טוב הלבנון, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ט

שיאשתני שהבאת עצמי ליאש מן ידיעת זה הענין:

סוד עניני עיקר יצירתי למה היתה:

והכונה בהעמדתי בעוה"ז התכלית שתגיע לנשמתי במה שירדה להתגורר בעה"ז:

וקרב לי צורת ההכרח והצדק בכל יכלתך שאע"פ שאמרת שא"א להבין הסוד הזה על בוריו עכ"ז קרב לי בו מעט הבנה כדי שאוכל להבין שמץ ממנו וכמו שהמשלת מן האור השמש שאשר עיניו בלתי חלושים הרבה די לו מסך דק בינו ובין השמש וכמו כן אולי שאין אני צריך שאהיה נעלם מן ידיעה זו לגמרי:

ולא יהיה עניני כענן מי שלא הבין אופני טובתו וכו' כלומר מאחר שגזרת בעד הבנתי שלא אתחכם להבין הענין הזה. אולי יקרני שלא אדע לבקש אופני טובתו בעה"ז כמו שקרה להמלכים ההם:

כאשר הגיעני כאשר סופר לי והגיעו לי הדברים:

נלבב בעל לב וחכם:

עם מי שנתמנה עליהם קודם היאך נהגו עם המלך שקדם לו:

ודעתם בו כיצד דעתם לעשות עמו שהוא כמו שעשו עם הקודם לו:

כל מכמניו מטמונותיו כמו ומשל במכמני הזהב (דניאל י״א:מ״ג):

בזולתם אצל אנשים שבמדינות אחרות:

בין האבל והשמחה מה שנשתהה עמם היה מורכב אצלו עליו הדאגות והשמחות ביחד:

ושמח בשני הענינים שמח על גירותו במדינה ההיא. ועל שנפטר מאתם:

יגע בשני הענינים והפסיד הא' מה שנתיגע לקבץ ממון ולבנות בנינים באותה מדינה מה שעזב לזולתו. והשני צאתו מן המדינה ערום ועריה והיו שארית ימיו דלים ורקים:

שחנני האל אותך והוא כמשל איש אחד שהודיע לו מנהג העם ודתיהם:

ואת צריכה שתעשי וכו' כלומר כן תעשה כאשר דברת. ואינך צריכה יותר רק להשתדל בהכנת צדה אל העולם אשר את הולכת אליו לשכון בו לנצח:

לולי חפצי בדבר כלומר חשק עצור בקרבי בידיעת הענין כדי שתשאר מחשבתי פנויה לעבודת ה'. ולא אתבלבל במחשבה זאת:

בכלל מה שברא מן הגרמים הרוחניים כלומר בריאתך נכללת בתוך בריאות עצם הרוחניים כמו עולם המלאכים:

ובריו גם זה לשון בחירה וברירה כמו ברו לכם איש (שמואל א י״ז:ח׳) כלו' מבורריו:

הסר מסך האולת מעליך להסיר מן נפש הבהמית שבך כסוי הטפשות והוא תאותו הבהמית:

והאיר לך בדעתו להאיר לך בחכמתו יתברך:

נסותך ובחנך וכו' ובזה תגיע אל קבלת השכר במה שעמדת נגד יצרך לבחור בטוב:

מיסרך בעה"ז ביגיעת בשר המוכנים לכל ילוד אשה כמש"ה אדם לעמל יולד:

בסבלך עול עבודתו להכניע תאותך עד שתהא נכון לקבל עול עבודתו:

גבורי כח עושי דברו שעובדים אותו בעת וגבורה:

על ענינך הראשון כלומר אפס ואין:

מקפא דומם:

מסגולת יסודותיו כלומר המובחר שבמורכבים מהיסודות והוא הגוף:

דומה לעולם וכו' נתבאר בשער הבחינה פרק ד':

שוערים פקידים שומרי השערים:

מנאמניו כלומר מעניני הרוחניות שכל החמשה חושים שרשם במוח דהיינו בנפש:

החושים החמשה כלומר כח הרוחניות שבהם ושרשם בנפש ובמוח ע"י הגידים היורדים מכל א' מהם אל המוח כנודע במלאכת אנאטאמי"ע:

בעה"ז בהשגת דברים גשמיים:

המוח והלב והכבד והביצים המוח משכן השכל. והלב משכן נפש המתעורר. והכבד משכן נפש הצומחת. והביצים משכן כח המוליד אשר בו תלוי הוית האדם והמשך מינו:

הכח המושך המושך מיני המזון אל האצגוומכא הנקרא מאגען בל"א:

והכח המחזיק מה שהאצטומכא סובל המאכל וסוגר על הנקב אשר בתחתיותו עד גמר העיכול עד עת שתחפוץ כח הדוחה לדחות הפסולת:

והכח המעכל כח המבשל המזון ומהפך אותו לדם ושאר ליחות הגופניות:

והכח הדוחה הוא שבגמר העכול הנקב שבתחתיות האצטומכא נפתח. והפסילת נדחה לדקין:

ואוצרותם ומשכנותם של אלו הכחות:

*) השחורה והאדומה. נ"ל להגיה והירוקה. כי מרה השחורה משכנה בטחול. והירוקה בכיס המרה. אבל משכון מרה האדומה הוא בדם. ור"ל שמאלו הכחות נאצרים אלו המרות והליחה והדם:

לתקנת ההיכל לתקן הגוף:

והגידים והמיתרים והעצבים והעורקים פירשתי בפ"ה משער הבחינה:

והרחם בס"א אינו והוא נכון:

והרוח החיוני נפש הבהמיית:

חברך אל ההיכל הזה חבר נשמתך אל הגוף הזה:

ע"י המשתמשים בו כל הפעולות הנעשים ע"י הנפשות והכחות והאברים שבאדם:

והתקוה אביר לב אינו ירא מעונש:

במצפונך בסתר:

השוערים והנגידים והפקידים וכו' לשמוע לך ולעמוד למצותך כלומר כל החושים והכחות עומדים בטבעיהם על פקודתם איש איש על מלאכתו והטבע מקיים אותם ודוחה מהם כל נזק כדי לתקן בנין האדם:

אלא בענינים מיוחדים באדם להם בעת התחברותם אליך ר"ל מלבד בענינים פרטיים שבאדם של אלו הנגידים והפקידים. בעת שיתחברו הענינים אליך. שאז אינם שומעים לך. והענינים האלו הם ההכרח והגזירה. ר"ל חפץ ה' ורצונו שלפעמים בקצת הענינים יהיו כל כחותיך תחת ממשלת ה' יתיר לו מה שיחפוץ וימנעהו ממה שאינו חפץ וכן בדבורו וראותו וכל חושיו נמצא לפעמים ממשלת ה' עליו ומטהו נגד רצונו וכמ"ש המחבר בפ' שלפני זה בד"ה אמר השכל אין במה שזכרת וכו'. ופירוש המפרש שכוונתו על הכחות שאינם תלוים בבחירת האדם כמו המושך והמחזיק, הוא הבל. דמה ענין ההכרח הזה אל גמול ועונש ואין לפירוש הזה טעם וריח:

והשלטתיך להשתמש בו כמו המאכל והמשתה ושאר עניני הגוף:

אל ישיאך אל יפתך שהם עקרים ומוכרחיים נעצמותך:

כי לא יוסיף בעצמך ר"ל בתיקון נשמתך ובשכר הנצחי:

ולא יגרע כלו' בהשתמשך בדברים המותרים להנאתך. אין אתה גורע מעבודת ה' מחמת ה' מאחר שהתירו לך הש"י. וכמ"ש בפ"ד משער הזה:

אך הם דברים מתחדשים על גופך ר"ל מה שנתהווה מאכילה ושתיה דהיינו הדם והבשר והחלב:

אין דבר מהם לצרכך ר"ל במה שייטיב לך לאחריתך:

והם ממך כשליא מן הולד וכו' כלו' אעפ"י שאתה מוכרח להשתמש בענינים שיקיימו גופך. עכ"ז אין בגוף ובכל כחותיו לך תועלת מצד העצם רק הגוף הוא כמו השליא וכקליפת הביצה שהוא נצרך במקרה כל זמן שלא נגמר הולד. כן גופך אינך צריך לו רק עד גבול עמידתך בעה"ז כדי שיגמר לך ענין נשמתך:

כונתי בך בשלחך בעה"ז:

וטובתי עליך הטוב שגמלתיך:

באחד מן הדברים ר"ל שבפעולות ההם אשר הטביע בו הבורא לשמור עבודתו יהיה סבה להמרותו. כמו ד"מ תאות המשגל וכח המוליד לקיים מצות פ"ו. והוא ישגה בתאותו זאת בביאות אסורות. וכמו האכילה ושתיה ושאר מדות הגוף הצריכים לקיומו:

מפני טרדתך בגופך כלו' שאתה צריך להשתמש בהנאות הצריכים לקיום הגוף. ותבוא להשתמש עמם במקומות האסורים:

התיעצי עמו אל תעשה דבר בטרם תשקול אותו בשכלך. וכמה שאמר החכם (משלי ד׳:כ״ו) פלס מעגל רגלך:

המדות המגונות כלומר המדות שהם מגונות באדם כמו הכעס והסכלות והעזות והגאוה וכיוצא בהם. אין לך דבר מהמדות שאין לו מקום בעבודת ה' וכמו שביאר המחבר בפ' שאח"ז ודלא כפי' המפרש בזה:

משובחות תקבל שכר על המדות המגונות כמו על המשובחות:

כל תנועותיך המותרות מאחר שבא לטהר עצמו ורואה כל עמידתו בעוה"ז כדי לעבוד את בוראו. הנה כל מה שיהנה בעולם מן הדברים המותרים לו גם זה למצוה יחשב לו שמתקן הגוף ומחזקו לעבודת בוראו וכנמ"ש לעיל פ"ד. ובהפך אם ימרה עיני ה' בכחותיו וירדוף אחר שרירות לבו הרע הנה כל הנאותיו בדברים המותרים לו נחשבים ונוספים על עונותיו מה שנתעסק בקיום גופו להמרות עצת קדוש ישראל:

תשובנה מדותיך המשובחות מגונות כמו הבושת והענוה כשישתמש בפגעו באנשים פושעים וכיוצא בזה ממה שזכר בפ' שחח"ז:

וכל מי שתפגעי בו כל עניני תאותך:

מסכימים על רצונך וכו' ותוסיפי בהם שמחה וששון. ר"ל שמאחר שבאת לטמא את עצמך הנה כל הכחות והמשרתים שבגופך יהיו רגילים להתאות תאוה. וכל מעשיך יסיתוך על שמחה וששון כפי רגילותם עד שיום יום יחטיאו אותך יותר עד כי יטו טבעך וגופך בטבע קיים למאס עבודת ה' וכמש"ה וישמן ישרון ויבעט ואמרו חז"ל עבירה גוררת עבירה. והנה רמז בכאן שאעפ"י שהבחירה ביד האדם עכ"ז יש בהם צד הכרח וגזירה. כי אחר שבחר לעצמו דרך היושר. הנה כל מעשיו ומצותיו מטים טבעו ומכריחים אותו על עבודת ה' כמאמר חז"ל מצוה גוררת מצוה. וההפך שאם בתחלת בחירתו בחר ברע. הנה עונותיו יטו הכחות והפקידים שבו להנאות הבהמיות עד שישוב בהם הרגל וטבע שני למשוך העון בחבלי שוא וכאלו הוא מוכרח עליהם:

וכל זה צדק מבוראך כלומר שאע"פ שישוב אל צד הכרע. עכ"ז הוא נכלל בעניני הצדק דהיינו הבחירה מאחר שנמשך אחר הבחירה שבתחלה:

ובכוונתך כי כל המעשים הולכים אחר הכוונה שהיא בסתר כמ"ש בהקדמה:

והוא יגמלך על מה שהשקיף עליו ממך גם בזה בא להקל קושית ההכרח והצדק לומר שאעפ"י שהבחירה ביד האדם עכ"ז הכל תלוי בחפץ הש"י שלא יעות משפט וגומל לאיש כמפעלו וכמ"ש למעלה. ומה שאנו רואים צדיק ורע לו ודרך רשעים צלחה. אולי מה שבעינינו נדמה צדיק או רשע מפני שאין אנו יודעים הכוונה והנסתר שבהם. אבל הקב"ה הרואה ללבב אולי שהוא נהפך שהצדיק הנראה בעינינו יש עליו יותר עונות מן המדומה לנו לרשע:

שישפוט כפי ידיעתו ואולי העון שבסתר יותר חמור. כי הכל הולך אחר הכוונה:

הנסתרות לה' אלהינו הקב"ה דן יותר על הנסתרות כי אחר כוונת הלב הן הן הדברים:

וכשירצה הבורא להעיר אותך הנה אמר שיש עוד אופן יצוייר ההכרח וממשלת ה' באדם אעפ"י שיש לו בחירה. שאמנה הבחירה לא תשלם רק בהיות כל הכחות והאברים על תקונם ובריאותם. וכשיראה ית' שפנה לדרכו הרעה בבחירתו מחמת תאות הכחות והפקידים שבו והאבר המשיאו להתאוות תאוה:

יצוה לאחד מן המשרתים להסתלק מעבודתך כמו ד"מ כח המושך והמעכל המשיאים אותו על תאות אכילה ושתיה נגד רצון האל. הנה יסיר ממנו הכח הזה עד שממילא כל אוכל נמאס בעיניו. אשר אז בשחסרה התאוה ההיא ממנו ישיב אל לבו מחטאתו אשר חטא בתאוה זו וישוב אל ה' וירחמהו:

האבר ההוא ר"ל שחטא מחמת התאוה שע"י האבר ההוא:

כל אכל תתעב נפשם וגו' ויזעקו אל ה' וגו' כלומר השוטים שנפתו לתאותם כשתפקד מהם התאוה הזאת אז ידעו לזעוק אל ה':

כי נעים כי תשמרם בבטנך כלומר שתשים פקודי ה' מושלים על תאותך. ובטן כנוי לתאות האנושיות:

אמרים אמת לשלחיך הקב"ה אשר שלח הנשמה שבך אל העולם השפל למען ענותה ולנסותה ולהטיבה באחריתה. והעולה ג"כ ממאמר השכל בזה הענין כלו הוא שאע"פ שעיקר ענין האדם הוא מצד ההכרח והגזירה לפי מה שנטע בו מן הכחות והמדות לפי מה שנוטים בטבע יצירתם אל המדות המשובחות או אל המגונות כפי חלוף טבעי בני אדם ומזגיהם. עכ"ז הרשות נתונה עפ"י השכל להמיר מדותיו רע בטוב וטוב ברע לעשות מן המדות המגונות משובחות וכן להיפך. וכמו שהוסיף לקח בפרק הבא ודעהו כי הוא כולו מחמדים וכולל כל אשר עיינו המחקרים הנאמנים בחקירות העמוקות בהיתר הספק של הכרח וצדק וידיעה ובחירה וכל המסתעף ממנו: