישוב ואפי' האידנא נמי. דלא גזר עליהם ר"ח ואביי אלא שלא יעברו דוקא בישוב וכה"ג פי' בפ"ק דמגילה דהא דא' התם אמור ליתן שלום בלילה חיישינן שמא שד הוא. ה"מ בשדה חוץ לעיר אבל במקום שבין אדם מצוין כמו בעיר נ"ל בה. והא דאמ' בפ"ג דתענית (דף כ"ג) ונתתי גשמיכם בעתם בליל ד' וליל שבת ופי' רש"י (דעודח) [צ"ל שאין טורח] לבני אדם דאין הולכין בדרכי' באותו לילות. זה מפני אגרת בת מחצת ובע"כ היינו לאחר ר"ח דקודם לו אין לחלק בין אותן לילות בשאר כל הלילות היינו נמי משום גנות ופרדסים שבישוב

והלן בבית הקברות. פירש"י הלן בלילה ובודאי ללישנא דהלן לינות לילה במשמע וכ"ת היינו יוצא יחידי והשתא שלא בבית הקברו' הוי סימ' שוטה בבית הקברות לא כ"ש והתינח לר"ה דאמ' עד שיהי' כולן כא' דאלו לן לחוד תלינן באומר שתישרה עליו רוח הטומאה ויוצא יחידי באומר וכו' וכיון דעביד לכולהו וכו' כדמסיק. וכיון דתלינן בכל א' מה שא"א לתלות בחבירו בע"כ צריך שניהן. דביוצא יחידי א"א לתלות משום רוח הטומאה ובלן א"א ליתלות בגנדרינוס (דלמא לא) [צ"ל דלמה לו] ללון בבית הקברות בשביל זה אפי' במקום אחר סגי לזה וכיון דא"א לתלו' שעבד שניהם משו' דבר א' אא"כ אתה תולה בב' לא תלינן בהו כמו נגח שור וכו' ה"נ תלינן להו בד"א דמשום שטית עביד אבל לר"י דא' בחדא סגי לן ל"ל ת"ל משום יוצא יחידי: די"ל דמוצא יחידי לן לא אתיא דהא יוצא יחידי תלינן בשטות ולא בגנדרינוס דמשום רווחא פורתא לא הוי יוצא יחידי אבל בבה"ק כדי שתשרה עליו רה"ט שיסייעו להיו' מכשף דמילת' יתיר' היא למלאו' תאוות יצרו תלינן בהו ולא בשטות. ועו' דה"א דלן כיון דנכנס במקום סכנה אין לתלות בשטות דאפי' שוטה שבשוטי' אינו מוסר עצמו לסכנה בידי'. א"ו כדי שתשרה עביד קמ"ל דאפ"ה תלינן לה בשטות א"נ דלן בבה"ק בלילה אפי' עם אדם אחר ואינו יחידי אפ"ה מסי' סוטה הוי

רב הונא אמר עד שיהי' כולן בב"א נ"ל דהאי בבת א' ל"ד ביחד אלא כלומר באדם א' ואפי' בזא"ז דאלו ביחד ובאדם א' לא משכחת לי' דיעשה לשלשתן ביחד דהא לן בבה"ק ויוצא יחידי בלילה ביחד א"א לא מבעי דאי לן בב' בני אדם א"כ לאו היינו יחידי ואפי' לפי' א' דפי' היינו נמי יחידי מ"מ ב' מקומות הן זה בבה"ק וזה במקו' אחר וא"א לאדם א' להיות בב' מקומת בב"א יחד. א"ו הא עד שיהי' כולן בב"א ל"ד אלא באדם א': ונ"ל דהאי דר"ה אתיא כרשב"ג דס"ל בפ"ו דיבמות (דף ס"ד) דבג' זימנא הוי חזקה גבי נשואין ומלקיות ווסתות. דאילו לרבי דאמ' התם בב' זימנא הוי חזקה הני תלתא לן ויוצא ומקרע כסותו ל"ל בתרי מנייהו סגי להחזיקו לשיטה בדעבד להו דרך שטות. אע"ג דלגבי מועד לכל אינו עד דנגח שור חמור וגמל לכ"ע ולא סגי בב' מהן נגיחות. שאני דגזה"כ הוא דאינו נעשה מועד עד ג"פ כדכתיב תמול מתמול שלשום כדא' בפ"ב דב"ק (דף כ"ג). ואע"ג דא' התם בפ"ו דיבמות שור המועד סתם לן תנא כרשב"ג דתנן אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו ג"פ. ופי' התוס' שם דודאי רבי לא פליג אקרא אלא כלומ' התם מתקיי' דברי רשב"ג דלא מוחזק אלא בתלת זימנא ובסמוך אפרש עוד

והלן בבה"ק. קק"ל הא בברייתא היוצא יחידי קודם ללן. ואמאי מפ' הגמ' לן קודם ליוצא ומיהו ק"ל וכי משום דאיכא למיתלא בהני אימור דקאמ' לא מחזקינן לי' בשוטה הא כיון דעביד להו דרך שטות (ודאי) [צ"ל נהי] להקל לא מחזקינן לי' שאין גיטו גט למשרי' ליבם ואין קדושיו קדושין משום הני אימר דא' מ"מ להחמיר ניחש כיון דדרך שטות עביד ה"ל שוטה ואי משום דמעמידן אותו על חזקתו ועד השתא הי' פיקח דהתינח מי שיהי' דרך עמנו והי' בחזקות פיקח עד השתא אבל מי שלא הי' קמן עד עתה ולא הי' לו חזקות פיקח מעולם מאי איבעי למימר דהא ברייתא פסיק ותנא סתמא איזה שוטה משמע אפי' שוטה הזה ועלה קאי ר"ה עד שיהא כולן אבל בא' מהן תלינן בהני אימור ואפי' להקל. ועוד ברפ"ק דתרומות תנן חש"ו שתרמו אין תרומתן תרומה. ומייתי בירושלמי עלה הא דאיזה שוטה ואר"ה עד שיהא כולן אבל בא' מהן תלינן בהני אימור דגמ' דידן ואי מטעמא דחזקות פקח תלינן בהני אימור אפי' להקל התם אדרבה העמוד טבל על חזקתו ולא ניתקן דהתורם שוטה הוא ואין תרומתו תרומה וי"ל דאזלינן בתר רובא דאינשי דלאו שוטי' הם ומש"ה אפי' איכא חזקה להחמי' כמו ההוא דחזקת טבל ולדידי' ל"ל חזקת פקחת כגון בא ממדינת הים הא קי"ל רובא וחזקה רובא עדיף בר"פ ט"ז דיבמות (דף קי"ט)

דף ד ע"א כי הוי הדר בי' ממקרע הוא דהוי הדר בי' דדמיא להא כו'. וק"ל מאי קמבעי' לי' אם מכולהו הוי הדר בי' ובחד מנייהו סגי הא כיון דהדר בי' ממקרע א"כ לא נשתייר עוד מסי' שוטה דברייתא זו אלא תרי לבד לן ויוצא יחידי והא לר"ה דלא סגי לי' בחדא בדע"ל דרך שטות ה"ט מפני דתלינן לי' בכל הני אימור דקא' הגמ' אבל בדעבד לכונה נעשה כמי שנגח שור כו' נעשה מועד לכל כדפירש"י ול"א עד שיהא מועד בג' בכל מין ומין הואיל והועד בג' נגיחות בג' מינין אין זה מקפיד על מין אחר אף כאן לא באו ג' דברי' לידי בב"א אלא כול' משום שטות וכיון שכן בלן ויוצא יחידי לחוד לא סגי להוכיח דע"ל משום שטות ואכתי יש לתלות בכל הני איסור דהא ל"ד לנגח שור וכו' דש"ה דכיון דהועד בג' נגיחות בבל מילין הללו מש"ה נעשה מועד לכל משא"כ כאן דליכא אלא תרתי ועדיין ליכא הוכחה דע"ל משו' שטות וכ"ת דלמאי דר"ל ממקרע לחוד הדר בי' ברייתא זו איתא כרבי דא' בתרי זימני הוי חזקה ואע"ג דס"ל בתרי זימני הוי חזקה מודה דבענין העדאה ג"פ להיות מועד דהא קרא בהדיא כחי' וכדפי' התוס' התם אהא דקא' שור המועד כרשב"ג רבי לא פליג אקרא אלא כלומר התם מתקיימין דברי רשב"ג דלא מתחזק אלא בתלתא זימנא ה"מ לענין תשלומין נזק שלם בעי ג"פ כדכתי' אבל לענין נעשה מועד לכל בתרי מינ' בג' נגיחות סגי וה"ד דנגח מין א' תרי זימנא ועו' מין אחר חד זימנא כגון דנגח שני שוורי' וגמל א' א"נ איפכא דנעשה מועד לכל לשלם נזק שלם דהא איכא ג' נגיחות כדין מועד דקרא וגם איתחזק בתרי מיני' נעשה מועד לכל ולא בעינן ג' נגיחות אלא לשלם נזק שלם מגזירת הכתוב אם כן הכא להחשב כשוטה ולא לתלות בהני אימור בדעבד שני מיני שטות חלוקים סגי לרבי דס"ל בתרי זימנא הוי חזקה כמו דסגי לרשב"ג תלתא. והשתא אפי' את"ל דלא הדר בי' ר"ה אלא ממקרע לחוד נימא דבלן ויוצא בעי עד דעביד להו בב"א דאל"כ תלינן בכל הני אימור דקא' הגמ' אבל ממקרע לחוד סגי. הא ליתא דא"א לאוקמי ברייתא בתרי גווני דבלן ויוצא יחידי דתני בתחיל' בב"א בעינן ומקרע דסיפא לחוד סגי דודאי א"א לפרש הברייתא דהני תלתא כולן או או קאמר ובחד סגי כר"י או כולן בב"א כר"ה אבל לחלק הברייתא תרתי דרישא בב"א בעינן ואחת דסיפא בלחוד סגי א"א ועוד דהא לענין ממון אפי' רבי מודה דלא הוי חזקה בכל דיני ממונות עד תלת' זימני דהכי תני' בפ"ו דיבמות (דף סה) ניסת לראשון ולא הי' לה בנים לשני ולא הי' לה בנים לשלישי לא הנשא אלא למי שיש לו בני' נשאת למי שאין לו בני' תצא בלא כתובה וכתבו התוס' משמע דמן השני יש לה כתובה כו' תימא לר"י ד אמאי יש לה מן השני הא כיון דאסורה לג' קסבר דבתרי זימנא הוי חזק' כו' ואור"י דלענין ממון מודה רבי דלא הוי חזקה עד דאיתחזק בג' זימני כדאשכחן בשור המוע' דבשור המועד לא פליג והא ברייתא זו דאיזה שוטה כללא כייל אפי' לענין ד"מ דאין מקחן מקח וממכרן ממכר כדפירש"י ועלה א' ר"ה עד שיהא כולן בב"א והשתא את"ל ממקרע לחוד הדר בי' אבל לן ויוצא יחידי בעינ' בב"א הדרא קושי' לדוכתא אי בחד מנייהו לא סגי משום דתלינן בכל הני אימור כי עבד שניהם בב"א מאי הוי הא איכא למיתלי בכל חד מהן באימור דשייך גבי' ואכתי אמאי חשבינן לי' לשוטה לענין ממון דאין מקחו מקח וממכרו ממכר הא אכתי ליכא הוכחה לענין ממון עד תלת זימני ול"ד לנגח שור חמור וגמל דה"ל ג' מיני' חלוקי' אבל כאן ליכא אלא ב' מיני שטות חלוקי' דהא למאי דפי' התוס' אפי' לרבי אין נעשה מועד לד"מ אלא בנגיחו' ג' מינים חלוקי' ולא בב' מינים וג' נגיחות

ונ"ל דבדעבד מעשה אשר בשבילו לשוטה יחשב כגון לר"י בכל הני תלתא דברייתא קמייתא וכן מאבד מה שנתן לו ואפי' לר"ה לא סגי בפעם א' נחשיב שוטה אלא עד דאתחזק לרבי בתרי זימני לענין איסו' ולרשב"ג בתלת' זימנ' והשתא איכא לאוקמא לברייתא זו כרשב"ג דבג'