טורי אבן י

מל' יום לא עלתה לו שלה משום האי כללא דכל מידי דיש לו ר"ה קבוע בפחות מל' יום לא סגי להו מביום אל יום ולא ע"ל שנה בשנה ראשונה שלו עד ר"ה הקבוע לו ומשום דלא אפשר לקיים את שניהם במנין שנות מלכים דא"כ אין לידע בשנה ראשונה שלו זמן השטר אימת. אדרבה ליבטול הא דר"ה הקבוע למלכים שהוא א' בניסן ונימא דבעמד פחות מל' יום מביום אל יום סגי והא האי כללא דפחות מל' יום דלא עלתה לו שנה עדיף ושכיח טפי דנוהג בכל שנים הקצובים לעגל וכבש ואיל ופר דקדשים כדאמר ר"א (לקמן דף יו"ד) וכן לענין ערלה ולשנות מלכים. ואלו הא דלא עלתה לו עד ר"ה הקבוע לו ולא סגי במיו' אל יום לא משכחת לה אלא גבי ערלה ומלכים דיש להם יום קבוע בר"ה שלהם ולא באינך דאין להם יום קבוע לר"ה שלהם: וי"ל דהיינו טעמא דבטלי' הא דפחות מל' יום אדר"א ואמרו דלמלכים יום א' בשנה ח"ש אע"ג (דכ"ע) [דלכל עניני'] שבעינן ל' יו' משום דאין ביטול זה אלא בשנה ראשונה של מלך זה ומשנת א' ואילך נימנן השנים כתיקונן מיום אל יום מניסן לניסן. אע"ג דעל ידי שנוי זה דשל שנה ראשונה דחשבית לי' יום א' לשנה גורם שינוי לכל השנים דלשנה ראשונה שני' קרית לי' ולשני' שלישית וכן לעולם מ"מ מצד עצמם של השנים נימנין כתיקון. ועוד משנה א' ואילך נימנין תחילות השנים כדינן למלכי' שראוי להיות ניסן ר"ה שלהם כמו דליצ"מ שהי' תחילת מלכותן של ישראל כמש"כ לעיל בשם הר"ן. משא"כ אלו היו מונים לו מיו' אל יום לא היו בכל שני מלכותו ניסן לר"ה דא"כ אין לידע זמן השטר דשנה ראשונה אימת ואין בכל שני מלכותו זכר ליצ"מ כלל מש"ה בטלו הא מפני הא

מונין שנה לזה ולזה. פירש"י הבא לכתוב בשטר באדר לאחר שעמד השני אם רוצה לכתוב בשטר בשנת פלוני למלך שמת כותב ואם רוצה כותב בשנה ראשונה למלך שעמד ותימא לי אמאי לא פי' להאי מונין שנה לזה ולזה כפשוטו שצריך לכתוב על שם שניהם ביחד כך וכך למלך פלוני שמת ושנה ראשונה למלך פלוני שעמד

מהו דתימא שתא לבי תרי לא מנינן ואע"ג דמסיפא שמעינן לה דקתני מת בניסן ועמד אחר תחתיו בניסן מונין שנה לזה ולזה דש"מ מונין שנה לבי תרי ה"א ה"מ היכי שמת בניסן דלא מלך ראשון בשנה זו אלא מעט מש"ה מונין נמי לשני אבל היכי שמת באדר שכמעט שעבר כל השנה למלך שמת אין מונין אותו לשני. ואע"ג דבמת בניסן ועמד אחר בניסן דלא עבר למלך שמת משנה זו אלא מעט אפ"ה מונין לו אותו שנה. הנ"מ למלך שמת שכבר מנו לו תחילות אותו שנה בחייו למנין שנותיו לפיכך אם רצה גומרים נמי אותו למנינו. אבל במת באדר שלא מנו תחילתו לחי ה"א כיון שיצא רוב שנה זו קודם שמלך הב' לא לימני לו שנה זו כלל קמ"ל. ונ"ל דמש"ה הוכרח רש"י לפרש מהו דתימא שתא לבי תרי לא מנינן שמשנכנס בו המלך שמת אפי' יום א' לא יכתבו בשטר למנין המלך העומד אלא למלך המת ולא פי' איפכא דה"א דלא לימני למת אלא לחי בלבד משום דיותר מסתברא למנות למת מלחי שכבר ראשית השנה נימנת לו בחייו וכדפי'

דאימנין לי' מאדר ומלך ב"מ הוא. דאי משום דאימנין עליו לחוד מקמיית' שמעת לי' כן פירש"י וק"ל דילמא חדא איירי בדאימנו לחוד ואידך במ"במ אבל בדאימנו וגם מב"מ אה"נ דמונין לו ב' שני' וצ"ל דמב"מ לחוד ולא אימנו ליכא רבותא כלל ופשיטא דאין מונין לו ב' שני' א"נ דמשמע לי' להגמ' דאימנו לי' לחוד ומלך ב"מ שקולים המה וכיון דקמ"ל בחדא דאין מונין לו ב' שני' ממילא ה"ה לאידך והשתא בע"כ בתריית' אלא בדאיכא תרתי דאימנו עלי' ומב"מ הוא וקמ"ל דאפ"ה לא

מקיש מלכות שלמה ליצאת מצרים. כתבו התוס' מפשטיה דקרא לא מצי למילף משום דנולדו בו זיותני עולם דדילמא מאדר מנינן ולניסן קרי' ליה חדש זיו. ואפילו אי הוי (הכי) קרי ליה לאייר חדש זיו משום דאית ביה זיו לאילני אין להוכיח דאלמא מניסן מנינן לשלמה דקרי ליה חדש שני משום דהכי הוה מעשה שמלך בניסן וקשה לי דא"כ מאי פריך בסמוך אימא אייר או אחד משאר חדשים הוי ר"ה ליצ"מ הא כיון דמקיש מלכות שלמה ליצ"מ א"א לפ"ז למנות ליצ"מ אלא מאדר או מניסן אבל לא לאחד משאר כל החדשים דא"כ אין חודש זיו שהוא ניסן או אייר חודש שני למלכות שלמה שמנינו מכוון עם יצ"מ. $$ציור בספר$$ אבל הדבר ברור דהאי בחודש השני לא קאי אל המלך שלמה אלא האי חודש שני אייר הוא וקרי ליה חודש שני משום דניסן ר"ה לחדשים כדתניא לקמן (דף ז') בא בניסן ר"ה לחדשים ולמלכו' שלמה אשנה רביעית בלחוד קאי והשתא פריך שפיר דא"ל למלכות שלמה וליצ"מ דאיתקשו להדדי מנינן ר"ה שלהם באחד משאר כל החדשים כיון דמלכות שלמה לא קאי אחודש אלא אשנה לחוד

ויציאת מצרים גופי' ממאי דמניסן מנינן ק"ל אכולא שמעתין דר"ל דליצ"מ מנינן בא' משאר חדשים ולא מניסן. א"כ האי עשתי עשור חודש דמשנה תורה דמני ליצ"מ מ' שנה כדמסיק לא היו כ"א ל"ח שנה שלימות ליצ"מ ועוד ב' שנים מקוטעות שנה ראשונה ליצ"מ מקוטעת שיצאו בניסן וכלתה בחודש שמונין בו ליצ"מ. וכן שנת מ' מקוטעת היא שתחילתה בחודש שמנו בו ליצ"מ וכשהגיע ניסן עדיין לא כלה שנה שלמה די"ב חודש מיום אל יום. והא משה מת בז' באדר שאחר עשתי עשר חודש זה של משנה תורה כדמוכח לה בסוף פ"ק דקידושין (דף ל"ח) מקראי וכתיב וב"י אכלו את המן מ' שנה ומשמע מ' שנה מיום אל יום לא פחות ולא יותר כדמוכח התם דקאמר וכי מ' שנה אכלו הא מ' שנה חסר ל' יום אכלו אלא מלמד שעוגות שהוציאו ממצרי' טעמו בהם טעם מן. ומדתמה והא מ' שנה חסר ל' יום אכלו. ש"מ דמ' שנה מכוון ומיום אל יום קאמר וכדחשיב התם שנסתפקו מעוגת שהוציאו ממצרים שטעמו בהם טעם מן ל' יום עד ט"ו באייר ובו ביום התחיל המן לירד ופסק בשבעה באדר שמת משה ונסתפקו ממן שבכליהם עד ט"ז בניסן שאכלו מעבור הארץ כדכתיב ביהושע ואי ר"ה ליצ"מ בא' מכל החדשים ולא ניסן א"כ לא מלאו מ' שנה מכוון בט"ז בניסן שאחר אדר שמת בו משה שכלו מ' שנה מיו' יו' לאכילו' מן $$ציור בספר$$ וכ"ת דלמאי דס"ד השתא י"ל לא מת משה באדר שאחר עשתי עשור חודש דמשנה תורה אלא באדר של שנה שלאחריו. קשה דא"כ טפי אכילות המן על מ' שנה מיום אל יום ועוד דהא מסיק שאהרן מת באב שקודם העשתי עשור חודש שבמשנה תורה דהא כי נח נפשי' דאהרן אכתי הוי סיחון קיים כדאמר בסמוך. ואי לא מת משה עד בז' באדר דשנה שלאחריו חי' משה אחר אהרן יותר משנה ומחצה והא אהרן הי' בן קכ"ג שנה במותו כדכתיב בפ' מסעי. ואהרן לא הי' גדול ממשה אלא ג' שנים בלבד כדכתיב ומשה בן פ' שנים ואהרן בן פ"ג שנה בדברם אל פרעה ואי משה חי אחר אהרן יותר משנה ומחצה נמצא הי' במוחו בן קכ"א והכתוב אמר ומשה בן ק"כ שנה במותו

דילמא מתשרי מנינן פירש"י אע"פ שיצאו בניסן משהגיע תשרי קרי לי' שנה לפי שתשרי ר"ה לשנים הנימנ' לבריאות עולם וה"ה ליצ"מ. נ"ל דפי' הכי משום דק"ל אמאי מדלג דלוגי הגמ' מניסן ועד תשרי ואח"כ פריך על אייר וסיון הקודמי' לו ה"ל למיפרך כסדר החדשים תחילה על אייר וסיון ואח"כ על תשרי לפיכך פי' דתשרי מסתברא יותר משאר חדשי להיות ר"ה ליצ"מ לפיכך אקדמי'. ובאמת בלא"ה ק"ל אהא דפרי' ואימא אייר או א' משאר חדשי' חוץ מתשרי מהיכי תיתי לומר כן כיון דלא מצינו שהם ר"ה לשום דבר וי"ל כיון דאפי' ניסן ר"ה היינו א' בניסן ולא יום ט"ו שבו יצאו שהרי נאמר ויהי בחד' הראשון בשנה השנית בא' לחדש הוקם המשכן והיינו א' בניסן הסמוך לשנה של יצ"מ. דל"ל דניסן שלאחר שנה הסמוכה ליצ"מ הי' וקרי' לי' שנה השנית משום דלא נתחדש' שנה עד ט"ו בו הא כתיב ויהי בשנה הב' בחד' (ראשון) [השני] נעלה הענן מעל המשכן אם איתי' בשנה שלישית מבעי' לי. א"ו הקמת המשכן היו בא' בניסן הסמוך לשנה של יצ"מ וקרי לי' שנה שנית אלמא כבר נתחדשה שנה אע"ג דליכא י"ב חדשים מיום אל יום של יצ"מ עד ט"ו בו. א"כ אפי' תימא דניסן ר"ה ליצ"מ אפ"ה אינו אלא גזירת הכתוב לחדש שנה מר"ח אע"ג דלא מלי י"ב חודש עד ט"ו בו וכיון שכן ה"נ א"ל דר"ה ליצ"מ הוא אחד משאר כל החדשים ג"כ מגזה"כ

דילמא להקמת המשכן. ק"ל הא הקמת המשכן הי' בר"ח ניסן בשנה הב' ואי האי עשתי עשור חדש הי' שנת מ' להקמתו שהוא שנת מ' ליצ"מ ועדיין הי' משה חי נמצא אכלו המן מ"א שנה וקרא כתב מ' שנה ותו לא. וי"ל דלמאי דס"ד דהאי קרא דמ' שנה בעשתי עשור חדש דחשיב להקמת המשכן ר"ה להקמה נמי בא' בתשרי הוא. ושנת ח' דידי' התחיל בתשרי שלפני עשתי עשר חודש דהאי קרא. והרי עשתי עשר חוד' ושבעה באדר שלאחריו שבו מת משה אכתי בשנת מ' יום ליצ"מ הי'

הכא נמי שנת מ' לג"ש. ק"ל הא אמרינן פ"ג דנדה (דף ד) דג"ש שאינו מופנה כל עיקר אין למידן הימנו ללישנא קמא דהתם לכ"ע וללישנא דר"א לרבנן הא הכא שנת מ' ושנת עשרי' דר"פ אין מופנה כל עיקר ואפ"ה למידן וי"ל דאין זה ג"ש גמורה אלא גילוי מילתא בעלמא ללמוד סתם מן המפורש. ואולי רש"י כיון זה לזה במאי דפירש שם ר"פ כלהו שנ' שבפסוק שצריכן ללמוד זה מזה כלהו גמר ר"פ ללמוד סתם מן המפורש ע"י דין ג"ש

דילמא מעשה דשבט קדים. ק"ל האיך ס"ד למימר דמשנה תורה נאמר קודם מיתת אהרן הא משנה תורה נאמר בעבר הירדן בארץ מואב כדכתי' בהדי ואהרן מת בהר ההר שהי' הרב' מסעות מהר ההר עד ארץ מואב כדכת' בפ' מסעי. ועק"ל שהרי במשנ' תורה נאמר ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן ובכמה מקומת במשנה תורה מוכח בהדיא שנאמ' לאחר מיתת אהרן ולמ' שביק הני קראי המפורשי' ומייתי להו מדרשא. ואפי' מדרשא לא נ"ל שפיר אלא מדתנא הוא סיחון הוא כנען כדמסיק

דף ג' ע"א ואימא ר"ה אייר. ק"ל הא כתיב בפ' בשלח שבאו למדבר סין בט"ו יום לחודש שני ליצ"מ ואי ר"ה אייר לחודש השני בשנה (ג) [ב] מיבעי לי'. וכה"ג אמר בסמוך גבי ואימא ר"ה סיון ועוד ק"ל דמהאי קרא דנפקא לי דסיון אינו ר"ה משום דאם איתא בחודש הג' בשנה ה"ב מיבעי לי' וממילא ש"מ דאייר שקודם לסיון כ"ש דאינו ר"ה. וי"ל משום דר"א ס"ל לקמן (ד' י') הנוטע פחות מל' יום לפני ר"ה לא